מדרש תנחומא בשלח יט

יט. [ עריכה ]
וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. אחרים אומרים: מים שנטלו מבין הגזרים, שלמו מהן באותה שעה. ומה תלמוד לומר ולא מצאו מים אפילו בכליהם, כעניין שנאמר (ירמיהו יד ג): ואדיריהם שלחו צעיריהם למים, באו על גבים ולא מצאו מים, שבו כליהם ריקם, בושו והיכלמו וחפו ראשם. דורשי רשומות אמרו: לפי שפירשו מדברי תורה שנמשלו למים, דכתיב (ישעיהו נה א): הוי כל צמא לכו למים, שלושת ימים. לפיכך התקינו נביאים וזקנים שיהיו קורין בספר תורה בכל שבוע שלושה ימים. קורין בשבת ומפסיקין אחד בשבת, קורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין בששי, ולא יהיו שלשת ימים לעולם בלא תורה. ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. מכאן אמרו: רצה אדם לשמוע בשעתו, משמיעין אותו לאחר זמן. לשכוח, משכחין אותו לאחר זמן. תלמוד לומר: והיה אם שמוע, והיה אם שכוח. הא כיצד רצה אדם לשמוע בטובתו, משמיעין אותו שלא בטובתו. לשכח בטובתו, משכחין אותו שלא בטובתו. והרשות נתונה בידו, אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (משלי ג לד). שמע אדם מצווה אחת, משמיעין אותו מצוות הרבה. לשכח מצווה אחת, משכחין אותו מצוות הרבה. לפיכך כתיב: אם שכוח תשכח. אחרים אומרים מהכא (שמות כב כה): אם חבול תחבל. חבלת חבולה אחת, סוף שחובלין בך חבלות הרבה: