מדרש תהלים יט

מדרש תהלים (בובר) מזמור יט

[א] [יט, א] למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל. זהו שאמר הכתוב כל פעל ה' למענהו (משלי טז ד), לקילוסו, שנאמר ענו לה' בתודה (תהלים קמז ז). דבר אחר למענהו. לענות שבחו, להעיד אלהותו, כמה שנאמר לא תענה ברעך (שמות כ יג), וכתיב למען אחי ורעי (תהלים קכב ח). ר' אבהו אמר שני דברים אין אומות העולם כופרין בהם, מודים בהקב"ה שברא את העולם בששה ימים, ושהוא מחיה את המתים, כיצד כשהוא הולך ומעלה את האוב וידעוני וזכורו וכל ימות השבת הוא מצליח ומעלה, ובשבת אינו מצליח ואינו מעלה, והבהמה אפילו בחול אינה עולה, לפי שאינה חיה לעתיד לבא, הוי כל פעל ה' למענהו. [ד"א למענהו]. לקילוסו שהכל מקלסים אותו על פעולתו, וכל מעשיו מקלסים אותו. ר' ברכיה בשם ר' [שמעון] אומר מי שאין לו ראש בפני הבריות, יש לו ראש בפני הקדוש ברוך הוא, וזו הארץ, שנאמר וראש עפרות תבל (משלי ח כו), ומי שאין לו עינים בפני הבריות, יש לו עינים לפני הקדוש ברוך הוא, וזו ים, שנאמר הים ראה וינוס (תהלים קיד ג), ואין לו ידים בפני הבריות, ויש לו ידים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר זה הים גדול ורחב ידים (שם /תהלים/ קד כה), וכן הארץ, שנאמר והארץ הנה רחבת ידים (בראשית לד כא). ויש לה אזנים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה' (ירמיה כב כט). השמים יש לו לב לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד יא), וכן יש לב לים, שנאמר קפאו תהומות בלב ים (שמות טו ח). הארץ יש לה טבור לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח יב), ויש לה פה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר טז לב), ויש לה רגלים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר והארץ לעולם עומדת (קהלת א ד), ויש לה ירכים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר וקבצתים מירכתי ארץ (ירמיה לא ח), השמים יש לו פה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר השמים מספרים כבוד אל.

[ב] [יט, ב] [השמים מספרים כבוד אל]. זהו שאמר הכתוב היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע (איוב לז כ), ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר אם יבקש אדם לומר שבחו של הקדוש ברוך הוא יותר מדאי, נטרד מן העולם, והוא מובלע מן העולם, שנאמר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו (תהלים קו ב). ר' חנינא ור' יונתן אזלין למיעבד באלין קרייתא דדרומה, עיילוה לחד בי כנישתא, חזאה לההוא חזנא דקרב ואמר האל הגדול הגבור והנורא, האדיר והאמיץ והעזוז, שתקן יתיה, ואמרו ליה אין לך להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות, מנין ממשה רבינו שאמר האל הגדול הגבור והנורא (דברים י יז), אוסיפו עליהן מטבעו של אברהם אבינו לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט). רב הונא בשם רב אמר שדי לא מצאנוהו שגיא כח (איוב לז כג), לא מצאנו כח גבורתו של הקדוש ברוך הוא. אמר ר' שמואל בר נחמני מי ימלל גבורות ה' (תהלים קו ב), כגון אנא וחביראי, ומאן אינון חבורתאי דדוד, אמר ר' אבין תרגם יעקב איש כפר נובריא בצור לך דומיה תהלה (שם /תהלים/ סה ב), סמא דכולה משתוקא, ואפילו למרגליתא דלית לה טימי, כל מה דאת משבח [לה את פגים לה. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא משה תקן להם לישראל סדר תפלה, שנאמר כי ה' אלהיכם] הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא (דברים י יז), הגדול שעשה גדולות במצרים, הגבור שעשה גבורות על הים, והנורא שהוקם המשכן בימיו, שנאמר נורא אלהים ממקדשיך (תהלים סח לו). ירמיה אמר האל הגדול הגבור (ירמיה לב יח), ולא אמר והנורא, ולמה אמר הגבור, אמר לזה נאה לקרותו גבור, שראה שבניו מסורין בקולרין, וביתו חרבה ושותק, ולא אמר והנורא, על בית המקדש שנחרב, שנאמר נורא אלהים ממקדשך (תהלים סח לו), היכן הוא מורא, שנכנסו שונאים בביתו ולא נתייראו. דניאל אמר האל הגדול והנורא (דניאל ט ד), ולא אמר הגבור למה שבניו מסורין בקולרין, והיכן הוא גבורתו, ולמה אמר והנורא, לזה נאה לקרותו נורא, שעושה נוראות לנו בבור אריות, ובכבשן האש, וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה, שנאמר ועתה (ה') אלהינו האל הגדול הגבור והנורא (נחמיה ט לב), למה לפי שהוא מרומם על כל קילוס שקילסוהו. אמר ר' יעקב בר' אלעזר יודעין היו באלהיהן שאמיתי הוא, ואין מחניפין לו, ודי הוא בקילוס שקילסו משה רבינו.

[ג] [יט, ב] [והשמים מספרים כבוד אל]. אמר ישעיה הנביא רנו שמים כי עשה ה' (ישעיה מד כג), אמרו לו אף אנו מקלסין, השמים מספרים כבוד אל. משל למלך שהיו לו מדינות הרבה, והיתה כל אחת ואחת אומרת כך וכך זהב יש למלך, כך וכך כסף ומעילים ועבדים ושפחות יש לו למלך, כך וכך אבנים טובות ומרגליות יש לו למלך, והיה שם זקן אחד פקח, אמר להם ומנין אתם יודעים, ואתם רחוקים ממנו כמה פרסאות, אלא מדינה שהוא דר בה, היא נאה לומר עושרו ושבחו של מלך, לפי שהיא יודעת עשרו וכבודו, כך אמר דוד הארץ וכל מה שיש בה אינן יכולין לספר שבחו של הקדוש ברוך הוא, ומי יוכל לספר שבחו, השמים מספרים כבוד אל, ואימתי הכל מקלסין אותו, כשירומם קרנם של ישראל, שנאמר וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה (תהלים קמח יד), באותו זמן הללויה הללו את ה' מן השמים (שם שם /תהלים קמ"ח/ א), לכך נאמר השמים מספרים כבוד אל.

[ד] [דבר אחר [יט, ב] השמים מספרים כבוד אל]. זהו שאמר הכתוב מי יספר שחקים (בגאוה) [בחכמה] ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח לז), אמר ר' שמואל בר אבא ידע אנא בשבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא, וכי שמואל עלה לרקיע, אלא על ידי שהוא יגע בחכמתה של תורה, למד מתוכה מה שיש בשחקים. אמר ר' הושעיא כחלל שבין מים התחתונים לרקיע, כך יש חלל בין מים העליונים לרקיע. אמר ר' פנחס [הכהן] בר חמא מקרא מלא הוא, שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע (בראשית א ז), אשר על הרקיע אינו אומר, אלא אשר מעל לרקיע, [שמים העליונים תלוים באויר ומזיע המים העליונים הגשמים יורדין], שנאמר משקה הרים מעליותיו (תהלים קד יג), וכי ר' הושעיא עלה לרקיע, אלא על ידי שהיה יגע בחכמתה של תורה, למד מתוכה כל מה שיש ברקיע.

[ה] דבר אחר [יט, ב] השמים מספרים כבוד אל. (אמר ר' יעקב בן זבדי) זהו שאמר הכתוב מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי (תהלים קטז יב), אמר ר' שמואל בר נחמני ארבעה מזמורים היה צריך אדם הראשון לומר, וכו' במזמור חמישי.

[ו] דבר אחר [יט, ב] השמים מספרים כבוד אל. [אמר ר' יעקב בן זבדי] משל לגבור שנכנס במדינה, ולא היו יודעין גבורתו, אמר להם פקח אחד, מאבנא דהוא מתגושש בה, אתם יודעין כח גבורתו, כך מן השמים אנו למדין כחו של הקדוש ברוך הוא, אמר ר' יהושע בן לוי לפי שהוא אומר את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כג כד), יכול שכבודו מלא עליונים ותחתונים, והלא כבר נאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה (תהלים ח ד), אין בה אלא כדי משמוש אצבעו של הקדוש ברוך הוא, משל למלך שהיה מתח וילון על פתח פלטין שלו, אמר המלך כל מי שהוא חכם, יאמר מה השלמה הזאת, כל מי שהוא עשיר, יעשה כמותה, וכל מי שהוא גבור יגע בה, כך הקדוש ברוך הוא מתח את השמים כדוק של עין, שנאמר הנוטה כדוק שמים (ישעיה מ כב), מלמד שפירשו כמין וילון, אמר הקדוש ברוך הוא כל מי שהוא חכם יאמר מה השלמה הזאת, וכל מי שהוא עשיר יעשה כמוה, וכל מי שהוא גבור יבא ויגע בה. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא ממה שהשמים מורידין [גשמים], והארץ מגדלת, והבריות אוכלין ומקלסין להקב"ה, לפיכך השמים מספרים כבוד אל, חס ושלום כשישראל חטאו מה כתיב, יגלו שמים עונו (איוב כ כז), כיצד וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים (דברים יא יז), וכשישראל זוכין מה כתיב, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים (שם /דברים/ כח יב).

[ז] [יט, ג] יום ליום יביע אומר. במשה רבינו הכתוב מדבר, שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד כח), וכי גם לילה לפני הקדוש ברוך הוא, והכתיב ולילה כיום יאיר (תהלים קלט יב), וכתיב ונוגה כאור תהיה (חבקוק ג ד), וכתיב ונהורא עמיה שרא (דניאל ב כב), וכתיב גם חשך לא יחשיך ממך (תהלים קלט יב), ומנין היה יודע משה רבינו אימתי היה יום ואימתי לילה, שהוא מחשב ארבעים יום וארבעים לילה אצל הקדוש ברוך הוא, אלא בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מלמדו מקרא, היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו משנה, היה יודע שהוא לילה, ומנין שהקב"ה עוסק במקרא ביום, ובמשנה בלילה, שנאמר דודי צח ואדום (שה"ש =שיר השירים= ה י), כשהוא עוסק במקרא ביום, פניו צחות כשלג, ואין דודי אלא ארבעה ועשרים ספרים, שכן דודי בגימטריא ארבעה ועשרים, וכשהוא עוסק במשנה בלילות, פניו מאדימות. ד"א כשהמלאכים מקלסין להקב"ה בקדוש, היה יודע שהוא יום, וכשמקלסין אותו בברוך, היה יודע שהוא לילה. [ד"א כשהיה רואה גלגל חמה בא וכורע, היה יודע שהוא לילה], וכשהיה רואה הכוכבים והלבנה והמזלות באים ומשתחוים לפני הקדוש ברוך הוא, היה יודע שהוא יום, שנאמר וצבא השמים לך משתחוים (נחמיה ט ו). ד"א כשהיה רואה שהמלאכים שוחקים מן לישראל להוריד להם, היה יודע שהוא יום, וכשהיה רואה שהמן יורד, היה יודע שהוא לילה, שנאמר וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו (במדבר יא ט). דבר אחר כשהיה שומע קריית שמע קודם לתפלה, היה יודע שהוא יום, וכשהיה התפלה קודמת לקריית שמע היה יודע שהוא לילה. ר' פנחס בשם ר' אבא אמר המלאך שהוא ממונה על התפלה, הוא ממתין עד שמתפללת כניסה אחרונה שבישראל, ועושה מהן עטרה, ונותנה בראשו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר ברכות לראש צדיק (משלי י ו), צדיק זה הקדוש ברוך הוא, שכתיב בו צדיק וישר הוא (דברים לב ד), לכך נאמר יום ליום יביע אומר.

[ח] [דבר אחר [יט, ג] יום ליום יביע אומר. וכי מה טיבן של שני ימים אלו, אלא זה יומו של משה שבישר יומו של יהושע, שנאמר היום הזה אחל תת פחדך וגו' (שם /דברים/ ב כה), שמא תאמר הואיל והקב"ה הרג את סיחון ואת עוג, מי הגיד לכל באי עולם, חמה שעמדה לו למשה שתי פעמים, ראשונה כשעשה מלחמה את עמלק, שנאמר והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות יז יא), ואומר רום ידיהו נשא (חבקוק ג י), אלא זה יומו של משה שבישר יומו של יהושע, שנאמר ושים באזני יהושע (שמות יז יד), יהי רצון כמו שעמדה חמה כך תעמוד לך במלחמות שלשים ואחד מלכים, ופעם שניה במלחמת סיחון ועוג, כתיב כאן אחל תת פחדך ויראתך (דברים ב כה), וכתיב ביום תת ה' את האמורי (יהושע י יב)].

[ט] דבר אחר [יט, ג] יום ליום יביע אומר. אמר ר' זעירא יומו של יהושע מתנה ליומה של דבורה, שנאמר ביומו של יהושע, וידם השמש וירח (העמיד) [עמד] (יהושע י יג), וכתיב ביומה של דבורה, מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ), ויומה של דבורה מתנה כמה נסים ונפלאות שנעשו בו. ולילה ללילה יחוה דעת. לילו של אברהם מחווה ללילה של מכת בכורות, ולילה של מכת בכורות מחווה על לילו של גדעון, ולילו של גדעון מחווה על לילו של סנחריב, כמה נסים ונפלאות נעשו בהן.

[י] דבר אחר [יט, ג] יום ליום יביע אומר. אמר ר' יוחנן בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנה, הן נוטלין מן היום, ונותנין על הלילה, ונוטלין מן הלילה, ונותנין על היום. כיצד שנים עשר חודש בשנה, וארבע תקופות בשנה, תקופת ניסן שלשה חדשים, ניסן אייר סיון, תקופת תמוז שלשה חדשים, תמוז אב אלול, תקופת תשרי שלשה חדשים, תשרי מרחשוון כסליו, תקופת טבת שלשה חדשים, טבת שבט אדר, מן תקופת טבת עד תקופת ניסן הלילה פורע ליום, מן תקופת ניסן עד תקופת תמוז, היום לוה מן הלילה, וכמה פורע זה לזה, ולוה זה מזה, אחד משלשים בשעה, ומן תקופת תמוז עד תקופת תשרי, היום פורע ללילה, ומן תקופת תשרי עד תקופת טבת, הלילה לוה מן היום, נמצא בתקופת ניסן ותשרי אינן חייבין זה לזה כלום, ונוטלין זה מזה בפיטסין, ופורעין זה לזה בפיטסין, ואין אחר שומע ביניהם, ואין מדיינין כבני אדם, שאין לוין ופורעין אלא בעדים ובית דין, שנאמר אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, אבל למטה זקני ישראל ויודעין סוד העיבור נוטלין מן היום ונותנין ללילה, ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום, וכשהם יוצאין מבית הוועד, לאחר שקבעו ראשי חדשים, וראשי שנים, ועיברו את השנה, ותקנו את המועדות, מיד בכל הארץ יצא קום, שהכל אומרים אימתי ראש השנה, אימתי המועדות, ובקצה תבל מליהם, ששואלין זה לזה בכמה בחודש, בכמה בתקופות.

[יא] [יט, ה] לשמש שם אהל בהם. אמר ר' פנחס בשם ר' אבא השמש נתון בתוך התיק, אמר ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן כקלע של ספינה השמש מהלך, ר' ברכיה אמר כספינה שהיא באה מקרקוניא שיש לה שס"ה חבלים, כמנין ימות השנה, [וכספינה שהיא באה מאלכסנדריא, שיש בה שנ"ד חבלים, כמנין ימות הלבנה, מה שהחמה מהלכת לשלשים יום, הלבנה מהלכת לשני ימים ומחצה, מה שהחמה מהלכת לשני חדשים, הלבנה מהלכת [לחמשה ימים, מה שהחמה מהלכת לשלשה חדשים, הלבנה מהלכת] לשבעה ימים ומחצה, מה שהחמה מהלכת לששה חדשים, הלבנה מהלכת לחמשה עשר יום, מה שהחמה מהלכת לשנים עשר חודש, הלבנה מהלכת לשלשים יום]. אמר ר' יהושע בן לוי בכל יום ויום חמה ולבנה (כסות) [כהות] עיניהם מאורה של מעלה, והן מתעכבות לצאת, מה עושה הקדוש ברוך הוא, מאיר לפניהם, והן מהלכין לאורו, שנאמר ה' באור פניך יהלכון (תהלים פט טז), וכשבאין להכנס, אינן יודעין היכן הולכין, מפני אורו של מעלה, והן עומדין ברקיע, ושוהין ליכנס, והקב"ה זורק לפניהם לפידים וחצים וברקים, ולמקום שהוא זורק שם הם מהלכין, שנאמר שמש ירח עמד זבולה לאור חציך (יהלכון) [יהלכו] לנוגה ברק חניתך (חבקוק ג יא). ר' לוי אמר בכל יום ויום עומדין בדין לפני הקדוש ברוך הוא, למה שהן מתביישין לצאת, ואומרים לפי שהבריות משתחוים לנו ומכעיסין להקב"ה, ומה עושה, מאיר לפניהם חצים שנאמר לאור חציך יהלכו (שם שם /חבקוק ג'/), והן יוצאין בעל כרחן, שנאמר בבקר בבקר משפטו (יצא) יתן לאור [לא נעדר ולא יודע עול בושת] (צפניה ג ה), מהו לא נעדר, לא פסקין, הא כמה דאת אמר לכולם בשם יקרא [וגו' איש לא נעדר] (ישעיה מ כו), ומהו לא יודע עול בושת, לא חכמין ולא בהתין, טעוון דפלחין להון לקיין ולא בהתין. ר' חנינא בשם ר' אבהו אמר הלוכו הוא קילוסו, שנאמר כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים (מלאכי א יא), ר' הונא אמר הוא שיהושע אמר שמש בגבעון דום (יהושע י יב), שתוק ואנא קאים.

[יב] [יט, ו] והוא כחתן יוצא מחופתו. מה חתן זה נכנס טהור ויוצא טמא, [כך השמש נכנס טהור ויוצא טמא]. יכול שהוא עושה אנגרייא, תלמוד לומר ישיש כגבור לרוץ אורח, מלמד שהוא עושה שביל בפני עצמו. דבר אחר מה חתן זה נכנס גבור ויוצא חלש, [כך השמש יוצא גבור ונכנס חלוש], מעוונות של בריות.

[יג] [יט, ז] מקצה השמים מוצאו. שבאחד בתקופת תמוז אין צל לכל בריה תחתיו. ותקופתו על קצותם. רבנן אמרי יש גיהנם לעתיד לבא, שנאמר אשר אור לו בציון (ישעיה לא ט). ר' ינאי ור' שמעון בן לקיש אמרי תרווייהו אין גיהנם לעתיד לבא, אלא השמש הזה מלהט את הרשעים, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג יט). את מוצא שהוא נתון בנרתיק, ונתון בגלגל, ובריכה של מים שעל גבי הרקיע עוברת תחתיו, והוא מפשר חמתו במים אשר מעל לרקיע, ואף על פי כן אין נסתר מחמתו, ומה עושה הקדוש ברוך הוא ליום הדין, מוציא החמה ושולף אותה מנרתיקה, ומביאה לרקיע השני, ודן בה את הרשעים והוא שורפן, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור (שם /מלאכי ג'/). אמר ר' יהושע בן לוי הקדוש ברוך הוא צדקה עשה עם כל באי עולם שלא נתנו ברקיע הראשון, שאלמלי נתנו ברקיע הראשון, לא היה צל לכל בריה תחתיו, שנאמר אין נסתר מחמתו, ולמי שהוא עוסק בתורה מה כתיב בתריה, תורת ה' תמימה משיבת נפש, וכן הוא אומר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און (איוב לד כב), ומי נסתר, מי שעוסק בתורה, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב), וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש, שעמדה לפניו לשיבתו לתחיית המתים, כמה דאת אמר והיה לך למשיב נפש (רות ד טו).

[יד] [יט, ח] [תורת ה' תמימה. ר' ירמיה ורבנן, חד מנהון אמר למה היא תמימה, שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת נפש, שהיא תמימה]. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. ולמה היא מחכימת פתי, לפי שהיא נאמנה. דבר אחר תורת ה' תמימה משיבת נפש. אימתי היא תמימה, בשעה שהיא יוצאת מפי של צדיק שהוא תמים, ואימתי היא נאמנת, בשעה שהיא יוצאה מפי נאמן. [תורת ה' תמימה]. ר' תנחומא פתר ליה בשיתא סדרי משנה. תורת ה' תמימה, זה סדר נשים, וכן הוא אומר כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש =שיר השירים= ד ז). עדות ה' נאמנה. זה סדר זרעים, שהוא מאמין בחיי העולם וזורע. (יראת ה' טהורה. זה סדר טהרות, שמפריש בין טומאה לטהרה). פקודי ה' ישרים משמחי לב. זה סדר מועד, שיש בה סוכה ולולב, וכל מועדי השנה, שכתוב בהן ושמחת בחגך (דברים טז יד). מצות ה' ברה מאירת עינים. זו סדר קדשים, שמאיר עיניהם של חכמים. [יראת ה' טהורה. זה סדר טהרות, שמפריש בין טומאה לטהרה]. משפטי ה' אמת. זו סדר נזיקין שיש בו כל הדינים.

[טו] דבר אחר [יט, ט] פקודי ה' ישרים. תני חזקיה בר (יהודה) [חייא] התורה עטרה לראש, שנאמר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך (משלי א ט). מלוגמא ללב, שנאמר משמחי לב. קילורית לעין, שנאמר מאירת עינים. רטיה למכה שנאמר רפאות תהי לשרך (משלי ג ח). כוס עקרין לבני מעיים, שנאמר ושקוי לעצמותיך (שם שם /משלי ג'/). ומנין שנבלעת ברמ"ח איברים, שנאמר ולכל בשרו מרפא (שם /משלי/ ד כב). דבר אחר יראת ה' טהורה. [אמר ר' לוי] לפי שהיה אהרן ירא את השם, שנאמר ואתנם לו מורא וייראני (מלאכי ב ה), לפיכך ניתנה לו פרשה אחת מן התורה, שאינה זזה לא ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואיזו זו זו פרשת המת, שלא יטמא למת, שנאמר אמור אל הכהנים בני אהרן [ואמרת אליהם] לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כא א). צדקו יחדו. ר' (שמואל) [שמעון] בן לקיש אומר צדקו מקל וחומר, ורבנן אמרי צדקו מגזירה שוה.

[טז] [יט, יא] הנחמדים מזהב ומפז רב. אין אנו יודעין מי אמרו אם ישראל אם אומות העולם, בא שלמה ופירש, בצלו חמדתי וישבתי (שה"ש =שיר השירים= ב ג). גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. [כל המשמר את התורה, סוף נעשה רב. דבר אחר] כל המשמר את התורה מראש ועד עקב, הוא רב, ופותחין לו פתח. דבר אחר בשמרם עקב רב. ששמרם אברהם שנעשה רב, שנאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול (בראשית יח יח). דבר אחר עקב רב. ששמרם משה שנעשה רב, שנאמר גם האיש משה גדול (שמות יא ג).

[יז] [יט, יג] שגיאות מי יבין. תני ר' שמעון בן יוחי כמה גבורים הן הצדיקים, שהן יודעין לפתות את בוראם, ויודעין היאך לקלס, ראה דוד היאך מקלס את בוראו, התחיל לקלסו בשמים, שנאמר השמים מספרים כבוד אל, אמרו השמים שמא אתה צריך לכלום, מעשה ידיו מגיד הרקיע, אמר ליה הרקיע שמא אתה צריך לכלום, היה מזמר והולך, התחיל לקלס בתורה, שנאמר יראת ה' טהורה, אמר לו הקדוש ברוך הוא מה את בעי, אמר לו שגיאות מי יבין, שגיאותיו דעבדית קמך בעינא דתשרי לי, אמר ליה הא שרי לך והא שביק לך. גם מזדים חשוך עבדך. אלו הזדונות. אל ימשלו בי אז איתם. אלו תוקפי עבירות, כמה דאת אמר איתן מושבך (במדבר כד כא). ונקיתי מפשע רב. מאותו עון רב, אמר ר' לוי אמר דוד רבש"ע אתה אלוה רב, ואנא חוביי רברבין, יאה לאלהא רבא למישבק חובין רברבין, שנאמר למען שמך ה' וסלחת (לעונינו) [לעוני] כי רב הוא (תהלים כה יא). דבר אחר אל ימשלו בי אז איתם. אמר ר' אחא הכותיים הללו יודעין לסבב על הפתחים, בתחלה אמרו תנו לנו מים ונשתה, מששתה אמרו תנו לנו בצל אחד, ונותנין לו, אומר להם בצל בלי פת לית בה מששא, כך הן הצדיקים, יודעין לפתות את בוראיהן, שנאמר שפתי צדיק ידעון רצון (משלי י לב). אבל רשעים, ופי רשעים תהפוכות (שם שם /משלי י'/), שאינן יודעין לרצות להקב"ה. דבר אחר שפתי צדיק. זה משה, בשעה שבקש לקרב את ראובן, מהו אומר תחלה, ה' מסיני בא (דברים לג ב), אף חובב עמים (שם שם /דברים ל"ג/ ג), תורה צוה לנו משה (שם שם /דברים ל"ג/ ד), יחי ראובן ואל ימות (שם שם /דברים לג/ ו). יהיו לרצון אמרי פי. יכתבון לדורות ויוחקו לדורות. ה' צורי וגואלי. צורי בים סוף, וגואלי בעמלק. צורי במרה, וגואלי בסיני. צורי בעולם הזה, וגואלי בעולם הבא.