מדרש תנחומא ויצא ו

ו. [ עריכה ]
ויזכור אלהים את רחל. ילמדנו רבינו הרואה אדם נאה כיצד הוא מברך, כך שנו רבותינו הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו אין לך נאה מן רחל ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה והיה משלח סבלונות ליתנם לרחל ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת, א"ר שמעון בן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה, בנימין בנה האבן שלו מן האפוד ישפה יודע במכירת יוסף ושותק וזהו ישפה יש לו פה ושותק, שאול בן בנה ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל א, י) אסתר אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר, ג) לאה תפשה בהודיה עמדה זרעה בהודי' אחריה, היא אמרה הפעם אודה את ה', יהודה בנה אחריה יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית, מט) דוד הודו לה' כי טוב (תהלים, קיח) דניאל מצלי ומודה (דניאל, ו) א"ר יהודה גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל אפרים ומנשה יתר על השבטים, ולמה שתקה, אמר רשב"י אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי אינו נוטל אותי ואבא אין משיאני לו ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה, אמר לה הקב"ה את שתקת חייך בזכות אותה שתיקה זוכרך אני שנאמר ויזכור אלהים את רחל: