תאד"ל

עריכה

ראשי התיבות של תנועת אשה דתית-לאומית - תנועת הנשים הדתית הגדולה ביותר בארץ. מייסדותיה היו קומץ חלוצות דתיות אשר בשנת 1935 הקימו את "ארגון הפועלות של הפועל המזרחי". מטרת הארגון היתה לספק תעסוקה לחלוצות, לדאוג לעולות חדשות חברות התנועה למקום מגורים, להשגת עבודה ולמעונות ילדים כדי לאפשר את עבודת האמהות שבין החברות. בשנת 1960 התמזג הארגון עם "אומן" (ארגון שנוסד על ידי נשות המזרחי בסוף שנות העשרים) לכדי תנועה אחת - תנועת האשה הדתית-לאומית. באמצע שנות השבעים שונה השם לאמונה - תאד"ל.

תאשור

עריכה

עץ המוזכר בתנ"ך עם העצים שיגדלו בדרך הגאולים במדבר: "אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו" (ישעיהו מא 19). הובא כשי העמים לבניין המקדש. שני זיהויים הוצעו לעץ תאשור: אשכרוע (Buxus) וברוש (Cupressus).

תבואות הארץ

עריכה

‫‫שם ספרו של יהוסף שוארץ (‪ ,(1865–1804‬חלוץ היהודים ‫חוקרי ארץ־ישראל בזמן החדש. נולד בגרמניה, למד בישיבה‬ ‫וקנה גם השכלה כללית רחבה, ‬בכלל זה באוניברסיטת ‫וירצבורג. ב־‪1829‬ פירסם מפה של ארץ־ישראל בעברית‬ ‫ובלועזית. עלה לארץ ב־1833‬ והתגורר בירושלים. ייסד‬ ‫ישיבה, עדות ביהוסף, ועמד בראשה. התפרסם בסגנון לבושו‬ ‫כיהודי המזרח, ועסק במחקר גיאוגרפי וגיאולוגי של הארץ‬ ‫שהתבסס על תצפיות וסיורים. ספרו מ־1845‬ דן בגבולות‬ ‫הארץ ובזיהוי אתרים הנזכרים בתנ"ך ועוד. לפני כן כתב‬ ‫ספר בשם תבואות שמש, שבו דן בשאלות כמו זמני עלות‬ ‫השחר והנץ החמה לתועלתם של המתפללים. כתב ספרים ‫נוספים.

תדהר

עריכה

עץ שהוזכר פעמיים בתיאורים אוטופיים בספר ישעיהו: "ברוש תדהר ותאשור יחדיו". עצים אלו יובאו מן הלבנון לבניין המקדש. לתדהר זיהויים רבים. מן הכתובים עולה שהכוונה לעץ מחטני, בדומה לברוש ולתאשור. על פי זה יש המזהים תדהר עם מינים של אורנים הגדלים בלבנון.

תובל

עריכה

תובל בן למך וצילה, מצאצאי קין. לפי סיפור התורה תובל היה מראשוני האומנים בעולם, אחיהם של יבל, יובל ונעמה. החוקרים מפרשים כי היה אבי אומנות הנפחות: "לטש כל חורש נחושת וברזל" (בראשית ד 22). בהקשר זה, ניתן השם לרחוב באזור התעשייה.

תורה ועבודה

עריכה

התנועה הדתית ציונית של הפועל המזרחי, שהיתה פרי איחודה עם צעירי החלוץ המזרחי בוועידתם שהתקיימה בוינה בשנת 1925. התנועה מיזגה בתוכה את השאיפה לדבקות בתורה ובמצוותיה עם ההכרה בצורך להשתתף באופן פעיל בבניין הארץ. שאיפתה היתה לרכז את היהודים הפזורים בתפוצות, ללכדם לאומה אחת ולחדש את החיים העבריים בארץ ישראל על פי התורה ועל יסוד העבודה. תפיסתה היתה שלא תיתכן תחיית העם או היהודי כפרט אלא על יסודות התורה וההתחדשות הרוחנית, וסיסמתה היתה: "ישראל, התורה ואלוהים - אחד הם!".

תימן

עריכה

תל אביב

עריכה

העיר הראשונה שנוסדה בארץ ישראל אחרי ייסוד התנועה הציונית. כונתה גם בשם: העיר העברית הראשונה. נמצאת במרכז מישור החוף. נוסדה בשנת 1909, ובתוך כמה עשרות שנים הפכה למרכזו של היישוב היהודי ולעיר בעלת הריכוז הגדול של יהודים בארץ ישראל. תחילתה בשכונת מגורים יהודית ליד יפו בשם: אחוזת בית. שם השכונה הוסב לתל אביב - כשמו העברי של ספרו של הרצל "אלטנוילד", שם הלקוח מן התנ"ך (יחזקאל, ג 15). תושביה סבלו מהתקפות ערביי יפו במאורעות תרפ"ט (1929) ובמאורעות 1936-1939. העיר היתה לבירה הזמנית של המדינה ובה ישבה הכנסת ושכנה קרית הממשלה עד 1949. כיום מאוחדת תל אביב מבחינה מוניציפלית עם העיר יפו ושמה הרשמי משנת 1950 תל אביב-יפו. בתחום העיר עוברים שני נחלים, הירקון והאילון. שופעת מרכזי תרבות ואתרי בילוי ומהווה את המרכז הכלכלי והמטרופוליטני הראשי בארץ.

תל חי

עריכה

יישוב ואתר היסטורי מצפון לקרית שמונה, שבו נהרגו יוסף טרומפלדור וחבריו. התקדשה כסמל לגבורת ישראל המתחדשת ולעמידת עוז של מעטים נגד רבים. נוסדה בשנת 1918 על ידי ותיקי השומר. הם התיישבו בחצר ערבית ישנה שנקראה טלחה, ומכאן השם העברי תל חי. בשנת 1920 נהרגו שניים מתושבי היישוב בידי ערבים. למקום נשלחה תגבורת מכפר גלעדי ובראשה טרומפלדור, יוצא קרב גליפולי מ-1915, שהתמנה למפקד האזור. בהתקפה של מאות ערבים על תל-חי, בי"א באדר תר"פ (1920), נפלו טרומפלדור וחמישה מחבריו בקרב גבורה. הנותרים נסוגו לכפר גלעדי. לאחר מכן שבו 15 מאנשי תל חי ליישוב ושיקמו אותו, ובשנת 1926 אוחדה תל חי עם כפר גלעדי. חצר תל חי ובה פסל האריה השואג של הפסל אברהם מלניקוב משמשת כיום כאתר הנצחה.

תל מאנה

עריכה

מרדכי צבי מאנה (1886-1859), צייר, משורר וסופר עברי. נולד בליטא. קיבל חינוך מסורתי וכללי, ואחר כך למד ציור בוילנה, שם גם החל לכתוב את שיריו הראשונים, שירי טבע ואביב, ששיקפו את נופה של וילנה וסביבותיה. בשנת 1880 נסע לפטרבורג כתלמיד האקדמיה לאמנויות והצטיין בה כצייר דיוקנאות. פרסם שירים ומאמרים ב"המליץ" וב"הצפירה". בסוף ימיו כתב את שירו "משאת נפשי", שבו הביע את כיסופיו לארץ ישראל, שירו זה היה לאחד השירים הנפוצים בפי העם.

תענך

עריכה

עיר מקראית בעמק יזרעאל, וכיום חבל התיישבות שהיה גם אחד המחוזות בממשל של שלמה המלך. העיר הקדומה היתה בנחלת שבט מנשה וניתנה להתיישבות למשפחות הלוויים. בתקופת השופטים, בימי דבורה הנביאה, התחוללה בסביבות היישוב המלחמה הגדולה בין בני ישראל ובין הכנענים הפולשים. בסביבות התל נמצאו ממצאים ארכאולוגיים רבים ובינהם שרידי חומה ומצודה, כלי חרס, כלי פולחן או חימום, חותמת אשורית ולוחות חרס כתובים בכתב היתדות.

תרי"ג

עריכה

בגימטריה 613 - מספרן של מצוות התורה שנאמרו למשה בהר סיני. על פי התלמוד, יש בתורה תרי"ג מצוות, מהן רמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא תעשה". בתורה נקראות המצוות חוקים ומשפטים, והרבה מאוד פרשנות צמחה סביב הבחנה זו, שעיקרה הוא שחוקים ניתן לקיים הלכה למעשה, בעוד משפטים הם כללי התנהגות מופשטים.

תרשיש

עריכה

מושבה פיניקית ועיר נמל באזור הים התיכון בתקופת המקרא. קשרי מסחר רבים התקיימו בין ערי החוף במזרח ותרשיש במערב. ממנה נשלחו בעיקר מתכות יקרות. על יונה הנביא מסופר כי ניסה להימלט לתרשיש באונייה, שנקראה אוניית תרשיש. הסברה היא שאוניות אלה היו גדולות, חזקות ומצוידות היטב אשר הפליגו בימים עמוקים ורחוקים. יחזקאל הנביא מספר על אבן התרשיש היקרה שנקראה כך על שום ארץ מוצאה, שהיתה משובצת בחושן של הכהן הגדול. אין זיהוי ודאי למיקומה של תרשיש. לפי אחת הסברות זו העיר תרסוס שבחוף המערבי של אסיה הקטנה, סברה אחרת מכוונת לסרדיניה או ספרד ולפי סברה אחרת היא שכנה לחוף תוניסיה של ימינו.