מדרש רבה על בראשית מט
<< · מדרש רבה על בראשית · מט · >>
פסוק ה
"כלי חמס מכרותיהם" -אמר להם: הכלים הללו שבידכן גזולים הם בידכם. למי הם ראוים? למכרותיהן, לעשו שמכר את הבכורה.
(מתוך בראשית רבה צח#ה).פסוק ו
"בקהלם אל תחד כבודי" - בשעה שהם נקהלין על משה, בעדת קרח.
"בקהלם אל תחד כבודי" - אבל לדוכן יזכר שמי, כשבניו עומדין על הדוכן, שנאמר (דברי הימים א ו): "ואלה העומדים וגו' ובניהם הימן...". ר' הונא ורבי חנינא ורבי פנחס, תלתיהון אמרי: (במדבר טז א): "בן יצהר, בן קהת, בן לוי", בן ישראל.
"כי באפם הרגו איש" - זה חמור אבי שכם.
"עקרו שור" - עקרתון שורן של גרים. רבי חוניא ורבי ירמיה בשם רבי אחייא בר אבא: דכתיב: וברצונם עקרו שור, בשביל לעשות רצון יצרכם, עקרתם שורן של גרים.
(מתוך בראשית רבה צח#ה).פסוק ז
אמר רבי יהודה בר סימון: למלך שהיה לו בן וצפה המלך, שהנחש עתיד לישוך את בנו. אמר: יהי ליט חויא, דבעי למיכת ית ברי! כך, בא לקללן וקלל את אפם, ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, ועבירתם כי קשתה.
"אחלקם ביעקב" - זה שבטו של לוי, (במדבר יח): "אני חלקך ונחלתך".
"ואפיצם בישראל" - זה שבטו של שמעון, הדא אמרה: רובן של עניים, משבט שמעון היו. אמר רבי תנחומא: אע"ג דאנו מפרשין ואמרין (במדבר לה): "והערים אשר תתנו מאחוזת בני ישראל, ששה עיר, אתהן ואת מגרשיהם" כולן משל שמעון היו.
(מתוך בראשית רבה צח#ה).
<< · מדרש רבה על בראשית · מט · >>