מדרש תהלים לט
<< · מדרש תהלים · לט · >>
א-ב עריכה
"למנצח לידותון מזמור לדוד. אמרתי [א] אשמרה דרכי"
זהו שאמר הכתוב (משלי טו, א): "מענה רך ישיב חימה ודבר עצב יעלה אף". [ב] קשה[1] לשון הרע מעבודה זרה כי כשחטאו ישראל במדבר לא נחתם גזר דין שחטאו בפיהם וכן הוא אומר (דברים א לד) וישמע ה' את קול דבריכם. ואומר (במדבר יד כח) חי אני נאום ה' אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם. (מלאכי ב יז) הוגעתם ה' בדבריכם 'הוגעתם לי במעשיכם' אינו אומר אלא 'בדבריכם' (א) וכן הוא אומר[2] (ישעיהו ג ח) כי כשלח ירושלים ויהודה נפל (ב) (ירמיהו יב ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה וגו' וכי בקולה שנאה והלא בקולה אהבה שנאמר (שיר השירים ב יד) השמיעני את קולך אלא בקולה אהובה (ג) ובקולה שנואה אמור מעתה [ג] (משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון:
מעשה[3] היה במלך פרס שנטה למות אמרו לו הרופאים אין לך רפואה עד שיביאו לך חלב לבייא ונעשה לך רפואה. ענה אחד מהם ואמר לו אם רצונך אלך אני ותן לי עשרה עזים אמר לעבדיו ונתנו לו הלך וגוב אריות והיתה שם לבייא אחת מינקת גוריה. יום ראשון עמד מרחוק והשליך לה אחת ואכלה. יום שני נתקרב לה מעט והשליך אחרת. וכן כבל יום ויום עד שהיה משחק עמה ולקח מחלבה והלך לו. וכשהיה בחצי הדרך ישן וראה חלום שהיו כל איבריו מהרסין זה עם זה. אמרו הרגלים אין בכל האיברים כמותנו שאם לא היינו אנו הולכין לא היה יכול להביא מן החלבץ. ענו הידים איו כמותנו שאם לא היינו אנו שחלבנו לא היה עושה דבר. העינים אמרו אנו למעלה מן הכל שאם לא היינו מראים לו את הדרך לא היה נעשה. ענה הלב ואמר אני למעלה מן הכל שאלמלא לא נתתי לו העצה לא הועיל כלום. ענה הלשון ואמר להם אם לא הייתי אני מה הייתם עושים. ענו לו כל האברים ואמרו לו לא יראת להדמות אלינו ואת סגורה ונתונה במקום חשך ואפלה ועדו שאין בך עצם כשאר כל האברים. ענה להם הלשון ואמר היום תאמרו שאני מלך ושליט עליכם. שמע האיש את הדברים האלה ונתפחד והקיץ משנתו והלך לו לדרכו והגיע במקום ונכנס אצל המלך ואמר לו הא לך חלב כלביא. מיד קצף המלך וצוה לתלותו וכשהיה הולך ליצלב היו כל האיברים בוכין אמר להם הלשון הלא אמרתי שאין בכם ממש אם אני מציל אתכם תודו לי שאני מלך עליכם. אמרו לו הן. מיד אמר הלשון השיבוני אצל המלך והשיבוהו אמר לו למה צוית לתלותי זו הורה וזו שכרה אמר לו הבאת חלב כלביא לקרב מיתתי. אמר לו ומה איכפת לך ויהא לך רפואה ממנו ועוד גם כן כי לבייא קורין אותה כלביא לקחו ממנו ונסוהו ונמצא חלב לבייא. אמרו לו האיברים עכשיו אנו מודים לך שאתה אמרת האמת הוי אומר (משלי י"ב) מות וחיים ביד לשון. אמר דוד "אשמרה דרכי".
ראה הלשון שהוא טוב מכל הקרבנות שנאמר (תהלים סט, לא-לב): "אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר ... וְתִיטַב לה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס". [אם שור למה פר, ואם פר למה שור, אלא משור שהקריב אדם הראשון פר הודאה בזמן שאמר טוב להודות לה' (של צב ב), ביום הכיפורים היה כנגד עבודת כהן גדול, כמה שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת (ויקרא אז ג). מקרין ומפריס. שור שהקריב אדם הראשון קדמו קרניו לפרסותיו, שנאמר מקרין ומפריס. תמן תנינן שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר מקרין ומפריס, מקרן כתיב.]
[דבר אחר: "למנצח לידותון". אלו כת של דיינין ושל משפט, לכך נאמר "אשמרה דרכי מחטוא בלשוני", שלא לעוות את הדין] ולכך אמר[4] "אשמרה דרכי" וכן הוא אומר גם ישבו שרים כי נדברו (שם קיט כג):
"אשמרה לפי מחסום" (תהלים לט, ב). (ז) וכי יש מחסום לפה [אלא אשמרה שתקותא שלא אתעסק בדברים בטלים, אלא דברי תורה,] אמרו הן (משלי ט"ו) מרפא לשון עץ חיים זו התורה שנאמר (שם ג') עץ חיים היא למחזיקים בה. מכאן את למד שלא נתן הקב"ה תורה לישראל אלא כדי שלא יהו עסוקין בלשון הרע ולא דברי הבטלה. וכן דוד אומר מי רוצה לקנות העולם הבא אמרו לו ומי יוכל לקנותו אמר להם בזול שנאמר (תהלים ל"ד) מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע[, ואין רע אלא מלשינות, שנאמר תאלמנה שפתי שקר (שם לא יט)]. (ח) ומהו תאלמנה שפתי שקר. ממה הוא נמנע (שם ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
הערות ושינויי נוסחאות עריכה
- ^ השווה: ילקוט שמעוני תהלים רמז תשכא
- ^ מהדורת בובר: וכתיב
- ^ השווה: ילקוט שמעוני תהלים רמז תשכא
- ^ מהדורת בובר: וכן הוא אומר