מדרש תהלים קכט

שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל.

על גבי חרשו חורשים וגומר ה' צדיק קצץ עבות רשעים

(א) משל למה הדבר דומה: לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה. והיו לאותו האיש עשרה בנים; זה בא וחרש וישב לו, וזה בא וחרש וישב לו; עד שנתיגעה הפרה ורבצה לה. נכנסו כל הפרות ואותה הפרה לא נכנסה. לא הספיק בעל הפרה לקבל פיוס מן אותו האיש אלא בא מיד ושבר את העול וקצץ את הסמלונים. כך הם ישראל בעולם הזה -- זה השלטון בא ומשעבדם והולך לו; והמענה ארוכה שנאמר (תהלים קכט, ג) "על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם". למחר כשיגיע הקץ אין הקדוש ברוך הוא אומר לאומות העולם "כך וכך עשיתם לבני..." אלא מיד בא ומשבר את העול ומקצץ את הסמלונים שנאמר "ואשבור מוטות עולכם". וכן הוא אומר (תהלים קכט, ד) "ה' צדיק קצץ עבות רשעים".

(ב) רבי חנינא בר פפא ורבי שמואל בר נחמני עברו על חד חרשן שביעית. אמר ליה רבי שמואל בר נחמני "איישר!". אמר לו רבי חנינא בר פפא, "ולא כן אלפן רבי -- "ולא אמרו העוברים ברכת ה' אליכם" שאסור לומר לחורשי שביעית "איישר". אמר לו, לקרות אתה יודע ולדרוש אי אתה יודע; "ולא אמרו העוברים"-- אלו אומות העולם שהם עוברים מן העולם שלא אמרו לישראל "ברכת ה׳ אליכם", וישראל אומרים "ברכנו אתכם בשם ה' ", וישראל אומרים להם "לא דייכם מכל הטובות והנחמות הבאות עליכם בזכותנו [ואין אתם אומרים לנו "באו וטלו לכם מן הברכוה הללו", ולא עוד] אלא שאתם מגלגלים עלינו את הפייסים וזמיות וגולגוליות וארנוניות! סוף שאתם פורעים, כמה דאת אומר "תחת הנחושת אביא זהב.." (ישעיה ס יז):