מדרש תדשא כא
מבן שלשים שנה ומעלה וגו׳ כל הבא לעבוד (במדבר ד׳:ג׳) - לוי נולד שלישי לבטן, שלישי לשבטים, שלשים צדיקים לא יפסקו מן העולם. ד״א, מבן שלשים שנה וגו׳ - לוי, אות ראשון למ״ד וסופו יו״ד, הרי מ׳, היינו דכתיב ויהי עם ה׳ מ׳ יום ומ׳ לילה. וא"ו באמצע - ששה בסיון נתנו הדברות לישראל. וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום (מלכים א י״ט:ח׳) - לזכר מ׳ יום של מרגלים, שנאמר וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (במדבר י״ג:כ״ה), וגם איפופסים (גזר דין) של עולם מ׳ יום, [כמו שנאמר ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה]. יקוו המים - כשם שביום השלישי נבראו מקואות למים ואח״כ נקוו (לשון אסיפה) המים למקום אחד, כך לוי נולד שלישי לשבטים, וכן אמר להם משה, מי לה׳ אלי ויאספו אליו כל בני לוי, ואומר אִסְפוּ לִי חֲסִידָי (תהלים נ׳ ה'). ד״א, יקוו המים אל מקום אחד - כולהו אצל אחד כמות משה, כהן גדול אחד ראש לכהונה, שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן (דברים י״ז:י״ב). לא היה הולך למלחמה אלא אחד, שנאמר וישלח אותם משה אלף למטה וגו׳ (במדבר ל״א:ו׳). כשבא קרח וכל עדתו לחלוק על משה ואמר כי כל העדה כלם קדושים, מה עשה לו הקב״ה? נתן להם ג׳ אפופסין ואלו הן: בליעה, שנאמר ותפתח הארץ את פיה; יציאה, שנאמר ואש יצאה וגו'; ומגפה, שנאמר ויהי המתים במגפה וגו׳. בליעה במאמר משה, שנאמר אם כמות כל האדם וגו׳, ואם בריאה יברא וגו׳; יציאה ביד אלעזר בן אהרן הכהן, שנאמר אמור אל אלעזר וגו', ובמגפה לא עמד פה אלא אהרן, שנאמר ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה - שלשה אפופסין.
ביום השלישי [למה] שני מאמרות: ויאמר אלהים יקוו המים, ויאמר אלהים תדשא הארץ? אלא אחד לישראל ואחד לכהנים ולוים, אמירה במים כנגד כהנים בקרבנות שמעשיהם במים, שנאמר ורחצו ידיהם ורגליהם, אמירה בארץ כנגד ישראל שמעשיהם בארץ בשדותיהם והעצים של אילנות והדשאים והעשבים. ולמה נאמר ביום השלישי כי טוב שתי פעמים, וכולם אחת אחת בששת ימי בראשית? כנגד כהנים ולוים משבט לוי, שנאמר בית אהרן ברכו ה׳ בית הלוי ברכו ה׳. וכנגד הדשאים ועצים של אילנות והעשבים הצומחין מן האדמה, שנאמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו׳ ונתת על השלחן וגו׳ בריתי את לוי אמר ה׳ צבאות בריתי היתה אתו, ובששי ד׳ מאמרות להשלים עשרה מאמרות, וד׳ רוחות העולם וד׳ גוונין - אדום, שחור, לבן, וירקרק.
כ״ג נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, יוכבד, מרים, ה׳ בנות צלפחד, דבורה, אשת מנוח, חנה, אביגיל, אשה התקועית היא אשה חכמה, האלמנה של אליהו, השונמית, יהושבע, חולדה, נעמי, ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מלכים ב ד׳:א׳), ואסתר המלכה (עי׳ מדרש משלי עה"פ אשת חיל שחושב תחת ה׳ בנות צלפחד: בתיה בת פרעה (שנתגיירה), רחב, בת שבע, מיכל, אשתו של עובדיה). ויש מהן נביאות, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, ומרים, דבורה, חנה, אביגיל, וחולדה. ועוד יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגוים, ואלו הן: אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות, ויעל. והראיה שלהן: בשרה נאמר ויאמר אלהים אל אברהם וגו' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ברבקה כתיב ויאמר ה׳ לה וגו׳ ועוד ויאמר עשו בלבו וגו׳ ויוגד לרבקה. ברחל ובלאה נאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' ואח״כ נאמר ותען רחל ולאה וגו' כי כל העושר וגו׳. במרים נאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו׳ ואומר ותקח מרים הנביאה. בבנות צלפחד נאמר ותקרבנה בנות צלפחד וכו׳ כן בנות צלפחד דוברות. בדבורה נאמר ודבורה אשה נביאה וגו', ותשר דבורה. באשת מנוח נאמר ויהי איש אחד וגו׳ וירא מלאך ה׳ וגו׳. בחנה נאמר ותדור נדר ותתפלל חנה. באביגיל ויאמר דוד וגו׳ וברוך טעמך (שמואל א כ״ה:ל״ב). באשה חכמה נאמר אבל אשה אלמנה אני וגו׳ (שמואל ב י״ד:ה׳). באשה אלמנה המכלכלת אליהו נאמר קום לך צרפתה (מלכים א י״ז:ט׳). באשה השונמית שהחיה אלישע את בנה נאמר ויהי היום ויעבור אלישע וגו׳ (מלכים ב ד׳:ח׳). ביהושבע אשת יהוידע נאמר ותקח יהושבע בת המלך (דהי״ב כ״ב), ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מלכים ב ד׳:א׳), בנעמי נאמר ותקח נעמי את הילד וגו׳ ותהי לו לאומנת (רות ד׳:ט״ז). בחולדה הנביאה בימי יאשיה נאמר ויצו המלך את חלקיהו הכהן וגו׳ וילך חלקיה אל חולדה הנביאה (מלכים ב כ״ב:י״ב). ועוד יש גיורות מן הגוים - בהגר נאמר וימצאה מלאך ה׳ (בראשית ט״ז:ז׳), ונאמר וישמע אלהים את קול הנער (שם כ״א). באסנת אשת יוסף נאמר אשר ילדה לו אסנת (שם מ״ו). במילדות פועה ושפרה נאמר ותיראן המילדות את האלהים (שמות א׳:י״ז).