מדריך רחובות חיפה/צ

צ'

צ'רניאבסקי אהרון

פרופ' אהרון צ'רניאבסקי (1966-1887), מורה ומרצה בטכניון. נולד ברוסיה. קיבל חינוך מסורתי, וחינוך כללי בבית ספר בחארקוב. למד באוניברסיטת ז'נבה וב-1912 קיבל תואר דוקטור למדעי הפיזיקה. עד לתום מלחמת העולם הראשונה עבד במכון הפיזיקה באוניברסיטת ז'נבה ואף לימד שם. בשנת 1919 עלה ארצה. באותה שנה יסד אגודה להשתלמות במדעי הטבע בתל אביב ואחר כך בחיפה. היה מורה בגמנסיה הרצליה בתל אביב, בשנת 1923 עבר ללמד בבית הספר הריאלי בחיפה, ושנה אחר כך החל להורות פיזיקה ומכניקה בטכניון. פרסם מאמרים מדעיים רבים בעברית ובצרפתית.

צב

צביה ויצחק

על שם בני הזוג צְבִיה לובטקין (1978-1914) ויצחק (אנטק) צוקרמן (1981-1915), מלוחמי גטו ורשה. צביה לובטקין היתה האישה היחידה במפקדה העליונה של אי"ל (ארגון יהודי לוחם) שפעל בגטו ורשה. אנטק צוקרמן היה ממארגני הברחת הנשק לגטו. לאחר המרד חברו השניים אל הפרטיזנים. אחרי המלחמה הגיעו ארצה והיו ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, שמצפון לעכו. העידו במשפטו של אדולף אייכמן, ובו קרא צוקרמן המכתב שנתן לו מפקד מרד גטו ורשה, מרדכי אנילביץ'. לימים נבחרה צביה להנהלת הסוכנות היהודית. יצחק הקים מפעלים שונים להנצחת השואה.

צבעוני

צמח בר ונוי ממשפחת השושניים, הגיעו מפרס לאירופה במאה ה-16. שם, פוצל הצמח לאלפי זנים במשך 300 שנה של תירבות, הכלאה וברירה. לשיאו הגיע בעת "שיגעון הצבעונים" (טוליפומניה) בהולנד בשנים 1634-1638. מיני הצבעונים הנפוצים בארץ הם צבעוני ההרים, צבעוני השרון, צבעוני החרמון, צבעוני המדבר וצבעוני ססגוני.

צבר

קקטוס ממשפחת הצבריים, בעל גבעולים בשרניים ועלים דמויי קוצים. מקור השם בשפה הערבית: צבר פירושו סבלנות, והכוונה לכושרו לשאת יובש ממושך. בארץ נפוץ במיוחד הצבר המצוי שמוצאו ממקסיקו ולו פירות עסיסיים ומתוקים. במקסיקו אוכלים גם את העלים. בשיחי הצבר משתמשים כגדר חיה והם גדלים לרוב בצידי הדרכים. התואר צבר (סברה) אומץ ככינוי ליליד הארץ.

צד

צדקיהו

צדקיהו בן יאשיהו, מלך יהודה בין השנים 598 - 586 לפנה"ס. המלך האחרון לבית דוד שמלך ביהודה. עם עלייתו לכס המלכות שונה שמו ממתניה לצדקיהו. מתואר בתנ"ך כבעל אישיות חלשה, שנגרר אחרי שריו, שהיו למעשה המושלים בממלכה. לאחר שמצרים יצאה למלחמה נגד בבל הצטרף צדקיהו למהלך זה. בתגובה עלה נבוכדנאצר על ירושלים, ולאחר שלוש שנות מצור הובקעה החומה, העיר נפלה, בית המקדש חרב ורוב תושבי יהודה הוגלו לבבל. בניו של צדקיהו נשחטו לנגד עיניו והוא עצמו עונה והובל לבית סוהר בבבל.

צה

צה"ל

צבא הגנה לישראל, הוקם במאי 1948. התפתח מארגון ההגנה, שאליו הצטרפו יחידות מהאצ"ל ומהלח"י, שעד אז השתתפו בנפרד בקרבות. שמו הייחודי הנושא את ההגנה מעיד על הגישה החברתית המסורתית של מדינת ישראל. החל ממלחמת העצמאות, עם הקמתו, נלחם צה"ל על ביטחון ישראל והגנתה במספר מלחמות, במבצעים מיוחדים ופעולות תגמול ובבטחון השוטף. צה"ל הוא אחת מזרועות הביצוע של הממשלה המפקחת עליו באמצעות משרד הבטחון.

צהיון

שמה של משפחה ערבית עשירה מהעדה היוונית-קתולית, שהתגוררה בחיפה מאמצע המאה ה-19 עד 1948. מוצאה מהישוב מרר (מע'אר) שבגליל. רוב בני המשפחה עברו במלחמת העצמאות ללבנון ולמדינות ערביות נוספות. איברהים צהיון היה בעל קרקעות רבות באזור והיה חבר מועצת העירייה וסגן ראש העירייה בימי המנדט הבריטי. יוסף צהיון היה חבר במועצה הערבית העליונה וב"ממשלת כל פלשתין" שהוקמה בעזה בקיץ 1948. מוריס צהיון היה ממייסדי אש"ף ועסק בארגון, תקשורת והסברה.

צו

צופית

ציפור שיר ממשפחת הצופיתיים, המוכרת גם כיונק הדבש. הנציגה הצפונית ביותר של משפחתה, המאכלסת לרוב את החבלים הטרופיים של יבשות אפריקה ואסיה. עד ראשית המאה ה-20 חייתה הצופית בישראל בנאות מדבר בלבד, אך היום היא ציפור יציבה ונפוצה בכל רחבי הארץ. זו ציפור פעלתנית מאוד. עיקר מזונה הוא צוף הפרחים, כפי שמרמז שמה, ולכן יש סברה שמקור התפשטותה נובע מריבוי הצמחים בגינות הנוי. קל לזהותה לפי ממדיה הקטנים ומקורה הארוך.

צור

עיר בדרום מערב לבנון, לחוף הים התיכון. משמשת בעיקר כמרכז מסחרי אזורי וכנמל דיג. צור היתה עיר נמל עתיקה ומפורסמת בחוף פיניקיה. כעיר פיניקית בפרובינציה הרומית נשמרו זכויותיה, והיו בה חיי רוח מפותחים. בתקופה המוסלמית המשיכה צור להיות נמל חשוב ומרכז לצביעת אריגים ולתעשיית הזכוכית. נכבשה על ידי הצלבנים ובהמשך על ידי הממלוכים. האחרונים הרסו אותה והיא ירדה מגדולתה. העיר הנוכחית החלה להיבנות בשנת 1776 בימי דאהר אל-עומר, ששלט בדרום הלבנון ובצפונה של ארץ ישראל.

צי

צידון

עיר נמל קדומה לחוף הים התיכון, השוכנת כיום בדרום לבנון, בין בירות לצור. בצידון הקדומה ישבו הפיניקים, והם שהעניקו לה את שמה, מהשורש השמי צ'י'ד' הקרוב לשורש ד'י'ג'. היא נודעה בסחרה מעבר לים, בעושרה ובחול שעל שפת ימה, שממנו התיכו כלי זכוכית. ממלכות יהודה וישראל קיימו עימה קשרי ידידות ומסחר בימי דוד המלך ושלמה המלך. אחאב מלך ישראל אף נשא לאישה את איזבל בת מלך צידון. כיום העיר היא אחד מנמלי הנפט החשובים ביותר בקדמת אסיה. בשנת 1930 התגוררו בה כ-200 יהודים, והם הועלו לארץ בדרך-לא-דרך בימי גזרות הבריטים נגד העלייה.

ציון

כינוי לירושלים ולמלכות יהודה. כינוי זה מיוחס גם לעם ישראל ולארץ ישראל: "ציון במשפט תפדה" (ישעיהו א 26). מקור השם ציון משם המצודה שכבש דוד המלך מן היבוסים. את ירושלים בנו על הר ציון. לאחר חורבן בית המקדש נקראו המתאבלים על ירושלים אבלֵי ציון. בעת החדשה אימצו תנועות התחייה היהודית את השם ציונות. הסתדרות הלאומית שיסד הרצל נקראה ההסתדרות הציונית וחבריה נקראו ציונים.

ציזלינג אהרון

אהרון ציזלינג (1964-1901), פעיל פוליטי, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל. יליד רוסיה. עלה לארץ בשנת 1914 ולמד בגימנסיה הרצליה. בזמן הגירוש מתל אביב עבר לחדרה ושם נתקל לראשונה בתנועת הפועלים ובבעיותיה. משנת 1918 היה חבר ההגנה ומונה מטעמה להיות האחראי על גיוס יהודים לצבא הבריטי. השתתף בייסוד הפלמ"ח. היה ממקימי קיבוץ עין חרוד וחי בו עד יומו האחרון. מילא תפקידים ציבוריים רבים בתנועת הפועלים, מיוזמיה הראשונים של עליית הנוער וזרם הקיבוץ המאוחד. שימש מזכיר מועצת פועלי ירושלים, חבר מזכירות המרכז העולמי של החלוץ ומעורכי עיתונו "העתיד", ראש מחלקת הקליטה בסוכנות היהודית ומראשי תנועת מפ"ם. כיהן מטעמה בכנסות הראשונה והשנייה. היה שר החקלאות בממשלה הזמנית.

צייטלין אהרון

אהרון צייטלין (1973-1898), משורר, מספר, מחזאי ועיתונאי, כתב באידיש ובעברית. נולד ברוסיה. עלה לארץ בשנת 1921, עסק בהוראה בזיכרון יעקב וחזר לפולין לאחר כשנתיים. בשנת 1937 פרסם רומן באידיש על פרשת ניל"י. ערב מלחמת העולם השנייה שהה בארצות הברית, וכך ניצל. היה פרופסור לספרות עברית בסמינר התיאולוגי היהודי ונחשב למשורר העברי החשוב ביותר בארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה. במסותיו הפילוסופיות נראה כשרונו כמשורר ואיש מסתורין שמקורב לעולם החסידות והקבלה. הפואמה העברית "בין האש והישע" (1957), יצירתו הגדולה ביותר, מוקדשת למאבקו של העם היהודי באויביו לאורך הדורות. אביו הלל צייטלין, שהיה אף הוא משורר וסופר, נספה בשואה.

צילה

אשתו של למך בן מתושאל, הנמנה ברשימות של ספר בראשית כדור רביעי מאדם מזרעו של קין, ולו שתי נשים: "שם האחת עדה ושם השנית צילה" (בראשית ד 19). צילה ילדה את תובל קין ואת נעמה, ועדה ילדה את יבל ויובל.

ציפורי

עיר יהודית שהיתה לבירת הגליל התחתון. נזכרת לראשונה בקשר למלחמה שניהל בסמוך לה אלכסנדר ינאי. הורדוס כבש אותה והפכה לבירת מחוז הגליל. רבי יהודה הנשיא חי בציפורי 17 שנה, עד יום מותו. בימיו שכנו בה הסנהדרין והנשיאות ואף נחתמה בה המשנה. בתקופה הצלבנית שימשה בסיס למלחמות הצלבנים בגליל, ונבנתה בה מצודה גדולה. ליד המושב אתרים רבים, ביניהם הגן הלאומי ציפורי הידוע ברצפות פסיפס עשירות, מפעל המים הקדום של ציפורי, נחל ציפורי, עיינות ציפורי ויער מסלולים.

ציפר

ד"ר גרשון ציפר (1921-1868), מראשוני תנועת חיבת ציון וחבר הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בגליציה. אחרי מלחמת העולם הראשונה עמד בראש המאבק לזכויות היהודים בפולין. היה עורך עיתון ציוני בפולנית שהופיע בלבוב.

ציקלג

עיר קדומה בצפון הנגב. ניתנה כנחלה לשבט יהודה, הועברה לשבט שמעון והפכה כנראה לעיר פלשתית. כשברח דוד מפני שאול לארץ הפלשתים הוא קיבל מאכיש מלך גת את צקלג. בימי שיבת ציון יושבה העיר מחדש. משערים כי שרידי היישוב נמצאים בתל שליד קיבוץ להב (שהוקם בשנת 1952 ונקרא תחילה צקלג).

צל

צלמונה

השם הקדום של אחד מאתריה הראשונים של חיפה רבתי. הרחוב חוצה את אתר העתיקות תל אבו-האוום, שהיה למעלה מאלף שנים עיירת חוף ונמל, למן תקופת הברונזה ועד התקופה ההלניסטית.

צפ

צפרירים

כינוי לרוחות בוקר קלילות או לקרני אור המפזזות בשעות היום המוקדמות. מוטיב בולט בשירת ביאליק.

צפת

עיר עתיקה בגליל העליון. הגבוהה בערי הארץ (שוכנת בגובה 845 מ') ובירת הגליל העליון. מילאה תפקידים חשובים בתולדות הארץ והעם היהודי, והיא אחת מארבע הערים הקדושות בארץ ישראל. בימי המשנה והתלמוד ישבו בה תנאים ואמוראים והיה נהוג להדליק בה משואות כדי להודיע על ראשי חודשים ומועדים. היה בה מבצר חשוב ואסטרטגי בתקופת הצלבנים. עיקר פרסומה ביהדות הוא מהמאה ה-16, כשהפכה למרכז מקובלים ובראשם האר"י. בית הדפוס העברי הראשון בארץ ובאסיה כולה הוקם בה בשנת 1577, ובאותה תקופה היא שימשה מרכז מסחרי וכלכלי. ב-1837 פקדה אותה רעידת אדמה קשה ("הרעש הגדול") ורבים מתושביה נהרגו. במלחמת העצמאות שמו הערבים מצור על הרובע היהודי, אך העיר שוחררה בלחימה עיקשת של אנשי הפלמ"ח. בעשורים הראשונים אחרי קום המדינה פעלו בה אמנים רבים ובעיקר ציירים, והיא היתה אבן שואבת לתיירים. במקביל היא משכה תושבים ומוסדות דתיים, ובשנים האחרונות חזר אליה הצביון החרדי.