מדרש תהלים קכ

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קכ [א] [קכ, א] שיר המעלות אל ה' בצרתה לי וגו'. אמר ירמיהו שירו לה' הללו את ה' (ירמיה כ יג), למה ועל איזה דבר, כי הציל [את] נפש אביון מיד מרעים (שם שם /ירמיהו כ'/), כשהקב"ה גואל את ישראל לא הם מודים בלבד אלא הכל מודים, תחלה גאלם ממצרים וקלסוהו הכל, שנאמר ויחד יתרו וגו' ויאמר [יתרו] ברוך ה' וגו' עתה ידעתי וגו' (שמות יח ט י יא), חנניה מישאל ועזריה הוציאן מכבשן האש וקלסוהו שנאמר ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך משך ועבד נגו וגו' (דניאל ג כח), הרי לשעבר, ולעתיד כשיוצאין מן הצרות ומן הגלות אומר שבח, שנאמר שיר המעלות, שיר המעלה אין כתיב כאן אלא שיר המעלות כשישראל עולים אינם עולין מעלה אחת, אלא למעלות הרבה הן עולין, וכה"א אתה תעלה מעלה מעלה (דברים כח מג), וכתיב מי זאת עולה (שה"ש =שיר השירים= ג ו), מי זאת המתעלה מן המדבר, וכשהם יורדין אינם יורדין ירידה אחת, אלא ואתה תרד מטה מטה, וכה"א השליך משמים ארץ וגו' (איכה ב א), וכשעלו מעלות מעלות הם עולים, לכך נאמר שיר המעלות. [ב] [קכ, ב] ה' הצילה נפשי משפת שקר וגו'. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא כשם שהצלתנו מן הכל כך תצילנו מזה, ואין לנו צרה עוד, כי שפת שקר היא הצרה, לכך נאמר הצילה נפשי וגו'. כל אבריו של אדם, מהם יושבים ומהם עומדים, רגליו מהלכות, ידיו נושאות ונוטלות, הלשון הזה אינו לא יושב ולא עומד, אלא דומם וסגור ונתון בפנים, וכך הוא מכה גדולים וקטנים, קרובים ורחוקים, אלו היה מבחוץ נושא ונותן כשאר כל האברים, ומהלך ברגליו, עאכ"ו. [ג] [קכ, ג] מה יתן לך ומה יוסיף וגו'. מה אתה נהנה ומה אתה מועיל הוא חוטא ולא לו, אמר הקדוש ברוך הוא ללשון הגנב גונב לאכול אף על פי שכתוב לא תגנוב (שמות כ יג), גונב לשעה, שנאמר לא יבוזו לגנב וגו' (משלי ו ל), וכתיב לא תנאף (שמות כ יג), ונואף ועושה תאות נפשו לשעה, שנאמר נואף אשה חסר לב (משלי ו לב), אף על פי שמשחית נפשו עושה תאותו לשעה ואתה הלשון כלום הועלת לנפשך והרגת אומר לך מה אני עושה לך לשון הרע כשם שעשית לעולם מתחלה והלשנת על אדם והוא הנחש, כך אני עושה לך, ונחש המדבר, דכתיב וידבר העם באלהים ובמשה (במדבר כא ה), מה עשה להם וישלח ה' בעם (נחשים) [את הנחשים] השרפים (שם שם /במדבר כ"א/ ו), ולמה נחש, אלא הוא המלשין, שנאמר שננו לשונם כמו נחש וגו' (תהלים קמ ד), ואף אני כך אני עושה להם כשם שאמרתי לנחש ועפר תאכל וגו' (בראשית ג יד). [ד] [קכ, ג] מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. לשון הרע קורין אותו שלישי, ולמה שהורג ג' הורג עצמו והמקבלו, ומי שנאמר עליו, וכן אתה מוצא בדואג שהרג [שלשה הרג] עצמו שאין לו חלק לעולם הבא, והרג לאחימלך הכהן שנאמר ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב (ש"א =שמואל א'= כב יט), והרג שאול ששמע לו וקבל ממנו, שנאמר וימת שאול ושלשלת בניו וגו' (שם /שמואל א'/ לא ו), וכן מלכות הרשעה בלשונה היא מכה כנחש, שנאמר קולה כנחש ילך וגו' (ירמיה מו כב), נמשל הלשון לחץ, ולמה, שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חבירו, הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים, מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקו, אבל החץ כיון שירה אותו והלך, אפילו מבקש להחזיר אינו יכול להחזיר, לכך נאמר חצי גבור שנונים [עם גחלי רתמים], הרותם הזה מי שמדליקו גחליו אינם כבות. ומעשה היה בב' בני אדם שבאים במדבר וישבו תחת רותם אחד, לקטו עצים מרותם ובשלו להם מה שיאכלו, ואכלו לחם, לאחר שנה באו למדבר באותו מקום הרותם, ומצאו אפר ממה שהדליקו, אמרו הרי י"ב חדש יש לנו משעברנו ואכלנו במקום הזה, מששו באפר והלכו עליו, ונכוו רגליהם מן הגחלים שתחת האפר, לפי שאין נכבות, לכך נמשל לשון הרע כגחלי רתמים, שנאמר חצי גבור שנונים וגו'. וכן הרשע הזה הורג בני אדם בלשון, כשם שהחץ הזה אינו יודע בו עד שהגיע אליו, כך לשון הרע אינו יודע עד שחציו של מלכות עשו באין פתאום ואין אדם יודע עד שהן מוציאים אותה מלה להריגה, או לאיסורין, לפי שאדם היה נתון במקומו וכותבין עליו להיכן שהוא והורגין אותו, לכך נאמר חצי גבור שנונים, וכן משה אמר לישראל לא תירא מפחד לילה (תהלים צא ה), מפחדם של מלכות עשו, מחץ יעוף יומם מן לבלרין שלהם, לכך נאמר חצי גבור שנונים. [ה] [קכ, ה] אויה לי כי גרתי משך. מהו אויה לי כי גרתי משך, שהיו מוליכין אותי מבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום, וכה"א עם ממושך ומורט (ישעיה יח ז), מהו ממושך, שהייתי נמשך עמהם. שכנתי עם אהלי קדר. מהו אהלי קדר, שהשחירו פניהם כשולי קדרה, מהו כי גרתי משך, שגרתי עם העם הנמשכים לגיהנם, שכנתי עם אהלי קדר שאין להם לא מקום ישיבה אחד, ולא עמידה אחת, אלא נוטע היום אהלו כאן, ולמחר להלן ולהלן במקום אחר, כך הם הרשעים יהיו כאהלי קדר, שהם שוכנים כאן היום, ולמחר ילכו למקום אחר. [ו] [קכ, ו] רבת שכנה לה נפשי וגו'. וכי יש אדם שונא שלום, עשו שונא השלום, וכה"א ונתתי שלום בארץ (ויקרא כו ו), אימתי יהיה כן, והשבתי חיה רעה מן הארץ (שם שם /ויקרא כ"ו/), ואין חיה רעה אלא חזיר, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד), זה עשו הרשע. [ז] [קכ, ז] אני שלום וכי אדבר וגו'. מהו אני שלום, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשיח תרועם בשבט ברזל וגו' (שם /תהלים/ ב ט), א"ל רבש"ע לאו אלא בשלום אני פותח לדבר לגוים, לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו'. אמר ישעיהו שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו' (ישעיה נז יט), אמר הקדוש ברוך הוא אני ידי פשוטות לבעל תשובה איני מחזיר בריה מי שנתן לי לבו בתשובה, לכך נאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, וכל מי שיבא אצלי אני בא אצלו ומרפא אותו, שנאמר ורפאתיו (שם /ישעיהו נ"ז/), והרשעים כים נגרש (שם /ישעיהו נ"ז/ כ), כך הם הרשעים אינם מבקשים שלום, שנאמר כי לא שלום ידברו וגו' (תהלים לה כ), למה כי אינם מבקשים שלום, לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו'.