מדרש תהלים א
מדרש תהלים · א · >>
א עריכה
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים" וגו'.
זהו שאמר הכתוב (משלי יא, כז): "שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן".
- מי הוא זה? זה דוד מלך ישראל, שוחר בטובתן של ישראל, להעמיד מהם עשרים וארבעה משמרות כהונה ועשרים וארבעה משמרות לויה.
- (משלי יא, כז): "יְבַקֵּשׁ רָצוֹן" – שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו רוח הקדש[1] כדי לברך את ישראל. והיכן ברכן? ב-(תהלים א, א): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ".
- (משלי יא, כז): "וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ" – זה דואג ואחיתופל.
ב עריכה
דבר אחר:
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ".
זהו שאמר הכתוב (שמואל ב ז, יח): "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה'",
וכן תני רבי חייא: אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
- ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש אמר: אין ישיבה בעזרה אלא מקום מלכי בית דוד בלבד, וכן הוא אומר: (שמואל ב ז, יח): "וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה'" [2].
- ולא כן אמר רב הונא בשם ר' ישמעאל[3]: אין ישיבה למעלה, שנאמר (דניאל ז, טז): "קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא"[4].
- שאין להם קפיצת הרגל, שנאמר (יחזקאל א, ז): "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה", וכתיב (ישעיהו ו, ב): "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ", וכתיב (מלכים א כב, יט): "וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים"[5] (מלכים א כב, יט): "עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ"[6].
- למעלה אין ישיבה, ודוד יושב?!
- אמר ר' אמי: אף למלכות בית דוד אין להם ישיבה בעזרה; ומהו (שמואל ב ז, יח): "וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה'"? שסמך עצמו.
- ולמי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל? הוי אומר לכהן גדול, שנאמר (שמואל א א, ט): "וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא". אם כן, "וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה'" – שיישב עצמו בתפלה.
- תמן תנינן[7]: "עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהן מותרין מיד".
- (שמואל ב ז, יח): "מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְהוִה וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם" – [מהו הלום?] לא דיי שבאתי, אלא שעשיתני מלך, ואין הלום אלא מלכות, שנאמר (שמואל א י, כב): "הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ".
- (שמואל ב ז, יט): "וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ" – כאינש דאמר לחבריה: (ועוד) [זעירא] הדא באפך!
- (שמואל ב ז, יט): "וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק" – שהייתי רחוק ונתקרבתי.
- (שמואל ב ז, יט): "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם" – זאת שכתבת בתורתך (דברים כג, ד): "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי", לא כתבת אלא על האדם, אבל נקבותיהן מותרות מיד[8]
- "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם ה' אלהים" – "זאת תורת אברהם יצחק ויעקב" אין כתיב כאן, אלא "זֹאת תּוֹרַת הָאָדָם".
- ומי הוא המשובח שבנביאים, והמשובח שבמלכים? המשובח שבנביאים זה משה, שנאמר (שמות יט, ג): "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים"[9]. המשובח שבמלכים, זה דוד.
- את מוצא, כל מה שעשה משה עשה דוד. משה הוציא את ישראל ממצרים, ודוד הוציא את ישראל משעבוד גליות[10]. משה עשה מלחמה בסיחון ועוג, ודוד עשה מלחמה כל סביביו[11], שנאמר (שמואל א כה, כח): "כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אלהים (הוא) נִלְחָם". משה מלך על ישראל ועל יהודה, שנאמר (דברים לג, ה): "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ", ודוד מלך על ישראל ועל יהודה. משה קרע לישראל את הים, ודוד קרע לישראל את הנהרות, שנאמר (תהלים ס, ב): "בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם".
- משה בנה מזבח, ודוד בנה מזבח, זה הקריב וזה הקריב.
- משה נתן חמשה חומשי תורה לישראל, ודוד נתן חמשה ספרים שבתהלים לישראל:
- (תהלים א, א): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ",
- ו(תהלים מא, ב): "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל",
- (תהלים עג, א): "מִזְמוֹר לְאָסָף",
- (תהלים צ, א): "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה",
- (תהלים קז, ב): "יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה'".
- משה בירך לישראל ב"אַשְׁרֶיךָ", ודוד בירך את ישראל ב"אַשְׁרֵי".
ג עריכה
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ". "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ" — זהו שאמר הכתוב (משלי ח, ח): "בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ", אין בהם לא קפדנות ולא עקמימות. מצינו שעיקם הכתוב שתים ושלש תיבות, שלא להוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר (בראשית ז, ח): "מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה". אמר רבי יודן בר מנשה: אף כשבא לפתוח [בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא] בסימני טהרה: "את הגמל כי לא מפריס פרסה" אין כתיב כאן, אלא (ויקרא יא, ד): "כִּי מַעֲלֵה גֵרָה"; "ואת החזיר כי לא מעלה גרה" אין כתיב כאן, אלא (ויקרא יא, ז): "כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה".
אמר דוד: אף הקדוש ברוך הוא העיד עלי ואמר (שמואל א יג, יד): "בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ", וכינה שמו לבוראו, מה בוראו לא הוציא דיבור מגונה, אף דוד כן. היה לו לומר: "ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים", או: "אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים". ולא אמר אלא: (תהלים א, א): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים".
[כיוצא בדבר אתה אומר, (ירמיהו טו, א): "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי", אתה מוצא מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה לוי וזה לוי, זה בנה מזבח וזה בנה מזבח, זה הקריב וזה הקריב, זה מלך וזה מלך, זה בקריאה וזה בקריאה, וכן הוא אומר (דברים יח, טו): "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים", וכן תמצא בירמיה מה שכתוב בזה כתיב בזה. ר' יודן אומר: המזמור הזה משובח מכל המזמורים].
ד עריכה
דבר אחר:
זהו שאמר הכתוב: (תהלים פד, יב): "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים [חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים]". חזקיה בר חייא אמר: אשריהם הנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה, ואת הנטיעה לנוטעה, כמה דאת אמר: (תהלים פד, יב): "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים". וכן הוא אומר: (עמוס ג, ח): "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא", וכתיב: (יחזקאל מג, ב): "[וְ]הִנֵּה כְּבוֹד (ה') [אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] בָּא מִדֶּרֶךְ (ההרים) [הַקָּדִים] וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ". אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע, ומראין את העין מה שיכולה לראות.
דבר אחר:
- (תהלים פד, יב): "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים" – אי מה השמש הזה קופחת, יכול אף הקב"ה כן? תלמוד לומר "מָגֵן", מה המגן הזה מגין על האדם, אף הקב"ה מגין על העולם כולו.
- ר' חייא בר אבין אמר: מאיר כשמש ומסיך כמגן.
דבר אחר:
- מָגֵן – זה התריס, איסקוטא פרסאה, שמקיף את האדם משלש רוחותיו. ומנין לרבות הרוח הרביעית? שנאמר: (תהלים ה, יג): "ה' כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ".
דבר אחר:
- (תהלים פד, יב): "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים [חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים]".
- מדבר באברהם אבינו. "כִּי שֶׁמֶשׁ" זה אברהם, שנאמר: (ישעיהו מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק".
- "וּמָגֵן" – זה אברהם, שנאמר: (בראשית טו, א): "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ".
- "אֱלֹהִים" - זה אברהם, שנאמר: (בראשית כג, ה): "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ".
- "חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה'" - זה אברהם, וכתיב: (בראשית יג, ב): "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב".
- "לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים" - זה אברהם, שנאמר: (בראשית יז, א): "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". ואם באברהם הכתוב מדבר, היה לו שיאמר: 'אל ימנע טוב להולך בתמים'. ומהו "לַהֹלְכִים בְּתָמִים"? אלא זה אברהם שהלך לפני הקב"ה בתמימות, נעשה לו מגן, אף כל מי שמהלך לפניו בתמימות נעשה לו מגן.
- ואחריו מה כתיב? (תהלים פד, יג): "אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ", 'אברהם' אין כתיב כאן אלא "אָדָם", כל אדם.
- אמר דוד: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ" נתת שלוה לרשעים, ואין נאין בשלוותן אלא עומדין.
ה עריכה
- ר' יודא פתח: (משלי כה, ו): "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ (וְלִפְנֵי) [וּבִמְקוֹם] גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד".
- ר' יודן גרס לה, ר' פנחס עביד לה אריכא:
- ר' יודן גרס לה, במקום שפתח זה חתם זה, ובמקום שחתם זה פתח זה.
- ור' פנחס [עביד לה אריכא], פתח: (תהלים קיט, ק): "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן", את מוצא שבתחילה היה מברך הקב"ה את עולמו, שנאמר: (בראשית א, כב): "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים"; כיון שעמד נח ובירכו לו ולבניו, שנאמר: (בראשית ט, א): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו", עמד באברהם וברכו, שנאמר: (בראשית כד, א): "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".
- מהו (בראשית יב, ב): "וֶהְיֵה בְּרָכָה"?
- אמר ר' נחמיה: שמסר לו את הברכה, שאמר לו: עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי, מכאן ואילך הברכות מסורות לך, ולמאן דאהני לך לברכה בריך.
- כיון שעמד יצחק מה כתיב? (בראשית כה, ה): "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק".
- ר' יהודה ור' נחמיה ורבנין:
- ר' יהודה אומר: זהו בכורה.
- ר' נחמיה אמר: זה ברכה.
- ורבנין אמרי: זה קבורה ודייתיקי.
- ר' לוי בשם ר' חמא אמר: לא בירכו, אלא מתנות נתן לו. ולמה לא בירכו? משל למלך שהיה לו פרדס ומסרו לאריס, והיו לו מיני אילנות כרוכין זה על זה, אחד של סם חיים ואחד של סם המוות. אמר האריס: אם אני משקה את סם חיים, יבא סם המוות יחיה עמו, ואם איני משקהו, היאך זה של סם חיים יחיה? אמר האריס: לשנה אני משלים אריסותי והולך לי, מה דהני ליה למריה דפרדס יעביד; כך אמר אברהם: אם אברך את יצחק, עכשיו בני ישמעאל ובני קטורה מתברכין עמו, ואם איני אברך בני ישמעאל ובני קטורה, היאך אברך את יצחק? חזר ואמר: אני בשר ודם, היום כאן ומחר בקבר, ומה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו יעשה. כיון שמת אברהם, עלה הקב"ה על יצחק וברכו, שנאמר: (בראשית כה, יא): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ". וכן יעקב, דכתיב: (בראשית לה, ט): "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד [וגו'] וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ"
- עמד יצחק ובירך את יעקב בנתינה, שנאמר: (בראשית כז, כח): "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם", וחתם בקריאה, (בראשית כח, א): "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ"
- עמד יעקב לברך את השבטים, ופתח במה שחתם יצחק אביו, הדא הוא דכתיב: (בראשית מט, א): "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו".
- ובמה חתם? ב"זאת": (בראשית מט, כח): "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם"
- עמד משה לברך את ישראל ואמר: יעקב בכורו של מקום, פתח בקריאה וחתם ב"זאת", הריני פותח במה שחתם יעקב, פתח (דברים לג, א): "וְזֹאת הַבְּרָכָה", וחתם ב(דברים לג, כט): "אַשְׁרֶיךָ".
- כיון שעמד דוד, פתח במה שחתם משה, אמר: אף אני אברך את ישראל ב(תהלים א, א): "אשרי".
ו עריכה
דבר אחר:
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ". ר' נחמיה פתח: (קהלת ז, יט): "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם", זה דוד.
- (קהלת ז, יט): "מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים", אלו עשרה בני אדם שאמרו ספר תהלים, [12],
- ואלו הן: אדם, ומלכי צדק, ואברהם, ומשה, ודוד, ושלמה, ואסף, ושלשה בני קרח.
- על אלין לא יתפלגון, על מאן יתפלגון?
- רב אמר לידותון, על החירותין ועל הדינין שעברו עליו ועל ישראל.
- רב הונא בשם ר' אחא אמר: אף על פי שנאמרו על ידי עשרה, לא נאמר אלא על ידי דוד מלך ישראל; משל לחבורה של כווסקין, [13], שהיתה מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם: כולכם נעימים, כולכם זמרים, כולכם משובחים, כולכם ראויין לומר הימנון למלך, אלא איש פלוני יאמר על ידי כולכם, למה? שקולו ערב יותר מכולכם, הדא הוא דכתיב: (שמואל ב כג, א): "וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל".
- מי נעים זמירותיהן של ישראל? דוד בן ישי, אבגינוס בן אבגינוס.
- מהו אומר בסוף תהלים? (תהלים עב, כ): "כָּלּוּ תְפִלּוֹת [דָּוִד] בֶּן יִשָׁי".
- כשם שאמרוהו עשרה בני אדם, כך נאמר בעשרה מיני זמר:
- בניצוח
- בניגון
- במזמור
- בשיר
- בהלל
- בתפלה
- בברכה
- בהודאה
- בהללויה
- באשרי.
- וגדול מכולם הללויה, שכולל שם ושבח בתיבה אחת, רב קרא כל ספרא "הללויה".
ז עריכה
"אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים [חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב]".
- אמר רבי שמעון בן פזי: וכי מאחר שלא הלך היכן עמד? ומאחר שלא עמד היכן ישב? ומאחר שלא ישב היכן לץ?
- אלא לומר לך, שאם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו ללוץ, ואם לץ, עליו הכתוב אומר (משלי ט, יב): "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ (וְאִם לַצְתָּ) [וְלַצְתָּ] לְבַדְּךָ תִשָּׂא". (ושנו רבותינו) ללמדך, (אבות ד, ב): "(ש)מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה".
- וכי מאחר שלא הלך ולא עמד ולא ישב [ולא לץ], יכול לא יעשה לא טובה ולא רעה אלא ישים יד לפה? תלמוד לומר: (תהלים א, ב): "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ".
- אמר רבי ברכיה, מה בא הכתוב לומר (קהלת ז, יז): "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה" ? הא ציבחר [שרי] (לירשע) ? - אלא אם הרשעת אל תוסיף.
- רבי שמעון בן יוחאי אמר: ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כאילו עושה מצוה.
- רבי זעירא אמר: והוא שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנה, שנאמר (תהלים לד, טו): "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב", סור מרע על מנת לעשות טוב. וכן הוא אומר (תהלים קיט, ג): "אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ".
ח עריכה
- [אמר] (תני דבי) רבי יהושע בן קרחה: עשרים "אשרי" כתיב בספר תהלים, כנגד עשרים "הוי" שכתוב בספר ישעיה.
- אמר רבי: תמה אני היאך לימדני ר' יהושע עשרים "אשרי" כתוב בספר תהלים? ואני אומר: עשרים ושתים; ולמה? כנגד עשרים ושתים אותיות, ועליהם הוא אומר {(תהלים יט, טו): "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ"; שיעשו לדורות ויכתבו לדורות אמרי פי ויחוקקו לדורות, ולא יהיו קורין בהם כקורין בספרים [14], אלא יהיו קורין בהן והוגין בהם, ונוטלין עליהן שכר כנגעים ואהלות.
- (תהלים יט, טו): "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי"
- אמר ר' ירמיה בר שלום בשם ר' יוחנן, מאי דכתיב (תהלים סא, ה): "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים"? וכי תעלה על דעתך שהיה מבקש דוד דירה לשני עולמים ?
- אלא כך אמר דוד: יהיו קורין ומזכירין אותי בבתי כנסיות ובתי מדרשות, וכאילו חי וקיים אני בשני עולמים.
ט עריכה
דבר אחר:
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ".
- (תהלים א, א): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ", מדבר באדם הראשון. אמר אדם הראשון: אשריי שלא הלכתי בעצתו של נחש.
- (תהלים א, א): "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד", אשריי אם לא עמדתי בדרכו של נחש.
- (תהלים א, א): "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", אשריי אם לא ישבתי במושבו של נחש של ליצנות.
- ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: הנחש אמר לשון הרע על בוראו. אמר הנחש לחוה: למה אין אתם אוכלים מן העץ הזה? אמרה לו: אלהים צוני שלא לאכול ממנו, ושלא ליגע בו. מה עשה הנחש? נטל את חוה ודחפה על האילן ולא מתה; והקב"ה לא אמר אלא (בראשית ב, יז): "לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ", והוסיפה חוה על הדיבור: (בראשית ג, ג): "וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ". אמר לה הנחש: מן העץ הזה אכל בוראנו, וברא את העולם וכל אשר בו, ואם אתם אוכלים ממנו, יכולים אתם לבראות עולם כמוהו, שנאמר: (בראשית ג, ה): "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים"; אלא כל אומן שונא בר אומנותיה. מיכן שהיה ליצן.
י עריכה
"כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ".
- אמר ר' לוי: אלו שש מצות שנתן הקב"ה לאדם הראשון, שנאמר: (בראשית ב, טז): "וַיְצַו ה' אלהים עַל הָאָדָם"
- אמר ר' לוי: אלו שש מצות שנתן הקב"ה לאדם הראשון, שנאמר: (בראשית ב, טז): "וַיְצַו ה' אלהים עַל הָאָדָם"
וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה – באלו שש מצות שנתן לו.
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם – שנטלו הקב"ה ושתלו בגן עדן.
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ – זה קין.
וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל – זה הבל.
וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ – זה שת.
לֹא כֵן הָרְשָׁעִים – זה נחש.
עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט — אמר ר' לוי: הכל מתרפאין לעתיד לבא חוץ מן הנחש והגבעונים. נחש, שנאמר: (ישעיהו סה, כה): "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ"; גבעוני, שנאמר: (יחזקאל מח, יט): "וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", יאבדוהו.
- [שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, רחמנים ביישנים וגומלי חסדים.
- רחמנים מנין? שנאמר: (דברים יג, יח): "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים".
- ביישנין מנין? דכתיב: (שמות כ, יז): "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ". מכאן אמרו: כל מי שאין לו בושת פנים, ברי לנו שלא עמדו אבותיו על הר סיני.
- וגומלי חסדים מנין? דכתיב: (דברים ז, יב): "וְשָׁמַר ה' אלהיך לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וגו'".
- ראה דוד בגבעונים שאין בהם אחת מאלה, עמד וריחקם, שנאמר: (שמואל ב כא, ב): "וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה". ואף עזרא ריחקם, שנאמר: (נחמיה יא, כא): "וְהַנְּתִינִים ישְׁבִים בָּעֹפֶל". ואף הקב"ה מרחקן לעתיד לבא, שנאמר: (יחזקאל מח, יט): "וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ", יאבדוהו כתיב, שהעובדים הם הגבעונים, שנאמר: (יהושע ט, כז): "וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וגו'".
כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים – אלו אדם וחוה.
וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד – זה נחש, שאין לו רפואה לעתיד לבא.
יא עריכה
"והיה כעץ שתול".
==
נטוע אין כתיב כאן אלא שתול, ללמדך שאפילו כל הרוחות באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו.
[וכל אשר יעשה יצליח]. וכתוב אחר אומר: (יהושע א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".
אם עשית כן, (יהושע א, ח): "אז תצליח את דרכך ואז תשכיל", תצליח בעולם הזה ותשכיל לעולם הבא.
ועוד פירש על ידי שלמה:
(משלי ו, כב): "בהתהלכך תנחה אותך" בעולם הזה.
(משלי ו, כב): "בשכבך תשמור עליך", בקבר מן רמה ותולעה.
(משלי ו, כב): "והקיצות היא תשיחך", לעתיד לבא.
יב עריכה
דבר אחר:
"אשרי האיש".
מדבר בנח, דכתיב: (בראשית ו, ט): "נח איש צדיק".
אשר לא הלך בעצת רשעים — בשלשה דורות: בדור אנוש, בדור המבול, בדור הפלגה.
- על דעתיה דר' יהודה דהוא אמר [בשלשה דורות:]
- בעצת רשעים זה דור אנוש.
- ובדרך חטאים זה דור המבול.
- ובמושב לצים זה דור הפלגה.
- על דעתיה דר' יהודה דהוא אמר [בשלשה דורות:]
כי אם בתורת ה' חפצו — אלו שבע מצות [שנצטוו בני נח].
ובתורתו יהגה — שהגה דבר מתוך דבר. אמר: מה טעם ריבה הקב"ה הטהורים יותר מן הטמאים? אלא שהוא רוצה להקריב לו מהן קרבנות. מיד (בראשית ח, כ): "ויקח מכל הבהמה הטהורה".
והיה כעץ שתול על פלגי מים — ששתלו הקב"ה בתיבה, דאמר ר' לוי: שנים עשר חדשים היתה התיבה עומדת במים, כספינה העומדת (לכל מין) [בלמין].
אשר פריו יתן בעתו —
- אמר ר' יודן: כל בני גילו היו מולידין בני חמישים בני שישים בני שבעים, והוא בן חמש מאות שנה, שנאמר: (בראשית ה, לב): "ויהי נח בן חמש מאות שנה וגו'".
- ר' חייא בשם ר' אחא אמר: כבש הקב"ה מעיינו שלא יוליד, שלא יהיה לו בן של מאה שנה בדור המבול ויאבד עמהם, לפי שבית דין של מעלה אין עונשין אלא מן מאה שנה ואילך, ואילו היה בן מאה שנה, היה נאבד עמהם.
- אמר ר' שמעון בן יוחי: עתיד הקב"ה לעוקרה לימות המשיח, שנאמר: (ישעיהו סה, כ): "הנער בן מאה שנה ימות". ואם תאמר, שהיה בדור המבול פחות מן מאה שנה ואבדו? אומר אני שזהו שהיו בעון אבותיהם ונענשו, שנאמר: (בראשית ו, יב): "כי השחית כל בשר את דרכו".
- אמר ר' יודן: כל בני גילו היו מולידין בני חמישים בני שישים בני שבעים, והוא בן חמש מאות שנה, שנאמר: (בראשית ה, לב): "ויהי נח בן חמש מאות שנה וגו'".
- דבר אחר:
למה כבש הקב"ה מעיינו? שלא יוליד וירבה זרעו ויאבדו עם דור המבול, והוא מתעצב עמהם. ואם תאמר שיהיו צדיקים, היה צריך לעשות תיבות הרבה, לכך כבש הקב"ה מעיינו עד חמש מאות שנה.
אשר פריו יתן בעתו — זה שם.
ועלהו לא יבול, זה חם.
וכל אשר יעשה יצליח, זה יפת.
לא כן הרשעים, זה דור הפלגה.
על כן לא יקומו רשעים במשפט, זה דור המבול, כדתנינן: דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין.
כי יודע ה' דרך צדיקים, זה נח ובניו.
ודרך רשעים תאבד, זה דור המבול.
יג עריכה
דבר אחר:
"אשרי האיש".
==
זה אברהם, שנאמר: "ועתה השב אשת האיש" (בראשית כ ז). אשר לא הלך בעצת רשעים, שלא הלך בעצת דור הפלגה, שנאמר בהן: "הבה נבנה לנו עיר" (בראשית יא ד), ואין הבה אלא עצה, שנאמר: "הבו לכם דבר ועצה הלום" (שופטים כ ז), ואין עיר אלא אלוה, שנאמר: "עיר וקדיש" (דניאל ד י). ובדרך חטאים לא עמד, אלו הסדומיים, שנאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים" (בראשית יג יג). ובמושב לצים, זהו אבימלך, שאמר לאברהם: "הנה ארצי לפניך" (בראשית כ טו), ולא קיבל עליו. כי אם בתורת ה' חפצו, "כי ידעתיו למען אשר יצוה" (בראשית יח יט). ובתורתו יהגה יומם ולילה, אמר ר' שמואל בר נחמן: אב לא לימדו, רב לא היה לו שילמדו, ומהיכן למד תורה? תני ר' שמעון בן יוחאי: מלמד שזימן לו הקב"ה שתי כליות כעין שני כדים, והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה ודעת כל הלילה, שנאמר: "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז ז). ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אמר: אף הלכות עירובי תבשילין ועירובי חצירות היה אברהם יודע, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי" (בראשית כו ה). והיה כעץ שתול, שנטלו הקב"ה ושתלו בגן עדן. אשר פריו יתן בעתו, זה ישמעאל. ועלהו לא יבול, זה יצחק. וכל אשר יעשה יצליח, זה בני קטורה. לא כן הרשעים, זה נמרוד וחביריו.
- דבר אחר: אשרי האיש — זה שבטו של לוי, שלא הלך בעצת מעשה העגל, שנאמר: "תומיך ואוריך לאיש חסידך" (דברים לג ח). ובדרך חטאים לא עמד, שכן כתיב: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה" (שמות לב לא). ובמושב לצים, שנאמר: "וישב העם לאכל ושתו ויקומו לצחק" (שמות לב ו); ובני לוי כתיב בהן: "ויאספו אליו כל בני לוי" (שמות לב כו). ר' ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמני אמר: מאן לא בעי למיהוי בר ביתא דמלכא? אלא משה אמר: מי שלא נתן נזם לעגל יבוא אצלי. מיד, "ויאספו אליו כל בני לוי".
כי אם בתורת ה' חפצו, זה שבטו של לוי, שנאמר: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו" (מלאכי ב ו). והיה כעץ שתול, ששתלו הקב"ה בארץ ישראל, שכולם נכנסו לארץ. ר' זעירא אמר בשם ר' יהושע: מכל שבטו של לוי לא מתו אלא אהרן ומרים:
- דבר אחר: אשרי האיש — אלו בניו של קרח שלא הלכו בעצת אביהם, שנאמר: "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" (במדבר טז כו). ובדרך חטאים, "את מחתות החטאים" (במדבר יז ג). ובמושב לצים, זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן. מה עשה? כינס כל הקהל, שנאמר: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה" (במדבר טז יט). התחיל לומר ליצנות, ואומר להן: אלמנה אחת היתה בשכונתי, ועמה שתי נערות יתומות, והיתה לה שדה אחת. באתה לחרוש, אמר לה משה: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" (דברים כב י). באתה לזרוע, אמר לה משה: "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא יט יט). באתה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה: הניחי לקט שכחה ופאה. באתה לעשות גורן, אמר לה: תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה? מכרה את השדה, ולקחה שני כבשות, ללבוש מגזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה: תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה: "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר" (דברים טו יט). הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה: תני לי ראשית הגז, שכן אמר לי הקב"ה: "וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח ד). אמרה: אין לי כח לעמוד באיש הזה; הרי אני שוחט אותן ואוכלתן. כיון ששחטן, אמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה לו: אפילו ששחטתי אותן לא נצלתי מידו! הן עלי חרם. אמר לה: תנה לי, שכך אמר הכתוב: "כל חרם בישראל לך יהיה" (במדבר יח יד). נטלה והלך לו. הניחה בוכה היא ושתי בנותיה. אריך כדין הא ביזתא עלובתא? כל כך הם עושים, ותולין בהקב"ה. מכאן שהיה ליצן.
כי אם בתורת ה' חפצו, אלו בניו, שאמרו שירה, ואמרו: חייבין אנו בכבוד אבינו, נחלוק כבוד למשה רבינו? עמדו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה. ובתורתו יהגה, אלו בניו של קרח. כיון שנבלעו עדת של קרח, נמצאו בניו כתורן של ספינה, שנאמר: "ויהיו לנס" (במדבר כו י). רבי אומר: נקרעו כל סביבותיהן, ואותו מקום שהיה תחתיהן לא נקרע. רבי שמואל בר נחמני אמר: לא היו שלשתן עומדין על מקום אחד, אלא כל אחד ואחד היה עומד בפני עצמו, ודומין כג' עמודים. והיינו דאמרי ברייתא: על מאן קאים עלמא? על תלתא עמודי. איכא דאמרי: שלשה אבות, ואית דאמרי: חנניה מישאל ועזריה, ואית דאמרי: תלתא בני קרח.
לא כן הרשעים, זה קרח ועדתו. כי יודע ה' דרך צדיקים, אלו בניו של קרח. ודרך רשעים תאבד, זה קרח ועדתו:
כי אם בתורת ה' חפצו — זה שאמר הכתוב (תהלים מה ה): "והדרך צלח רכב". הדור הוא המלמד בשעה שמקבץ את החכמים, ולא להחניפם, אלא "על דבר אמת"; הדורות הן ומשובחות שמועתן של רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שהן יושבין ומפלפלין בהן.
"ותורך נוראות ימינך" (שם). רבי חייא אמר: אם חפצת בתורה שנכתבה בנוראות ושניתנה בימין, שנאמר (דברים לג ב): "מימינו אש דת למו", את עתיד שתהא יושב ודורש ומורה הוראות. ר' אבא אמר: אם חפצת בתורה, סופה נקראת על שמך, כגון משנתו של רבי הושעיא ובר קפרא וכיוצא בהן; ולמה נקראת על שניהם? לפי שיגעו בה. תדע לך, שכן התורה של הקדוש ברוך הוא היא, שנאמר (תהלים יט ח): "תורת ה' תמימה"; ומשה עלה למרום ועשה שם מ' יום ונתן נפשו עליה, לפיכך נקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג כב): "זכרו תורת משה עבדי":
- דבר אחר: כי אם בתורת ה' חפצו – שכל מי שעוסק בתורה, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו. ר' אליעזר אומר, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! רוצין אנו ליגע בתורה יום ולילה, אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקב"ה: קיימו מצות תפילין, ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה. ר' יוחנן אמר, מהדא מלה (שמות יג ט): "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך". ר' יהושע אמר: מה שאומר ר' אליעזר אינו אלא פרט ללילות, שאין מצות תפילין מתקיימת אלא ביום, שנאמר (שם, י): "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". אמר לו ר' אליעזר: ומה את מקיימת, ובתורתו יהגה יומם ולילה? אמר לו רבי יהושע: זו קרית שמע, שאם אדם קורא אותה שחרית וערבית, מעלה עליו הקב"ה כאלו יגע בתורה יומם ולילה. בר קפרא אמר: כל מי שהוא קורא שני פרקים שחרית וערבית, קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה. אמר רבי ברכיה: אף אבות הראשונים קבעו את המשנה שהיו יושבים, ביום שהוא נוטל מן הלילה ובלילה שהוא נוטל מן היום. שאלו את ר' יהושע: מהו שילמוד אדם חכמה יונית? אמר להן: צאו וראו שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ומותרין אתם, משום שנאמר (יהושע א ח): "והגית בו יומם ולילה". חזר ואמר להם: לא ילמד אדם את בנו חכמה יונית, ואפילו אומנות, שלא יבטל מדברי תורה אפילו שעה אחת, שנאמר (דברים ל יט): "ובחרת בחיים".
- תנן: בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה; שתהא הגיית יומם ולילה שוין, על שם (יהושע א ח) "והגית בו יומם ולילה". רבי יוסי אומר: על שם (תהלים קיט קסד) "שבע ביום הללתיך". ר' יוסי בר אבין בשם רבי יהושע אמר: כל המקיים "שבע ביום הללתיך", כאילו קיים "והגית בו יומם ולילה":
דבר אחר: כי אם בתורת ה' חפצו — זה שאמר הכתוב (ישעיהו נה א): "הוי כל צמא לכו למים". מה המים מן השמים, שנאמר (ירמיהו י יג): "לקול תתו המון מים בשמים", כך דברי תורה ניתנו מן השמים, שנאמר (שמות כ יח): "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם". מה המים חינם לעולם, כך דברי תורה חינם לעולם, שנאמר (ישעיהו נה א): "לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב". מה המים יורדין בעולם בקולות וברקים, שנאמר (תהלים כט ג): "קול ה' על המים", כך דברי תורה (שמות יט טז): "ויהי וגו' בהיות הבקר ויהי קולות וברקים". מה המים חיים לעולם, כך דברי תורה חיים לעולם, שנאמר (משלי ד כב): "כי חיים הם למוצאיהם", וכתיב (דברים לב מז): "לא דבר רק הוא מכם". מה המים יורדין טיפין טיפין ונעשו נחלים, כך דברי תורה, אדם לומד הלכה אחת היום והלכה אחת למחר עד שנעשה כמעיין נובע. אמר ר' אוניא: מה המים עשויין לגנות ופרדסים, יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר (הושע יד י): "כי ישרים דרכי ה'". אמר רבי: מה המים מכסין ערותו של ים, כך דברי תורה מכסין ערותן של ישראל, שנאמר (משלי י יב): "ועל כל פשעים תכסה אהבה". מה המים אין הגדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה, אין הגדול מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד או הלכה אחת. מה המים, אם אדם צמא להם אין אדם מתעצל לשתותן, כך דברי תורה, אין התלמיד מתעצל לילך אצל הרב ללמוד הימנו. מעשה היה בר' יוסי שהלך אצל רבו ללמוד וכו'. הדא הוא דכתיב (דברים לג ד): "מורשה קהלת יעקב", לכל מי שמתקהל ביעקב, ואפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים ככהן גדול, שנאמר (ויקרא יח ה): "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"; כהנים לוים ישראלים לא נאמר, אלא "האדם". חזי מה כתיב ביתרו (דברי הימים א ב נה): "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ" וגו'. ושמעיה ואבטליון מבני בניו של סיסרא היו, ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. לכך כתיב (דברים ה יח): "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם":
והיה כעץ שתול — זה שאמר הכתוב (משלי ג יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה". אמר ר' יצחק בר' חייא: למה נקרא תורה "עץ חיים"? שחביבה על כל החיים. אמר ר' יודן: למה נמשלה בעץ החיים? מה עץ החיים פרוש לכל באי עולם (בגן עולם) בגן עדן, כך התורה פרושה לכל החיים ומביאתן לחיי העולם הבא. תנא: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה, וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו. ר' שמואל בר רב יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה, כדי לקיים: "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קיט צט).
מהו על פלגי מים? כמו טבריה וחברותיה, ציפורי וחברותיה. אשר פריו יתן בעתו, אלו תלמידיו של אדם, שיגעין בתורה ועושין את היום עתים, עת לתורה עת למקרא עת למשנה עת לתלמוד. ועלהו לא יבול, שהכל צריכין לשיחתו ולתלמודו. וכל אשר יעשה יצליח, שהכל צריכים לעצתו, כגון ר' אלעזר בן ערך, שהיה יועץ עצות, ומתקיימות ומצליחות. אמרו לו: נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא, אלא כך אני מקובל מרבותי: כל עצה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. אמר ר' מנשיא: מקרא מלא הוא, שנאמר (משלי יט כא): "ועצת ה' היא תקום", עצה שיש בה דבר ה' היא תקום:
לא כן הרשעים — זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב א): "אני חבצלת השרון". אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: חביבה אני, שחיבבת אותי מכל האומות. "חבצלת", שעשיתי לך צל על ידי בצלאל. "השרון", שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דבר אחר: "השרון", חביבה אני, שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס, והרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה, שנאמר (ישעיהו ל כט): "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג". אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק: פסוק הזה בא ללמד על פרעה ועל סנחריב.
דבר אחר: "אני חבצלת השרון", אני הוא וחביבה אני שהייתי חבויה בסיני, שכפה עלי ההר כגיגית שנאמר (שמות יט יז): "ויתיצבו בתחתית ההר", ובשעה קלה הרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי (שמות כד ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". דבר אחר: "אני חבצלת השרון", חביבה אני שהייתי חבויה בצלה של מלכיות, וכשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת במעשים טובים ואומרת לפניו שירה, שנאמר (תהלים צח א): "שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה". אמר ר' ברכיה, אמרו דור המדבר: אני הוא וחביב אני, שכל הטובות שבעולם חבויין בי, הדא הוא דכתיב (ישעיהו מא יט): "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן". וכשיבקש הקב"ה ממני, אני מחזיר לו את פקדונו ואני מרטיב כשושנה ואומרת לפניו שירה, שנאמר (ישעיהו לה א): "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן".
ורבנן אמרי, ארץ אומרת: חביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי, וכשיבקש הקב"ה אני מחזיר לו פקדונו ומרטבת כשושנה ואומרת לפניו שירה, שנאמר (ישעיהו כד טז): "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק". רבי יודן ור' אלעזר אמר: משל את הצדיקים במשובח שבמינין ובמשובח שבאותו המין. משובח שבמינין, שושנה, ובמשובח שבאותו המין, שושנת העמקים, ולא כשושנת הר שהיא נוחה לכמוש, אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת. ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין, וזהו המוץ, שנאמר (תהלים לה ה): "יהיו כמוץ לפני רוח", ואומר: לא כן הרשעים כי אם כמוץ. ואם תאמר: כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית, לא, אלא כמוץ הרים לפני רוח. אמר ר' אבא בר כהנא, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: אני שושנת העמקים הנתונה בעמקי הצרות, וכשידלני המקום ממעמקי הצרות אני מרטבת במעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה, שנאמר (תהלים מ ד): "ויתן בפי שיר חדש". אתיא דרבנן כהדא דר' אלעזר המודעי: לעתיד לבוא באין אומות העולם לקטרג את ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו: רבונו של עולם! אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים, אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדים עבודה זרה, אלו מגלים עריות ואלו מגלים עריות, מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו יורדין לגן עדן? אומר להן: אם כן, תרד כל אומה ואומה ואלהיה עמה, שנאמר (מיכה ד ה): "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו". רבי ראובן בשם ר' חנינא אמר: אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו, שנאמר (ישעיהו סו טז): "כי באש ה' נשפט", 'שופט' אין כתיב כאן, אלא "נשפט". והוא שדוד אמר (תהלים כג ד): "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע". "שבטך" אלו הייסורין, שנאמר (תהלים פט לג): "ופקדתי בשבט פשעם"; "ומשענתך" זו התורה, שנאמר (במדבר כא יח): "במחוקק במשענותם". "המה ינחמוני". יכול בלא ייסורין, תלמוד לומר "אך" (תהלים כג ו). יכול בעולם הזה, תלמוד לומר "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". ולמה? "ושבתי בבית ה'". אבא תנחומא אמר: למה הצדיקים דומין בעולם הזה? לטבלא המוקבעת באבנים טובות ומרגליות, ונקובות ידים בתוכה, נוטלה ונשפך כל מה שבתוכה ונראה שבח הטבלא. כך הרשעים נבלעים מן העולם כחציר, שנאמר (ישעיה מ ח): "יבש חציר נבל ציץ"; וצדיקים נראין לעולם, שנאמר (שם): "ודבר אלהינו יקום לעולם", אלו הצדיקים שקיימו דבר אלהינו:
על כן לא יקומו רשעים במשפט — זה שאמר הכתוב (משלי טו ז): "שפתי חכמים יזרו דעת", אלו ישראל שעשו זר לארון, שנאמר (שמות כה יא): "ועשית עליו זר זהב". "ולב כסילים לא כן" (משלי שם), אלו אומות העולם שנעשו זרים למקום. דבר אחר: "שפתי חכמים יזרו דעת", אלו ישראל, שממליכין למקום תמיד בכל יום ומייחדים שמו ערב ובקר. "ולב כסילים לא כן", אלו המינין שאומרים: טומטום הוא העולם.
דבר אחר: "ולב כסילים לא כן", ר' יודן ור' פנחס אמרי, אמר הקב"ה לרשעים: אני בראתי את העולם, שנאמר (בראשית א ז) ויהי כן; ואתם אומרים לא כן? חייכם, על כן לא יקומו רשעים במשפט. והא טב להון אם אינם עומדין ונותנין דין, אלא כאיניש דאמר: קם פלניא בדינא ולא הוה ליה הקמת רגל. רבי אבא בר כהנא אמר: רשעים שנים, וחטאים שנים; אלו ארבע מלכיות, שאין להם הקמת רגל ליום הדין. ר' שמואל בר נחמני אמר: פורעניות אחת מכלה אותן, ואית לה הדין קרייא: על כן לא יקומו רשעים במשפט; 'במשפטים' אין כתיב, אלא במשפט. הדא הוא דכתיב (ירמיהו י ח): "ובאחת יבערו ויכסלו"; "תמותת רשע רעה" (תהלים לד כב); "כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה" (משלי כד טז), אחת ולא בשתים:
כי יודע ה' דרך צדיקים — זה שאמר הכתוב (משלי טו ג): "בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים". מנין? "וירא ה' כי שנואה לאה" (בראשית כט לא).
ודרך רשעים תאבד – אמר רבי אליקים: איבד הקב"ה דרכן של רשעים מפני הצדיקים, שלא יטעו בה. אמר ר' אלעזר: אף בתחילה איבד מן הרשעים, וכיון שהטריחו בה נתנה להם, שנאמר (משלי ג לד): "אם ללצים הוא יליץ". תדע לך שכן הוא, צא ולמד מבלעם הרשע, בשעה ששלח לו בלק לקלל את ישראל מה הוא אומר לו? "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב" (במדבר כב יח). ישן ונראה לו בחלום הקב"ה, שנאמר (שם, ט): "ויבא אלהים אל בלעם". אמר לו: "אל תלך עמהם". מיד אמר בלעם, בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני. אמר לו: ואקלל אותו מכאן? אמר לו: "לא תאור את העם". אמר לו: תאמר שאברכם? אמר לו: אינן צריכין לברכתך, "כי ברוך הוא". אמר ר' תנחומא, אומרין לזיבורא: לא מדובשך ולא מעוקצך. אמר רבי ברכיה: כשרצה הקדוש ברוך הוא וברוך שמו לבראת האדם, ראה צדיקים ורשעים עומדין ממנו. אמר: אם אני בורא אותו, הרי הרשעים עומדין ממנו, ואם איני בורא אותו, היך צדיקים עומדים? מה עשה הקב"ה? פילג דרכן של רשעים מנגד פניו, ושיתף מדת רחמים ובראו. הדא הוא דכתיב: כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים וגו', איבדה ממנו.
דבר אחר: ודרך רשעים תאבד. את מוצא, איבד לנמרוד מפני אברהם, ואבימלך מפני יצחק, עשו מפני יעקב; הוי אומר: כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך וגו'. דבר אחר: ודרך רשעים תאבד, שכן הוא אומר (ישעיהו סו יד): "ונודעה יד ה' את עבדיו"; אימתי? "וזעם את אויביו". אמר רבי יוחנן: עמד הקב"ה לישב בדין עם הצדיקים והרשעים, והוא דן את הצדיקים ומזכן לגן עדן, ודן את הרשעים ומחייבן לגיהנם. הרשעים אומרים: לא דן אותנו כראוי, למי שביקש זיכה ולמי שביקש חייב. והקב"ה אומר: אני לא בקשתי לפרסם אתכם. מה עושה הקב"ה? קורא לאגלין שבהם והם יורדין לגיהנם. אמר ר' פנחס: כל מי שהוא מוחלט בעבירות, אינו יכול לחזור בו ואין לו מחילה עולמית. אומר הקב"ה לרשעים: אתם היצתם אש של גיהנם, "פחם לגחלים ועצים לאש" (משלי כו כא), ואני נוקם מכם דיני דינין. רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש אמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות" (ישעיהו סו כד); 'שפשעו' לא נאמר, אלא "הפושעים", שעדיין הולכין ופושעין:
הערות ושינויי נוסחאות עריכה
- ^ בנדפס: שכינה
- ^ באבער טוען שהקטע "ר' אמי בשם" וכו' עד "וישב לפני ה'" נוסף בטעות ע"פ הירושלמי בגרסא משובשת.
- ^ נ"א: שמעון. ובובער הגיה: שמואל
- ^ פירוש: אל תקרי קאמיא אלא קיימיא. באבער
- ^ בפסוק לפנינו: עֹמֵד
- ^ נ"א: וכתיב: (זכריה ג, ז): "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה"
- ^ משנה יבמות ח ג
- ^ קטע זה ליתא בכתי"י.
- ^ "שנאמר וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים" ליתא בנדפס.
- ^ במקצת כתי"י ובנדפס: משעבוד מלכיות
- ^ במקצת כתי"י ובנדפס: ודוד עשה מלחמותיו של הקב"ה
- ^ פירוש: "דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים" (בבא בתרא יד, ב).
- ^ ובנדפס הגרסא: "של זמרין".
- ^ ובדפוס ראשון הגרסא: "בספרי מירס".