מדרש תהלים קנ

"הללויה הללו אל בקדשו". אמרה רוח הקודש על ידי יחזקאל (יחזקאל לט, ז): "ואת שם קדשי אודיע". (שם ח) הנה בא ונהיתה. אימתי הגוים יודעים שאני קדוש כשאני עושה בהם מה שכתוב למעלה מן הענין שנאמר (שם א) ואתה בן אדם הנבא על גוג וגו'. ושובבתיך וגו' והכיתי קשתך מיד שמאלך דם נשיאי הארץ תשתו ואכלתם בשר ושתיתם דם מזבחי אשר זבחתי לכם ולא פירש יחזקאל כמה זמן החיה והעוף אוכלות בנבלתו של גוג ובא ישראל [צ"ל ישעיהו?] ופי' שנאמר (ישעיה יח ו) וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף הרי י"ב חדש עושה על גוג קיץ וחורף י"ב חדשים אימתי הקב"ה מתקדש בעולמו כשיפרע מן הרשעים. וכה"א למעלה מן הפרשה לעשות בהם משפט. אותו שעה הוא מתקדש בעולמו שנאמר "הללו אל בקדשו". הללוהו במה שעשה לקדושיו ומי הן קדושיו? ישראל, שנאמר (דברים ז ו) כי עם קדוש וגו' וכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל וגו'. לכך נאמר "הללו אל בקדשו".

"הללוהו ברקיע עוזו". הללוהו במה שעשה ברקיע עוזו ומה עשה ברקיע (ישעיה לד ד) ונמקו כל צבא השמים וכתיב (שם נא ו) שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ וגו'.

"הללוהו ברקיע עוזו". מהו עוזו הללוהו במה שעשה בעזים שברקיע ומי הם עזים שברקיע אלו שרי עכו"ם. וכה"א (חגי ב כב) והפכתי כסא ממלכות מהו והפכתי שהוא הופכם מן הרקיע לארץ ואח"כ (שם) וירדו סוסים ורוכביהם וגו' אלו שבארץ וכה"א (ישעיה לד ה) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד וגמר מרוה אותה ומפילה משרה ואח"כ יורדת עליה. וכה"א (שם ו) חרב לה' מלאה דם וגו':


תם ונשלם