מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ:    וכי מזמור היה לו לומר, אינו אלא בכייה, וכן כיוצא בדבר אתה אומר, "וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה" (שמואל ב טו, ל), וכתיב "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ" (תהלים ג, א), זהו שאמר הכתוב "שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" (משלי כא, טו).

הצדיקים פורעין ומזמרין להקב"ה, וכן אמר אסף מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם וגו', משל למלך שהיה לו בן והיה קשה ולא היה שומע לו, מה עשה המלך, כיון שנתמלא חימה נכנס לחופתו של בנו והיה מחתך ומקרע ומשליך את הוילאות עד שנקרעו כולם והשליכן, אמר המלך: לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני, ואני יכול לעשות יפה ממנה ולא הרגתיו בחמתי, שאם הרגתיו בן אחי היה יורשני, מוטב שירשני בני, כך אמר אסף: לא יפה עשה הקב"ה שהפיג חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו, וכן הוא אומר "כִּלָּה יְהוָה אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן" (איכה ד, יא), לכך "מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים".