מדרש תנחומא הקדום בראשית יב

יב.    [ עריכה ]
["אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם"].

ילמדנו רבינו: מי שרואה זיקים וברקים כיצד מברך עליהן, כך שנו רבותינו: על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים אומר: ברוך שכחו מלא עולם. הרי זה מן המשנה, מן המקרא מנין, שנאמר: המביט לארץ ותרעד (תהלים קד, לב). ומה כתיב אחריו: יהי כבוד ה' לעולם (שם לא). שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי: מפני מה הזועות באות לעולם, א"ל בשעה שהקב"ה רואה את ישראל שאינן מפרישין מעשרותן כתיקנן, הזועות באות לעולם, א"ל אליהו ז"ל חייך, כן הוא סיבה של דבר, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי עבודת כוכבים יושבים על תלם בטח שלוה ושאנן ובית מקדשו חרב, באותה שעה רוצה להפיל את העולם ומזעזע, אמר הקב"ה כל הרעש הזה בשביל לקדש את שמי, שנאמר: כל הנקרא בשמי [ולכבודי יצרתיו אף עשיתיו]. ובמה שאני ראוי להתקלס, האומות מכעיסין אותי, זה אומר ה' עושה כך וכך, וזה אומר לפלח למזלות, וזה אומר לחמה ולשמש אני פולח, לפיכך אני מביא את הרעש בעולם, אעפ"י שלא חטאו המזלות, בשביל שמכעיסין אותי בהן, אף הם לוקין עמהם, שנאמר: השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ג, ד). ומה איכפת להם, אלא להודיע שלא ברא אלוה אחר את עולמי עמי, תדע לך שכך הוא. ר' יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים, שנאמר: יהי רקיע בתוך המים (בראשית א, ו). וכתוב אחר אומר: המקרה במים עליותיו (תהלים קד, ג). ומה כתיב אחריו: עושה מלאכיו רוחות (שם ד). הוי אומר בשני נבראו המלאכים. ור' חנינא אמר: בחמישי נבראו המלאכים, מניין שנאמר: ועוף יעופף על הארץ (בראשית א, כ). אלו המלאכים, שנאמר: ובשתים יעופף (ישעיה ו, ב). הוי אומר בחמישי נבראו. בין כדברי ר' יוחנן ובין כדברי ר' חנינא, הא למדת שלא נבראו המלאכים אלא משברא הקב"ה את עולמו, ולמה כן, אלא אמר הקב"ה אם אני בורא אותם תחילה, הבריות אומרות הם סייעו אותי בעולמי, אמר ה"ה אני בעצמי בראתי את עולמי, שנאמר: (את) [ואת] כל אלה ידי עשתה (ישעיה סו, ב). בריות שמים וארץ מנין, [ממה שקראו בענין] שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ וגו':