מדריך רחובות תל אביב יפו/ק

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה: הדף שימושי, ומתאים למקור. אך דרושה עריכה רבה נוספת. נא ראו בשיחה:מדריך רחובות תל אביב יפו.

טקסט זה מוגש בכפוף לרשיון CC by, המתיר שימוש כללי בכפוף לאזכור שם המחבר. מחבר: מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו, מוגש באדיבות עיריית תל־אביב-יפו.

קאפח‪ ,‬יחיא (‪(1932–1850‬‬

רב בצנעא, תימן, שהתפרנס מעבודתו כצורף. גדול בהלכה, שיצר קשרים עם חכמים ועם חוקרים מחוץ לתימן. התכתב‬ ‫עם הרב קוק*, עם צייטלין* ועם אחרים. ייסד תנועה ברוח‬ ‫ההשכלה* בשם דרדעים – ‬על שם דרדע בתנ"ך – וכתב ספר‬ ‫בגנות הקבלה, ‬מלחמות השם; העדיף על פני גישת הקבלה‬ ‫את פשט התורה ואת גישת הרמב"ם* כפי שהתנסחה במורה‬ ‫נבוכים* (וכן את חובות הלבבות* של רבנו בחיי אבן פקודה‬ ‫והכוזרי* לרבי יהודה הלוי*). ספרו עורר עליו רבנים בתימן, והניב "חרם" של רבני ירושלים. ‫

‫קארו, יוסף (‪(1575–1488‬‬

‫מחבר שולחן ערוך*, ומגדולי הפוסקים בהלכה. ‬נולד בספרד, ‫גורש ממנה כילד וחי שנים רבות באיסטנבול (תורכיה של‬ ‫היום), פגש בשלמה מולכו* בסלוניקי (יוון של היום) והושפע‬ ‫מהבשורה שבפיו. עלה לארץ־ישראל ב־‪ 1536‬והשתקע בצפת. ‫חיבר שלושה ספרי הלכה חשובים, את בית יוסף*, ובו אוסף‬ ‫כל הדינים והאסמכתאות לדינים אלה וכן פירוש על ארבעה‬ ‫טורים לרבי יעקב בן אשר; את כסף משנה ובו ניתוח משנה‬ ‫תורה של הרמב"ם*, חשיפת מקורותיו התלמודיים והשוואה‬ ‫בין דרכו ובין דרכם של פרשנים אחרים; ואת הספר הנפוץ‬ ‫יותר שולחן ערוך, שהוא תמצית בית יוסף, ובו סיכום‬ ‫ההלכות בצורת דינים ברורים. ‬כן כתב את מגיד מישרים‬ ‫הנוגע בסודות המרומזים בתורה וספרים רבים נוספים, ונראה‬ ‫כי הושפע מן הקבלה שפרחה בצפת בזמנו.‫

קבוץ גלויות [דרך]

ביטוי מליצי לחזרת עם ישראל לארצו, ‬ארץ־ישראל, ‬מכל‬ ‫תפוצות הגולה. הביטוי מופיע לראשונה בתלמוד: "גדול‬ ‫קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים, ‬פ"ח). ‫

קדושי השואה‬

מהרחובות המנציחים את חללי השואה. ניתן לבקשת ארגון‬ ‫אסירי הנאצים לשעבר, אף על פי שבעיר הונצחו יהודים‬ ‫שלחמו, נהרגו ונרצחו בשואה, ‬וכן ארגונים, מוסדות ואף‬ ‫מסורות – בהם הרחובות מורדי הגיטאות; התשעים ושלוש;‬ ‫אנילביץ; צייטלין; דובנוב; קצנלסון; שיפר; ורחובות לזכר‬ ‫קהילות שנכחדו ובהם חכמי לובלין.

קדם‬

‫מלה נרדפת לצד מזרח, כפי שהיא מופיעה מימי התנ"ך, ‫ומשתמע ממנה מקור במקום ובזמן (ימי קדם). הרחוב חוצה‬ ‫את יפו מצפון לדרום ובחלקה המערבי דווקא. ‫

קדמוני, אסא (‪(1999–1942‬‬

דמות מופתית ואדם ערכי. נולד בתל־אביב, לחם במלחמת‬ ‫ששת הימים*, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים – ‫שבעקבותיה הוענק לו עיטור הגבורה על הלחימה‬ ‫ב"סרפאום". בעקבות מלחמה זו הקים את תנועת המחאה‬ ‫שגרמה להתפטרותם של מאיר* ודיין* ולשידוד מערכות‬ ‫בפוליטיקה הישראלית.

‫קדמיאל‬

מן הלוויים שחזרו מבבל – נזכר בספר עזרא. ‬מהרחובות‬ ‫בשכונת התקווה ששמותיהם ניתנו להם במקום האותיות‬ ‫שציינו אותם לפני כן.

‫קדרון‬

נחל אכזב גדול היורד ממזרח לירושלים, דרך מדבר יהודה, אל ים המלח. אפיקו ליד ירושלים, ‬ובקירות התלולים של‬ ‫ערוצו מערות ששימשו מורדים ונזירים וכן מערות קבורה‬ ‫בימי בית שני.

‫קדש ברנע‬

‫נוה מדבר גדול בחצי האי סיני, סמוך לגבול הבין לאומי בין‬ ‫ישראל ומצרים, מהתחנות האחרונות של בני ישראל ב־‪40‬‬ ‫שנות נדודיהם: ‬מקום פטירתה של מרים אחות משה; בו‬ ‫הכה משה בסלע והוציא ממנו מים; וממנו יצאו המרגלים. נחשב לנקודה הדרומית ביותר בנחלת שבט יהודה, ‬וייתכן‬ ‫שגם בה הקים המלך עוזיהו מגדלים (דברי הימים ב, כו). נקרא גם "קדש" סתם ושמו דבק גם במדבר הסמוך לו (מדבר קדש). על שמו נקרא מבצע קדש*.

‫קהילות זגלמביה‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. זגלמביה היא חבל ארץ מתועש בדרום‬ ‫מערב פולין, ובו מכרות פחם ומפעלי פלדה. הקהילה‬ ‫היהודית במקום, שהתרכזה בעיקר בשתי הערים הגדולות‬ ‫בנדין וסוסנוביץ, ‬מנתה בעבר כ־‪ 100,000‬נפש‪ .‬היהדות היתה‬ ‫ברובה מסורתית, ובאותה מידה גם ציונית; רובה נספתה‬ ‫בשואה, בתאי הגזים באושוויץ ובירקנאו, ‬ושארית הפליטה‬ ‫עלתה רובה לישראל. מיהודי זגלמביה היו מפקדים בצה"ל‬ ‫ובמשטרה, סופרים, ‬אנשי אקדמיה וכלכלנים, שרים, חברי‬ ‫כנסת וארבעה חתני פרס ישראל.

קהילת אודסה‬

‫מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר נמל רוסית זו לחוף הים השחור‬ ‫ישבה הגדולה בקהילות דרום רוסיה, ובה התפתח מרכז של‬ ‫חיבת ציון ושל הציונות ופעלו בה סופרים ואנשי רוח רבים‬ ‫ובהם ביאליק*, מנדלי מוכר ספרים* ואחד העם*. ‬מנמל‬ ‫אודסה הפליגו לארץ־ישראל רבים מאנשי העליות‬ ‫הראשונות. ליהודי העיר היה חלק חשוב במסחר, בתעשייה‬ ‫וברפואה. ערב מלחמת העולם השנייה והשואה היו בעיר זו‬ ‫כ־‪ 180,000‬יהודים, ‬ורובם עזבו אותה לפני הכיבוש הנאצי. ‫

‫קהילת אוסטרליה

קהילה חדשה, יחסית, שהחלה להתגבש ב־1831. "‬הבהלה‬ ‫לזהב" פקדה את אוסטרליה עשר שנים לאחר מכן והגדילה ‫את ההגירה אל הערים הסמוכות למרבצי הזהב. יהודי‬ ‫אוסטרליה לא סבלו מאפליה, והיו פעילים בחיי הציבור – היו מהם קצינים בכירים בצבא ואף שרים בממשלה. הם היו‬ ‫פעילים בהתפתחותה הכלכלית של היבשת הדרומית. היהודים מארץ זו תרמו מכספם לשיקום שכונות מצוקה‬ ‫בישראל.

‫קהילת בודפסט‬

הרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בודפסט, בירת הונגריה, היא עיר הולדתו‬ ‫של הרצל*. יהודים ישבו בה לפחות מהמאה ה־12. לפני‬ ‫מלחמת העולם השנייה והשואה היו בעיר כ־‪184,000‬‬ ‫יהודים. ‬השתלטות גרמניה הנאצית על בירת הונגריה בעלת‬ ‫בריתה ב־‪ 1944‬סימנה את ראשית חורבנה של הקהילה, מהאחרונות שהובלו להשמדה. הקהילה היהודית בעיר ‫התחדשה, והיום היא מונה 80 אלף נפש.

קהילת ביאליסטוק‬

‫מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית‪ .‬בעיר זו בצפון־מזרח פולין היה ליהודים‬ ‫מקום חשוב בתעשיית הטקסטיל לפני מלחמת העולם ‫והשואה‪ .‬עם כיבוש העיר בידי הנאצים ביוני 1941 נערכו‬ ‫פרעות ביהודים. מ־1942 ‬הובילו הנאצים "משלוחים" ‬ ‫למחנות המוות‪ ,‬והחלו התארגנויות לבריחה ולהתגוננות. ‫ואולם המאבק היה חסר תוחלת‪ .‬רק מעטים מ־‪45,000‬‬ ‫יהודי העיר ניצלו מן השואה.

‫קהילת ברזיל‬

‫להנצחת יהודיה הנדיבים של ברזיל*, שתרמו מכספם לשיקום‬ ‫שכונות מצוקה בישראל. היהודים הגיעו לארץ ענקית זו‬ ‫מהמאה ה־16: הם היו אנוסים שברחו מפורטוגל. הקהילה‬ ‫בברזיל פרחה תחת השלטון ההולנדי (1654–1637), ‬ועם‬ ‫הכיבוש הפורטוגלי המחודש חזרו חלק מהיהודים לאירופה או‬ ‫היגרו לאמריקה הצפונית ויצרו את גרעינה של הקהילה‬ ‫היהודית במושבות שהפכו לארצות־הברית. בעקבות מלחמת‬ ‫העולם השנייה והשואה גברה ההגירה היהודית לארץ זו.

‫קהילת בריסק‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו בליטא, על מסילת הברזל בין‬ ‫וארשה ומוסקבה, קם מרכז יהודי עוד במאה ה־14. לאחר‬ ‫פרעות ת"ח־ת"ט (1649–1648) ‬הידלדלה הקהילה, אך‬ ‫התחדשה ונעשתה מרכז לתרבות תורנית. לפני מלחמת‬ ‫העולם הראשונה ישבו בעיר כ־60,000 יהודים, ‬שסבלו‬ ‫במהלכה מגירוש ומבוזזים; לפני מלחמת העולם השנייה‬ ‫ישבו בה כ־‪ 30,000‬יהודים, ורובם נספו בשואה.

‫קהילת ונציה‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו בצפון איטליה התפתחה קהילה‬ ‫יהודית מאז המאה ה־14. ‬ערב מלחמת העולם השנייה‬ ‫והשואה היו בה כ־2,000 ‬יהודים, שסבלו מהכיבוש הנאצי‬ ‫וחלקם נשלחו למחנות הריכוז וההשמדה.

‫קהילת וארשה‬

‫מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. לפני מלחמת העולם השנייה ישבו בעיר‬ ‫זו, בירת פולין, יותר מ־350,000 ‬יהודים. במהלך המלחמה‬ ‫היה גטו וארשה למקום שבו רוכזו יהודים מערים וכפרים‬ ‫בפולין עד שמנו כחצי מיליון נפש. באפריל 1943 פרץ מרד ‫בגטו בהנהגת אנילביץ* ואחרים; מורדים עמדו חמישה ‫שבועות מול כוחות עדיפים פי כמה של צבא גרמניה‬ ‫הנאצית, שנאלצו להילחם בקרבות שנערכו מבית לבית ‫ומבונקר לבונקר עד שהגטו נכבש, נשרף ונחרב כליל. רוב‬ ‫יהודי הגטו נרצחו בשואה. ‫

‫קהילת ז'יטומיר‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו באוקראינה, ‬מערבית לקייב, התיישבו יהודים רבים במאה ה־18. ‬מ־‪ 1804‬היה בה מרכז‬ ‫של בתי דפוס עבריים ונדפסו בה ספרי קודש רבים. לפני‬ ‫מלחמת העולם השנייה חיו בה כ־‪ 30,000‬יהודים, ורובם‬ ‫נספו בשואה.

‫קהילת טשרנוביץ‬

‫מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו, בירת בוקובינה (היום ברומניה), ‬‬‫החלו יהודים להתיישב במאה ה־15. ב־‪ 1908‬נערכה בה‬ ‫ועידה שבה הוכרזה היידיש כלשון לאומית. לפני מלחמת‬ ‫העולם השנייה חיו בה כ־‪ 50,000‬יהודים, ורובם נספו ‫בשואה.

‫קהילת יאסי

‫מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו ברומניה, ‬ישבו יהודים מהמאה‬ ‫ה־‪ .15‬הם ידעו עלילת דם, ‬פרעות וגירוש (ב־‪ .(1867‬ב־‪1941‬‬ ‫רצחו בה הפאשיסטים הרומנים כ־‪ 12,000‬יהודים.

קהילת לבוב‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו בגליציה (היום באוקראינה), שנקראה גם למברג, ישבו מאות יהודים בלבד באמצע המאה‬ ‫ה־‪ ,16‬אך היה להם חלק ניכר במסחר בין מזרח ומערב. לפני‬ ‫מלחמת העולם השנייה חיו בה יותר‪ 100,000מ־ ‬יהודים, ‫ורובם נספו בשואה.

‫קהילת לודז'‬

‫מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר תעשייתית זו בפולין ישבו יהודים‬ ‫מהמאה ה־‪ 18‬ואילך. בשלהי המאה ה־‪ 19‬היה ליהודים חלק‬ ‫חשוב בפיתוח תעשיית הטקסטיל בעיר. היה בה מרכז של‬ ‫חיי תרבות עם רשת ישיבות ובתי כנסת. לפני מלחמת‬ ‫העולם השנייה היו בעיר יותר מ־230,000 ‬יהודים, ‬ורובם‬ ‫נספו בשואה. ‫

‫קהילת מקסיקו‬

להנצחת יהודיה הנדבנים של מקסיקו, שתרמו מכספם‬ ‫לשיקום שכונת התקווה. הגירה גדולה של יהודים‬ ‫והתגבשות הקהילה במקסיקו החלו רק בתחילת המאה ה־‫‪ .20‬התנועה הציונית מלכדת סביבה את רוב יהודי מקסיקו. ‫החינוך היהודי מפותח ביותר, ‬והמרכז היהודי לספורט עוסק ‫בפעילות תרבותית מגוונת והוא מן המפוארים במוסדות‬ ‫היהודיים ביבשת אמריקה.

‫

‫קהילת ניו יורק

להנצחת יהודיה הנדבנים של עיר זו בארצות־הברית, שתרמו‬ ‫מכספם לשיקום שכונת התקווה. ראשוני היהודים הגיעו‬ ‫לניו אמסטרדם‪ – ‬שהפכה לניו יורק‪ – ‬ב־‪.1654‬ במאות ה־‪19‬‬ ‫וה־20 באו אליה יהודים רבים ממזרח אירופה, וכך הפכה‬ ‫לקהילה היהודית העירונית הגדולה בעולם. בצד מרכזי‬ ‫הארגונים הציוניים הגדולים, ארגון בני ברית ומאבקו‬ ‫בהשמצה אנטי יהודית וארגונים רבים אחרים, מתגוונת‬ ‫הקהילה היהודית בניו יורק בזרמים דתיים שונים.

קהילת סופיה‬

בעיר זו, בירת בולגריה, התיישבו יהודים עוד במאה ה־‪1‬‬ ‫לספירה. במאה ה־‪ 14‬היגרו אליה יהודים מהונגריה, במאה‬ ‫ה־‪ – 15‬מגרמניה, ובמאה ה־‪ – 19‬מרוסיה; אבל בין יהודי‬ ‫העיר כמו בין כל יהודי בולגריה היה רוב לדוברי לדינו מן‬ ‫המזרח וממגורשי ספרד. רוב המסחר בעיר היה בידי יהודים. ‫לערי בולגריה הוגלו יהודים מחלקים אחרים בבלקן, ומהם‬ ‫נרצחו רבים; אבל יהודי בולגריה ניצלו מהשמדה, וב־‪1948‬‬ ‫עלו רובם לארץ.

‫קהילת סלוניקי‬

בעיר נמל זו בצפון יוון היתה קהילה יהודית עוד מהתקופה‬ ‫ההלניסטית־רומית. מגורשי ספרד והאנוסים שביקשו לחזור‬ ‫ליהדות מצאו כאן נמל מבטחים, ובמאה ה־‪ 17‬היתה‬ ‫הקהילה היהודית בעיר זו מהגדולות בעולם. לפני מלחמת‬ ‫העולם השנייה חיו בעיר יותר מ־‪60,000‬ יהודים, ורובם‬ ‫נספו בשואה. ‫

קהילת עדן‬

מהרחובות המנציחים קהילות יהודיות תוססות ששוב אינן‬ ‫קיימות. בעיר נמל זו בחצי האי ערב היתה קהילה יהודית‬ ‫בימי הביניים ובימי אימפריה העות'מנית. כשהיתה‬ ‫למושבה בריטית, ‬הגיע מספר היהודים לשיאו; חלק מהם‬ ‫עלו לארץ־ישראל עוד בראשית המאה ה־‪ – 19‬הרבה לפני‬ ‫שהחלה "העלייה הראשונה". עם קום המדינה הוטסו דרך‬ ‫עדן לישראל רוב יהודי תימן במבצע שכונה כנפי נשרים*. ‫

קהילת פדובה‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו בצפון איטליה ישבו יהודים‬ ‫מהמאה ה־14. למרות שידעה פרעות וגזרות, היתה העיר‬ ‫למרכז חשוב ללימודי היהדות. ב־‪ 1797‬הוענק ליהודים‬ ‫שוויון זכויות, ‬אולם מספרם הלך והידלדל. לפני מלחמת‬ ‫העולם השנייה חיו בעיר אלפי יהודים, ורובם נספו בשואה.

קהילת פוזנא‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו במערב פולין עסקו היהודים‬ ‫בעיקר במסחר. הם ידעו עלילות דם ופרעות מצד הפולנים‬ ‫ומצד הגרמנים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נרצחו בני‬ ‫הקהילה בידי הגרמנים. ‫

קהילת קובנה‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. עיר זו בליטא היתה מרכז תרבותי לכל‬ ‫יהודי אותה ארץ, והיו בה ישיבות מפורסמות, בתי ספר‬ ‫עבריים, עיתונים יומיים עבריים, ספריות ופעילות ציונית. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בה כ־40,000‬ יהודים, ורובם נספו בשואה.

‫קהילת קייב‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו, בירת אוקראינה, התיישבו‬ ‫יהודים במאה ה־‪ .8‬הגבלות שונות וגירושים היו מנת חלקם. ‫בתחילת המאה ה־‪20‬ עוררו עלילת הדם נגד מנחם מנדל‬ ‫בייליס, ‬משפטו שנערך בה, סערה בעולם. לא הרחק ממנה‬ ‫נמצא גיא ההריגה באבי יאר שבו נרצחו אלפי יהודים‬ ‫מתושבי העיר בשואה.

‫קהילת קישינוב‬

‫מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו, היום במולדובה, ישבו יהודים‬ ‫רבים והטבח שנערך בהם ב־‪ 1903‬עורר זעזוע‪ 47 :‬נרצחו‬ ‫בפרעות ו־92 נפצעו. שנתיים לאחר מכן נרצחו ‪ 19‬יהודים ו־56 נפצעו‪ .‬בעקבות מעשי הטבח התארגנו היהודים להגנה‬ ‫עצמית ולעלייה לארץ־ישראל. שיריו של ביאליק*, "בעיר ‫ההריגה" ו"על השחיטה" נכתבו בהשראת הפרעות. ב־1941, ‫עם תחילת הפלישה הנאצית לברית המועצות, רוכזו כ־‬‫‪ 65,000‬יהודים בגטו, ורובם נספו בשואה.

קהילת קליבלנד‬

להנצחת יהודיה הנדבנים של עיר זו בארצות־הברית, שתרמו‬ ‫מכספם לשיקום שכונות מצוקה בישראל. יהודים רבים‬ ‫מבוואריה הגיעו לעיר זו, הגדולה בערי מדינת אוהיו, ב־1839. קם בה מרכז של התנועה הרפורמית. הפדרציה‬ ‫היהודית בקליבלנד מעורבת בנעשה בישראל ומסייעת‬ ‫למדינה בדרכים שונות.

‫

קהילת קנדה‬

להנצחת יהודיה הנדבנים של ארץ זו באמריקה, ‬שתרמו‬ ‫מכספם לשיקום שכונת יפו ד בתל־אביב‪-‬יפו. ‬היהודים‬ ‫התיישבו בקנדה מאמצע המאה ה־‪ ,18‬וזכו בשוויון זכויות‬ ‫מלא. בעקבות הפרעות ברוסיה ב־‪ 1881‬הגיע גל מהגרים‬ ‫יהודים גדול, ואחרים באו בעקבותיו. רוב יהודיה של ארץ זו‬ ‫חיים במונטריאול ובטורונטו. ‫‫

קהילת קראקוב‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית‪ .‬בעיר גדולה זו בפולין היתה קהילה ‫יהודית מאז המאה ה־‪ .14‬בשלהי המאה ה־‪19‬ היה כאן מרכז ‫ציוני חשוב. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ־‫‪ 50,000‬יהודים‪ ,‬ורובם נספו בשואה.

קהילת ריגא‬

מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית‬ ‫וההשכלה העברית. בעיר זו, בירת לטביה, ‬חיו לפני מלחמת‬ ‫העולם השנייה כ־45,000 ‬יהודים. למרות המגבלות שהוטלו‬ ‫עליהם, פיתחו היהודים בקהילה זו רשת בתי־ספר, עיתונות‬ ‫יהודית ותיאטרון. מעט אחרי פלישת גרמניה הנאצית לברית‬ ‫המועצות‪ ,‬ב־‪ 1‬ביולי ‪,1941‬ נכנסו גייסות הפולש ללטביה – ‫ותושביה שיתפו עמם פעולה ברדיפת היהודים‪ :‬רוב תושבי‬ ‫ריגא נרצחו, ‬חלק ניכר מהם בידי המשטרה הלטבית.‫

‫

קובנר‪ ,‬אבא (1987–1918)‬‬

משורר, ממפקדי המרד בנאצים בגטו וילנה וממפקדי‬ ‫הפרטיזנים היהודים ביערות. נולד ברוסיה, למד בוילנה‬ ‫והצטרף לתנועת "השומר הצעיר". ‬נשאר בוילנה כשפרצה‬ ‫מלחמת העולם השנייה. פירסם בגטו ומחוצה לו כרוז שהכה‬ ‫גלים ובו הקריאה "אל נלך כצאן לטבח!" אחרי המלחמה היה‬ ‫מראשי ה"בריחה", העלייה הבלתי לגלית שעקפה גם איסור‬ ‫על יציאה באירופה וכמובן איסור של הבריטים על הכניסה‬ ‫לארץ־ישראל, הגיע לארץ אך נתפס וגורש למצרים. ‫משהתאפשר לו לחזור הצטרף לקיבוץ עין החורש והשתתף‬ ‫במלחמת העצמאות כקצין תרבות בחטיבת גבעתי*. ‬נדפסו‬ ‫קבצי שירה רבים שכתב, ובתש"ל־‪ 1970‬היה חתן פרס ‫ישראל לשירה.

קויפמן, יחזקאל, פרופסור (‪(1963–1889‬‬

‫חוקר המקרא והיסטוריון. נולד באוקראינה, למד בישיבה‬ ‫באודסה, במכון בפטרסבורג וקיבל תואר דוקטור‬ ‫באוניברסיטת ברן. עלה לארץ־ישראל ב־1927 ולימד בבית‬ ‫הספר הריאלי בחיפה. מ־1949 היה פרופסור למקרא‬ ‫באוניברסיטה העברית בירושלים. כתב ספרים בתולדות‬ ‫עם ישראל ובחקר התנ"ך, ובהם 'גולה ונכר', וכן שמונה‬ ‫כרכים על תולדות האמונה הישראלית, שבהם ביקש‬ ‫להוכיח כי ראשית היהדות כדת וכתרבות בימי בית שני. ‫לשיטתו, לדת היהודית מקום חשוב בתולדות עם ישראל, ‫שכן אחדותו של עם מתבססת על שותפות אתנית ודתית ‫ועל לשון ויצירה תרבותית משותפת. ‬חתן פרס ישראל בגין‬ ‫מחקריו.

קול, משה (‪(1989–1911‬‬

‫חבר כנסת ושר בממשלת ישראל‪ .‬נולד בּב ֶל ָרּוס, ‬עלה לארץ־‫ישראל ב־‪ 1932‬והיה מעוזריה של הנרייטה סולד* ומנהל‬ ‫המפעל של עליית הנוער* אחרי מותה. ראש המחלקה‬ ‫לעליית הנוער עד 1964‬. מראשי המפלגה הפרוגרסיבית‬ ‫(לימים המפלגה הליברלית העצמאית), מחותמי מגילת‬ ‫העצמאות וחבר הכנסת השנייה עד השמינית. היה שר‬ ‫התיירות (1966–1977).

קוממיות

משמותיה של מלחמת העצמאות‪ ,‬במשמע עמידה זקופה. ‬וכן‬ ‫שמה של ספינת מעפילים, "לקוממיות", שבה הגיעו ניצולי‬ ‫שואה לארץ – ושמו של מושב במישור החוף, מערבית‬ ‫לקרית גת, שהוקם ב־‪1950‬ על ידי חיילים משוחררים אנשי ‫פלוגה דתית באתר שבו נלחמו במלחמת העצמאות.

קומּפרט, לאופולד (‪(1886–1822‬‬

סופר אוסטרי יהודי. נולד בבוהמיה (היום חלק מצ'כיה), היה מעורב בקהילה היהודית ובקרב היוצרים בוינה ונודע‬ ‫בסיפורים מחיי הכפר במולדתו המתארים בהתלהבות רבה‬ ‫את עבודת האדמה. ‬ביקש לעודד יהודים לעסוק בחקלאות, ונראה כי כתיבתו אכן הרשימה צעירים יהודים במזרח‬ ‫אירופה. מחוגו של שניצלר*.

קוסובסקי, חיים יהושע (‪(1960–1873‬‬

‫רב‪ ,‬חוקר ומחבר קונקורדנציות. נולד בירושלים, ‬למד‬ ‫בישיבת עץ חיים והיה מורה בבית המדרש העברי למורים. ‫פעל להפצת השימוש בדיבור העברי. ‬כתב מאמרים לחבצלת‬ ‫ומאספים שונים. ‬הרצה זמן קצר במכון למדעי היהדות עם‬ ‫פתיחת האוניברסיטה העברית. עוד ב־‪1914‬ נדפסה‬ ‫קונקרדנציה למשנה פרי עבודתו; על קונקורדנציה לתלמוד‬ ‫הבבלי עמל שנים רבות, בעזרת בניו, וכן נדפסו‬ ‫קונקורדנציות משלו לספרי יסוד יהודיים אחרים. מספריו‪:‬‬ ‫מעייני הישועה (חידושי הלכה), ‬מבשרת ירושלים (תכנית‬ ‫לביאור התלמוד הירושלמי); חתן פרס ביאליק ל־‪ 1934‬על‬ ‫אוצר לשון תוספתא, ול־‪1952‬ על אוצר לשון התלמוד (כרך‬ ‫א), פרס הרב קוק (ת"ש־‪(1940‬ על קונקורדנציה לתרגום ‫אונקלוס ועוד.

‫קוץ', אד (נולד ב־‪(1924‬‬

ראש עיריית ניו יורק בשנים ‪ .1989–1978‬נולד בברונקס, ניו‬ ‫יורק, למד בסיטי קולג' של ניו יורק בשנים ‪,1943–1941‬ ואז‬ ‫גויס לצבא ארצות־הברית ולחם במלחמת העולם השנייה. בשובו למד משפטים בניו יורק ועבד כעורך דין מ־‪ .1948‬‬ ‫מאמצע שנות ה־‪ 60‬היה חבר מועצת עירו, חבר הקונגרס ‫מטעם מדינת ניו יורק (‪ 9‬שנים). נבחר לראש העיר ה־‪105‬‬ ‫ב־‪ ,1977‬הצליח לצמצם את חובות העיר ולהחזיר לניו יורק‬ ‫את יציבותה הכלכלית ולאחר מכן החל בפעולות פיתוח‬ ‫מרשימות. כיהן כראש העיר שלוש כהונות רצופות. ‬שם ‫הרחוב ניתן לו בחייו כהוקרה על תמיכתו בישראל.

‫קוק, אברהם יצחק הכהן, הרב (‪ (1935–1865‬

הוגה דעות‪ ,‬מגדולי הרוח והתורה בעם היהודי בדורות‬ ‫האחרונים, הרב הראשי (האשכנזי) הראשון לארץ־ישראל ‫שמונה בתקופת שלטון המנדט. נולד בלטביה, שימש‬ ‫ברבנות בארץ זו ועלה לארץ־ישראל ב־‪1904‬ משהוזמן ‫לשמש כרב של העיר יפו ולשכונות שהוקמו בסמוך, ובכללן אחוזת בית*, ‬וכן של מושבות יהודה. מאחר‬ ‫שיצא לכינוס רבנים באירופה ערב מלחמת העולם‬ ‫הראשונה, חזר לארץ רק ב־‪1919‬ ומונה לרבה הראשי של ‫ירושלים. עם הקמת הרבנות הראשית ב־‪ 1921‬התמנה ‫לרבה הראשי של הקהילה היהודית בארץ. היה מגדולי‬‫ התורה שראו בציונות ובשיבת ציון "אתחלתא דגאולה"‬ ‫ו"פעמי משיח", ובכך היה קרוב ללבה של הציונות ‬‫הדתית. למעשה היה נערץ על כל חוגי היישוב היהודי – ולצנינים רק בעיני היהדות החרדית, שסירבה להכיר ‫בסמכותה של הרבנות הראשית. אזרחות כבוד של תל־‫אביב הוענקה לו ב־‪.1935‬ רוב כתביו נדפסו במוסד תורני‬ ‫בירושלים הקרוי על שמו; כן נקראים על שמו המושב כפר הר‫א"ה (הרא"ה=הרב אברהם הכהן) הסמוך לחדרה, ‫שהוקם ב־‪ ,1933‬ופרס לספרות תורנית מטעם עיריית‬ ‫תל־אביב.

‫קורדובה‬ ‬

עיר עתיקה בחבל אנדלוסיה בספרד, על גדות הנהר‬ גוואדלכביר, שבה היתה קהילה יהודית מימיו הראשונים‬ ‫של הכיבוש המוסלמי במאה ה־8. ‬בין היהודים המפורסמים‬ ‫שישבו בה היה חסדאי אבן שפרוט. הרמב"ם* נולד בה, היגר עם הוריו למצרים בהיותו בן 13 ‬כשנכבשה בידי ‫המוואחידון, ומ־‪ 1964‬יש בה אנדרטה צנועה לזכרו. ‫הקהילה היהודית נחרבה בפרעות 1391, עם פתיחת‬ ‫הרדיפות בידי הנוצרים שבהן נרצחו כשליש מ־‪ 600,000‬‬‫יהודי ספרד ושליש המירו את דתם; השליש הנותר גורש‬ ‫כמאה שנים לאחר מכן. בשם זה נקראת גם עיר גדולה‬ ‫בארגנטינה. ‫

קורדובירו, משה (‪(1570–1522‬‬

מגדולי המקובלים‪ .‬נולד ופעל בצפת. ידוע בראשי תיבות‬ ‫שמו, רמ"ק. היה תלמידם של רבי יוסף קארו* ושל רבי ‫שלמה אלקבץ וראש ישיבה. סיכם את ההגות המיסטית ‫היהודית, הקבלה, וספרו אור יקר הוא פירוש על ספר הזוהר. ‫הרושם הכביר שהותירה התורה החדשנית של תלמידו‬ ‫הגדול, ‬האר"י*, האפיל גם עליו.

קורולנקו, ולדימיר (‪(1921–1853‬‬

סופר רוסי‪ .‬נולד בז'יטומיר, למד במכון הטכנולוגי‬ ‫בפטרסבורג, עבר למוסקבה וב־1879 הוגלה לסיביר בחשד כי‬ ‫היה שותף למחתרת מהפכנית. ניצב באומץ בצד היהודים הן‬ ‫בפרעות קישינב ב־‪ 1903‬והן במשפט עלילת הדם שבמרכזו‬ ‫עמד בייליס ב־‪.1913‬ הידוע בספריו הוא הנגן העיוור.‬‬

‫קורין, עזרא, ד"ר (‪] (1976–1908‬שדרות]

רופא שהקדיש את עצמו בהתנדבות לסייע לשיקום ילדים‬ ‫כבדי שמיעה. נולד בעיראק, היה רופא למחלות אף, אוזן, ‫גרון והתמסר לגילוי חרשות בגיל הרך. היה ממארגני העלייה‬ ‫מעיראק ועלה בעצמו ב־‪.1951‬ לימד באוניברסיטת תל־אביב‬ ‫בתחום הפרעות בתקשורת ופעל לשיקום ילדים ששמיעתם‬ ‫נפגעה. ממייסדי מיח"א (מחנכי ילדים חרשים־אילמים). חתן‬ ‫פרס ישראל לשנת תשל"ו על תרומה מיוחדת לטובת‬ ‫החברה והמדינה יחד עם שמחה הולצברג*.

‫קורצ'אק, יאנוש‬

שם העט שבו נודע ד"ר הנריק גולדשמידט (1942–1878), ‫רופא, מחנך וסופר. נולד בפולין, ‬למד רפואה והקדיש את‬ ‫חייו לחינוך ילדים יתומים ולכתיבת ספרי ילדים וספרים‬ ‫עיוניים בתחום החינוך. מספריו‪ :‬קייטוש הקוסם, המלך‬ ‫מתיא הראשון. רבים מחניכיו עלו לארץ־ישראל, ‬והוא עצמו‬ ‫ביקר בארץ ב־‪ 1934‬ושוב ב־‪ .1936‬עבר עם בית היתומים ‫לגטו וארשה, ונרצח בידי הנאצים בטרבלינקה עם חניכיו, ‫לפי המסופר לאחר שדחה הצעה של קצין נאצי להציל את‬ ‫עצמו במלים "לא כולם מנוולים".

‫קורקידי, נסים, הרב (‪(1938–1872‬‬

‫עם אשתו, רחל, היה ממייסדי תל־אביב ומראשוניה. ‬נולד‬ ‫בתורכיה למשפחת רבנים. עלה לארץ־ישראל עם הוריו ב־‪1881‬‬ ‫וגר איתם בירושלים. למד בישיבה, הוסמך לרבנות ועבר ליפו ב־‫‪ ,1889‬שימש תחילה כמורה ואחר כך עסק במסחר. נבחר לוועד‬ ‫הקהילה והמשיך בפעילותו הציבורית ביפו גם אחרי שבנה את‬ ‫ביתו בשכונה החדשה‪ ,‬אחוזת בית*, שהיה ממייסדיה ומשלושת‬ ‫הראשונים שבנו בה את ביתם. משפרצה מלחמת העולם‬ ‫הראשונה ניצל את קשריו הטובים לקניית חיטה מהכפרים‬ ‫הערביים ופעל לסייע למגורשים. היה ממייסדי בנק קופת עם, ‫שכונת בית וגן (בת ים) ובתי כנסת שונים. תמך במינויו של הרב‬ ‫מאיר חי עוזיאל לרב הראשי, ושימש יועצו ועוזרו.

קיוסו‪ ,‬אלברט (‪(1963–1898‬‬

נשיא ההסתדרות הציונית "מכבי" בבולגריה ומייסד מועדון‬ ‫הספורט מכבי יפו. ‬נולד בסופיה, למד משפטים‬ ‫באוניברסיטה בעיר זו והקדיש הרבה מזמנו וממרצו‬ ‫להסתדרות מכבי. עמד בראש המשלחות למכבייה הראשונה‬ ‫והשנייה. רבים ממשתתפי המכבייה מבולגריה נשארו בארץ‬ ‫הודות להשפעתו; בעקבותיהם עלו מאות מבני‬ ‫משפחותיהם. ‬עלה לארץ־ישראל עם בני משפחתו ב־1943. ‫ייסד את אגודת מכבי יפו, ונבחר לנשיא האגודה. היה חבר ‫המועצה העולמית של מכבי וחבר מרכז מכבי בישראל וכן‬ ‫חבר המועצה המייעצת של בנק קופת עלייה בתל־אביב.

‫קיסרי, אורי (‪(1979–1901‬‬

‫עיתונאי‪ ,‬סופר ומו"ל‪ ,‬יו"ר אגודת העיתונאים בתל־אביב‬ ‫ודמות ססגונית בחיי התרבות של "העיר העברית ‫הראשונה". נולד ביפו, חי בתל־אביב וכתב עליה מגיל צעיר‬ ‫כעיתונאי במערכות רבות‪ :‬דואר היום‪ ,‬דבר‪ ,‬הארץ‪ ,‬ידיעות‬ ‫אחרונות ומעריב‪ .‬מספריו‪ :‬זיכרונות ליום מחר. ‬ב־1937 ייסד את השבועון תשע בערב – ושינה את שמו ב־1946 להעולם הזה‪ .‬חתן פרס סוקולוב לעיתונאות; יקיר העיר‬ ‫תל־אביב‪‬–יפו לשנת 1976.‬‬

קיסריה‬

‫עיר חוף עתיקה בארץ־ישראל. ראשיתה עוד בשחר ימי בית‬ ‫שני, ואז היתה תחנת מסחר צידונית (פניקית) בשם מגדל‬ ‫סטרטון (מגדל שרשן*) לספינות בדרכן למצרים וממנה. ‫אלכסנדר ינאי* סיפח אותה ליהודה, ‬ואת שמה הקיים עד‬ ‫היום נתן לה הורדוס, שבנה בה נמל גדול, על שם הקיסר‬ ‫אוגוסטוס שהמליך אותו על יהודה. נציבי רומי ישבו בה, אך‬ ‫יהודים המשיכו להתגורר בה גם אחרי המרד נגד הרומאים‪:‬‬ ‫בין היתר ישב בה רבי יהודה נשיא*. הצלבנים בנו בה נמל, והמוסלמים הרסו את העיר.

קיפניס, לוין (‪(1990–1894‬‬

‫‫‫משורר וסופר, מחלוצי ספרות הילדים והנוער בעברית. כתב‬ ‫אלפי יצירות, וזאת בתקופה שבה לא היו בנמצא כמעט כלל. ‫נולד באוקראינה, עלה לארץ־ישראל ב־‪ 1913‬ולמד בבצלאל‬ ‫בירושלים. כבר אז כתב והעשיר את עולמם של הילדים בסיפורי־המקרא, אגדות, משלים, שיריפ, סיפורים, ‬חידות‬ ‫ומחזות לעונות השנה, לחגים ולכל נושא ראוי. חלק מיצירותיו‬ ‫אייר וכרך בעצמו. בשנת ‪1924‬ עבר לתל־אביב ולימד מלאכה‬ ‫בסמינר לוינסקי למורות וגננות. יזם, יסד וניהל את תיאטרון‬ ‫הילדים הראשון בארץ. ערך כתבי עת, אנתולוגיות, מקראות‬ ‫וספרי לימוד. ‬יזם ותרם להקמת מרכז לספרות ילדים במכללת‬ ‫לוינסקי. בין יצירותיו גם שירים לתל־אביב: ‬שניים מהם הלחין‬ ‫עמנואל עמירן*, "שיר הגמל" ו"זה הים רחב, ‬גדול" – שהיה‬ ‫חלק מהחיזיון "מעשה הנמל" שהועלה בתיאטרון לילדים; וכן‬ ‫"מי יבנה" ("מי יבנה בית בתל־אביב…") שהלחין נחום נרדי. ‫יקיר תל־אביב לשנת תשל"ז‪ ,1977־‬חתן פרס טורֹוב (1956), פרס יציב (1962), פרס למדן (1974), פרס ישראל (1978), ועיטור־אנדרסן לשנת ‪1988‬ מטעם המועצה הבין־לאומית‬ ‫לספרות ילדים ליד אונסקו.

קיציס, יוסף (‪(1970–1888‬‬

‫ממנהיגי הפועלים בארץ־ישראל ודמות בולטת בחייה‬ ‫הציבוריים של תל־אביב. נולד ברוסיה, עבד כפועל באמריקה‬ ‫ועלה ארצה ב־‪.1912‬ היה פועל במושבות, חבר מזכירות‬ ‫מועצת פועלי תל־אביב ומזכירות המרכז לקואופרציה. כל‬ ‫שנותיו ניכר בדעות והליכות ששימרו את רוח החלוציות, ‫ואכן נודע בכינוי "החלוץ ברובאשקה".

‫קיש, פרדריק הרמן (‪(1943–1888‬‬

ראש המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית בירושלים, ‫‪.1931–1922‬ היה קצין קרבי בצבא הבריטי במלחמת העולם ‫הראשונה בדרגת סגן אלוף ושימש כקצין מודיעין בשיחות‬ ‫השלום אחריה. אחר כך נרתם לפעול עם היישוב היהודי ‫בארץ־ישראל, ‬והיה בעל תפקיד המקביל לשר החוץ שאותו ‫קיבל מידיו ארלוזורוב*. במלחמת העולם השנייה חזר‬ ‫והתגייס לצבא הבריטי. עלה לדרגת תת אלוף (בריגדיר)‬ ‫ונהרג בתום המערכה על אל עלמיין. ‬על שמו המושב כפר‬ ‫קיש בגליל התחתון, שהוקם ב־1946‬‬.

‫קלוזנר, יוסף גדליה, ד"ר (‪(1958–1874‬‬

‫העורך הראשי שלה אנציקלופדיה העברית עם הקמתה‪,‬‬ ‫ היסטוריון‪ ,‬חוקר הספרות העברית וממחדשי השפה‬ ‫העברית‪ .‬נולד בליטא‪ ,‬למד באודסה בבית־ספר עברי‬ ‫ובאוניברסיטת היידלברג שהעניקה לו תואר דוקטור. ‫היה ציר לקונגרס* הציוני הראשון, מעורכי השילוח*‬ ‫והרצה באוניברסיטת אודסה‪ .‬עלה לארץ־ישראל ב־1919 ‫באנייה רוסלאן*, התיישב בירושלים והיה ממייסדיה של ‫האוניברסיטה העברית ב־‪1925‬, פרופסור וראש החוג‬ ‫לספרות עברית; ב־‪1944‬ התמנה לראש הקתדרה‬ ‫לתולדות בית שני שאף נקראה על שמו‪ .‬היה מאוהדי‬ ‫התנועה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי* ונטל חלק‬ ‫במאבק על זכות היהודים להתפלל בכותל המערבי‬ ‫בירושלים ב־‪ .1929‬הספרייה העירונית בירושלים נקראה‬ ‫על שמו‪ .‬מספריו‪ :‬היסטוריה של הספרות העברית‬ ‫החדשה ב־‪ 6‬כרכים; היסטוריה של הבית השני ב־5‬‬ ‫כרכים; ישו הנוצרי ב־‪ 4‬כרכים. ‬אזרחות כבוד של תל־‫אביב הוענקה לו בשנת 1956. חתן פרס ישראל במדעי‬ ‫היהדות תשי"ח־1958‬‬.

‫קלונימוס בן קלונימוס הנשיא (1286–1330)

סופר ומתרגם בן זמנו של עמנואל הרומי*. נולד בצרפת, ‫ובבגרותו נדד מעיר לעיר, מארץ לארץ באזור פרובנס וצפון‬ ‫ספרד‪ .‬כבן ‪20‬ יצא ללמוד בברצלונה, חזר לעיר הולדתו ארל ‫ותירגם ספרי רפואה ומתמטיקה מערבית לעברית. כתב ספר‬ ‫בשם אבן בוחן המתאר את חיי הדת, התרבות והחברה של‬ ‫יהודי פרובנס. ב־‪ 1324‬הוזמן לחצרו של מלך נפולי ושימש‬ מתרגם מערבית ללטינית. ‬מאחר שלא היו יהודים בנפולי, ‫ישב רוב הזמן ברומא.

קליי, אברהם (אלפרד) (‪(1943–1875‬‬

‫מפעילי הציונות. נולד בגרמניה, למד משפטים והיה פעיל‬ ‫בקהילה היהודית ובתנועה הציונית. ‬אחרי מלחמת העולם‬ ‫הראשונה יזם שיתוף פעולה בין מפלגות ציוניות שפעלו‬ ‫בברלין‪ .‬היגר להולנד ב־‪1938‬, אבל ידם של הנאצים השיגה‬ ‫אותו שם‪ :‬הוא נשלח למחנה ריכוז ומת בו.

קלישר, צבי (הירש) (‪(1874–1795‬‬

ממבשרי הציונות‪ .‬נולד בליטא‪ ,‬כיהן כרב בפרוסיה (היום‬ ‫חלק מפולין) אך סירב לקבל שכר; הוא ומשפחתו התפרנסו ‫מחנות שניהלה אשתו‪ .‬היה מהראשונים שסברו כי הגאולה‬ ‫תתחיל מהתארגנות אנושית‪ ,‬כדוגמת ההתעוררות הלאומית‬ ‫באירופה, ‬הטיף ליישב את ארץ־ישראל ולקיים את "המצוות ‫התלויות בארץ", כולל חידוש חלק מהעלאת הקורבנות‪ .‬ב־‫‪1860‬ היה ממייסדי אגודה שפעלה להפצת רעיון העלייה ‫והדפיסה את ספרו דרישת ציון שעסק בכך. בשלב הראשון, לשיטתו‪ ,‬צריך להקים בארץ חברה מבוססת כלכלית, ‬עם ‫צבא מאומן ובית־ספר חקלאי‪ .‬בסוף ימיו התגשמה לפחות ‫אחת ממשאלותיו כשהוקם בית־הספר מקוה ישראל*. ‬‬

קלמן

שם עברי שהופיע בימי הביניים‪ .‬משמות הרחובות בפרברים‬ ‫שניתנו כשלב ביניים‪ ,‬במקום האות שציינה אותם‪.‬‬ ‫

‫קלמר, משה (‪(1970–1901‬‬

חבר כנסת‪ .‬נולד בפולין‪ ,‬עלה לארץ־ישראל ב־1921‬ ועבד‬ ‫כפועל בניין‪ .‬היה ממייסדי תנועת הפועל המזרחי‪ ,‬פעל‬ ‫בחיפה ומ־‪1926‬ – בתל־אביב. ‬ב־‪ 1937‬הקים את החברה‬ ‫הקבלנית של התנועה‪ ,‬שנה לאחר מכן – ‬חברה לשיכון בשם‬ "משכנות", וב־1948 ‬את בנק אדנים למשכנתאות‪ .‬למד‬ ‫משפטים והוסמך כעורך דין. נבחר לכנסת הראשונה‬ ‫במסגרת החזית הדתית המאוחדת (והתפטר) ולאחר מכן‬ ‫חזר ונבחר שלוש פעמים במסגרת המפד"ל‪.

‬‬

קלצקין‪ ,‬יעקב (‪(1948–1882‬‬

הוגה דעות‪ ,‬סופר ומתרגם‪ .‬נולד ברוסיה‪ ,‬למד בגרמניה ותואר‬ ‫דוקטור הוענק לו באוניברסיטת ברן‪ .‬ערך כתבי עת ציוניים, ‫היה מנהל הקרן הקיימת בקלן וייסד הוצאות לאור‪ .‬ב־‪1924‬‬ ‫יזם יחד עם גולדמן* את האנציקלופדיה יודאיקה והיה עורכה‬ ‫הראשי‪ .‬שלל בחריפות את הגולה וניבא כי ארץ־ישראל‬ ‫תתקיים ואילו הגולה – ‬דינה לכליה‪ .‬כתב ביוגרפיה על‬ ‫שפינוזה* ותירגם את ספרו תורת המידות; כתב ספר על‬ ‫הגותו של הרמן כהן* ותירגם את הפרגמנטים של הפילוסופים‬ ‫היוונים שלפני סוקרטס (משנת ראשונים)‪ .‬עם עליית הנאצים ‫לשלטון ברח לארצות־הברית ואחר כך ישב בשווייץ‪.

ק"ם

‫בגימטריה – 140: על שם ‪140‬ מתנדבים ארצישראלים‬ ‫לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה‪ ,‬כולם חיילי ‬ ‫פלוגת התובלה העברית ‪462‬ שהיתה חלק ממערך ההגנה‬ ‫הבריטי באל עלמיין במלחמת העולם השנייה, ‬שטבעו‬ ‫בים. אנייתם "ארינפורה" הפליגה בראש שיירת אניות ב־1 ‫במאי ‪1943‬ מנמל אלכסנדריה‪ ,‬דרך מלטה לעבר סיציליה. ‫מטוסי חיל האוויר הגרמני הפציצו את השיירה‪ ,‬והאנייה‬ שבראש טבעה‪ .‬הרחוב נקרא תחילה "ק"ם ממצולות" ואף‬ ‫היה אמור להיקר אקל"ח – מפני שסברו כי מספר הנספים‬ ‫‪138‬. בבית העלמין בהר הרצל הוקמה לזכרם אנדרטה‬ ‫בצורת אנייה‪ ,‬ולידה בריכה שבקרקעיתה חקוקים שמות ‫הנספים.

קמה

שם כולל לתבואה ממיני הדגן כמו החיטה* והשעורה*, ומשמש בעיקר לתבואה לפני הקציר; השועלים ששילח‬ ‫שמשון בשדות פלשתים הבעירו "מגדיש ועד קמה ועד כרם‬ ‫זית" (שופטים‪ ,‬טו). בסמוך רחובות דגן, שיבולים וגדיש‪. ‬‬

קמואל

נשיא שבט אפרים בשלב האחרון לפני כיבוש הארץ: "ולמטה בני אפרים נשיא קמואל בן שפטן" (במדבר‪ ,‬לד). בסמוך רחובות נוספים בעלי שמות תנ"כיים, ובהם קדמיאל, פנואל ולפידות.

קמינסקה‪ ,‬אסתר רחל (‪(1925–1870‬‬

שחקנית יהודייה, "אם התיאטרון ביידיש". נולדה בפולין, ‫שיחקה בתיאטרון היידי בווארשה של בעלה – המחזאי‬ ‫והשחקן א"י קמינסקי (שיסד תיאטרון נודד עוד כשאשתו־‫לעתיד היתה בת ‪ – (!7‬במחזות מגוונים‪ .‬ב־‪ 1909‬הופיעה עם‬ ‫התיאטרון בארצות־הברית‪ ,‬וב־‪ – 1913‬בלונדון ובפריס. ‫(בתה‪ ,‬אידה‪ ,‬שיחקה אף היא בתיאטרון, ‬נמלטה מהנאצים ‫עם משפחתה לשטח שנכבש בידי ברית־המועצות ואחרי ‫מלחמת העולם השנייה הקימה תיאטרון משלה והופיעה גם‬ ‫בקולנוע.) ‫

‫קנטור‪ ,‬יהודה ליב‪ ,‬ד"ר (‪(1915–1849‬‬

מייסד העיתון היומי העברי הראשון‪ ,‬היום, ‬ב־1886‬. נולד‬ ‫בליטא‪ ,‬נמשך לחוגי ההשכלה* ולמד רפואה בברלין – ‬אך‬ ‫לא עבד כרופא‪ .‬היה מעורכי השבועון היהודי הרוסי‬ (ברוסית) וכתב בעיתונים עבריים ואחרים‪ .‬כתב את רוב‬ ‫המאמרים הראשיים בעיתון היום החדשני שבעריכתו‬ ‫השתתפו גם פרישמן* וקצנלסון (בוקי בן יוגלי*)‪ .‬הצלחתו‬ ‫הביאה להפיכת המליץ והצפירה ליומונים‪ ,‬אבל התחרות ‫והביקורת שמתח על חיבת ציון הביאו לסגירת היום ב־1888. ‬‬

‫קפלן‪ ,‬אליעזר‬ (1891–1952)

‫שר האוצר הראשון של ישראל‪ .‬נולד בּב ֶל ָרּוס, ‬למד הנדסה‬ ‫והיה ממייסדי צעירי ציון ברוסיה. ‬עלה לארץ־ישראל ב־‫‪1923‬ והיה מראשי ההסתדרות וממקימי מפא"י‪ ,‬חבר מועצת‬ ‫עיריית תל־אביב ב־1925–1933‬ וראש מחלקת הכספים של‬ ‫הסוכנות עד ‪.1948‬ היה מעורב בכל גיוס כספים‪ :‬כופר‬ ‫היישוב‪ ,‬המלווה הלאומי ועוד‪ .‬היה מחותמי מגילת‬ ‫העצמאות‪ ,‬נבחר לכנסת‪ ,‬כיהן כשר האוצר ויזם את שיטת‬ ‫הפיקוח על מטבע חוץ‪ .‬ב־‪ 1952‬התמנה לסגן ראש‬ ‫הממשלה‪ ,‬ואת מקומו כשר האוצר תפס אשכול*.‫

קפלנסקי‪ ,‬שלמה (‪(1950–1884‬‬

מורה בגימנסיה הרצליה בתל־אביב ומנהל הטכניון בחיפה. נולד בּב ֶל ָרּוס‪ ,‬למד הנדסה והיה ממנהיגי מפלגת פועלי ציון‬ (וב־‪1944‬ עבר למפ"ם). עלה לארץ ב־‪ ,1912‬היה ממייסדי‬ ‫מרחביה ומיוזמי הקמת קפא"י (קופת פועלי ארץ־ישראל). לימד מתמטיקה בגימנסיה‪,‬ וכתב חוברת על כוח הקליטה של ‫ארץ־ישראל כדי להפריך את הדעה שהעלייה תדלדל את‬ ‫משאבי הארץ‪ .‬התמנה למזכיר קרן קיימת לישראל* בהולנד ב־‫‪ ,1919–1913‬והיה מנהל מחלקת ההתיישבות בהנהלה ‫הציונית בירושלים ב־‪ .1929–1927‬מ־‪1931‬ היה מנהל הטכניון.

קפקא‪ ,‬פרנץ (‪(1924–1883‬‬

סופר יהודי אקזיסטנציאליסטי וממבשרי הפוסט מודרניזם. ‫נולד בפראג למשפחת סוחרים וחי בה כמעט כל ימיו‪ .‬למד‬ ‫משפטים והוסמך כעורך דין ב־‪ ,1906‬עבד במשרד עורכי דין, ‫בחברת ביטוח וכפקיד במוסד לביטוח עובדים מפני תאונות. כתב יצירות קצרות וארוכות שכולן מצטיינות במה שנקרא "אווירה קפקאית", על שמו, ‬והן מתבוננות באדם המודע ‫לשחיקתו בין אבני הריחיים של הגורל שהוא חסר אונים‬ ‫בפניו. ‬ידועים ספריו המשפט‪ ,‬הטירה ואמריקה והסיפור‬ ‫הקצר "הגלגול". ‬במותו ציווה לשרוף את כתביו, ‬שרובם לא‬ ‫פורסמו בחייו; ידידו ומי שהוטל עליו להוציא לפועל את‬ ‫צוואתו‪ ,‬מקס ברוד*‪ ,‬לא מילא אחר הבקשה – ‬ובכך זיכה‬ ‫את העולם באחת ההשפעות העמוקות ביותר שידעה‬ ‫הספרות המודרני.

קפריסין‬

אי מהגדולים בים התיכון‪ ,‬הסמוך ביותר לארץ־ישראל, מאלה שבהם התפתחה התרבות היוונית הקדומה; קרוב‬ ‫יותר לימינו – ‬ארץ גירוש שאליה שלחו הבריטים חלק‬ ‫מהמעפילים‪ .‬בסמוך רחובות המזכירים תרבויות אחרות‬ ‫שפרחו במזרח התיכון, ‬כמו אוגרית‪ ,‬אופיר ומגדל שרשן. ‫משמות הרחובות שהציעו ארכיאולוגים שטיפלו בחפירות‬ ‫תל קסילה (יישוב קדום מצפון לירקון‪ ,‬היום בשטחו של‬ ‫מוזיאון ארץ־ישראל על שם רחבעם זאבי)‪.‬‬ ‫

קצנלסון‪ ,‬יצחק (‪(1944–1886‬‬

‫משורר‪ ,‬סופר ומחזאי שכתב בעברית וביידיש, ‬ונרצח בידי‬ ‫הנאצים‪ .‬נולד בּב ֶל ָרּוס‪ ,‬ובהיותו בן ‪8‬ עבר עם משפחתו‬ ‫לפולין‪ .‬מגיל 12 ‬עבד כדי לעזור בפרנסת המשפחה‪ .‬יצירותיו‬ ‫הראשונות נדפסו בכתבי העת עולם קטן (לילדים)‪ ,‬הצופה, הדור‪ ,‬מאספי הזמן והשילוח‪ .‬כתב שירים, מחזות ועוד; ערך‬ ‫מקראות לילדים ועיבד שירי ילדים רבים. לימד בגן ילדים, ‫ניהל בית ספר תיכון עברי וביקר בארץ־ישראל פעמיים‪ :‬ב־‬‫‪1925‬ וב־‪1934‬ משיריו שהולחנו: "מה יפים הלילות בכנען" ‫ו"חמש שנים על מיכאל"‪ .‬ב־‪ 1942‬נשלחו אשתו ושניים‬ ‫מבניו למחנה השמדה‪ .‬לחם במרד גטו וארשה ב־‪1943‬‬, ואחרי דיכוי המרד הובל עם בנו למחנה ויטאל‪ ,‬שבו כתב‬ ‫את הנודעת ביצירותיו, פואמה ביידיש שתורגמה לעברית‬ ‫בשם "השיר על העם היהודי שנהרג", ובה גם השורות‬ ‫האלה: "‬כולנו פה נרצחנו על פני האדמה, ‬השמידו את כולנו‬ ‫עד כלות […] השמש בעלותה בבוקר מעל לעיירה בליטא ‫ופולין ‪ /‬לא עוד תמצא בשעת השחרית ‪ /‬יהודי זורח בחלון, ‫זקן מגיד שם פרק תהלים…" (תירגם מ"ז ולפובסקי). הוא‬ ‫נרצח במחנה ההשמדה אושוויץ‪ .‬בית לוחמי הגטאות בקיבוץ ‫לוחמי הגטאות נקרא על שמו.

‫

קק"ל – ראו קרן קיימת לישראל‬

‫

קרוא‪ ,‬ברוך (‪(1972–1889‬‬

סופר‪ ,‬מתרגם ומילונאי‪ .‬נולד באוקראינה‪ ,‬ולמד בישיבה‪ .‬מ־‫‪1911‬ כתב להשילוח‪ .‬עבר לווארשה ב־1913‬ ולברלין ב־‫‪ :1927‬כאן סייע בכתיבת מילון‪ ,‬ועבד במערכת של‬ ‫אנציקלופדיה יודאיקה שערך קלצקין*‪ .‬עלה לארץ־ישראל ב־‬‫‪ .1932‬תחילה היה חבר מערכת הארץ‪ ,‬ואחר כך בהבוקר. ‫כתב מילונים שונים‪ ,‬אנציקלופדיה לספרות עברית וכללית ‫ותירגם ממיטב הספרות העולמית.

קרויס (קראוס)‪ ,‬שמואל‪ ,‬ד"ר (1866–1948)

היסטוריון‪ ,‬חוקר התלמוד‪ ,‬בלשן וממתרגמי התנ"ך‬ ‫להונגרית‪ .‬נולד בהונגריה‪ ,‬הוסמך לרבנות ולימד בבית מדרש ‫לרבנים בבודפשט; מ־‪1906‬ לימד בסמינר לרבנים בוינה‪ .‬היה ‫חוקר פורה‪ ,‬ופירסם יותר מאלף מאמרים וספרים בנושאים‬ ‫מדעיים בתחומים שונים‪ ,‬בעיקר בהיסטוריה‪ :‬ספרו החשוב‬ ‫ביותר על חיי החברה והכלכלה בימי הבית השני וסמוך‬ לאחר חורבנו‪ ,‬קדמוניות התלמוד; כתב מחקר על יהודי‬ ‫ביזנץ‪ ,‬ספר מקיף על רציפות ההתיישבות היהודית בארץ – ‫ארבעת אלפים שנותיה של ארץ־ישראל היהודית‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫בפילולוגיה כתב על המלים מיוונית ומלטינית שבהן נעשה‬ ‫שימוש בספרות חז"ל‪ ,‬ועוד. בליל הבדולח (נובמבר ‪(1938‬‬ ‫שרפו הנאצים את ספרייתו בווינה‪ .‬את עשר שנותיו‬ ‫האחרונות עשה באנגליה‪.‬‬

‫קריגר‪ ,‬משה‪ ,‬ד"ר (‪(1975–1885‬‬

מחלוצי הרפואה בארץ־ישראל. נולד בליטא, למד‬ ‫באוניברסיטאות ברלין, פריס ועוד והיה פעיל באגודות‬ ‫סטודנטים ציוניות. עלה לארץ־ישראל ב־1912‬ והתנדב לצבא‬ ‫התורכי במלחמת הבלקן. לאחר תום מלחמה זו שימש‬ ‫כרופא במושבות זכרון יעקב וחדרה, וגויס שוב לצבא ‫תורכיה במלחמת העולם הראשונה אך נחלץ לטפל בחולי‬ ‫הטיפוס מבין אנשי תל־אביב שנאלצו לעזוב אותה‪ .‬זמן קצר‬ ‫ניהל מרפאות בירושלים‪ ,‬ובשנים ‪1926–1920‬ ניהל את בית ‫החולים "הדסה" בצפת‪ .‬לאחר מכן השתקע בתל־אביב ‫כרופא פרטי – בין היתר טיפל בביאליק*‪ ,‬רחל*‪ ,‬רובינא*, ‫א"צ גרינברג*, ‬אנדה פינקרפלד‪ ,‬החזון איש‪ ,‬גנסין* וב"ש‬ ‫שטרית*; והיה פעיל בענייני ציבור – יו"ר הוועד המרכזי של ‫ההסתדרות הרפואית בארץ־ישראל, ‬יו"ר חוג ידידי הבימה*‪.‬‬

‫קרייתי

חטיבה בצה"ל, אחת משש החטיבות הלוחמות שהוקמו‬ ‫בתחילת מלחמת העצמאות ‪–‬ פעלה במרחב תל־אביב‬ ‫ובמרכז הארץ; שמה נגזר מהמלה קריה‪ ,‬והיא הוקמה מפיצול‬ ‫חטיבת גבעתי*‪ .‬מפקדה היה מיכאל בן גל*‪ .‬כוחותיה‬ ‫השתתפו במבצע "נחשון"*‪ ,‬נטלו חלק במבצע "חמץ" לכיתור ‫יפו ושחרורה, ‬ומהעמדות שתפסה משכה אליה את האש ‫מסלמה ושכונות שונות ביפו ואיפשרה לכוחות אחרים‬ ‫לתקוף את הערבים מעורפם‪ .‬כבשה עם חטיבה נוספת, אלכסנדרוני, את סלמה; והשלימה את כיבוש יפו‪ .‬השתתפה‬ ‫גם במבצע "דני" לכיבוש רמלה ולוד‪ ,‬ובקרבות לטרון‪.‬‬ ‫השתתפה גם במבצע קדש* ובמלחמת ששת הימים. ‬כשהוצע‬ ‫השם לרחוב‪ ,‬התעורר ויכוח אם אין זה "סוד צבאי"‪ :‬בימי‬ ‫המלחמה נודעה החטיבה רק במספרה, ‬חטיבה ‪.4‬‬

‫קרית ספר‬‬

עיר קדומה ביהודה‪ ,‬דרומית לחברון‪ .‬בימי בית ראשון‬ ‫נקראה דביר. (עיר חרדית בשם זה הוקמה ב־‪ 1994‬סמוך‬ ‫למודיעין ובה ישיבות ומוסדות חינוך אחרים לכל החוגים‬ ‫והזרמים‪(.‬‬

‫קרית שאול

שמו של הרחוב המוליך לבית עלמין‪ .‬בשם זה היה תחילה‬ ‫שמה של שכונה שהוקמה ב־‪ 1924‬על אדמה שרכש חיים ‫גרשון‪ ,‬שהיה גם ממייסדיה; השכונה נקראה על שם אביו‪,‬‬ ‫הרב שאול גרשון (1854–1926) ‬מבולגריה‪.‬‬ ‫

‫קרליבך‪ ,‬עזריאל‪ ,‬ד"ר (‪(1956–1908‬‬

סופר ועיתונאי‪ ,‬עורכם הראשי של שני עיתוני הערב‬ ‫בישראל‪ ,‬עיתונאי ופובליציסט כריזמטי. ‬נולד בגרמניה כבן‬ ‫למשפחת רבנים‪ ,‬ולמד בישיבות בליטא ובירושלים‪ .‬חזר ‫לגרמניה‪ ,‬ומ־‪ 1929‬היה כתב של עיתונים יהודיים שונים, ‫ערך שבועון יהודי וכתב רשמים מנסיעותיו באסיה‬ ‫ובאפריקה. ‬עלה לארץ־ישראל ב־‪ ,1937‬והתמנה לעורך עיתון‬ ‫הערב ידיעות אחרונות מראשיתו‪ .‬ב־‪ 1948‬פרש מהעיתון עם ‫חבורת עיתונאים והקים עיתון ערב מתחרה‪ ,‬מעריב.‬‬ ‫התפרסם במאמרים דרמטיים, ‬מסעירים‪ ,‬ולא פחות מכך‬ ‫בפיליטונים עוקצניים שעליהם חתם בשם העט רבי איפכא ‫מסתברא‪ .‬ספרו הודו ראה אור בשנת מותו מהתקף לב‪.‬‬ ‫

קרמניצקי‪ ,‬יוהן־יונה (‪(1936–1850‬‬

‫תעשיין‪ ,‬מראשי הקרן הקיימת לישראל*‪ ,‬מתומכי הרצל* ‫ומהאפוטרופסים על עזבונו‪ .‬נולד ברוסיה, ‬למד הנדסת ‫מכונות וחשמל‪ .‬התיישב בוינה ב־‪1878‬ והותיר את רישומו‬ ‫בתחום עיסוקו‪ ,‬הנדסת החשמל. ‬בנה את בית החרושת ‫הראשון באוסטריה לייצור נורות חשמל‪ .‬נבחר להנהלה‬ ‫הציונית בקונגרס הראשון בבאזל ב־‪,1897‬ והיה חבר הוועד‬ ‫הקונגרס המצומצם עד לקונגרס השביעי‪ .‬היה המנהל‬ ‫הראשון של הקק"ל‪ .‬כדי לאסוף כספים לפעולות הקרן‪ ,‬הגה‬ ‫את רעיונות בולי הקק"ל, "הקופסה הכחולה" להתרמה‬ ‫ו"ספר הזהב" שבו רשמו התורמים את שמות האישים‬ ‫והגופים שביקשו לכבד‪ .‬ייסד מפעלי תעשייה וחקלאות‬ ‫בארץ־ישראל‪ .‬אזרח כבוד של תל־אביב (1934).

קרן היסוד [שדרות]

אמצעי התרמה למימון העלייה לארץ־ישראל וההתיישבות‬ ‫בה‪ .‬בעקבות הצהרת בלפור* הוקמו במסגרת ההסתדרות‬ ‫הציונית "קרן הכנה" ו"קרן גאולה", ‬שאוחדו ב־‪ 1920‬בקרן‬ ‫היסוד; זו נועדה להשיג תרומות למימון העלייה‬ ‫וההתיישבות – אך לא רכישת קרקעות, שהיתה בסמכותה‬ ‫של הקרן הקיימת לישראל*‪ .‬בין מקימי הקרן היו וייצמן*, ‫סוקולוב*‪ ,‬ז'בוטינסקי*‪ ,‬זלטופולסקי* ויצחק נידיץ'. עם‬ ‫הקמת הסוכנות ב־‪ 1929‬היתה קרן היסוד למכשיר הכספי‬ ‫ששימש אותה‪ .‬ב־‪1939‬ התאחדה הקרן בארצות־הברית עם‬ ‫הג'וינט ונוצרה המגבית היהודית המאוחדת; וב־‪ 1956‬קיבלה‬ ‫הכנסת חוק שלפיו פועלת הקרן כמגבית המאוחדת לישראל.

‫קרן קיימת לישראל (קק"ל) [שדרות]

‫הגוף שעליו הטילה ההסתדרות הציונית לרכוש את קרקעות‬ ‫ארץ־ישראל ולפתח אותן‪ .‬את רעיון הקמתה העלה הרמן ‫שפירא* עוד בקונגרס הציוני הראשון ב־‪ ,1897‬ובקונגרס‬ ‫החמישי‪ ,‬ב־‪ 1901‬הוחלט על כך. ‬את איסוף הכספים עד‬ ‫‪1907‬ ניהל קרמניצקי* ממשרדי הקק"ל בוינה‪ .‬ב־‪1905‬‬ ‫נרכשו בכספי התרומות האדמות של כפר חיטים (בגליל‬ ‫התחתון), ‬בן שמן* וחולדה*‪ .‬מ־‪ 1907‬פעלה הקרן מקלן‪,‬‬ ‫ובראשה עמד בודנהיימר*‪ :‬הקק"ל סייעה לאחוזת בית*‬ ‫בבניית בתיה הראשונים של תל־אביב‪ .‬בשנים הבאות נטעה ‫הקק"ל חורשות ויערות‪ ,‬ובעיקר גאלה אדמות – 80,000 דונם בעמק יזרעאל ב־‪,1921‬ ובשנים הבאות בעמק זבולון‬ ‫סמוך לחיפה‪ ,‬בעמק חפר בשרון‪ ,‬בעמק בית שאן‪ ,‬בעמק‬ ‫החולה ובגליל. ‬לאחר הקמת המדינה היו הייעור והכשרת ‫הקרקע משימותיה העיקריות של הקק"ל‪ ,‬אך היא סייעה גם‬ ‫בהקמת מושבי עולים‪ ,‬סיפקה עבודה לעלייה ההמונית של ‫ראשית ימי המדינה והקימה פארקים בשמורות הטבע‬ ‫וגנים לאומיים. הקרקעות שרכשה הקק"ל הועברו על פי‬ ‫חוק למנהל מקרקעי ישראל. ‬בתל־אביב נקראה על שמה‬ ‫שדרה רחבה שבה התגורר בן גוריון* ולאחר מותו הוסב ‫שמה לכבודו; רחוב הקק"ל נדד צפונה‪ ,‬ונקבע בעורק‬ ‫התחבורה המחבר את השכונות הצפוניות של תל־אביב עם‬ ‫כביש החוף‪.‬‬

‫קרני‪ ,‬יהודה (‪(1949–1884‬‬

‫משורר עברי תושב תל־אביב‪ .‬נולד בפולין‪ ,‬עלה לארץ־‫ישראל ב־‪1921‬ והשתקע בתל־אביב‪ .‬על ספרו שירי ירושלים ‫קיבל את פרס ביאליק ב־‪ .1954‬כמה משיריו הולחנו‪ ,‬ובהם "שיר לתל־אביב" ‫שהלחין לאו ליוב "ז ֶ ֶ‪מר לפורים", ("חּור, כרפס ותכלת‪ /‬לבשי נא‬, תל־אביב") ו"צהלי" שהלחין‬ ‫פרלמוטר ("צהלי מלב שמח/ תל־אביב על כל עמה"). ‬שנים‬ ‫רבות היה חבר מערכת הארץ‪ .‬היה פעיל בחיים הציבוריים‬ ‫כמו הוועדות העירוניות לשמירת צביונה העברי של העיר‪,‬‬ ‫ולחגיגות הציבוריות.‬‬

קרפל‪) ,‬פתחיה) ליפא‪ ,‬ד"ר (‪(1915–1830‬‬

‫רופא‪ ,‬סופר וחוקר התלמוד‪ .‬נולד בגליציה‪ ,‬פולין, ‬והיה‬ ‫מראשוני חובבי ציון* ברומניה ומראשוני התנועה הציונית‬ ‫בארץ זו‪ .‬כזקן צירי הקונגרס הציוני הראשון היה נשיא־כבוד‬ ‫של הקונגרס והתכבד בפתיחתו‪ .‬פעל למען ההתיישבות ‫בארץ־ישראל מאז ‪ .1870‬ פירסם מחקרים וספרים אחרים‬ ‫בעברית, ‬יידיש, ‬גרמנית‪ ,‬צרפתית ורומנית‪.‬‬ ‫

קרׂשקׂש, חסדאי (‪(1412–1340‬‬

פילוסוף ומראשי יהדות ספרד. ב־‪ 1383‬היה חבר במשלחת‬ ‫של יהודי קטלוניה שהתייצבה לפני מלך ארגון. ב־‪1387‬‬ ‫הוכתר המלך חואן, וקרשקש היה ממקורביו, ישב בסרגוסה‬ ‫ושימש כרב ומנהיג הקהילה. בנו היחיד נהרג על קידוש השם‬ ‫בפרעות קנ"א־‪ 1391‬שפגעו בכל הקהילות בספרד ושבהן ‫החלו מאה שנים של רדיפות‪ :‬במהלכן נהרגו כשליש מ־‫‪600,000‬ יהודי ספרד, שליש המירו את דתם ושליש גורשו ‫ב־‪ .1492‬ספרו לאור ה' גורס כי האמונה אינה עיקר ולכן גם‬ ‫אינה מצווה, ועם זאת הכול סובב עליה. אפשר להגיע אליה‬ ‫בדרך השכל והעיון הפילוסופי, אבל ללא הפיסיקה של‬ ‫אריסטו – כפי שעשה הרמב"ם*. קרשקש נחשב לראשון‬ ‫המערערים על אריסטו, הציע הגדרות משלו לזמן ולחלל‬ ‫וקבע ששניהם אין–סופיים‪ :‬בחלל האין־סופי יש עולמות‬ ‫רבים (!) והדבר אינו שולל את רעיון הבריאה – שלא היתה‬ ‫מאורע היסטורי, בזמן מסוים, אלא היא מתקיימת ללא הרף.

‫קשאני‪ ,‬אליעזר (‪(1947–1923‬‬

‫מעולי הגרדום*, הרוגי מלכות* של העת החדשה. ‬נולד‬ ‫בפתח תקוה‪ ,‬ונעצר בתקופת ה"סזון" בחשד שווא כי הוא‬ ‫משתייך למחתרת; רק משהוגלה מהארץ בין גולי‬ ‫אריתריאה* הצטרף לאצ"ל. שוחרר מהמעצר בפברואר ‪ ,1945‬‬ ‫יצא לפעולת גמול על הלקאת צעירים יהודים שהדביקו‬ ‫כרוזים בגנות הבריטים‪ ,‬ונתפס. כפר בזכות בית המשפט ‫הבריטי, נידון למוות עם אלקחי* ודרזנר*‪ ,‬שנעצרו עמו, וסירב לבקש חנינה‪ .‬הועלה לגרדום עם חבריו ועם גרונר*. הובא לקבורה בצפת.^[1]

הערות שוליים

1. בספר המקורי מובאת כאן, בסוף אות ק, תמונה של איצטדיון המכביה ובנייני יריד המזרח – 1934.