פתיחת התפריט הראשי

סדר נשא

פרשה ו

במדבר רבה פרשה ו פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


א.

"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן וְגוֹ'" - הדא הוא דכתיב (משלי ג, טו): "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ".

תנינן תמן:

  • חכם קודם למלך ישראל: מת חכם - אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת - כל ישראל ראויין למלכות.
  • המלך קודם לכהן גדול, שנאמר (מ"א א, לג): "ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו'".
  • כהן גדול קודם לנביא, שנאמר (שם, לד) "ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא", צדוק קודם לנתן.
    ר' הונא בשם ר' חנינא אמר נביא כופף ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן, מה טעם? דכתיב (זכריה ג, ח): "שמע נא יהושע הכהן גדול וגו'". יכול בני אדם הדיוטות היו? ת"ל תלמוד לומר "כי אנשי מופת המה", ואין מופת אלא נבואה, שנאמר (דברים יג, ב): "ונתן אליך אות או מופת".
  • משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים.
  • נביא קודם למשוח מלחמה.
  • משוח מלחמה קודם לסגן.
  • סגן קודם לראש משמר.
  • ראש משמר קודם לראש בית אב.
  • ראש בית אב קודם לאמרכל.
  • אמרכל קודם לגזבר.
  • גזבר קודם לכהן הדיוט.
  • כהן הדיוט קודם ללוי.
  • לוי קודם לישראל.
  • ישראל לממזר.
  • ממזר לנתין.
  • נתין לגר.
  • גר לעבד משוחרר.

אימתי? בזמן שכולן שוין; אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים".
סברין מימר לפדות להחיות ולכסות, הא לישיבה לא; אמר רבי אבין: אף לישיבה, מה טעם? "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים", אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים", מדבר בקהת וגרשון: אע"פ שגרשון בכור, ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחלה אמר "נשא את ראש בני קהת" ואחר כך אומר "נשא את ראש בני גרשון וגו'"; הוי "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" - מבכור שיצא ראשון, ואין פנינים אלא תחלה, כמה דתימא (רות ד, ז): "וזאת לפנים בישראל".

<< · במדבר רבה · ו · ב · >>


ב.

  • אין הקב"ה מונע דוגמא דידהו, לפי שמצינו שיעקב חמד את הבכורה לשם שמים, כדי שיוכל להקריב, ולקחה מעשו בדמים, הסכים הקב"ה עמו וקראו בני בכורי, ונתן גדולה לבכורים שיקריבו לפניו, הוי (איוב לו, ז): "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו".
  • ואין עיניו אלא תחתיו, כמה דתימא (ויקרא יג, ה): "וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו".
  • ומהו תחתיו, אלו בניו, כמה דתימא (תהלים מה, יז): "תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ". (איוב לו, ז): "וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא".
  • שחלק הקב"ה כבוד לבכורים ולהם ראוי מלכות ליטול, שנאמר (דברי הימים ב כא , ג): "וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר" וכן בדוד הוא אומר (תהלים פט, כח): "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ", הוי (איוב לו, ז): "וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח".
  • שהם היו ראויים ליטול הכהונה, ומה שהלוים עושים אלולי לא חטאו במעשה העגל, שבתחילה היו הבכורים מקריבים, שנאמר (שמות כד, ה): "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וגו'". וכן יעקב אומר לראובן (בראשית מט, ג): "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז". שאת זו כהונה, כמה דתימא (ויקרא ט, כב): "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם". עז זו מלכות שנאמר (שמואל א ב , י): "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ". שאלולי לא סרח ראובן במעשה בלהה, היה ראוי ליטול כהונה ומלכות, לפי שהיה בכור.
  • ומנין אף לעבודת הלוים היו ראויין, שכן את מוצא שנכנסו פשוטי הלוים תחת בכורי ישראל, שנאמר (במדבר ג, מא): "וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי ה' תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". הוי (איוב לו, ז): "וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח". זו היא הלויה שהיו ראויים הבכורים ליטול, כמה דתימא (דברי הימים א כג , ג): "וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה וגו' מֵאֵלֶּה" (עזרא ג, ח): "לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' וגו'".
  • ועל שבט הלוי אמר הכתוב, (תהלים קא, ו): "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי". הוי (איוב לו, ז): "וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח".
  • (איוב לו, ז): "וַיִּגְבָּהוּ" מי גרם להם לבכורים שאבדו הכבוד הזה, על שנתגבהו בעצמם ועבדו לפני העגל, לפיכך (איוב לו, ח): "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים" שנאסרו מלהקריב דבר הנעשה באש, ואין זיקים אלא אש, שנאמר (ישעיהו נ, יא): "הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ וגו'" שהם צריכין לפדות עצמם כל אחד ואחד ה' שקלים כסף וליתן ללוי.
  • הרי מצינו בבכורי ישראל שלא טעו בעגל, ניתנה הכהונה לאהרן שהיה בכור ושאר בכורי הלוים לא הוצרכו לפדיון ולא לכפרה, וזכו ללוים עם אחיהם.
  • ואם לחשך אדם, והלא גרשון היה בכור, למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון, אף אתה אמור לו לפי שקהת היה מטועני הארון שהוא קדש הקדשים, ויצא ממנו אהרן הכהן שהוא קדש הקדשים, וגרשון היה קדש לכך הקדימו הכתוב לקהת. ומנין את למד שגרשון לא איבד גדולתו לפי שהיה בכור, שכן את מוצא כשם שאמור בקהת, (במדבר ד, ב): "נָשׂא אֶת כו' בְּנֵי קְהָת". כך אמר בגרשון (במדבר ד, כב): "נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן". ומהו שאמר הכתוב "גַּם הֵם", שלא תאמר שלכך מנה בני גרשון שניים שהם פחותים מבני קהת, לאו אלא כתב "גַּם הֵם", שאף בני גרשון, כיוצא בהם של בני קהת, אלא שהקדימה הכתוב כאן בשביל כבוד התורה, אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון תחלה לקהת.

<< · במדבר רבה · ו · ג · >>


=== ג. ===

<< · במדבר רבה · ו · ד · >>


=== ד. ===

<< · במדבר רבה · ו · ה · >>


=== ה. ===

<< · במדבר רבה · ו · ו · >>


=== ו. ===

<< · במדבר רבה · ו · ז · >>


=== ז. ===

<< · במדבר רבה · ו · ח · >>


=== ח. ===

<< · במדבר רבה · ו · ט · >>


=== ט. ===

<< · במדבר רבה · ו · י · >>


=== י. ===


יא.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ז

במדבר רבה פרשה ז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י


א.

<< · במדבר רבה · ז · ב · >>


=== ב. ===

<< · במדבר רבה · ז · ג · >>


=== ג. ===

<< · במדבר רבה · ז · ד · >>


=== ד. ===

<< · במדבר רבה · ז · ה · >>


=== ה. ===

<< · במדבר רבה · ז · ו · >>


=== ו. ===

<< · במדבר רבה · ז · ז · >>


=== ז. ===

<< · במדבר רבה · ז · ח · >>


=== ח. ===

<< · במדבר רבה · ז · ט · >>


=== ט. ===


י.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ח

במדבר רבה פרשה ח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט


א.

"איש או אשה כי יעשו מכל חטאת וגו'". רבי אבהו אומר

(הושע יד, ח): "ישבו ישבי בצלו", אלו הגרים שהם באים וחסים בצלו של הקדוש ברוך הוא.
"יחיו דגן" - בתלמוד.
"ויפרחו כגפן" - באגדה.
"זכרו כיין לבנון" - אמר הקדוש ברוך הוא חביב עלי שמותן של גרים כיין נסך שהוא מתנסך על גבי המזבח.

ולמה הוא קורא אותו לבנון,

שמלבין עוונותיהם של ישראל כשלג, שנאמר (ישעיה א, יח): "אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'".
רבי שמעון בן יוחאי אומר שכל הלבבות שמחים בו, הדא הוא דכתיב (תהלים מח, ג): "יפה נוף משוש כל הארץ".
ורבנן אמרי על שם (מ"א ט, ג): "והיו עיני ולבי שם כל הימים".

דבר אחר:

"יחיו דגן" - יעשו עיקר הם כישראל, כמה דתימא (זכריה ט, יז): "דגן בחורים".
"ויפרחו כגפן" - כישראל, כמה דתימא (תהלים פ, ט): "גפן ממצרים תסיע".

וכן את מוצא כשם שכתובה פרשה בתורה בין ישראל לחברו אם מועל בו שהוא חייב קרבן, שנאמר "נפש כי תחטא ומעלה וגו'", כך הקדוש ברוך הוא כתב פרשה בתורה בין ישראל לגרים, שאם גוזל אדם מישראל לגר, דינו כגוזל מישראל.

את מוצא:

הא למדנו שהגרים עיקר הם כישראל, הוי "יחיו דגן ויפרחו".

<< · במדבר רבה · ח · ב · >>


=== ב. ===

<< · במדבר רבה · ח · ג · >>


=== ג. ===

<< · במדבר רבה · ח · ד · >>


ד.

איש או אשה וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים קלח, ד): "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך", אמר רבי פינחס שני דברים שמעו מלכי אמות העולם מפי הקדוש ברוך הוא ועמדו מכסאותם והודו.

  • בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל ואמר (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך".
אמרו מלכי אמות העולם זה כמונו אומר, איזה מלך רוצה שיהא אחר מכחיש, וכן הקדוש ברוך הוא.
אמרו, אי זה מלך רוצה שיהיה לו שתף וכן הקדוש ברוך הוא.
אמרו, אי זה מלך רוצה שיהיו נשבעים בו ומשקרים וכן הקדוש ברוך הוא.
אמרו, אי זה מלך רוצה שלא יהיו הבריות מכבדים את יום ששבת.
אמרו בנימוסות שלנו כל מי שמכתיב את עצמו סגרון למלך, הוא כופר באבותיו, וזה מכריז ואומר: כבד את אביך ואת אמך, עמדו מכסאותם והודו לו.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא (ויקרא ה, טז): "ואת אשר חטא מן הקדשיר ישלם", אמרו בנימוסות שלנו כל דאכיל צנורא מן קיסר יהב ביה סכין דפדן, וזה מכריז ואומר: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם, ולא עוד אלא שהחמיר בהדיוט יותר מגבוה, שבגבוה כתיב (ויקרא ה, טו): "נפש כי תמעל מעל" וגו', ובהדיוט כתיב (ויקרא ה, כא): "נפש כי תחטא" וגו', עשאו כמזיד, ולא עוד אלא שבזה הקדים מעילה לחטא, ובזה הקדים חטא למעילה. ולא עוד לישראל אלא אפלו בגוזל הגר כן, מי הוא אלוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו, עמדו מכסאותם והודו לו. ולא תאמר בגרי הצדק שנתגירו לשם שמים קרב הקדוש ברוך הוא, אלא אפלו אותן שנתגירו שלא לשם שמים, מצינו שתבע הקדוש ברוך הוא עלבונם, הדא הוא דכתיב (ש"ב כא, א): "ויהי רעב בימי דוד" וגו', מהו (ש"ב כא, א): "שנה אחרי שנה", מלמד שהיו שלש שנים רצופות, כשראה דוד שהתחיל הרעב לבוא בימיו, אמר בעון חמשה דברים הגשמים אינן יורדין, בעון עובדי כוכבים, ומגלי עריות, ושופכי דמים, ופוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין, ובעון שאינן נותנין מעשרותיהם כתקנן. בעון עובדי עבודת כוכבים מנין, שנאמר (דברים יא, טז): "השמרו לכם פן יפתה" וגו', ואומר (דברים יא, יז): "וחרה אף ה' בכם" וגו'. בעון מגלי עריות מנין, שנאמר (ירמיה ג, ב): "ותחניפי הארץ בזנותיך" וגו', ואומר (ירמיה ג, ג): "וימנעו רבבים ומלקוש" וגו'. בעון שופכי דמים מנין, שנאמר (במדבר לה, לג): "כי הדם הוא יחניף את הארץ", כי הדם הוא יחן אף על הארץ. בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מנין, שנאמר (משלי כה, יד): "נשיאים ורוח וגשם אין", למה (משלי כה, יד): "איש מתהלל במתת שקר". בעון שאין נותנין מעשרותיהן כתקנן מנין, שנאמר (מלאכי ג, י): "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר" וגו'.

שנה ראשונה התחיל דוד להוכיח דורו בעת הרגל ואמר להן שמא יש בכם בני אדם שהן עובדים עבודת כוכבים שאין השמים נעצרים מהוריד טל ומטר, אלא בעון זה יצאו ובקשו ולא מצאו. שנה שניה אמר להם שמא גלוי עריות יש בכם, שאין השמים נעצרים אלא מפני כך, יצאו ובקשו ולא מצאו. שנה שלישית אמר להם שמא שופכי דמים או פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין יש בכם, או מונעי המעשרות יש בכם, שאין הגשמים נעצרים אלא עליהם, יצאו ובקשו ולא מצאו, מכאן ואילך אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי, התחיל שואל באורים ותמים, הדא הוא דכתיב (ש"ב כא, א): "ויבקש דוד את פני ה'", אמר רבי שמעון בן לקיש ששאל באורים ותמים.

אמר רבי אלעזר טעמיה דרבי שמעון בן לקיש אתיא פני פני, כתיב הכא: ויבקש דוד את פני ה', וכתיב התם (במדבר כז, כא): "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו" וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד מצל אתה אלא על שאול ועל בית הדמים, הדא הוא דכתיב (ש"ב כא, כ): "ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים" וגו', על שאול, שלא עשיתם עמו חסד ולא נספד כהלכה, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד אינו שאול שנמשח בשמן המשחה, אינו שאול שבימיו לא נעשה עבודת כוכבים בישראל, אינו שאול שחלקו עם שמואל הנביא, ואתה בארץ והוא בחוצה לארץ, ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים, והיכן מצינו שהמית גבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן.

אמר רבי אלעזר כתיב (צפניה ב, ג): "בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו", מהו אשר משפטו פעלו, שהוא עושה משפטו ופעלו כאחת, את מוצא הקדוש ברוך הוא תובע משפטן של גבעונים מן שאול וזוכר פעלתו של שאול לשלם לו שכר טוב, באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מיהושע רבך שבשעה שאמרו הגבעונים (יהושע י, ו): "עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו", באותה שעה אמר יהושע וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור. אמר לו הקדוש ברוך הוא יהושע אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מהיכן הוא מטעך לא מן הגרים, שנאמר (בראשית מו, כ): "ויולד ליוסף בארץ מצרים" וגו', וכתיב (במדבר יג, ח): "למטה אפרים הושע בן נון", מיד (ש"ב כא, ב): "ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים" וגו'|מה שאמר הכתוב: והגבעונים לא מבני ישראל המה|וכי מה ענין זה לזה|אלא כך אמר הכתוב לפי שקרא דוד לגבעונים ואמר אליהם מה שאמר ולא קבלו ממנו|לכך והגבעונים לא מבני ישראל המה|שעמד דוד ורחקן שלא יבואו בקהל|וזו היא ששנינו (יבמות עט, א) שנתינים אסורים לבוא בקהל, באותה שעה אמר דוד שלש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, רחמנין ובישנין וגומלי חסדים. רחמנין, דכתיב (דברים יג, יח): "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". בישנים|דכתיב (שמות כ, יז): "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", זה סימן לבישן שאינו חוטא, וכל מי שאין לו בשת פנים דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני וגו'. גומלי חסדים מנין, דכתיב (בראשית יח, יט): "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו', וכתיב (דברים ז, יב): "ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד", ואלו אין בהם אחד מאלה, מיד עמד ורחקן, הדא הוא דכתיב: והגבעונים לא מבני ישראל המה, אין ראוין אלה להתערב עמהם אף על פי שגרים הם לא עמדו אבותיהם על הר סיני, כי על שם כנענים מתחשבים, הדא הוא דכתיב (ש"ב כא, ב): "כי אם מיתר האמרי". מה כתיב בהם (דברים ז, ג): "ולא תתחתן בם" וגו', אף אלו כמותן אינן ראוין לדבק בישראל. כתוב אחד אומר (יהושע ט, ז): "ויאמר איש ישראל אל החוי" וגו', וכאן קרי ליה אמורי, אלא מן האמורי היו ולמה קורא אותן חוי, על שעשו מעשה חוי, מעשה נחש. הנחש אמר יודע אני שאמר להם הקדוש ברוך הוא (בראשית ב, יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", אלא הריני הולך ומרמה בהם והם אוכלין ונענשים ואני יורש את הארץ לעצמי, כך עשו הגבעונים, אמרו יודעים אנו שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל (דברים כ, יז): "כי החרם תחרימם החתי והאמרי" וגו' (דברים ז, ב): "לא תכרת להם ברית" וגו', אלא הרי אנו הולכין ומרמין בהם והם כורתים אתנו ברית, מה נפשך, יהרגו אותנו יעברו על השבועה, יקימו אותנו עוברים על הגזרה, בין כך ובין כך נענשים ואנו יורשין את הארץ לעצמנו, לפיכך כשראה יהושע כן, אמר להם (יהושע ט, כב): "למה רמיתם אתנו" וגו', אמר להם יהושע אתם עשיתם מעשה נחש לפיכך תטלו שכרו של נחש.

אמר רבי אלעזר אררן כנחש, דכתיב (יהושע ט, כג): "ועתה ארורים אתם", כשם שכתוב בנחש (בראשית ג, יד): "ארור אתה מכל הבהמה", מהו (ש"ב כא, ב): "ובני ישראל נשבעו להם"|אמר דוד בעת שבני ישראל נשבעו להם תלו הדבר בי|שאם אחפץ לרחקן ולקרבן הרשות בידי|הריני מרחקן. ומנין שתלו הדבר בדוד|דכתיב (יהושע ט, כז): "ויתנם יהושע ביום ההוא חטבי עצים ושאבי מים" וגו', אמר רבי אמי בשם רבי יהושע בן לוי אחר שאמר (יהושע ט, כז): "לעדה ולמזבח ה'", מה צרך לומר (יהושע ט, כז): "אל המקום אשר יבחר", אלא תלאו יהושע בדוד, אמר אני איני לא מקרבן ולא מרחקן, אלא מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה, אם ראתה דעתו לקרב יקרב, לרחק ירחק, וכיון שבא דוד וראה שהיו אכזרים רחקן, אף עזרא רחקן, דכתיב (נחמיה יא, כא): "והנתינים ישבים בעפל" וגו'. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מרחקן, שנאמר (יחזקאל מח, יט): "והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל", יאבדוהו מכל שבטי ישראל, (ש"ב כא, ב): "ויבקש שאול להכתם", אף על פי שלא הכם נתאכזרו עליו, ללמדך שלא על חנם רחקן דוד (ש"ב כא, ב): "בקנאתו לבני ישראל ויהודה", אף על פי שלא כעס עליהם שאול אלא בשביל קנאה שהיה לו על ישראל ויהודה ולא עשה בשביל שנאה שהיה שונאם, ולא רחמו על בניו. מה היא הקנאה, שלא היו מגלים לו היכן דוד מתחבא, מיד שלח דוד וקרא להם מה לכם ולבית שאול, אמרון ליה על שפסק מזוננו ועל שהמית ממנו שבעה אנשים, שני חוטבי עצים, ושני שואבי מים, וחזן, וסופר, ושמש. אמר לון ומה אתון בעין כדון, הדא הוא דכתיב (ש"ב כא, ג): "ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'", אמר להם מה הניה להוי לכון אם תקטלון מן בית שאול נפשא, אלא אמרו לי מה תקנה אעשה לכם שאתם מתפיסין וכמה כסף וזהב אתן לכם כפר נפשכם, ובמה אכפר, כמה דתימא (שמות כא, ל): "אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו", כדי שיפסק הרעב, הדא הוא דכתיב: וברכו את נחלת ה', וכמה דתימא (בראשית מז, ז): "ויברך יעקב את פרעה", שברכו שיכלה הרעב. (ש"ב כא, ד): "ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו", לי כתיב לנו קרי, למה כן, אמר להם דוד, מה הניה לכון דאנון מתקטלין, סבו לכון כסף וזהב. אמרו לו אין אנו מבקשין כסף וזהב עם שאול ועם בני ביתו, לא היה לנו חיב ממון שממון נטל ממנו, אלא נפשות חיב לנו, ונפשות אנו מבקשין. אמר דוד דלמא דאנון בהתין פלגון מן פלגון, נסב כל חד וחד מנהון והוה מפיס ליה, קבל גרמיה, והוא אמר ליה מה הניה לך ואינון מתקטלין סב לך ממון, והוא אמר ליה: אין לי כסף וזהב עם שאול ועם ביתו, ואין לנו לחזר על אחרים אלא עליו, שעבדיו לא רצו לשלוח יד בכהנים ולא בנו, שנאמר (ש"א כב, יז): "ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגע בכהני ה'", הוי (ש"ב כא, ד): "ואין לנו איש להמית בישראל". כיון שראה דוד שלא קבלו ממנו, אמר להם מה אתם אומרים אני עושה לכם, אם נפשות אתם מבקשים אני אעשה, הדא הוא דכתיב (ש"ב כא, ד): "ויאמר מה אתם אמרים אעשה לכם", כיון שאמר להם דוד כן, אמרו לו אין אנו מבקשים לפרע לו ככל מדתו, הוא כלנו וחשב להשמידנו שלא יהיה לנו עמידה בכל גבול ישראל, אין אנו מבקשין מכל בניו אלא שבעה, כנגד השבעה אשר הרגם ממנו, הדא הוא דכתיב (ש"ב כא, ה): "ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו" וגו', אשר כלנו שבע אותיות הן, כנגד שבע נפשות שהרג מהם, לפיכך (ש"ב כא, ו): "יתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'" וגו', כדי שיראו כל העולם ויתיראו ולא יוסיפו עוד להרע לגרים, לכך כתיב לה', שהוא צוה להיטיב לגרים, והוא הרע להם, למה בגבעת שאול, כדי שידעו אם למלך לא נשא הקדוש ברוך הוא פנים קל וחמר להדיוטים. בחיר ה', אתמהה, הם מקטרגים עליו, וקריין ליה בחיר ה'. אלא הם אמרו: בגבעת שאול, יצתה בת קול ואמרה: בחיר ה'. כיון שראה דוד צרתו צרה, התחיל אומר להם אני אתן, הדא הוא דכתיב (ש"ב כא, ו): "ויאמר המלך אני אתן", (ש"ב כא, ז): "ויחמל המלך על מפיבשת בן יהונתן" וגו', על שהיה אדם גדול בתורה נתן דוד עיניו בו להצילו מידם, אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח, וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלו, והעבירן לפני המזבח, ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו, הדא הוא דכתיב (תהלים נז, ג): "אקרא לאלהים עליון לאל גמר עלי", שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד. (ש"ב כא, ח): "ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול" וגו', והכתיב (ש"ב ו, כג): "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה", ומרב היכן היא, אמר מעתה בני מרב היו וגדלתם מיכל ונקראו על שמה. (ש"ב כא, ט): "ויתנם ביד הגבעונים ויקיעם בהר לפני ה' ויפלו שבעתם יחד", שבעתם כתיב חסר יו"ד, זה מפיבשת בן יונתן שנצל, שהיה חסר מן השבעה. (ש"ב כא, ט): "והמה המתו בימי קציר בראשנים בתחלת קציר שערים", מלמד שהומתו בששה עשר בניסן, יום שהיו מקריבים את העומר. (ש"ב כא, י): "ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור", מהו אל הצור, אמר רבי הושעיא שהיתה אומרת (דברים לב, ד): "הצור תמים פעלו". (ש"ב כא, י): "מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים", רבי אחא בר זבינא אמר בשם רבי הושעיא גדול הוא קדוש השם מחלול השם, בחלול השם כתיב (דברים כא, כג): "לא תלין נבלתו על העץ", ובקדוש השם כתיב: מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים, מלמד שעמדו תלוים מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון. והכתיב (דברים כד, טז): "לא יומתו אבות על בנים", ובנים מתו בעון אביהם, אמר רבי חיא בר אבא בשם רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, והיו אמות העולם אומרים תורתן של אלו פלסטון היא, כתוב בתורתן: לא תלין נבלתו, ואלו תלוים שבעה חדשים. כתוב בתורתן אין דנים שנים ביום אחד, ואלו שבעתם יחד. כתוב בתורה: לא יומתו אבות על בנים, ואלו מתים בעון אבותם. והיו שואלים עליהם מה חטאו אלו שנשתנית מדת הדין, והיו ישראל אומרים להם אבותיהם של אלו פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו להם וכי מה טיבן, אמרו להם אלו הגרים שנתגירו בימי יהושע. אמרו להם וכי בשביל הגרים הגרורים הארורים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן, מה בבני מלכים כן בהדיוטות על אחת כמה וכמה, מה אם אלו שלא נתגירו לשם שמים ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן, המתגיר לשם שמים על אחת כמה וכמה, ודאי אין אלוה כאלהיהם ואין אמה כאמתם, ואין לנו לדבק אלא באמה זו שאלהיה גדול מכל אלהים. מיד נתגירו הרבה גרים מאמות העולם באותה שעה מאה וחמשים אלף, שנאמר (דה"ב ב, טז): "ויספר שלמה כל האנשים הגירים אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות". מהם עשה שלמה שבעים אלף נושא סבל, ושמונים אלף חוצב בהר, שנאמר (דה"ב ב, א): "ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל" וגו'. וכל כך למה להודיע שהקדוש ברוך הוא, הוא מקרב את הרחוקים, וסמך לרחוקים כקרובים, ולא עוד אלא שמקדים שלום לרחוקים מן הקרובים, שנאמר (ישעי' נז, יט): "שלום שלום לרחוק ולקרוב", הוי: עד נתך מים עליהם מן השמים.

מהו (ש"ב כא, י): "ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם", בוא וראה החסד שעשתה רצפה בת איה עמהם, שהיתה שומרתם ביום מעוף השמים ובלילה מחית השדה שבעה חדשים, ואף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא לדוד על שאול שלא נספד כהלכה והוא נקבר בחוצה לארץ, היה דוד מתעצל בהספדו, שאמר שאול כבר עברו עליו תריסר ירחי שתא ולא ארחיה לאספודיה, כיון שהגידו לו מעשים של רצפה בת איה, נשא קל וחמר בעצמו, ואמר: מה זו שהיא אשה כך עשתה לגמילות חסדים, אני שאני מלך על אחת כמה וכמה, מיד הלך לגמל חסד עמהם, הדא הוא דכתיב (ש"ב כא, יא): "ויגד לדוד את אשר עשתה" וגו' (ש"ב כא, יב): "וילך דוד ויקח את עצמות שאול" וגו' ויעל משם את עצמות שאול וגו'. מה עשה דוד, עמד וכנס כל זקני ישראל וגדוליהם, ועברו את הירדן ובאו ליביש גלעד, ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו ונתנו אותם בתוך ארון המת ועברו את הירדן, שנאמר (ש"ב כא, יד): "ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו" וגו', מהו (ש"ב כא, יד): "בצלע בקבר קיש אביו", מלמד שהביאוהו לגבול ירושלים וקברוהו שם, וצלע היא בצד ירושלים, שנאמר (יהושע יח, כח): "וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים" וגו'. (ש"ב כא, יד): "ויעשו כל אשר צוה המלך", ומה צוה המלך, צוה להיות מעבירים ארונו של שאול בכל שבט ושבט והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד עם שאול ובניו, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, עד שבאו לארץ אחזתו לגבול ירושלים, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שגמלו לו כל ישראל חסד ועשו דינם של גבעונים, מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ, שנאמר (ש"ב כא, יד): "ויעתר אלהים לארץ אחרי כן", הא למדנו כמה קרב הקדוש ברוך הוא את הרחוקים, אפלו שנתגירו שלא לשם שמים, ואין צריך לומר על גרי הצדק, הוי: יודוך ה' כל מלכי ארץ וגו'.

<< · במדבר רבה · ח · ה · >>


=== ה. ===

<< · במדבר רבה · ח · ו · >>


=== ו. ===

<< · במדבר רבה · ח · ז · >>


=== ז. ===

<< · במדבר רבה · ח · ח · >>


=== ח. ===


ט.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ט

במדבר רבה פרשה ט פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט


א.

<< · במדבר רבה · ט · ב · >>


=== ב. ===

<< · במדבר רבה · ט · ג · >>


=== ג. ===

<< · במדבר רבה · ט · ד · >>


=== ד. ===

<< · במדבר רבה · ט · ה · >>


=== ה. ===

<< · במדבר רבה · ט · ו · >>


=== ו. ===

<< · במדבר רבה · ט · ז · >>


=== ז. ===

<< · במדבר רבה · ט · ח · >>


=== ח. ===

<< · במדבר רבה · ט · ט · >>


=== ט. ===

<< · במדבר רבה · ט · י · >>


=== י. ===

<< · במדבר רבה · ט · יא · >>


=== יא. ===

<< · במדבר רבה · ט · יב · >>


=== יב. ===

<< · במדבר רבה · ט · יג · >>


=== יג. ===

<< · במדבר רבה · ט · יד · >>


=== יד. ===

<< · במדבר רבה · ט · טו · >>


=== טו. ===

<< · במדבר רבה · ט · טז · >>


=== טז. ===

<< · במדבר רבה · ט · יז · >>


=== יז. ===

<< · במדבר רבה · ט · יח · >>


=== יח. ===

<< · במדבר רבה · ט · יט · >>


=== יט. ===

<< · במדבר רבה · ט · כ · >>


=== כ. ===

<< · במדבר רבה · ט · כא · >>


=== כא. ===

<< · במדבר רבה · ט · כב · >>


=== כב. ===

<< · במדבר רבה · ט · כג · >>


=== כג. ===

<< · במדבר רבה · ט · כד · >>


=== כד. ===

<< · במדבר רבה · ט · כה · >>


=== כה. ===

<< · במדבר רבה · ט · כו · >>


=== כו. ===

<< · במדבר רבה · ט · כז · >>


=== כז. ===

<< · במדבר רבה · ט · כח · >>


=== כח. ===

<< · במדבר רבה · ט · כט · >>


=== כט. ===

<< · במדבר רבה · ט · ל · >>


=== ל. ===

<< · במדבר רבה · ט · לא · >>


=== לא. ===

<< · במדבר רבה · ט · לב · >>


=== לב. ===

<< · במדבר רבה · ט · לג · >>


=== לג. ===

<< · במדבר רבה · ט · לד · >>


=== לד. ===

<< · במדבר רבה · ט · לה · >>


=== לה. ===

<< · במדבר רבה · ט · לו · >>


=== לו. ===

<< · במדבר רבה · ט · לז · >>


=== לז. ===

<< · במדבר רבה · ט · לח · >>


=== לח. ===

<< · במדבר רבה · ט · לט · >>


=== לט. ===

<< · במדבר רבה · ט · מ · >>


=== מ. ===

<< · במדבר רבה · ט · מא · >>


=== מא. ===

<< · במדבר רבה · ט · מב · >>


=== מב. ===

<< · במדבר רבה · ט · מג · >>


=== מג. ===

<< · במדבר רבה · ט · מד · >>


=== מד. ===

<< · במדבר רבה · ט · מה · >>


=== מה. ===

<< · במדבר רבה · ט · מו · >>


=== מו. ===

<< · במדבר רבה · ט · מז · >>


=== מז. ===

<< · במדבר רבה · ט · מח · >>


=== מח. ===


מט.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה י

במדבר רבה פרשה י פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


א.

<< · במדבר רבה · י · ב · >>


=== ב. ===

<< · במדבר רבה · י · ג · >>


=== ג. ===

<< · במדבר רבה · י · ד · >>


=== ד. ===

<< · במדבר רבה · י · ה · >>


=== ה. ===

<< · במדבר רבה · י · ו · >>


=== ו. ===

<< · במדבר רבה · י · ז · >>


=== ז. ===

<< · במדבר רבה · י · ח · >>


=== ח. ===

<< · במדבר רבה · י · ט · >>


=== ט. ===

<< · במדבר רבה · י · י · >>


=== י. ===

<< · במדבר רבה · י · יא · >>


=== יא. ===

<< · במדבר רבה · י · יב · >>


=== יב. ===

<< · במדבר רבה · י · יג · >>


=== יג. ===

<< · במדבר רבה · י · יד · >>


=== יד. ===

<< · במדבר רבה · י · טו · >>


=== טו. ===

<< · במדבר רבה · י · טז · >>


=== טז. ===

<< · במדבר רבה · י · יז · >>


=== יז. ===

<< · במדבר רבה · י · יח · >>


=== יח. ===

<< · במדבר רבה · י · יט · >>


=== יט. ===

<< · במדבר רבה · י · כ · >>


=== כ. ===

<< · במדבר רבה · י · כא · >>


=== כא. ===

<< · במדבר רבה · י · כב · >>


=== כב. ===

<< · במדבר רבה · י · כג · >>


=== כג. ===

<< · במדבר רבה · י · כד · >>


=== כד. ===


כה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יא

במדבר רבה פרשה יא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח


א.

"כה תברכו את בנ"י וגו'" - הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ג, לא): "אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו":


"איש חמס" - זה עשו הרשע: "איש" - כמה דתימא (בראשית כה, כז): "ויהי עשו איש יודע ציד", "חמס" - כמה דתימא (עובדיה א, י): "מחמס אחיך יעקב".

  • ומהו שאמר "אל תקנא"? - לפי שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם ועתידים ישראל להתרעם על זאת כשם שאמר מלאכי (מלאכי ג, יד): "אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו'" (שם, טו) "ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו", לפיכך אמר רוח הקודש על ידי שלמה "אל תקנא באיש חמס", אל תקנאו בשלום עשו הרשע;
  • "ואל תבחר בכל דרכיו" - שלא תעשו כמעשיהם.
  • למה? - הביטו לאחרית הדבר, שהנה היום יבא שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז במצות, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (לב): "כי תועבת ה' נלוז", וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (תהלים ה, ז): "איש דמים ומרמה יתעב ה'".
  • אבל מי שמישר ארחותיו לפניו הוא יהיה מאנשי סודו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "ואת ישרים סודו", וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב וגו'", ואומר (תהלים כה, יד): "סוד ה' ליראיו וגו'", ואומר (מלאכי ג, יח): "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו".
  • (לג): "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע" - זה עשו הרשע, כמה דתימא (מלאכי א, ד): "רֻשַּׁשְׁנוּ ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וגו'"
  • "וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ" - אלו ישראל, שכתוב בהם (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ" "ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' וגו'".
  • (לד): "אם ללצים הוא יליץ" - אלו אדומים שנקראו לצים שנאמר (משלי כא, כד): "זד יהיר לץ שמו" והם נקראו זדים כמה דתימא "ועתה אנחנו מאשרים זדים". ומנין שבאדומים הכתוב מדבר שכן כתוב "גם נבנו עושי רשעה" אלו אדומים כמה דתימא "וקראו להם גבול רשעה", והם מתלוצצים בכל יום על ישראל על הצרות הבאות עליהם כמה דתימא (יחזקאל לה, יג): "ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי". (לד): "הוא יליץ" שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם כמה דתימא (עובדיה א, טו): "כאשר עשית כן יעשה לך גמולך ישוב בראשך".
  • "וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן" - אלו ישראל שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם וסובלים עולם עליהם כדי לקדש שמו של הקדוש ברוך הוא שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהן כמה דתימא (ישעיה ל, יח): "ולכן יחכה ה' לחננכם" ואומר "ויספו ענוים בה' שמחה" ואומר "כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה".
  • (משלי ג, לה): "כבוד חכמים ינחלו" - אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהם עושים את התורה ואת המצות שנא' (דברים ד, ו): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו'", ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם עתיד הקדוש ברוך הוא להנחילם כסא כבוד כמה דתימא (ש"א ב, ח): "וכסא כבוד ינחלם", שעתיד הקב"ה להחזיר לישראל המלכות כמה דתימא (דניאל ז, כז): "ומלכותא ושלטונא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא וגו'".
  • "וכסילים מרים קלון" - אלו אדומים, כמה דתימא (עובדיה א, ח): "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו" ואומר (ירמיה מט, ז): "האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם". מהו "מרים קלון" - שהם ירימו בחלקם קלון, שסופם ילכו לאש; ואין קלון אלא שריפה, כמה דתימא (שם כט, כב) "אשר קלם מלך בבל באש", ואומר (ויקרא ב, יד): "אביב קלוי באש", וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק "ובית יוסף להבה וגו'", ואומר (דניאל ז, יא): "חזי הוית עד דקטילה חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדא וגו'"; הוי "וכסילים מרום קלון".


ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אל תקנא באיש" - מדבר בנואף, שהוא בעת ששוכב עם אשת חבירו והיא מתעברה ממנו הוא גוזל ממון מבני בעל האשה ונותן לממזר, לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו ואינו בנו ומנחילו עם בניו, ועל דבר זה נקרא הנואף איש חמס.

  • מהו "אל תקנא"? שכל מי שרואה לנואף שהוא עושה תאות לבו עם אשת חבירו והיא מאכילתו ומשקתו, אל יקנא בשלוותו ואל יבחר בכל דרכיו.
  • למה? כי הנואף נקרא תועבה: (משלי ו, טז): "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו ומשלח מדנים בין אחים" היא מן התועבה, זה הנואף שמשלח מדנים בין איש לאשתו, כמה דתימא "ועבר עליו רוח קנאה וגו'", לכך נאמר "כי תועבת ה' נלוז", זה הנואף שכתב בו "ונלוזים במעגלותם".
  • "ואת ישרים סודו" - זה שרואה מעשיו ונוזר עצמו מן היין כדי ליישר ארחותיו, כמה דתימא (משלי ט, טו): "המישרים ארחותם".
  • מהו "סודו" - שהקדוש ברוך הוא מלמדו האיך ינצל ממנה, כמה דתימא (שם ד, יא) "בדרך חכמה הוריתיך". היין עולה חשבונו ע' והסוד ע', הוא נוזר עצמו מן היין העולה מניינו ע' - זוכה לסוד החכמה שהוא עולה ע'; נכנס יין יצא סוד, יצא יין נכנס סוד, הוי "ואת ישרים סודו".
  • "מארת ה' בבית רשע" - זה הנואף. מה היא המארה? שהמים המרים המאררים בודקין אותו כשם שבודקין אותה, הוי מארת ה', כמה דתימא "יתן ה' אותך לאלה וגו'".
  • "ונוה צדיקים יבורך" - זה נזיר ונזירה, שאם נזרו מן היין להשמר מן העבירה זוכים לברכה, לכך סמך אחר פרשת נזיר פרשת ברכת כהנים, שהוא זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנים, הוי "ונוה צדיקים יבורך", כמה דתימא "יברכך ה' וישמרך".
  • "אם ללצים" זה הנואף הטועה ביין שנקרא לץ כמה דתימא (שם, א) "לץ היין הומה שכר וגו'" הוא יליץ שהכל מתלוצצים על הנואף שהוא לאלה ולשבועה לבחירי ולענוים יתן חן אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן שנוזרים מן היין ומגדלים פרע כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה הקב"ה נותן להם חן כמו שכתוב בברכת כהנים "ויחנך".
  • "כבוד חכמים ינחלו" - לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא נקראו חכמים, כמה דתימא (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה יראת ה'", ואומר "איוב כח"; נוחלים כבוד, שהקדוש ברוך הוא נושא פניו אליהם ומשיא להם שלום, שבעת שאדם יושב בשלום בביתו הוא כבודו, וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק "הכבד ושב בביתך"; שכן כתיב אחר פרשת נזיר ברכת כהנים, שכתוב בה "וישם לך שלום".
  • "וכסילים מרים קלון" אלו נואף ונואפת, והם נקראו כסילים. נואף מנין - (משלי ט, טז): "מי פתי יסור הנה"; הנואפת - דכתיב (שם, יג) "אשת כסילות הומיה". "מרים קלון" - "ופרע את ראש האשה", ואומר "וצבתה בטנה וגו'" יש לך קלון יותר מזה? הוי "מרים קלון".

לכך נאמר פרשת ברכת כהנים אחר פרשת נזיר, שכל מי שמזיר עצמו מן היין לשם שמים - זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כהנים. מנין? כמה שאומר בענין "כה תברכו וגו'":

<< · במדבר רבה · יא · ב · >>


ב.

דומה דודי לצבי או לעפר האילים וגו' (שיר השירים ב, ט), אמר רבי יצחק אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים אן את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מדלג כך היה הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ ממצרים לים, ומן ים לסיני. במצרים (שמות יב, יב): ועברתי בארץ מצרים וגו'. בים, שנאמר (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו. לסיני (דברים לג, ב): ויאמר ה' מסיני בא. או לעפר האילים, רבי יוסי בן רבי חנינא אמר לאורזילא דאילתא. (שיר השירים ב, ט): הנה זה עומד אחר כתלנו, זה מדבר סיני. (שיר השירים ב, ט): משגיח מן החלנות (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני וגו'. (שיר השירים ב, ט): מציץ מן החרכים. (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים וגו'. (שיר השירים ב, י): ענה דודי ואמר לי (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. דבר אחר, דומה דודי לצבי, אמר רבי יצחק אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים את אמרת לנו את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל הראשון כך גואל האחרון, הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם, כמה נכסה מהם, רבי תנחומא אמר שלשה חדשים, הדא הוא דכתיב (שמות ה, כ): ויפגעו את משה ואת אהרן וגו', אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם. כמה יהא נכסה מהם, אמר רבי תנחומא בשם רבי חמא ברבי הושעיא ארבעים וחמשה ימים, הדא הוא דכתיב (דניאל יב, יא): ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים, וכתיב (דניאל יב, יב): אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, אלין מותריה כמה אינון, ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהן, וחוזר ונגלה להם. ולהיכן מעלה אותן, אית דאמרין למדבר יהודה ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג, כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו, הוא אוכל שרשי רתמים ועלי מלוחים, הדא הוא דכתיב (איוב ל, ד): הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. וכל מי שאינו הולך אחריו הוא הולך ומשלים לאמות העולם, ובסוף אמות העולם הורגין אותו. אמר רבי יצחק בר מריון לסוף ארבעים וחמשה ימים הקדוש ברוך הוא מוריד להם מן, הדא הוא דכתיב (הושע יב, י): עד אושיבך באהלים כימי מועד. ואומר (דברים טז, ו): מועד צאתך ממצרים, או לעפר האילים, אמר רבי יוסי ברבי חנינא לאורזילא דאילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו, זה כתל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, למה, שהשכינה במערב. משגיח מן החלנות בזכות אבות. מציץ מן החרכים בזכות אמהות. כשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות. ענה דודי ואמר לי, מה אמר (ישעיה מט, יח): חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה. דבר אחר, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מקפץ ממקום למקום ומגדר לגדר ומאילן לאילן ומסכה לסכה, כך הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ מכנסת זו לכנסת זו, כל כך למה בשביל לברך את ישראל, שנאמר (שמות כ, כד): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', באי זו זכות בזכות של אברהם אבינו, דכתיב: כה תברכו, כמה דתימא (בראשית טו, ה): כה יהיה זרעך. או לעפר האילים, רבי יוסי אומר לאורזילא דאילתא, הנה זה עומד אחר כתלנו, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבקר אברהם אבינו ביום שלישי למילה, כמה דתימא (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב וגו', ישב כתיב, בא לעמד אמר לו הקדוש ברוך הוא שב אברהם, אתה סימן לבניך שבשעה שבניך נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראין את שמע ויושבים וכבודי עומד, ומה טעם (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל. אמר רבי חגאי בשם רבי יצחק אלהים עומד אין כתיב כאן, אלא אלהים נצב, אטימוס, הא כמה דתימא (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה, לכך נאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלנות, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כה תברכו וגו', אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, לכהנים את אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכים אלא לברכותיך, ולהיותינו מתברכים מפיך, הדא הוא דכתיב (דברים כו, טו): השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. אמר להם הקדוש ברוך הוא אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם. לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם, לומר שהקדוש ברוך הוא עומד אחרינו, ולכך הוא אומר: משגיח מן החלנות, מבין כתפותיהם של כהנים. מציץ מן החרכים, מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי (במדבר ו, כז): ואני אברכם. כה תברכו, הדא הוא דכתיב (בראשית יב, ב): ואעשך לגוי גדול וגו'. אמר רבי פינחס בן יאיר שבע ברכות ברך הקדוש ברוך הוא את אברהם, ואלו הן: ואעשך לגוי גדול (בראשית יב, ב): ואברכך (בראשית יב, ב): ואגדלה שמך (בראשית יב, ב): והיה ברכה (בראשית יב, ג): ואברכה מברכיך (בראשית יב, ג): ומקללך אאר (בראשית יב, ג): ונברכו בך. כנגד שבעה פסוקים שבמעשה בראשית שכתוב בהן כי טוב. רבי לוי בר חיתא ורבי אבא בריה דרבי חיא בר אבא אמר שלש גדלות וארבע ברכות כתיב כאן. בשר שהן שלשה אבות וארבע אמהות. והלוא גדלות אינן אלא שתים, ואעשך, גדלה היא, דכתיב (שמואל א יב, ו): ה' אשר עשה את משה. אמר רבי שמעון בן לקיש: ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים אלהי אברהם. ואברכך, זה שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך, זה שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכלן, תלמוד לומר: והיה ברכה, בך חותמין ואומרים מגן אברהם, ואין חותמין בכלן. אמר רבי חיא בר זעירא והיה ברכה, ברכתך קודמת לברכתי, שמשהם אומרים מגן אברהם, אחר כך אומרים מחיה המתים. דבר אחר, והיה ברכה, והיה ברכה, מה הברכה הזו מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה. ואעשך לגוי גדול, אמר רבי ברכיה, אתנך, אשימך, אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאברא אותך בריה חדשה, וכשם שנאמר (בראשית א, ז): ויעש אלהים את הרקיע, את פרה ורבה. לגוי גדול, אמר אברהם לפניו רבונו של עולם, מנח לא העמדת שבעים אמות, אמר לו אותה אמה שכתוב בה (דברים ד, ז): כי מי גוי גדול, אני מעמידה ממך. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אימתי עשה הקדוש ברוך הוא אברהם לגוי גדול, כשיצאו ישראל ממצרים ובאו לסיני וקבלו את התורה והגיעו לארץ ישראל, הביט בהם משה ואמר הרי הן עשויים כשם שהבטיח הקדוש ברוך הוא לזקן, שנאמר (דברים ד, ח): ומי גוי גדול. דבר אחר, לגוי גדול, שאתן לבניך את התורה וממנה יקראו גוי גדול, שנאמר (דברים ד, ו): רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ואברכך, אמר רבי ברכיה לפי שהדרך גורמת לאדם לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, ממעטת את היציאה, וממעטת את השם, לכך נאמר לו: ואעשך לגוי גדול, שאין הדרך ממעטת לך פריה ורביה. ואברכך, שלא תמעט לך הדרך את היציאה. ואגדלה שמך, שלא תמעט לך את השם. אמרי אינשי במתלא מביתא לביתא חלוק, מאתר לאתר נפש. ברם את לא נפש חסר ולא ממון את חסר. והיה ברכה, כבר כתיב: ואברכך, מה תלמוד לומר: והיה ברכה, אמר רבי אליעזר אמר לו הקדוש ברוך הוא משבראתי עולמי ועד עכשו הייתי זקוק לברך את בריותי, שנאמר (בראשית א, כח): ויברך אתם אלהים וגו', ואומר (בראשית ט, א): ויברך אלהים את נח ואת בניו, אבל מכאן ואילך הרי ברכות מסורות לך, למאן דהני לך למברכה ברך. ואף על פי כן לא ברך אברהם לבניו, למה כן, משל למלך שהיה לו פרדס נתנו לאריס, והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים ואילן אחד של סם המות, אמר האריס אני אעבד ואשלים ומה שהמלך רוצה לעשות לו בפרדסו יעשה. כך המלך זה הקדוש ברוך הוא, והפרדס זה העולם, מסרו לאברהם, שאמר לו: והיה ברכה, מה עשה אברהם היו לו שני בנים אחד צדיק ואחד רשע, יצחק וישמעאל, אמר אברהם אם מברך אני את יצחק הרי ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע, אלא עבד אני, בשר ודם אני, למחר אפטר מן העולם ומה שהקדוש ברוך הוא חפץ לעשות בעולמו, יעשה. כשנפטר אברהם נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, שנאמר (בראשית כה, א): ויהי אחרי מות אברהם וגו', ויצחק ברך את יעקב, ויעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר (בראשית מט, כח): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא הרי הברכות מסורות לכם, הכהנים יהיו מברכים את בני, כשם שאמרתי לאברהם אביהם והיה ברכה, לכך נאמר: כה תברכו וגו'.

<< · במדבר רבה · יא · ג · >>


ג.

כה תברכו, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, ז): הנה מטתו שלשלמה וגו', רבי שמעון בן יוחאי פתר ליה בשלמה: הנה מטתו שלשלמה זה שלמה המלך, (שיר השירים ג, ז): ששים גברים סביב לה שהיו ששים גבורים סובבים מטתו בלילה, והן היו (שיר השירים ג, ז): מגברי ישראל. (שיר השירים ג, ח): כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה, למה היה עושה כן (שיר השירים ג, ח): מפחד בלילות, שהיה מתירא מן הרוחות שלא יזיקוהו. אמר רבי שמעון בן יוחאי עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה, משהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדבור ועומד על רגליו ויכול לעמד בו, משחטא היה שומע קול הדבור ומתחבא, שנאמר (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם ואשתו וגו'. אמר רבי אבין עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע הקול אימרון, משחטא היה שומע את הקול אגריאון. עד שלא חטאו ישראל (שמות כד, יז): ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר. אמר רבי אבא בר כהנא, שבע מחצות של אש היו כוססות זו בזו, והיו ישראל רואים ולא מתיראים ולא מתפחדים, וכיון שחטאו אפלו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל (שמות לד, ל): וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן וגו', רבי פינחס בן רבי אבין אמר רבי חנין אף הסרסור הרגיש עמהם מן שעה לשעה, שלשעבר (תהלים סח, יג): מלכי צבאות ידדון. רבי יודן בשם רבי איבו מלכי צבאות, מלכיהון דמלאכיא, אפלו מיכאל אפלו גבריאל היו מתיראים מפני משה, וכיון שחטאו בגולירין שלהם, לא היה משה יכול להסתכל, הדא הוא דכתיב (דברים ט, יט): כי יגרתי מפני האף והחמה. עד שלא חטא שאול, ושאול לקח את המלוכה אין כתיב כאן, אלא (שמואל א יד, מז): ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו'. מהו (שמואל א יד, מז): ובכל אשר יפנה ירשיע, נצח. באיזו זכות, בזכות מצוות ומעשים טובים שהיו בידו, שהיה עני ואוכל חלין בטהרה, ומבזבז את ממונו וחס על ממונן של ישראל, וששקל כבוד עבדו לכבוד עצמו. רבי יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש אמר ושהיה בן תורה, דכתיב (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו וגו', וכיון שחטא (שמואל א כח, ה): וירא שאול את מחנה פלשתים וירא וגו'. עד שלא חטא דוד באותו מעשה (תהלים כז, א): ה' אורי וישעי ממי אירא וגו', וכיון שבא אותו מעשה (שמואל ב יז, ב): ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים. עד שלא חטא שלמה היה רודה בשירים ובשירות והיה מושל על השדים, שנאמר (קהלת ב, ח): עשיתי לי שרים ושרות וגו', משוררים זכרים ומשוררות נקבות, (קהלת ב, ח): ותענגות בני האדם, פרובטיה. (קהלת ב, ח): שדה ושדות, שדה ושדתין, דהוו אזין בהון. כיון שבנה בית המקדש, וכל המעשה של אשמדאי, וכיון שחטא טרדו אשמדאי, ולאחר שחזר למלכותו היה פחדו עליו, והביא ששים גבורים שהיו משמרים את מטתו, הדא הוא דכתיב: מפחד בלילות, שהיה מתפחד מן הרוחות. הנה מטתו שלשלמה וגו' (שיר השירים ג, ז): רבנין פתרין קריה ביוצאי מצרים. הנה מטתו, מטותיו שבטיו, כמה דתימא (חבקוק ג, ט): שבעות מטות. שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה. מגברי ישראל, להביא טף ונשים. כלם אחזי חרב (שמות יג, יח): וחמשים עלו בני ישראל. מלמדי מלחמה, ממי למדו, מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו, ג): ה' איש מלחמה. איש חרבו על ירכו, בשעה שאמר להם משה כך, אמר לו הקדוש ברוך הוא סינטומוס (שמות יב, מח): וכל ערל לא יאכל בו, היה כל אחד ואחד נוטל חרב ומניחו על ירכו ומל עצמו. מי מלן, רבי ברכיה תני לה בשם רבי שמעון בן יוחאי, משה מוהל, ואהרן פורע, ויהושע משקה. ויש אומרים יהושע מוהל, ואהרן פורע, ומשה משקה, הדא הוא דכתיב (יהושע ה, ב): ושוב מל את בני ישראל שנית, הרי מכאן שמלן ראשונה (יהושע ה, ג): וימל את בני ישראל וגו'. מהו (יהושע ה, ג): אל גבעת הערלות, אמר רבי לוי מקום שעשו אותו גבעה בערלות. הרי איש חרבו על ירכו. מהו מפחד בלילות, שלא היו יכולין לעשות פסח, דכתיב: וכל ערל לא יאכל בו, ואם לא יעשו ישראל פסח היו מתים בלילי הפסח כאשר מתו בכורי מצרים, שנאמר (שמות יב, יג): וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים. הוי: מפחד בלילות. הנה מטתו וגו', רבי יונתן פתר קריה בסנהדריות. הנה מטתו שבטיו, כמה דתימא שבעות מטות. שלשלמה של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו ששים עם הארץ, שנאמר (מלכים ב כה, יט): וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר, מגברי ישראל, להביא אחד עשר איש, הרי שבעים ואחד סנהדרין. ומאי נינהו אחד עשר איש, דכתיב (מלכים ב כה, יח): ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו כהן משנה ואת שלשת שמרי הסף, הרי חמשה, (מלכים ב, כה, יט): ומן העיר לקח סריס אחד זה מפלא של בית דין, הרי ששה, (מלכים ב כה, יט): וחמשה אנשים מראי פני המלך, הרי אחד עשר איש. כתוב אחד אומר: וחמשה אנשים, וכתוב אחד אומר (ירמיה נב, כה): ושבעה אנשים מראי פני המלך, מאי נינהו השנים יתרים, להוסיף עליהם שני סופרי הדינין. (ירמיה נב, כה): ואת ספר שר הצבא המצבא זה שליח בית דין. כלם אחזי חרב, רבי מאיר ורבי יוסי, רבי מאיר אומר כלם היו משננין את ההלכה כחרב, שאם בא מעשה לתוך ידיהם שלא תהא הלכה קורא להם. רבי יוסי אומר בשעת הדין הכל נושאים ונותנין בהלכה להוציא את הדין לאמתו, והיו רואין כאלו חרב מנחת להן בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם, הוי: מפחד בלילות, היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה כדי להנצל מדינה של גיהנם. רבי מנחם חתניה דרבי אלעזר ברבי אבינה אם באה אשה אצלך לבית המדרש לשאל לך על הדין או על השאלה, תהא רואה אותה כאלו יצאה מירכך, לא תתן בה עין, ותהא מפחד מדינה של גיהנם הדומה ללילה. הנה הנה מטתו וגו', רבי שמלאי פתר קריה במשמרות, הנה מטתו מטותיו שבטיו, היאך מה דתימא שבעות מטות, שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו עשרים וארבעה משמרות כהנה ועשרים וארבעה משמרות לויה ושתים עשרה מחלקות. מגברי ישראל, להביא שאר העם שהיו עומדים בירושלים, סנהדרין ובתי דינין ותלמידים. כלם אחזי חרב, כמה דתימא (תהלים קמט, ו): וחרב פיפיות בידם. מלמדי מלחמה, זו מלחמתה של תורה, כמה דתימא (במדבר כא, יד): בספר מלחמת ה'. רבי זעירא ורבי יהודה בשם רבי שמואל תלמידי חכמים המלמדים את הכהנים הלכות שחיטה, וקבלה, וזריקה, וקמיצה, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי יצחק ברבי רדיפה בשם רב אמי מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רב אחא ורבי תנחום ברבי חתניה דרבי שמלאי מגיהי ספר העזרה, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. גדל בר בנימין בשם רבי אמי שני דיני גזלות היו בירושלים והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רב הונא אמר פרכת היתה באה מבדק הבית. שמואל אמר נשים האורגות את הפרוכת היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, הוי: מלמדי מלחמה, שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, היו מזהירין אותן בעת ששוחטין שלא לפגל הזבחים ושלא לפסל אחד מן הקרבנות בנותרות. הנה מטתו וגו', רבי ביבי בשם רבי אלעזר פתר קריה בברכת כהנים: הנה מטתו, זה בית המקדש, כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה, כך כל מה שהיה בבית המקדש היה פרה ורבה, שנאמר (מלכים א ח, ח): ויארכו הבדים, ואומר (דברי הימים ב ג, ו): והזהב זהב פרוים, מהו פרוים, שהיה עושה פרות. ואומר (מלכים א ז, ב): בית יער הלבנון, למה נקרא בית המקדש יער הלבנון, לומר לך מה יער עושה פרות אף בית המקדש, הצורות שהיו בקירותיו של זהב, שהיו מצירין שם כל מיני אילנות, היו עושים פרות. שלשלמה, זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. מגברי ישראל, שהם מגברים את ישראל. אמר רבי עזריה דברים שהם נזכרים בגבורה, ששמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בכל אחת ואחת (במדבר ו, כא כו): יברכך ה' וישמרך, יאר ה', ישא ה'. כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה, שהם נלחמים כנגד כל פרעניות שבתורה. איש חרבו על ירכו, שאפלו אדם רואה בחלומו כאלו חרב מחתכת בירכו, מה יעשה, ישכים לבית הכנסת ויעמד לפני הכהנים וישמע בברכת כהנים, ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את הכהנים ואומר להם: כה תברכו וגו'.

<< · במדבר רבה · יא · ד · >>


ד.

דבר אל אהרן וגו' (במדבר ו, כג), לפי שכל מעשה הפרשה באהרן, הביא את אהרן ואת בניו לכלל דבור, שזה כלל, כל זמן שהמעשה בכהנים הדבור לכהנים, המעשה לישראל, הדבור לישראל. כה תברכו, רבי יהודה אומר מנין אתה אומר שמפי הקדוש ברוך הוא נאמר למשה באיזה סדר יברכו את ישראל, תלמוד לומר: כה תברכו את בני ישראל. כה תברכו את בני ישראל בלשון הקדש. אתה אומר בלשון הקדש או אינו אלא בכל לשון, נאמר כאן כה תברכו, ונאמר להלן (דברים כז, יב): אלה יעמדו לברך את העם, מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. רבי יהודה אומר אינו צריך, הרי הוא אומר. כה, עד שיאמרו בלשון הזה, שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וכה, בלשון הקדש. כה תברכו, בעמידה. אתה אומר בעמידה, או שלא בעמידה, תלמוד לומר: אלה יעמדו לברך את העם, נאמר כאן ברכה, ונאמר להלן ברכה, מה ברכה האמורה להלן בעמידה, אף ברכה האמורה כאן בעמידה. רבי נתן אומר אינו צריך, שכבר נאמר (דברים י, ח): לשרתו ולברך בשמו, מקיש ברכה לשרות, מה שרות בעמידה, דכתיב: לעמד לשרת, אף ברכה בעמידה. כה תברכו בנשיאות כפים. אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא בנשיאות כפים ושלא בנשיאות כפים, תלמוד לומר (ויקרא ט, כב): וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים. רבי יונתן אומר אי מה להלן ראש חדש וקרבן צבור וכהן גדול, אף כאן ראש חדש וקרבן צבור וכהן גדול. תלמוד לומר (דברים כז, יב): כי בו בחר ה' וגו' הוא ובניו, מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים, וכתיב (דברים כז, יב): כל הימים, ואתקש ברכה לשרות. כה תברכו, בשם המפרש, אתה אומר בשם המפרש או אינו אלא בכנוי, תלמוד לומר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם בשם המיחד לי. יכול אף בגבולין, נאמר כאן: ושמו את שמי, ונאמר להלן (דברים יב, ה): לשום את שמו, מה להלן בית המקדש, אף כאן בית המקדש. מכאן אמרו במקדש בשם המפרש ובמדינה בכנוי, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר הרי הוא אומר (שמות כ, כד): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', זה מקרא מסרס, שבכל מקום שאני אבוא אליך וברכתיך, שם אזכיר את שמי, והיכן אני נגלה אליך, בבית הבחירה, אף אתה לא תהא מזכיר את שמי אלא בבית הבחירה, מכאן אמרו שם המפרש אסור לומר בגבולין. כה תברכו וגו', אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לגרים, לנשים ולעבדים משחררים מנין, תלמוד לומר (במדבר ו, כג): אמור להם לכלן. כה תברכו את בני ישראל, פנים כנגד פנים. או ערף מול פנים, תלמוד לומר: אמור להם, פנים כנגד פנים, כאדם שאומר לחברו. אמור להם, מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו, אם שני כהנים הם שיעלו לדוכן, צריך שיאמר להם החזן: כהנים ברכו. ואם אינו אלא כהן אחד, אינו צריך לומר, שנאמר: אמור להם לשנים. אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלש עשה: כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי. אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עוקר את רגליו לעלות אצל התבה בברכת עבודה, שוב אינו עולה, שנאמר (ויקרא יט, כב): וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, מה להלן בעבודה, אף כאן בעבודה. אמר רבי שמלאי בית הכנסת שכלם כהנים, כלם עולים לדוכן, והוא דאשתירו עשרה ישראל שעונין אמן. בית הכנסת שכלה כהנים, מקצתן עולים לדוכן, מקצתם עונים אמן. העם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה, ולכך היו הכהנים עולים אל הארון כדי שיהיו כל העם בפניהם. אמר רבי שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו, שנאמר (תהלים קלד, ב): שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, ולא פסעתי על ראשי עם קדש, ולא נשאתי את כפי בלא ברכה. מאי מברך אשר קדשנו בקדשתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר הכהן רגליו לעלות לדוכן מאי אמר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל, שלא יהא בה מכשל ועון. וכי מסים לברך ומחזיר פניו מן הצבור מאי אמר, רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו. אמר רב חסדא אין הכהנים רשאים לכף קשרי אצבעות ידם עד שיחזירו פניהם מן הצבור, ואין הקורא רשאי לקרות ברכת כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום, ואינם רשאין לעקר רגליהם ולילך עד שיגמר שליח צבור שים שלום. בזמן שהכהנים מברכין העם מה הצבור אומרים, אמר רבי זירא (תהלים קג, כ כב): ברכו ה' מלאכיו וגו', ברכו ה' כל צבאיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו וגו'. היכן אומר אותן, רב יוסף אמר בין כל ברכה וברכה. רב אמר בהזכרת השם. פליגי בה רב מארי ורב זביד, חד אמר פסוק כנגד פסוק, וחד אמר בכל פסוק אומר לכל שלשת הפסוקים. במוסף של שבת כשהכהנים מברכים מה הצבור אומרים, אמר רב אסי (תהלים קלד, א ב): שיר המעלות הנה ברכו את ה' וגו' שאו ידיכם וגו' (תהלים קלה, כא): ברוך ה' מציון וגו'. ולמה אינו אומר (תהלים קלד, ג): יברכך ה' מציון וגו', שכתוב בההוא ענין, אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, מתוך שהתחיל בברכותיו של הקדוש ברוך הוא, מסים בברכותיו של הקדוש ברוך הוא. במנחה של תעניות מאי אמרי, אמר רב אחא בר יעקב (ירמיה יד, ז ט): אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו. מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון. למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא. בנעילה של יום הכפורים מאי אמרי (תהלים קכח, ד ו): הנה כי כן יברך גבר ירא ה'. יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל. אמר רבי חיא בר אבא כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה, אמר רבי חנינא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא לבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין. אמר רב אחא בר חנינא תדע דבגבולין נמי מבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים. אמר רבי אבהו מריש הוה אמינא להני קראי, כיון דחזינא לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו, אנא נמי לא אמינא להו. מכאן שאין אומרין אותו בגבולין. במדינה אומרים ברכת כהנים שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת, כל כך למה, שאין עונין אמן במקדש. תני מנין שאין עונין אמן במקדש, שנאמר (נחמיה ט, ה): קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה. מנין שעל כל ברכה תהלה, שנאמר: ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה תן לו תהלה. במדינה נושאין כפיהם כנגד כתפותיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ. אמור להם, מלא. אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין בכונת הלב, כדי שתשלם הברכה בהן, לכך נאמר אמור להם.

<< · במדבר רבה · יא · ה · >>


ה.

יברכך ה' וישמרך (במדבר ו, כד), עם הברכה שמירה. מלך בשר ודם יש לו עבד בסוריא והוא יושב ברומי, שלח המלך בשבילו, עלה ובא אצלו, נתן לו מאה ליטרין של זהב, טענו יצא לדרך נפלו עליו ליסטים ונטלו כל מה שנתן לו, וכל מה שהיה אצלו, שמא יכול הוא לשמרו מן הליסטים. לפיכך יברכך ה' בעשר, וישמרך מן הליסטים. דבר אחר, יברכך ה' בממון. וישמרך שלא תהא עשוי במדינה פניאס ושלא תבוא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב, אלא יברכך וישמרך. יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שצריכות שמירה. יברכך בעשר וישמרך שתעשה ממנו מצוות. יברכך ה' בברכה המפרשת בתורה (דברים ז, יד): ברוך תהיה מכל העמים וגו', (דברים כח, ג ו): ברוך אתה בעיר וגו' ברוך טנאך וגו' ברוך אתה בבאך וגו', (דברים כח, ב): ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'. רבי נתן אומר: יברכך בנכסיך וישמרך בגופך. רבי יצחק אומר והלוא אם מברכים הם שמורים, ואם שמורים הם מברכים, ומה תלמוד לומר: וישמרך מיצר הרע, שלא יוציאך מן העולם. וכן הוא אומר (משלי ג, כו): כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. דבר אחר וישמרך, שלא ישלטו אחרים עליך. וכן הוא אומר (תהלים קכא, ו): יומם השמש לא יככה וגו', (תהלים קכא, ד ה): הנה לא ינום וגו' ה' שמרך וגו', (תהלים קכא, ז ח): ה' ישמרך מכל רע וגו' ה' ישמר צאתך וגו'. דבר אחר, וישמרך מן המזיקים המקיפים אותך, שנאמר (תהלים צא, ז יא): יפל מצדך אלף וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'. דבר אחר, וישמרך ישמר לך ברית אבותיך. וכן הוא אומר (דברים ז, יב): ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך. דבר אחר, וישמרך, ישמר לך את הקץ, וכן הוא אומר (ישעיה כא, יא): משא דומה אלי קרא משעיר וגו'. דבר אחר: וישמרך ישמר נפשך בשעת מיתה, וכן הוא אומר (שמואל א כה, כט): והיתה נפש אדני צרורה בצרור וגו', שומע אני את הצדיק ואת הרשע, תלמוד לומר (שמואל א כה, כט): ואת נפש איביך יקלענה וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמר רגליך מן גיהנם, וכן הוא אומר (שמואל א ב, ט): רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחשך ידמו, הרי הם מברכים ושמורים, ומנין שאף שכינה ביניהם, תלמוד לומר (במדבר ו, כה): יאר ה' פניו וגו', יאר ה' וגו', יתן לך מן מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי וגו', ואומר (תהלים לו, י): בארך נראה אור, (תהלים קיח, כז): אל ה' ויאר לנו.יברכך ה' וישמרך (במדבר ו, כד), עם הברכה שמירה. מלך בשר ודם יש לו עבד בסוריא והוא יושב ברומי, שלח המלך בשבילו, עלה ובא אצלו, נתן לו מאה ליטרין של זהב, טענו יצא לדרך נפלו עליו ליסטים ונטלו כל מה שנתן לו, וכל מה שהיה אצלו, שמא יכול הוא לשמרו מן הליסטים. לפיכך יברכך ה' בעשר, וישמרך מן הליסטים. דבר אחר, יברכך ה' בממון. וישמרך שלא תהא עשוי במדינה פניאס ושלא תבוא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב, אלא יברכך וישמרך. יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שצריכות שמירה. יברכך בעשר וישמרך שתעשה ממנו מצוות. יברכך ה' בברכה המפרשת בתורה (דברים ז, יד): ברוך תהיה מכל העמים וגו', (דברים כח, ג ו): ברוך אתה בעיר וגו' ברוך טנאך וגו' ברוך אתה בבאך וגו', (דברים כח, ב): ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'. רבי נתן אומר: יברכך בנכסיך וישמרך בגופך. רבי יצחק אומר והלוא אם מברכים הם שמורים, ואם שמורים הם מברכים, ומה תלמוד לומר: וישמרך מיצר הרע, שלא יוציאך מן העולם. וכן הוא אומר (משלי ג, כו): כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. דבר אחר וישמרך, שלא ישלטו אחרים עליך. וכן הוא אומר (תהלים קכא, ו): יומם השמש לא יככה וגו', (תהלים קכא, ד ה): הנה לא ינום וגו' ה' שמרך וגו', (תהלים קכא, ז ח): ה' ישמרך מכל רע וגו' ה' ישמר צאתך וגו'. דבר אחר, וישמרך מן המזיקים המקיפים אותך, שנאמר (תהלים צא, ז יא): יפל מצדך אלף וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'. דבר אחר, וישמרך ישמר לך ברית אבותיך. וכן הוא אומר (דברים ז, יב): ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך. דבר אחר, וישמרך, ישמר לך את הקץ, וכן הוא אומר (ישעיה כא, יא): משא דומה אלי קרא משעיר וגו'. דבר אחר: וישמרך ישמר נפשך בשעת מיתה, וכן הוא אומר (שמואל א כה, כט): והיתה נפש אדני צרורה בצרור וגו', שומע אני את הצדיק ואת הרשע, תלמוד לומר (שמואל א כה, כט): ואת נפש איביך יקלענה וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמר רגליך מן גיהנם, וכן הוא אומר (שמואל א ב, ט): רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחשך ידמו, הרי הם מברכים ושמורים, ומנין שאף שכינה ביניהם, תלמוד לומר (במדבר ו, כה): יאר ה' פניו וגו', יאר ה' וגו', יתן לך מן מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי וגו', ואומר (תהלים לו, י): בארך נראה אור, (תהלים קיח, כז): אל ה' ויאר לנו.

<< · במדבר רבה · יא · ו · >>


ו.

יאר ה' פניו אליך, יתן לך מאור עינים.

דבר אחר: יאר ה' וגו', שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות.

דבר אחר, יאר, זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בנים בני תורה, כמה דתימא (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור.

דבר אחר: יאר ה' פניו, יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח, כמה דתימא (מלאכי א, ו): ולא תאירו מזבחי חנם, ואומר (ויקרא ו, ה): והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה.


(במדבר ו, כה): ויחנך, הרי הם מברכים ושמורים ושכינה ביניהם, ומנין אף חנוני בדעת ובבינה? תלמוד לומר ויחנך, כמה דמצלינן: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה.

דבר אחר, ויחנך, יתן בכם דעת שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה, כענין שנאמר (דברים יג, יח): ונתן לך רחמים וגו'.

דבר אחר, ויחנך, יחון אותך בבנים, כמה דתימא (בראשית לג, ה): הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, ואומר (בראשית מג, כט): אלהים יחנך בני.

דבר אחר, ויחנך, כמה דתימא (תהלים סז, ב): אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה.

דבר אחר, ויחנך, יחנך במשאלותיך, וכן הוא אומר (ישעיה ל, יט): חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך.

דבר אחר, ויחנך שנה רבי חיא הגדול יחנה ה' אצלך.

דבר אחר, ויחנך, יעמיד ממך נביאים, כמה דתימא (זכריה יב, י): ושפכתי על בית דויד וגו' רוח חן ותחנונים.

דבר אחר, ויחנך, יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך, כמה דתימא (בראשית לט, כא): ויתן חנו בעיני וגו', (אסתר ב, טו): ותהי אסתר נשאת חן וגו'. [על פי]: (דניאל א, ט) ויתן אלהים את חן דניאל וגו'. (משלי ג, ד): ומצא חן ושכל טוב וגו'.

דבר אחר, ויחנך, בתלמוד תורה, וכן הוא אומר (משלי ד, ט): תתן לראשך לוית חן וגו'. (משלי א, ט): כי לוית חן הם לראשך וגו'.

דבר אחר, ויחנך, במתנת חנם, וכן הוא אומר (תהלים קכג, ג): חננו ה' חננו וגו'. (תהלים קכג, ב): כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו.

דבר אחר, ויחנך, להוציאך משעבוד מלכיות, כמה דתימא (תהלים קכג, ג): חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז.

דבר אחר, ויחנך, לגאל אותך, כמה דתימא (ישעיה לג, ב): ה' חננו לך וגו'.

<< · במדבר רבה · יא · ז · >>


ז.

ישא ה' פניו אליך וגו' (במדבר ו, כו), יעביר כעסו ממך, ואין ישא אלא לשון הסרה, כמה דתימא (בראשית מ, יט): ישא פרעה את ראשך וגו'. פניו, אלו פנים של זעם, כמה דתימא (ויקרא כ, ו): ונתתי את פני בנפש ההוא וגו', כלומר אותם פנים של זעם שהיו ראויות לבוא אליך יסירם ממך. דבר אחר, ישא ה', בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר (בראשית יט, כא): ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו', הרי דברים קל וחמר, אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך. זהו שנאמר: ישא ה' פניו אליך, כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחד אומר (דברים י, יז): אשר לא ישא פנים, כיצד נתקימו שני כתובים הללו, כשישראל עושין רצון המקום: ישא ה' פניו אליך, וכשאין עושין רצון המקום: אשר לא ישא פנים. דבר אחר, ישא ה' פניו, וכי הקדוש ברוך הוא נושא פנים והלא כבר נאמר: אשר לא ישא פנים, אמר הקדוש ברוך הוא כשם שהם נושאים לי פנים, כך אני נושא להם פנים, כיצד כתבתי בתורתי (דברים ח, י): ואכלת ושבעת וברכת, ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאים לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה, לפיכך: ישא ה' פניו וגו'. דבר אחר, ישא ה', כתוב אחד אומר: ישא, וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא, עד שלא נחתם גזר דין ישא ה', וגו', משנחתם גזר דין אשר לא ישא פנים. ודכותיה, כתוב אחד אומר (תהלים סה, ג): שמע תפלה, וכתוב אחד אומר (איכה ג, מד): סכתה בענן לך וגו', עד שלא נחתם גזר דין שמע תפלה, משנחתם גזר דין סכתה בענן לך. כתוב אחד אומר (תהלים קמה, יח): קרוב ה' לכל קראיו, וכתוב אחד אומר (תהלים י, א): למה ה' תעמד ברחוק. עד שלא נחתם גזר דין קרוב ה' לכל קראיו, משנחתם גזר דין למה ה' תעמד ברחוק. כתוב אחד אומר (איכה ג, לח): מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. וכתוב אחד אומר (דניאל ט, יד): וישקד ה' על הרעה. עד שלא נחתם גזר דין מפי עליון וגו', משנחתם גזר דין וישקד ה' וגו'. כתוב אחד אומר (ירמיה ד, יד): כבסי מרעה לבך ירושלים. וכתוב אחד אומר (ירמיה ב, כב): כי אם תכבסי בנתר וגו'. עד שלא נחתם גזר דין, כבסי מרעה וגו', משנחתם גזר דין אם תכבסי וגו'. כתוב אחד אומר (ירמיה ג, כב): שובו בנים שובבים. וכתוב אחד אומר (ירמיה ח, ד): אם ישוב ולא ישוב. אלא כאן קדם גזר דין, כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר (ישעיה נה, ו): דרשו ה' בהמצאו. וכתוב אחד אומר (יחזקאל כ, לא): חי אני נאם ה' אלהים אם אדרש לכם. כאן קדם גזר דין כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר (יחזקאל לג, יא): אם אחפץ במות הרשע. וכתוב אחד אומר (שמואל א ב, כה): כי חפץ ה' להמיתם. כאן קדם גזר דין כאן לאחר גזר דין. דבר אחר, ישא ה' פניו אליך, בעולם הזה. אשר לא ישא פנים, לעולם הבא. דבר אחר, ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא פנים, היה רבי יוסי בן דוסתאי אומר, כיצד יתקימו שתי מקראות הללו, אלא: ישא ה' פניו, בדבר שבינך לבינו. אשר לא ישא פנים, בדבר שבינך ובין חברך. רבי עקיבא אומר כתוב אחד אומר (שמות לד, ז): ונקה, וכתוב אחד אומר (שמות לד, ז): לא ינקה. היאך אפשר לקים שני פסוקים הללו, אלא בדבר שבינך לבינו ונקה, בדבר שבינך לבין חברך לא ינקה. בן עזאי אומר מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. דבר אחר, ישא ה' פניו וגו', יהפך פניו כלפי אצלך, לא דומה שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל מן הצדדין, אלא: ישא ה' פניו אליך, יהפך פניו אצלך, כמה דתימא (ויקרא כו, ט): ופניתי אליכם והפריתי. (במדבר ו, כו): וישם לך שלום, שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם. רבי נתן אומר: וישם לך שלום, שלום זה שלום מלכות בית דוד, (ישעיה ט, ו): לםרבה המשרה ולשלום אין קץ. רבי אומר זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. גדול השלום שהקדוש ברוך הוא שנה בדבר מפני השלום, שנאמר (בראשית יח, יג): האף אמנם אלד ואני זקנתי. גדול שלום, ששנה המלאך שדבר עם מנוח מפני השלום, שלאשה אמר (שופטים יג, ג): הנה נא את עקרה ולא ילדת, ולא ספר דבר זה למנוח. גדול שלום שהשם שנכתב בקדשה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. רבי אלעזר אומר גדול שלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום. רבי שמעון בן חלפתא אמר גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' יברך את עמו בשלום, אף בברכת כהנים אחר כל ברכות סימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם. רבי אלעזר הקפר אומר גדול שלום שאין חותם כל התפלה אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום. גדול שלום שנתן לענוים, שנאמר (תהלים לז, יא): וענוים ירשו ארץ והתענגו על רב שלום. גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים: עושה שלום ובורא את הכל. רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר שאפלו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר (הושע ד, יז): חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה נאמר בהם (הושע י, ב): חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלקת. גדול שלום שאפלו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר (דברים כ, י): כי תקרב אל עיר וגו', ואומר (דברים ב, כו): ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו', ואומר (שופטים יא, יג): השיבה אתהן בשלום, גדול השלום שאפלו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום. ואומר (ירמיה לד, ה): בשלום תמות. גדול השלום שנתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נז, יט): בורא ניב שפתים שלום שלום. רבי מאיר אומר גדול הוא השלום שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה מן השלום שנתנה לצדיקים, שבשעה שנפטר מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום, הראשונה אומרת (ישעיה נז, ב): יבוא שלום. שניה אומרת (ישעיה נז, ב): ינוחו על משכבותם, והשלישית אומרת (ישעיה נז, ב): הולך נכחו. ולא דין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד, שנאמר (ישעיה נח, ח): כבוד ה' יאספך. אלא שמקלסים לפניהם בשלום: יבוא שלום. גדול השלום שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה כמו השלום, ומנעה מן הרשעים, שבשעה שנפטרין מן העולם שלש כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותן, הראשונה אומרת (ישעיה מח, כב): אין שלום, השניה אומרת (ישעיה מח, כב): אמר ה' לרשעים. השלישית אומרת (ישעיה נ, יא): למעצבה תשכבון. לא דין לרשעים שמיתתן ביד מחבלים, שנאמר (איוב לג, כב): ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים. ואומר (איוב יח, יח): יהדפהו מאור אל חשך. ואומר (תהלים לה, ו): יהי דרכם חשך וחלקלקת ומלאך ה' רדפם, אלא שהם מתקנטרים לפניהם ואומרים להם: אין שלום וגו', למעצבה תשכבון. גדול השלום שנתן שכר התורה והמצוות, שנאמר (ויקרא כו, ו): ונתתי שלום בארץ. גדול השלום שנתן לאוהבי תורה, שנאמר (תהלים קיט, קסה): שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום שנתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נד, יג): וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שנתן לעושי צדקה, שנאמר (ישעיה לב, יז): והיה מעשה הצדקה שלום. גדול השלום ששמו של מקום קרוי שלום, שנאמר (שופטים ו, כד): ויקרא לו ה' שלום. גדול השלום שדרי עליונים צריכין שלום, שנאמר (איוב כה, ב): עושה שלום במרומיו. והרי דברים קל וחמר ומה אם במקום שאין איבה ושנאה צריכין שלום, קל וחמר למקום שיש בו כל המדות הללו. רבי שמעון היה אומר בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מלך בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באכלוסין ובלגיונות, וכשהולך לשלום הולך יחידי, אבל מדת הקדוש ברוך הוא אינה כן, כשהוא הולך לשלום יוצא באכלוסין ובלגיונות, שנאמר: עושה שלום במרומיו, וכתיב אחריו (איוב כה, ג): היש מספר לגדודיו, ואומר (תהלים סח, יח): רכב אלהים רבתים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש. ואומר (דניאל ז, י): אלף אלפין ישמשונה ורבו רבבן וגו'. וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי, שנאמר (שמות טו, ג): ה' איש מלחמה וגו', בשמו הוא נלחם ואינו צריך לסיוע. ואומר (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי וגו'. את מוצא כשפרע הקדוש ברוך הוא מדור המבול לא פרע אלא יחידי, שנאמר (בראשית ו, יז): הנני מביא את המבול מים. וכן מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי, שנאמר (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדם וגו'. וכן כשפרע מן המצריים, שנאמר (שמות יב, כט): וה' הכה כל בכור וגו'. וכן פרע מן האמוריים יחידי, שנאמר (יהושע י, יא): וה' השליך עליהם אבנים גדלות. וכן מסנחריב פרע יחידי, שנאמר (מלכים ב יט, לה): ויצא מלאך ה' ויך במחנה וגו'. כתוב אחד אומר: היש מספר לגדודיו, וכתוב אחד אומר: אלף אלפין ישמשונה, משגלו ישראל מארצם, אלף אלפין ישמשונה, כביכול נתמעטה פמליא של מעלה. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי אלף אלפין ישמשונה, גדוד אחד, וכמה הן גדודיו, היש מספר לגדודיו. כתוב אחד אומר (תהלים קמז, ד): מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, וכתוב אחד אומר (ישעיה מ, כו): המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. כשהקדוש ברוך הוא קורא אותם הוא קורא שמות כלן כאחת והם עונין, מה שאי אפשר לו לבשר ודם לקרוא שני שמות כאחת. וכן הוא אומר (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, מלמד שכל עשרת הדברות אמר בדבור אחד, ואומר (תהלים סב, יב): אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים. ואומר (ירמיה כג, כט): הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפצץ סלע. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי מהו לכלם שמות יקרא, שאין שם שנוי לא השם שנקרא עכשו נקרא לאחר זמן, וכן הוא אומר (שופטים יג, יח): למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, איני יודע לאיזה שם אני מתחלף. כתוב אחד אומר (דברי הימים א כא, כה): ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות. וכתוב אחד אומר (שמואל ב כד, כד): בכסף שקלים חמשים. כיצד יתקימו שני פסוקים הללו, מקום הגרן בשש מאות, מקום המזבח בחמשים. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי שנים עשר שבטים היו ונטל דוד מכל שבט ושבט חמשים שקל, נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים. רבי אלעזר בן שמוע אומר הגורן בשש מאות, אבל (שמואל ב כד, כב): הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים בשקל כסף חמשים. כתוב אחד אומר (דברי הימים ב ט, כה): ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים. וכתוב אחד אומר (מלכים א ה, ו): ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים. כיצד יתקימו שני כתובים הללו, ארבעת אלפים אסטבלאות, ארבעים אלף סוסים. כתוב אחד אומר (דברי הימים ב ד, ה): מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל, וכתוב אחד אומר (מלכים א ז, כו): אלפים בת יכיל. כיצד שני כתובים הללו מתקימים, בלח אלפים, שהם שלשת אלפים ביבש. מכאן אמרו שני כורים בלח שהם שלשת כורים ביבש. חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן שכרו אלא שלום, שנאמר (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שבקש מן המקום שלום, שנאמר (בראשית כח, כא): ושבתי בשלום וגו'. וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום, שנאמר (מלאכי ב, ה): בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכן אתה מוצא בפינחס שנתן שכרו שלום,, שנאמר (במדבר כה, יב): הנני נתן לו את בריתי שלום. וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר (משלי ג, יז): וכל נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלים אלא בשלום, שנאמר (ישעיה לב, יח): וישב עמי בנוה שלום. וכן לא פרע מן עמון ומואב אלא שמנע מהם שלום, שנאמר (דברים כג, ז): לא תדרש שלמם וטבתם וגו'. וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום, שנאמר: וישם לך שלום.

<< · במדבר רבה · יא · ח · >>


ח.

ושמו את שמי. מגיד שהם מתברכים בשם המיחד, יכול אף בגבולין יהיו מתברכין בשם המיחד, תלמוד לומר: ושמו את שמי, ונאמר להלן (נחמיה א, ט): לשכן את שמי. מה להלן מקדש אף כאן מקדש, אלא משרבו הפריצים חזרו להיות מוסרים את השם לצנועים שבכהנה. אמר רבי טרפון מעשה והייתי עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתי שאמרו בתוך נעימת הכהנים. או במקדש מברכין, ואין מברכין בגבולין, אמר (שמות כ, כד): בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אף בגבולין, אלא שבגבולין אומר שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת, במקדש אומר השם ככתבו, בגבולין בכנויו. בגבולין נושאין ידיהם כנגד כתפותיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם. (במדבר ו, כז): ואני אברכם, למה נאמר, לפי שנאמר (במדבר ו, כג): כה תברכו את בני ישראל, אין לי אלא ברכה לישראל, לגרים לנשים ולעבדים מנין, תלמוד לומר: ואני אברכם. יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל הרי הם מברכים ואם לאו אין מברכין, תלמוד לומר: ואני אברכם, שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל, תלמוד לומר: ואני אברכם, אני אברך את עמי, וכן הוא אומר (דברים טו, ו): כי ה' אלהיך ברכך וגו', הכהנים מברכים את ישראל, מי מברך את הכהנים, תלמוד לומר: ואני אברכם. הכהנים מברכים את ישראל ואני אברך אלו ואלו, הוי: ואני אברכם.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יב

במדבר רבה פרשה יב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא


א.

<< · במדבר רבה · יב · ב · >>


=== ב. ===

<< · במדבר רבה · יב · ג · >>


=== ג. ===

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

<< · במדבר רבה · יב · ד · >>


ד.

...ד"א: "אפריון" - זה בית העולמים. למה נקרא אפריון? שכל הצורות של זהב מן מיניה.

"מעצי הלבנון" - כמה דתימא (ד"ה ב ב) "ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון" וגו'

"עמודיו עשה כסף" - "ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין" וגו'. וכי כסף היה? והלא נחשת היה! אלא שהיה נחשת ממורט - שוה ככסף.

"רפידתו זהב" - תני: שכל הבית היה נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות. א"ר איבו: מתניתין בבנין שני, אבל בבנין ראשון אפילו אחרי הדלתות.

שבעה מיני זהבים הם: זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזוקק, זהב פרוים.

זהב טוב - כמשמעו כד"א (בראשית ב) וזהב הארץ ההיא טוב. א"ר יצחק: טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוייתיה.

זהב טהור - מכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום. רבי יהודה בשם רבי אמי אמר: אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכור, ולא עמדו אלא על ככר אחת. והא תני רבי יוסי ב"ר יהודה: מעשה במנורות בית המקדש, שהיתה יתירה על של מדבר משקל דינר גורדייני, והכניסוה לכור פ' פעמים עד שחסרה! - מן קדמוי הות חסרה סגין, מכאן ולהלן - לא הוות חסרה אלא ציבחר.

זהב שחוט - שנטווה כחוט, והיה נמשך כשעוה. אדרינוס היה לו משקל ביצה. דיקלטיינוס היה לו משקל דינר גורדייני. הדה אומתה לית לה מיניה.

זהב סגור - שהיה סוגר בעד כל הזהבים. כתיב "וז' אלפים כסף מזוקק לטוח לקירות הבית". וכי כסף היה? והלא זהב היה, דכתיב (ד"ה ב ג) "ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים ויחפהו זהב טוב", ולמה קרי ליה כסף? - שהיה מכסיף בעד כל הזהבים. וכל הכלים היו נעשים ממנו: "הספות והיעים והמזרקות והמזלגות והכפות והמחתות זהב סגור". תמן כתיב (מלכים א ז) "והפותות לדלתות הבית". מהו פותות? ר' יצחק מגדלאה: אמר זה פותה שתחת הציר. ר' סימאי אומר: אלו פותחות. ללמדך שאפילו דבר קל לא היה בית המקדש חסר.

זהב מופז - ר' פטרוקי אחוי דר' דרוסאי בשם ר' איבו: אבא אומר - דומה לגפרית מוצתת באש. ר' אבין אמר: לשם מקומו נקרא: זהב מאופז.

זהב מזוקק - [בית] ר"ל אמר: מחתכים אותו כזיתים, ומאכילים אותו לנעמיות, והוא יוצא מזוקק.

זהב פרוים - רשב"ל אומר: אדום, ודומה לדם הפר. וי"א שעושה פירות. א"ר חנינא בר יצחק: יום שהכניס מנשה צלם להיכל יבשו כל אותן הפירות, הה"ד (נחום ח) "ופרח לבנון אומלל". ולעתיד לבא הכל חוזר, דכתיב (ישעיה לה) "פרוח תפרח ותגל" וגו'

"מרכבו ארגמן" - "ויעשו את הפרוכת תכלת וארגמן". כרמיל ובוץ, לפי שארגמן חשוב שבכולן, שהוא לבוש מלכות, כמה דתימא (דניאל ו) "וארגוונא ילבש לכן חשב ליה לדידיה". ודכותה (ישעיה סו) "אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר" ומה איסור גדול יש להחזיר מן שאר בהמות טמאות, ולעכבר משאר שרצים? - אלא חשב חזיר, והוא הדין לכל הבהמות וחיות טמאות. ומנה לעכבר - וה"ה לכל השרצים שבעולם.


[לא נגמר....]

<< · במדבר רבה · יב · ה · >>


=== ה. ===

<< · במדבר רבה · יב · ו · >>


=== ו. ===

<< · במדבר רבה · יב · ז · >>


=== ז. ===

<< · במדבר רבה · יב · ח · >>


=== ח. ===

<< · במדבר רבה · יב · ט · >>


=== ט. ===

<< · במדבר רבה · יב · י · >>


=== י. ===


=== יא. ===


=== יב. ===


=== יג. ===


=== יד. ===


=== טו. ===


=== טז. ===


=== יז. ===


=== יח. ===


=== יט. ===

<< · במדבר רבה · יב · כ · >>


=== כ. ===


כא.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יג

במדבר רבה פרשה יג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ


א.

<< · במדבר רבה · יג · ב · >>


=== ב. ===

<< · במדבר רבה · יג · ג · >>


ג.

(במדבר ז יב): "ויהי המקריב ביום הראשון..."

הדא הוא דכתיב: (משלי כט כג): "גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמך כבוד"

אמר רבי תנחומא בר אבא:


1. גאות אדם תשפילנו, זה אדם הראשון.

כיצד?

בשעה שעבר אדם על צוויו של הקדוש ברוך הוא ואכל מן האילן, ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח, ולא בקש אדם. הה"ד (בראשית ג): ויאמר אלהים הן האדם וגו'.

אמר רבי אבא בר כהנא: מהו ועתה?

אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא: אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך.

ואמר אדם: אי אפשי.

הקב"ה אמר: ועתה ואמר אדם: פן, אי איפשי.

אמר רבי שמעון בן לקיש: כיון שיצא אדם מן הדין, התחיל מחרף ומגדף.

נאמר כאן, כרובים (שם): וישכן מקדם לגן עדן את הכרוכים .

ונאמר בסנחריב, כרובים (ישעיה לז): ה' צבאות יושב הכרובים .

מה להלן חרופים וגדופים, אף כרובים שנאמר כאן, חרופים וגדופים. הוי, גאות אדם תשפילנו , לפי שנתגאה על הקדוש ברוך הוא מעשות תשובה, השפיל אותו וגרשו מגן עדן.

ושפל רוח יתמך כבוד, זה אברהם,

שהשפיל רוחו, ואמר (בראשית יח): ואנכי עפר ואפר ,

לכך קרא אותו הקדוש ב"ה (יהושע יד): האדם הגדול בענקים , שם זה גדול, מן אדם הראשון.


2. דבר אחר: גאות אדם תשפילנו, זה פרעה,

שנתגאה על משה ואמר (שמות ה): מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' והשפילו הקב"ה (תהלים קלו): ונער פרעה וחילו .

ושפל רוח יתמך כבוד, זה משה,

(שמות ח): למתי אעתיר לך וגו' .

ואומר (שם ט): כצאתי את העיר אפרוש את כפי וגו'.


3. דבר אחר: גאות אדם, זה עמלק,

שנתגאה על הקדוש ברוך הוא בחרופיו וגדופיו, שהיה משליח זמורה אל אפו, והיה נוטל זכרותן של ישראל, וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף, ואומר: בזו חפצת. הה"ד (דברים כה): ויזנב בך , שהכם מכת זנב.

ושפל רוח יתמך כבוד, זה יהושע,

שהרגו, שנאמר (שמות יז): ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו וגו'.


4. דבר אחר: גאות אדם תשפילנו, זה תבור וכרמל,

שבאו מסוף העולם, מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה.

ושפל רוח יתמך כבוד, זה סיני,

שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך, ועל ידי כך תמך הקדוש ברוך הוא כבודו עליו, ונתנה עליו התורה וזכה לכל הכבוד הזה, כמה דתימא (שם יט): וירד ה' על הר סיני.


5. דבר אחר: גאות אדם תשפילנו, זה יוסף,

שהנהיג שררה, שהיו אומרים לו אחיו לפניו: עבדך אבינו והיה שותק,

לפיכך נקרא עצמות בחייו, שנאמר: והעליתם את עצמותי מזה .

ושפל רוח יתמך כבוד, זה יהודה,

שהשפיל עצמו לפני יוסף בשביל בנימין (בראשית מד): ידבר נא עבדך דבר כי עבדך ערב את הנער ועתה ישב נא עבדך וגו'.

אמר רבי ברכיה הכהן, בר רבי בשם רבי לוי: אמר הקב"ה: יהודה אתה השפלת עצמך מפני אחיך הקטן הימך, חייך! כשיוקם המשכן ויבאו השבטים להקריב, אין אחד מהם מקריב ראשון לפניך, אלא חולקים לך כבוד, ואתה הוא שתקריב ראשון.

הדא הוא דכתיב (במדבר ז יב): "ויהי המקריב ביום הראשון... למטה יהודה".

<< · במדבר רבה · יג · ד · >>


=== ד. ===

<< · במדבר רבה · יג · ה · >>


=== ה. ===

<< · במדבר רבה · יג · ו · >>


=== ו. ===

<< · במדבר רבה · יג · ז · >>


=== ז. ===

<< · במדבר רבה · יג · ח · >>


=== ח. ===

<< · במדבר רבה · יג · ט · >>


=== ט. ===

<< · במדבר רבה · יג · י · >>


=== י. ===


=== יא. ===


=== יב. ===


=== יג. ===


=== יד. ===


=== טו. ===


=== טז. ===


=== יז. ===


=== יח. ===


=== יט. ===

<< · במדבר רבה · יג · כ · >>


כ.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יד

במדבר רבה פרשה יד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב


א.

"בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד". הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים ס, ט): "לִי גִּלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" תנינן תמן ג' מלכים ד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב. ג' מלכים ירבעם ואחאב ומנשה.

ר' יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעוה"ב שנאמר (דה"ב, לג): "ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתנו וישיבהו ירושלים למלכותו". אמרו למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העוה"ב.

ד' הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי.
מי מנאן?    אמר רב אנשי כנסת הגדולה מנאום.

אמר רב יהודה אמר שמואל בקשו לצרף את שלמה עימהם ובא דמות דיוקנו של דוד ונשתטח לפניהם לא השגיחו עליו. יצאת אש מבית קדשי הקדשים וליהטה סביבותיהם ולא השגיחו עליה. יצאה בת קול ואמרה להן (משלי כב) חזית איש מהיר במלאכתו וגו' מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד שביתי בנה בז' שנים וביתו בנה בי"ג שנה יתייצב לפני חשוכים?! לאו אלא לפני מלכים יתייצב. (משלי כ"ב) בל יתייצב לפני חשוכים ולא השגיחו עליה חזרה ואמרה להם (איוב לד) המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר לא אני ומה ידעת דבר מיד נמנעו מלצרפו עימהם.

דורשי רשומות אומרים כולהם יש להם חלק לעולם הבא חוץ מבלעם. מה טעם? (תהלים ס) לי גלעד ולי מנשה וגו' מואב סיר רחצי וגו'. לי גלעד זה אחאב מלך ישראל שמת ברמות גלעד. לי מנשה כמשמעו זה מנשה בן חזקיה. אפרים מעוז ראשי זה ירבעם בן נבט אפרתי. יהודה מחוקקי זה אחיתופל דקא אתי מיהודה. מואב סיר רחצי זה גיחזי שלקה ע"י רחיצה. על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי. אמרו ישראל לפני הקב"ה ומה נעביד מלכא דישראל מקללין (תהלים נה) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. אמר הקב"ה עלי לעשותם רעים אלו לאלו. הה"ד עלי פלשת התרועעי עלי לפלש להם מעשים טובים ולעשותן רעים אלו לאלו תמן אמרו כתיב עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה אם יבא מי שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו? א"ל עלי לעשותן רעים זה לזה.

דבר אחר לי גלעד ולי מנשה לפי שיש מחלוקת הרבה על המשוחים. י"א שבעה שנאמר (מיכה ה) והקמנו עליו שבעה רועים. וי"א שמונה (מיכה ה') ושמונה נסיכי אדם ואינו אלא מה שמפורש ארבעה שנאמר (זכריה ב) ויראני ה' ארבעה חרשים ואומר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר זרו וגו' אלו הן ד' חרשים דוד בא ומפרש לי גלעד זה אליהו שהיה מתושבי גלעד. לי מנשה זה משיח שעומד מבניו של מנשה שנאמר (תהלים פ) לפני אפרים ובנימין ומנשה. אפרים מעוז ראשי זה משוח מלחמה שבא מאפרים שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו. ויהודה מחוקקי זה הגואל הגדול שהוא בא מבני בניו של דוד.

מואב סיר רחצי מהו מואב סיר רחצי? אמר האלהים אף כשיבואו הגואלים הללו איני בא ומסייען עד שיבואו המואביות עימהם. על אדום אשליך נעלי מה אני עושה? שולף מנעלי ודורכן ורומסן בעקבי. וכן הוא אומר (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי וגו'.

משלו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שבנה ד' פלטרין בד' מדינות. נכנס לראשונה אכל ושתה ולא שלף נעלו וכן לשניה וכן לשלישית כשבא לרביעית אכל ושתה ושלף נעלו. א"ל צאו והביאו לי כל אנשים גדולים שיש במדינה הזאת ויערכו לפני לחם. אמרו לו מפני מה כשנכנסת לראשונה אכלת ושתית ולא שלפת נעליך ובזו שלפת נעליך ואכלת ושתית? א"ל כשנכנסתי לראשונה לא הייתה דעתי מיושבת עלי וכן לשניה וכן לשלישית בכל עת הייתי אומר אימתי אראה אותה שעה שאכנס באחרונה ועכשיו שנכנסתי מיד נתיישבה דעתי עלי. אף כך הקב"ה עשה מלחמה בפרעה ובעמלק ובסיסרא ובסנחריב ובנבוכדנצר ובהמן ובמלכי יונים ולא נתקררה דעתו עד שיעשה נקמה באדום בעצמו. הוי (תהלים ס) על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי אני אפיל שתותיה של אדום ואביא גאולתכם. וכן הוא אומר (מלאכי א) המה יבנו ואני אהרוס וגו' ועיניכם תראינה.

דבר אחר לי גלעד ולי מנשה וגו' מדבר בדוד בעת שמת שאול עמד אבנר בן נר והמליך לאיש בשת בן שאול על הגלעד ועל יזרעאל ועל אפרים כמה דתימא (שמו"ב ב) ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בשת וגו' ואומר (שמו"ב ב') וימליכהו אל גלעד ואל האשורי ואל יזרעאל ואל אפרים וגו' ויזרעאל היה למנשה שכן כתוב (יהושע יז) ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק ולאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל.

התחיל דוד אומר אע"פ שאבנר מחזיק בבן שאול להמליכו על אלה השבטים עתיד הקב"ה להמליכני על כולם. הה"ד לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי. וכן הוא אומר (מלכ"א ב) ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים על כל ישראל ויהודה.

מואב סיר רחצי לפי שבשעה שברח דוד מפני שאול הוליך אביו ואמו אל מלך מואב כי היה ירא מפני שאול והיה בוטח בהם לפי שהיה מרות המואביה. הה"ד (שמו"א כב) וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים. ואומר (שמו"א כ"ב) וינחם את פני מלך מואב וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה. ולכך קראו סיר מה הבשר מתעכל בסיר כך נתעכלו שם שהרגם מלך מואב ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד שברח אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה ליתנו והוא החסד שעשה נחש עם דוד ולפיכך נתגרה עם המואבים. הה"ד (שמו"ב ח) ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה.

על אדום אשליך נעלי כמה דתימא (מלכ"א יא) כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום וכתיב (שמו"ב ח) ויהיה כל אדום עבדים לדוד. עלי פלשת התרועעי כמה דתימא שמו"ב ח') ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים.

דבר אחר לי גלעד וגו' אמר סומה בר כתבה בשם רבי שמעון בן לקיש אמר האלהים אם יאמר לך אדם שאין המתים חיים את אמור לו הרי אליהו שהוא בא מגלעד שנאמר (מלכ"א יז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד הוא מעיד שכבר החייתי את המת בנה של צרפית על ידו בעוה"ז. הוי לי גלעד. ולי מנשה אם בא אדם לומר שאין האלהים מקבל את השבים הרי מנשה בן חזקיה יבא ויעיד שלא הרשיע בריה בעולם לפני כמותו ובשעת תשובה קבלתיו שנאמר (דהי"ב לג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחתנו וישיבהו ירושלים למלכותו.

אפרים מעוז ראשי אם יאמר לך אדם שאין האלהים פוקד עקרות הרי אלקנה שמהר אפרים מעיד שפקדתי את חנה שנאמר (שמו"א ב) כי פקד אלהים את חנה.

יהודה מחוקקי אם בא אדם לומר שאין האלהים מציל מן האש הרי חנניה מישאל ועזריה מעידים שהצלתים מן האש שנאמר (דניאל ג) די שלח מלאכיה ושזיב לעבודהי וגו'.


דבר אחר יהודה מחוקקי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן חיות רעות הרי דניאל שהיה מיהודה מעיד שהצלתיו מן האריות כמה דתימא (דניאל ו) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.

מואב סיר רחצי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מרפא את המצורע הרי נעמן יבא ויעיד שרפאתיו ע"י רחיצת הירדן והסרתי הצרעת מעליו כמה דתימא (מלכ"ב ה) וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר.

ולמה קרא לנעמן מואב? על שם ששמע לעצת עבדיו כמה דתימא (מלכ"ב ה') ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה וגו' לכך נקרא שמו מואב על שם אבי. דבר אחר מואב סיר רחצי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן המים יבא משה שנקרא אבי כמה דתימא (דהי"א ד) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו' שהסרתי אותו מן הטביעה על ידי רחיצת בת פרעה כמה דתימא (שמות ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור וגו' ותפתח ותראהו את הילד וגו'.

על אדום אשליך נעלי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן העץ יבא מרדכי ויעיד שהצלתיו מן העץ שהכין לו המן שהיה עמלקי מזרע אדום והשבתי לו גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ לכך נאמר על אדום אשליך נעלי על המן האדומי השלכתי נעלי שהמתי אותו בחנק בנעילת גרונו. עלי פלשת התרועעי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל חלש מיד גיבור בלא חרב ובלא חנית יבא דוד ויעיד כמה דאת אמר (שמואל א יז) וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה כמה דתימא (שמו"א י"ז) ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו וירדפו את הפלשתים וגו'.


דבר אחר לי גלעד וגו' מדבר בארבעה שהקריבו באיסור במה. לי גלעד אמר האלהים שלא יבא אדם ויהרהר אחר אליהו שמגלעד שהקריב באיסור במה ובנה מזבח בהר הכרמל והקריב עליו קרבן ובית המקדש היה קיים והתורה אסרה עליו שנאמר (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם אל המקום וגו'. אמר הקב"ה אני הוא שאמרתי לו שיעשה כך שנאמר (מלכ"א יח) ובדברך עשיתי הוי לי גלעד.

ולי מנשה שלא יאמר אדם ויהרהר אחר גדעון בן יואש שהיה מן מנשה שנאמר (שופטים ו) הנה אלפי הדל וגו' שהקריב באיסור במה.


א"ר אבא בר כהנא ז' עבירות עבר גדעון באותה שעה שקירב והיה זר ובן כומרים והקריב בלילה ומעצי אשרה ושור מוקצה לעבודת כוכבים ושור נעבד ובאיסור במה. שהרי המשכן היה בשילה. אמר האלהים אל יהרהר אדם אחריו לשמי עשה ואני הוא שאמרתי לו שנאמר (שם שופטים ו') ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך וגו' והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת ובנית מזבח לה' אלהיך על ראש המעון הזה במערכה וגו' הוי לי מנשה.

אפרים מעוז ראשי זה יהושע בן נון שבא מאפרים שנאמר (במדבר יג) למטה אפרים הושע בן נון אם בא אדם לומר למה בנה מזבח בהר עיבל כמה דתימא (יהושע ח) אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל והלא המשכן היה שם וכתיב בתורה איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' אמר האלהים אני הוא שאמרתי לו שנאמר (דברים כז) ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים וגו'. וכן הוא אומר כאשר צוה משה עבד ה' את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה (דברים כ"ז) מזבח אבנים שלמות אשר לא תניף עליהם ברזל והעלית עליו עולות וגו'. הוי אפרים מעוז ראשי. יהודה מחוקקי זה דוד שבא מיהודה. אם יאמר לך אדם למה הקריב דוד באיסור במה שנאמר (שמו"ב כד) ראה הבקר לעולה וגו' אמר האלהים אני הוא שאמרתי לו שנאמר והקם לה' מזבח וגו'. מואב סיר רחצי וגו' אלו שלש אומות אסר הקב"ה לישרא ל לכשנכנסו לארץ לירש את ארצם. מנין? שנאמר (דברים ב) אל תצר את מואב וגו'. וכן אדום דכתיב (דברים ב') אל תתגרו בם.

ארץ פלשתים מנין? דכתיב (שמות יג) ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא קרובה הייתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא) ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי ועדיין נכדו היה קיים. ולעתיד לבוא עתיד הקב"ה להתיר שלשתן לישראל שנאמר (ישעיה יא) ועפו בכתף פלשתים ימה וגו' ומתרגמין ויחברון כתף חד לממחי ית פלשתאי לכך נאמר עלי פלשת התרועעי .

אדום ומואב משלוח ידם כמה דתימא מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי.


דבר אחר (תהלים ס) אפרים מעוז ראשי זה שמואל בן אלקנה שהיה אפרתי והקריב באיסור במה שנאמר (שמו"א ז) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה'.

א"ר אבא בר כהנא ג' עבירות נעשו בטלה של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה. ומנין שקבל הקב"ה קרבנו? שנאמר (שמו"א ז') ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. הוי אפרים מעוז ראשי.

דבר אחר אפרים מעוז ראשי מדבר ביהושע שהיה משבט אפרים והוא עשה מלחמה בשבת שנאמר (יהושע ו) ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר וגו'. ומנין שהייתה שבת? שאין שבעה לעולם בלא שבת ולפי שהיה יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו לכך החרים את יריחו קדש לה' כמה דתימא (יהושע ו') והייתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' וגו'.

א"ר יהושע השבת כולה קדש וכל מה שנכבש בשבת יהיה קדש לה'. וכן הוא אומר (יהושע ו') וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא.

א"ר ברכיה הכהן כעיר הנידחת עשאה והרי עיר הנידחת אסורה בהנאה שנאמר (דברים יג) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה וגו'. וכן הוא אומר (יהושע ו) ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אשה מנער ועד זקן ועד שור ושה וחמור לפי חרב.

אמר ר' יודא הלוי בר שלום לימד לישראל מה שאמר הקב"ה (במדבר טו) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. אמר יהושע הואיל וכבשנו אותה תחלה נקדיש את כל שללה לגבוה. אם יאמר לך אדם היאך חלל יהושע את השבת וגו'? אמור לו עפ"י הקב"ה עשה שנאמר (יהושע ו) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי וגו' וסבתם את העיר וגו' וביום השביעי תסבו את העיר וגו' וא"א לז' ימים בלא שבת. הוי אפרים מעוז ראשי.

דבר אחר אפרים מעוז ראשי מדבר בנשיא אפרים שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השבת שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'. מנין שיום השבת היה? לפי שכבר אמרנו אותו יום שהתחילו הנשיאים יום ראשון היה מכאן את למד שיום ז' להקרבה שבת היה שלא תאמר היאך חלל את השבת והלא אין קרבן יחיד דוחה את השבת וזה הקריב בשבת? אמר הקב"ה לא על פיו עשה שאני אמרתי למשה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריב את קרבנו לחנוכת המזבח בלא הפסק יקריבו זה אחר זה. הוי אפרים מעוז ראשי לכך נאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'.

<< · במדבר רבה · יד · ב · >>


=== ב. ===

<< · במדבר רבה · יד · ג · >>


=== ג. ===

<< · במדבר רבה · יד · ד · >>


=== ד. ===

<< · במדבר רבה · יד · ה · >>


=== ה. ===

<< · במדבר רבה · יד · ו · >>


=== ו. ===

<< · במדבר רבה · יד · ז · >>


=== ז. ===

<< · במדבר רבה · יד · ח · >>


=== ח. ===

<< · במדבר רבה · יד · ט · >>


=== ט. ===

<< · במדבר רבה · יד · י · >>


=== י. ===


=== יא. ===


=== יב. ===


=== יג. ===


=== יד. ===


=== טו. ===


=== טז. ===


=== יז. ===


=== יח. ===


=== יט. ===

<< · במדבר רבה · יד · כ · >>


=== כ. ===


=== כא. ===


כב.