מדרש תנחומא בראשית ג


ג.    [ עריכה ]
ותשובת שאלה זו ממתיבתא שאלו הא דתנן מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר, וא"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאין הן אין קורין אותה אלא בזמנה והלכה כת"ק או הלכה כרבי יהודה, השיבו בין לרבי יהודה בין לת"ק מגילה אינה נקראת אלא בזמנה הכי קאמר ת"ק כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין אותה בחמשה עשר כפרים ועירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, והא דתנן מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג וכו' ליושב בתענית שכבר פי' בסוף המשנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, ומאי יום הכניסה יום הקהל', דאמר מר שלשה עשר יום קהלה לכל היא דכתיב ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלשה עשר יום בו וגו' נקהלו היהודים בעריהם וגו' נקהלו וגזרו תענית בשלשה עשר באדר אבל ארבעה עשר יו"ט הוא דכתיב ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה, ובשושן הבירה לא נחו אלא בחמשה עשר לפיכך שושן וכל המוקפין קורין בט"ו ועושין יום טוב זה ששנינו מגילה נקראת וכו', ליושב בתענית שאסור לישב בתענית בשבת שאם חל י"ד להיות באחד בשבת אסור להתענות בשבת ובערב שבת נמי אסור מפני טורח שבת אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר באדר ואם חל ארבעה עשר בשבת אסור להתענות בע"ש מפני טורח שבת שעיקר תענית סליחות ורחמים הוא, ואתי לאימנועי מכבוד שבת, וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות, דכבוד שבת דאורייתא ותענית דרבנן ואתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן, אלא מקדימין ומתענין בחמישי בשבת שהוא י"ב, ואם חל י"ד בע"ש מתענין בחמישי שהוא שלשה עשר וכן פי' במשנה כיצד חל להיות בשני כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר, חל להיות בשבת או באחד בשבת כפרים מקדימים ליום הכניסה וכו', אבל ט' באב שחל להיות בשבת מאחרין לאחר שבת מפנ' שהוא פורעניות לכך מאחרין ולא מקדימין ומהני שמעתתא ילפינן דלא יתבינן בתענית בע"ש בעינוי הרשות לא צבור ולא יחיד כלל וכן הלכתא: