מדריך רחובות חיפה/מ
מא
עריכהמאי
עריכהמאי זיאדה (1941-1886), משוררת וסופרת ערבית ממוצא נוצרי. נולדה בנצרת וחיה בקהיר. שירתה העלתה את קרנה של הכתיבה והיצירה הנשית הערבית. ביתה בקהיר הפך לסלון ספרותי שנפגשו בו אנשי רוח וסופרים מכל רחבי העולם הערבי. נפטרה במצרים.
מאיר אריאל
עריכהמאיר אריאל (1942–1999) היה משורר, פזמונאי, מלחין, גיטריסט, וזמר ישראלי. הוא כונה "הצנחן המזמר" ו"הטרובדור הנודד", ונחשב ליוצר בולט במוזיקה הישראלית בשנות ה-80 וה-90. שיריו בוצעו על ידי אמנים ישראלים רבים.
מאיר גולדה
עריכהגולדה מאיר (1978-1898), ראש הממשלה הרביעי של ישראל. נולדה באוקראינה והיגרה עם משפחתה לארצות הברית (1906). עלתה לארץ בשנת 1921 והצטרפה כחברה לקיבוץ מרחביה. היתה פעילה בהסתדרות, בוועד הלאומי, צירה לקונגרס הציוני ובכירת הנציגות של הנשים. התנגדה לתוכנית החלוקה ותמכה בהגברת ההעפלה. מילאה את מקומו של משה שרת כשהבריטים עצרו אותו בשנת 1946. נפגשה בחשאי עם עבדללה מלך ירדן כדי לשכנעו לא להצטרף למלחמת 1948, אולם המאמץ נכשל. היתה השגרירה הראשונה של ישראל בברית המועצות. לאחר הבחירות לכנסת הראשונה התמנתה לשרת העבודה ואחר כך לשרת החוץ. עם מות לוי אשכול בשנת 1969 הוטלה עליה כהונת ראש הממשלה, ובתפקיד זה כיהנה עד לאחר מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1971 הוענקה לה אזרחות כבוד מטעם עיריית חיפה.
מאיר רוטברג
עריכהמאיר רוטברג (1951-1887), איש העלייה השנייה, ממפקדי ההגנה בחיפה. נולד באוקראינה. עם עלייתו ארצה ארגן פועלים לעלייה על הקרקע בכפר אוריה, ובשנת 1914 עלתה הקבוצה להתיישבות בעטרות. בימי מלחמת העולם הראשונה ארגן תאי הגנה ועסק ברֶכש נשק. בהמשך דרכו ריכז את פיקוד ההגנה בצפון הארץ. תפקידים אלה מילא בהתנדבות ולפרנסתו עבד בקואופרטיב לבלוקים ולרעפים. הקים יחד עם ברל כצנלסון את "המשביר", שממנו התפצלו "תנובה" ו"המשביר המרכזי", ואחר כך גם "המשביר לצרכן".
מאירוביץ צבי
עריכהצבי מאירוביץ (1974-1909), צייר נודע. נולד בפולין, למד ציור בברלין. עלה לארץ בשנת 1934 והתפרנס מציור כרזות. היה בין מייסדי קבוצת "אופקים חדשים" שהוקמה עם קום המדינה. קישר בין האסכולה המופשטת-לירית והאסכולה האקספרסיוניסטית בציור הישראלי. השתתף בתערוכות רבות, ובכלל זה פעמיים בביינאלה בסאו-פאולו. הציג תערוכות יחיד בחיפה, בפריז, בניו יורק ובאמסטרדם. זכה שלוש פעמים בפרס דיזנגוף. אחרי מותו נערכה במוזיאון תל אביב תערוכה רטרוספקטיבית של יצירותיו. התגורר ברחוב ירושלים שבהדר הכרמל עם רעייתו הסופרת יהודית הנדל.
מאלי יעקב משה
עריכהיעקב מאלי (1987-1897), ראש המועצה הדתית בחיפה ופעיל ציבור. נולד בבלרוס היה ממייסדי תנועת המזרחי במינסק (1916). אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לוילנה והשתתף בייסוד תנועת צעירי המזרחי ו"החלוץ המזרחי". בשנת 1925 עלה לארץ, התיישב בחיפה והחל לעבוד כמורה בבית הספר אליאנס. היה ממייסדי שכונת תל עמל. חבר פעיל בוועד הקהילה של חיפה, ומשנת 1939 ואילך גם חבר הנשיאות וסגן ראש הקהילה העברית בחיפה. סייע רבות בהקמת מוסדות חינוך דתיים בעיר. ייסד את הספרייה התורנית בעיר וכיהן שנים רבות כיושב ראש המועצה הדתית בעיר. פרסם מאמרים בכתבי עת ובעיתונים שונים. זכה באזרחות כבוד של העיר חיפה.
מאפו
עריכהאברהם מאפו (1867-1807), סופר עברי, אבי הרומן העברי החדש, מראשוני תנועת ההשכלה במזרח אירופה. נולד בליטא למד בחדר ועבד כמורה לאחר נישואיו. ספרו "אהבת ציון" (1853) הכתוב בלשון מקראית מליצית נחשב לרומן העברי הראשון. הספר, מתאר את חיי היהודים בארץ ישראל בתקופת שלטונו של חזקיהו המלך. כאשר הספר יצא לאור חיו היהודים בעיירות "תחום המושב" ברוסיה בתנאי השפלה וניוון, והספר כבש את הלב ונתן דחיפה עצומה להתעוררות תנועת חיבת ציון. ספריו הנוספים: "אשמת שומרון", שעניינו בריב בין מלכות יהודה ומלכות שומרון, ו"עיט צבוע" המתאר את חיי היהודים בליטא על צביעותם וקנאותם הדתית. חיבר גם כמה ספרי לימוד.
מאציני
עריכהג'וזפה מאציני (1872-1805), מהפכן, הוגה הרעיון של תחיית איטליה. עם סיום לימודי משפטים, פעל למען שחרור איטליה ואיחודה. בשנת 1830 נאסר לשישה חודשים ואחר כך הוגלה למרסיי. בשהותו שם ייסד תנועה בשם "איטליה הצעירה", שניסתה להגשים את רעיונותיו. דגל בחרות ובשוויון לכל ובמשטר של רפובליקה דמוקרטית לכל האומות. בעת אירועי אביב העמים (1848) חזר לאיטליה והשתתף בהגנה על מילאנו מפני האוסטרים. לאחר מכן כיהן כאחד משלושת שליטיה של רומא, עד שהאוסטרים והצרפתים סילקו את הממשלה המהפכנית. משהוקמה איטליה העצמאית בשנת 1860, לא שב להתגורר במולדתו, ורק לאחר מותו זכה בהכרה כאחד מאבותיה של איטליה המודרנית.
מב
עריכהמבוא הכרמל
עריכהשם סמלי לבאים מצפון ורכס הכרמל לפניהם
מבוא חיפה
עריכהשם סמלי לבאים מדרום אל העיר חיפה ושכונותיה
מבצע יונתן
עריכהמבצע חילוץ נועז של צה"ל במרחק אלפי ק"מ מגבולות הארץ להצלת חייהם של 150 נוסעים יהודים וישראלים ממטוס חטוף, שהוחזקו בתור בני ערובה בידי חוטפיהם, פלשתינאים וגרמנים, בשדה התעופה אנטבה שבאוגנדה. הפעולה מוכרת גם בשם מבצע אנטבה. ב-26 ביוני 1976 נחטף מטוס אייר פרנס שהיה בדרכו מפריז לישראל והונחת באנטבה, תוך שיתוף פעולה מצד שלטונות אוגנדה בראשות אידי אמין. החוטפים דרשו שישוחררו 50 מחבריהם הכלואים בישראל ובמדינות אחרות. ישראל הודיעה על נכונותה לקיים משא ומתן עם החוטפים, ובמקביל תוכננה פעולת חילוץ. בפעולה המורכבת חוסלו המחבלים ובני הערובה פונו במטוסים. במהלך החילוץ נהרגו שלושה נוסעים ולוחם אחד, מפקד יחידת הפשיטה, סא"ל יהונתן (יוני) נתניהו, ועל שמו נקרא המבצע.
מבצע קדש
עריכהפעולה צבאית רחבת היקף, בשנת 1956, הקרויה גם מבצע סיני. הפעולה נועדה לשבש את כוונת מצרים להילחם נגד ישראל עם בעלות ברית ערביות נוספות, לדכא את פעולות ה"מסתננים" מעזה ולאפשר לישראל שיט בים סוף, אחרי שמצרים הטילה סגר ימי על אילת. המבצע תואם יחד עם בריטניה וצרפת שמטרתן היתה למנוע את הלאמת תעלת סואץ. המבצע הבריטי-צרפתי נכשל, ואילו צה"ל היכה את צבא מצרים והשתלט על סיני ורצועת עזה. המלחמה נפתחה ב-29 באוקטובר 1956 והסתיימה מאה שעות לאחר פתיחתה. צה"ל לקח שלל רב ומטרות המלחמה הושגו במלואן, אך הממשל האמריקאי כפה על ישראל לסגת.
מג
עריכהמג'דלאני ג'אן
עריכהמגדל אור
עריכה"מגדל אור" הוקם בשנת 1957 על ידי American–Israeli Lighthouse. משנת 2011 מופעל על ידי עמותת "יעדים לצפון", מיסודה של קרן רש"י. עוסק בשיקום תפקודי ותעסוקתי לאנשים עם לקויות ראייה ועיוורון.
מגורשי ספרד
עריכהלזכרם של היהודים שנאלצו להתנצר או לעזוב את ספרד בשנת 1492 ואת פורטוגל בשנת 1497. היהודים שנכנעו והתנצרו נקראו אנוסים. רבים מהם קיימו את מצוות היהדות בסתר, מפחד מפני האינקוויזיציה, אשר עינתה אותם והעלתה רבים מהם על המוקד. אחרי גירוש ספרד היה היעד המרכזי של המגורשים האגן המזרחי של הים התיכון ובייחוד תחום האימפריה העותומנית. חלקם הגיעו להולנד והתפזרו ברחבי אירופה. תהליך ההגירה נמשך כל המאה ה-16. המהגרים התארגנו בקהילות על פי מוצאם, לכל קהילה היו בתי כנסת, מנהיגים ומוסדות ציבור משלה.
מגידו
עריכהעיר מבצר קדומה בדרום עמק יזרעאל, בעלת חשיבות כלכלית ואסטרטגית רבה. ישבה בסמוך לדרך המלך שהובילה ממצרים לדמשק ולארם נהריים (עירק). בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל מגידו נמצאו לא פחות מ-20 ערים הבנויות זו על גבי זו. שלמה המלך ביצר אותה בחומות, ואחרי התפלגות המלוכה היתה לעיר חשובה בממלכת ישראל. לאחר חורבן בית ראשון, בימי שיבת ציון, נבנתה העיר מחדש, אך לא שבה לגדולתה. המקום מוזכר גם בברית החדשה, בחזון יוחנן על אחרית הימים, בשם ארמאגדון (שהינו שיבוש של הר-מגידו). בעקבות ניצחונו של המצביא אלנבי על הטורקים באזור, הוענק לו התואר "הלורד של מגידו". כאן גם ניטש הקרב האחרון במלחמת העצמאות שבו הובס צבא ההצלה הערבי.
מד
עריכהמה
עריכהמו
עריכהמודיעין
עריכהעיר קדומה (מודיעים) בהרי יהודה, שבה החל מרד החשמונאים בהנהגתו של הכהן מתתיהו. בקרבתה נמצאים גם קברי המכבים. לפני מספר שנים הוקמה מזרחית לרמלה עיר בשם זה. ראשיתה בשנת 1988 בהחלטת הממשלה להקים במקום עיר בנימוק שהדבר יקטין את צפיפות האוכלוסין באזור גוש דן. בשנת 1996 החל איכלוסה ובשנת 1998 קיבלה מודיעין מעמד רשמי של עיר.
מוהליבר
עריכהשמואל מוהליבר (1898-1824), מגדולי הרבנים ברוסיה, ממייסדי חובבי ציון וממייסדי הציונות הדתית ברוסיה. יליד וילנה, למד לימודי קודש ולימודי חול. שימש רב בערים שונות וקנה לו שם של איש ציבור, איש חינוך ומסדיר ענייני קהילות. בעקבות הפרעות ביהדות רוסיה בשנת 1881 התמסר לתנועת חיבת ציון ופעל להעלאת יהודים לארץ. נפגש עם הברון רוטשילד ושכנע אותו לתמוך בהתיישבות היהודית בארץ ישראל. בשנת 1884 היה נשיא כבוד של ועידת קטוביץ. ביקר בארץ בשנת 1890, סיור שרק הגביר את פעילותו הציונית. חיבר ספרי הלכה, אך כולם אבדו.
מונטיפיורי
עריכהמשה מונטיפיורי (1885-1784), בנקאי ומדינאי שחי באנגליה, מגדולי הנדבנים והשתדלנים שקמו לעם היהודי. נולד באיטליה למשפחה שמוצאה מספרד. נחשב למדינאי בעל שם וניצל את יוקרתו להתערבות לטובת היהודים בארצות שונות. היה פעיל יחד עם משפחת רוטשילד ובעלי שם אחרים בימי עלילת דמשק (1840). בשנת 1846 קיבל תואר אצולה מן המלכה ויקטוריה כאות הוקרה על פעולותיו. שנה אחר כך התמנה לשופט עליון. ביקר בארץ ישראל שבע פעמים. נערץ ואהוב על ידי היהודים, כונה סר מונטיפיורי בשם "השר משה". בביקוריו ניסה לשכנע את יהודי היישוב הישן לעסוק במלאכה ובחקלאות. פעל להקמת השכונה הראשונה מחוץ לחומות בירושלים, משכנות שאננים. יזם הקמת בניינים ומוסדות שונים ובהם בית מחסה לזקנים, בית הדפוס של ישראל ב"ק, בית אריגה, טחנת הרוח בירושלים ועוד.
מונש
עריכהסר ג'ון מונש (1931-1865), מהנדס אזרחי וקצין, היהודי הראשון שהגיע לדרגת לויטננט-גנרל בצבא הבריטי. יליד אוסטרליה, שירת שנים רבות בצבא ארצו. במלחמת העולם הראשונה היה מפקד בריגדה בחיל המשלוח האוסטרלי בחזית צרפת. נוכח יכולתו הגבוהה כמפקד קוּדם עד מהרה לתפקיד מפקד דיוויזיה, ולעיקר תהילתו זכה כמפקד הגיס האוסטרלי שמילא תפקיד מפתח בכמה מן החשובים שבקרבות שבהם לקח חלק הצבא הבריטי במלחמה זו. אחרי המלחמה חזר לעיסוקו כמהנדס וכיהן כסגן נשיא אוניברסיטת מלבורן. היה פעיל בענייני היהודים ובהסתדרות הציונית בארצו.
מוסול
עריכהעיר בצפון עיראק, השנייה בגודלה אחרי בגדד. ממוקמת על הגדה המערבית של החידקל הצפוני. העיר שוכנת בלב מישור רחב ידיים ופורה, בעל כמות משקעים במידה המספיקה לחקלאות בעל. בעבר ישבה על דרך השיירות הראשית שבין חלב שבסוריה לפרס. בתקופת האימפריה העותומנית היתה מרכז סחר חשוב. חוברה במסילת ברזל לבגדד בשנת 1940. כיום היא צומת כבישים מרכזי בצפון עירק. הקהילה היהודית שהיתה במקום הועלתה לארץ בעשור הראשון לקיום המדינה במבצע עזרא ונחמיה. כלכלתה נשענת ברובה על שדות הנפט הנרחבים שבסמוך לה. הקשר לחיפה מקורו בקו צינור הנפט שהזרים בזמנו נפט מעיראק לאזור בתי הזיקוק ונמל חיפה.
מור
עריכהשיח הגדל בדרום ערב ובמזרח אפריקה. השרף של מיניו השונים, המשמש כבושם וכחומר רפואה, מופק באמצעות חיתוכים בקליפת העץ. צבעו חום אדמדם, הוא בוער בקלות וכמעט שאינו מוציא עשן. בימי קדם השתמשו בארצות המזרח במור להעלאת קטורת ולהכנת שמני בושם.
מורג
עריכה"מורג הוא כלי חקלאי המשמש לפעולת הדישה. המורג הוא לוח גדול, על-פי רוב עשוי עץ, ובצידו התחתון נעוצים להבים קצרים מרובים; במורג הקדום יותר להבים אלו היו עשויים אבן צור ובמורג המודרני יותר הותקנו להבי ברזל. לוח זה נרתם לבהמה ונגרר במעגלים בגורן על מנת להפריד את הדגן מן המוץ, האיכר נהג בבהמה במושכות כאשר הוא עומד על המורג. מאז פותח הקומביין. בחקלאות המודרנית נפסק השימוש במורג במדינות רבות, אולם ישנן מדינות בהן עדיין משתמשים בכלי זה באופן המסורתי. ""הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות, תדוש הרים ותדוק, וכמוץ תשים. (ישעיהו מא,טו).
מוריה
עריכההר המוריה הנזכר בעקדת יצחק (בראשית ג 1). לפי הסיפור המקראי, אלוהים ציווה על אברהם להוליך את בנו יצחק לארץ המוריה ולהעלותו לעולה על אחד ההרים שם. לאחר שאברהם הניף את המאכלת כדי לשחוט את בנו עצר בעדו מלאך ה' וציווה עליו להקריב איל במקומו. מקום זה מיוחס כ"הר הבית", עליו הוקם מתחם בית המקדש. בשטחו שרידים רבים וגם מבנים המקודשים למוסלמים. באמצע המתחם שטח מוגבה ובמרכזו, בתוך מבנה כיפת הסלע, סלע גדול, שבמסורת היהודית מזהים אותו עם מקום העקדה ועם אבן השתייה מימי המקדש. קטע מהחומה המערבית של הר הבית הוא הכותל המערבי.
מורן
עריכהעץ או שיח ירוק עד ממשפחת היערתיים, שגובהו מגיע לרוב לשני מטרים בקירוב. תפוצתו ים-תיכונית. כיום הוא צמח מקובל ושכיח בגינות נוי. בחודש פברואר מבצבצות תפרחות סוככיות מראשי הענפים, וניצניהן ארגמניים. העץ זקוק ללחות רבה ועל כן אפשר למוצאו בר רק במפנים הצפוניים של המדרונות בהרי הגליל ובמערבו וכן בכרמל, אך גם שם הוא נדיר למדי.
מושלי יעקב
עריכהיעקב מושלי (1952-1885), חלוץ, ממציא, תעשיין ופעיל ציבור. נולד ביפו. למד בגרמניה הנדסת מכונות. שב ארצה ועבד 25 שנים בחברה שהפעילה את הרכבת החיג'אזית. פעל בסתר נגד שלטון הטורקים וניצל את מעמדו כדי לעזור לאנשי ניל"י. עם כיבוש האזור בידי הבריטים עבר לחיפה והמשיך את עבודתו ברכבת של ארץ ישראל. היה פעיל בחיי התרבות של העיר וממייסדי ועד הר הכרמל. היה ממקימי חברת "מפעלי המים במפרץ חיפה" שניצלה את מאגרי מי הגשמים. המציא שיטה של בניית בתים העמידים בפני רעידות אדמה; בתים כאלו נבנו ברחוב שנקרא בעבר שכונת מושלי (כיום שושנת הכרמל). פעל למען התיאטרון העברי ומפעלי תרבות נוספים.
מושקא חיה
עריכהחיה מושקא שניאורסון (1988-1901), אשתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, המכונה הרבי מלובביץ'. בבית אביה (רבי יוסף יצחק שניאורסון) וסבה (רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי) ספגה חינוך חסידי. בשנת 1929 התחתנה ועברה להתגורר בברלין. בשנת 1933 עברה המשפחה לפריז, ועם כניסת הנאצים לפריז החלה במסע נדודים בצרפת, דרך וישי וניצה, ובשנת 1941 הגיעה לארצות הברית. הרבנית שניאורסון נחשבה לבעלת ידע רב בתחומים שונים ומגוונים, שלטה בשבע שפות, הרבתה לעזור לנזקקים אך כל פעילותה נעשתה בצנעה ובמסירות לבעלה האדמו"ר. נטמנה בחלקת חב"ד בבית העלמין על שם מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק.
מז
עריכהמח
עריכהמח"ל
עריכהכ-3,000 מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) באו לארץ בזמן מלחמת העצמאות לתרום מניסיונם הצבאי והמקצועי לצה"ל הצעיר. לא כולם היו ציונים או יהודים. תרומתם היתה איכותית בשל כישרונם, ניסיונם, מסירותם וידיעתם את תורת הלחימה המודרנית. השפעתם היתה ניכרת בעיקר בחילות הטכניים כמו חיל הים, חיל התותחנים וחיל האוויר. רוב לוחמי מח"ל היו אלמונים בחייהם ובמותם, כי הם התנדבו בניגוד לחוקי ארץ מוצאם. אחד מאנשי המח"ל היה האלוף דוד מרכוס. כיום באים ארצה מתנדבים יהודים מחו"ל כדי לעזור לצה"ל בתוכנית הקרויה שר-אל.
מחניים
עריכהעיר קדומה בעבר הירדן, בנחלת בני גד. בשנת 1939 הוקם קיבוץ הנושא שם זה, בסמוך לראש פינה. למקום היסטוריה ארוכה. אדמותיו נרכשו בשנת 1892 בידי פיק"א, ובשנת 1898 נוסדה במקום מושבה על ידי יהודי ההר, יהודים שעלו מקווקז, אך ננטשה אחרי שלוש שנים. ניסיונות התיישבות נוספים לא עלו יפה. במלחמת העצמאות נמצא היישוב בקו החזית מול הסורים. בשנת 1952, בעת הפילוג בתנועה הקיבוצית, פרשו ממנו מקצת חבריו. אחרי פרישתם הצטרף לקיבוץ גרעין של המחנות העולים.
מט
עריכהמטמון
עריכהאוסף של דברים יקרים. "אלוהיכם ואלוהי אביכם נתן לכם מטמון"
מי
עריכהמייבלום דורון
עריכהדורון מייבלום, שופט בית הדין לעבודה בחיפה. השופט מייבלום בן חיפה, היה פעיל בתנועת "הצופים" ובארגונים שונים ופנה מפרקטיקה פרטית לשליחות הציבור - תחילה בפרקליטות הצבאית ואחר כך בבית הדין לעבודה. במקביל היה מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. הוא התגלה כשופט בעל מעורבות עמוקה ורגישות רבה לצורכי החברה והפרט. השופט מייבלום נפטר בטרם עת בשנת 2000.
מיכ"ל המשורר
עריכהראשי תיבות שמו של מיכה יוסף הכהן לבנזון (1852-1828), משורר עברי מתקופת ההשכלה. יליד ליטא. בבית אביו המשורר אד"ם הכהן בוילנה רכש השכלה כללית והשכלה עברית רחבה. כן למד מספר שפות. את תחילת דרכו הספרותית עשה כמתרגם לעברית של שירים ומחזות מגרמנית, פולנית וצרפתית. בגיל 17 לקה בשחפת ויצא לעיירות מרפא, שם הוטב מצבו ונכתבו רוב יצירותיו. עם אלו נמנים שירים ליריים ופואמות היסטוריות-רומנטיות ברוח התקופה. נושאי שירתו הושפעו ממחלתו הקשה. נפטר בהיותו בן 24. יצירותיו כונסו לראשונה ב"כל שירי אד"ם ומיכ"ל".
מיכאל
עריכהמיכאל אלניקוב (1938-1880), פעיל ציוני, עורך דין, סוחר ותעשיין, חלוץ ומנהל חברות. נולד ברוסיה, למד משפטים באוניברסיטת חארקוב. עסק בתעשייה ובסחר בנפט. ייסד את הוצאת הספרים "קדימה" (ברוסית). נלחם להגנת זכויותיהם של יהודי רוסיה, ובמקביל נגד תוכנית אוגנדה. היה חבר המרכז הציוני ברוסיה, וממלא מקום המזכיר הכללי של ועד המשלחות היהודיות בפריז. בהמשך התמנה למנהל המועצה הכלכלית של ההסתדרות הציונית בלונדון. בשנת 1926 עלה לארץ והתיישב בחיפה. כיהן כיושב ראש ומנהל חברת "הכשרת מפרץ חיפה". שימש יושב ראש ועד הדר הכרמל, יושב ראש משפט השלום בחיפה, חבר הוועד המנהל של הטכניון וחבר המרכז העולמי של ההסתדרות הציונית. נפטר בצרפת והובא לקבורה בחיפה.
מיכואלס שלמה
עריכהשלמה מיכואלס (1948-1890), שחקן ובמאי יהודי שהוצא להורג בעת משטר סטאלין בברית המועצות. נולד ברוסיה בשם שלמה ופסי. למד משפטים באוניברסיטת פטרבורג, אולם בשנת 1919 הצטרף לבית הספר לתיאטרון האידי של אלכסנדר גרנובסקי. לימים הפך לשחקן הראשי ולמנהל בית הספר. נודע כאחד השחקנים היהודים הגדולים, ומשחקו כמלך ליר בשנת 1938 תואר כחוויה בלתי נשכחת. קיבל את תואר "שחקן העם", את "אות לנין" ואת "פרס סטלין" לבימוי. בימי מלחמת העולם השנייה שימש ראש "הועד היהודי האנטי-פשיסטי" (יחד עם איליה ארנבורג ואחרים) ומתוקף תפקידו זה ביקר בארצות הברית. נרצח בתאונת דרכים מבוימת, כמוהו כפעילים רבים בתרבות היהודית בימי סטאלין.
מילכה
עריכהדמות תנ"כית. בתו הרביעית של צלפחד.
מילסון יוסף צבי
עריכהיוסף צבי מילסון (1961-1896), ממייסדי שכונת בת-גלים וחבר מועצת עיריית חיפה. נולד באוקראינה. בשנת 1913 היגר לארצות הברית, ובזמן מלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד העברי והגיע לארץ עם ראשוני המתנדבים בראשית 1918. כשנפתח "המשרד לעבודות ציבוריות", נכנס להנהלתו בחיפה. ארגן קבוצות פועלי בניין לביצוע עבודות בנייה בחיפה ובסביבתה. השתתף בארגון אגודת פועלי הבניין ולשכת העבודה בחיפה ושימש בהן מזכיר. ממייסדי שכונת בת-גלים, שם אף בנה את ביתו, והיה חבר הנהלת השכונה שנים רבות. היה חבר בהגנה. בשנת 1933 יסד חברת בנייה בשם "בונה" והקים מבני ציבור רבים בעיר ובהם בית התעשייה, שנועד בין השאר לחלוש על ואדי רושמיה. שימש יושב ראש ארגון הקבלנים והבונים בחיפה והיה חבר מועצת העירייה.
מילר נחום
עריכהנחום מילר (1943-1858) מחלוצי התעשייה בארץ ומבוני חיפה העברית. יליד ליטא, עלה ארצה בשנת 1886. התיישב תחילה ביפו ובהמשך עבר עם משפחתו להתגורר בראשון לציון, שם עבד ביקב של המושבה והיה אחראי על קדיחת הבאר הראשונה בו. הרכיב בו את המשאבה הראשונה שהונעה בקיטור. משנת 1896 פעל במתכונת דומה ביקב של זכרון יעקב, ובשנת 1905 הגיע לחיפה. באזור תחנת הרכבת המזרחית בעיר הקים את בית המלאכה המכני הראשון, נחום מילר ובניו, שבו עסקו בחרטות, בשיווק של מכונות חקלאיות ומשאבות ובשירותים לתעשיות היין והשמן. ביצע עבודות רבות עבור מסילת הברזל החיג'אזית. בשנתים האחרונות למלחמת העולם הראשונה היה "מוכתר" הקהילה היהודית בעיר ונטל חלק בניהול ענייני הקהילה.
מימון הרב
עריכההרב יהודה לֵיב הכהן פישמן מימון (1962-1875), זוכה פרס ישראל על מפעל חיים (1958). רב ציוני, ממייסדי ומנהיגי תנועת המזרחי, שר בממשלת ישראל. נולד ברוסיה. למד בישיבות ליטא, שימש רב בסרביה והיה לציוני. היה ציר בקונגרסים הציונים משנת 1909 עד קום המדינה. עלה לארץ בשנת 1913, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גלה ומצא מקלט בארה"ב. עם שובו לארץ בשנת 1919 עמד בראש תנועת המזרחי והשתתף עם הרב קוק בהקמת הרבנות הראשית לארץ ישראל. עם קום המדינה התמנה לשר הדתות וכיהן במשרה זו שנתיים.
מירון
עריכההר בגליל העליון, שלמרגלותיו היתה העיר מירון, עיר חשובה בימי המשנה והתלמוד. כאן ישב רבי שמעון בר יוחאי, מחכמי המשנה במאה השנייה ולפי המסורת מחברו של ספר הזהר. במקום נמצאים קברו, קבר בנו אלעזר וקברי החכמים רבי יצחק נפחא ורבי יוחנן הסנדלר. במקום מערות קבורה מימי המשנה והתלמוד, אחת מהן מיוחסת להלל ואחת לשמאי. הילולת ל"ג בעומר מתקיימת מידי שנה במירון ליד קבר רשב"י. בשנת 1949 נוסד במקום המושב מירון.
מכ
עריכהמכליס משה אהרון
עריכהמשה אהרון מכליס (1951-1873), פעיל ציוני ברוסיה ובפולין, ממייסדי חיפה העברית. נולד בבלרוס, למד ב"חדר" ובישיבה. עסק במסחר עצים והשתייך לחובבי ציון. תרם רבות לחינוך היהודי הלאומי-דתי בפולין; היה אחראי להקמתם של "חדרים" מתוקנים לחינוך עברי לאומי-דתי בורשה. בשנת 1920 עלה לארץ והשתקע בחיפה, כאן עסק במסחר בחומרי בניין ובמקביל בפעילות ציונית וציבורית. היה חבר ועד קרן היסוד מראשיתו, חבר ועד קהילת חיפה, חבר המועצה הדתית ויושב ראש מושב זקנים בעיר. למרות גילו המתקדם שירת כמתנדב בשירותי ההצלה העירוניים בימי מלחמת העולם השנייה. כתב בעיתון "הארץ" מאמרים בנושאי ציונות ובעניינים ציבוריים ולאומיים.
מל
עריכהמל"ל
עריכהראשי תיבות שמו של משה לֵיבּ לילינבלום (1910-1843), סופר ומבקר עברי, מאבות העיתונות העברית החדשה, מראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה וממייסדיה. יליד ליטא. בעקבות פרעות 1881 ברוסיה נעשה חבר נלהב של אגודת חובבי ציון והצטרף לתנועה המדינית הציונית של הרצל. היה ראש ישיבה, ואחר כך איש ה"השכלה" וסוציאליסט. בהעברת היהודים לפרנסות יצרניות ראה פתרון לבעיותיהם. ערך את העיתון האידי "קול מבשר", וכתב גם ב"המליץ" וב"השחר". באוטוביוגרפיה שלו, "חטאת נעורים", סיפר על דרכו ממורשת הדת החרדית ועד שלילתה על ידו. העלה על נס את חשיבותה של הפעולה המתמדת למען התיישבות בארץ. דגל בציונות המעשית ובכינון מדינה בארץ ישראל.
מלצ'ט
עריכההבארון ארתור מוריץ מונד, לורד מלצ'ט (1930-1868), יליד אנגליה ממוצא יהודי שחונך כנוצרי. תעשיין ומדינאי בריטי. היה חבר הפרלמנט מטעם המפלגה הליברלית ושר בממשלתו של לויד ג'ורג'. בשנת 1926 עבר למפלגה השמרנית. התקרב לרעיון הציוני בהשפעת ידידו חיים וייצמן. השתתף כאחד מראשי "הלא-ציונים" בהקמת הסוכנות היהודית המורחבת. עם פרסום "הספר הלבן" התפטר מתפקידו במחאה נגד הממשלה הבריטית. בשנת 1929 התגייס לעזרת המרכז החקלאי ורכש אדמות בשרון עבור פועלי הפרדסים, שם הוקם עבורם מחנה ונקרא על שמו, תל מונד. בנה לעצמו וילה על גדות הכנרת הידועה כוילה מלצ'ט ובית בתל מונד.
ממ
עריכהממון
עריכההון, כסף, רכוש. "אשרי איש נמצא תמים ואחר ממון לא נלוז" (בן-סירא ל"א י"א).
מנ
עריכהמנגר איציק
עריכהאיציק מאנגר (1969-1901), אמן הבלדה, השירה והמחזה באידיש. יליד רומניה. ספר שיריו הראשון, "כוכבים על הגג", פורסם בשנת 1929, אז עבר להתגורר בורשה ובהמשך בפריז. בספרו השני, "פנסים ברוח", הגיעה שירתו לפסגתה. בשיריו שילב מוטיבים מסורתיים וצורות מודרניות. בספרו המפורסם ביותר, "שירי החוּמש", מתוארות הדמויות של האבות המקראיים כדמויות ריאליסטיות בנות זמנו . עיבד את מחזותיו של גולדפדן ואף פרסם יצירות בעברית. עם כניסת הנאצים לצרפת נמלט ללונדון, בה התגורר עד 1951, ומשם עבר לניו יורק. בשנת 1967 עלה לארץ בהיותו חולה מאוד ונפטר שנתיים לאחר עלייתו. מדי שנה מחולק פרס ליצירה ספרותית על שמו.
מנדלי מוכר ספרים
עריכהשמו הספרותי של שלום יעקב אברמוביץ (1917-1835), מגדולי הסופרים העבריים וכותבי אידיש. נולד בבלרוס, התייתם מאביו בגיל 13 ומאז הרבה לנדוד. בשנת 1881 התיישב באודסה וביתו היה למרכז הספרות העברית בעיר; ביאליק נמנה עם חבריו-תלמידיו. כתב את סיפוריו באידיש ותרגם אותם בעצמו לעברית, שהיתה מופת לדורות. כונה "בעל הנוסח". סיפורו "מסעות בנימין השלישי" הומחז אחרי מותו והוצג בעברית בישראל. בסיפורו האליגורי "סוסתי" הנציח את המצב הירוד של המוני היהודים ברוסיה, שנרדפו על ידי שלטון הצארים. ברוח ההשכלה, אך ביתר כישרון מרוב סופריה, מתח ביקורת על חיי העיירה ועל הקרתנות ששררה בה.
מנדלסון דבורה
עריכהדבורה מנדלסון (1975-1904), חברת מועצת עיריית חיפה ופעילת ציבור. נולדה ביפו. למדה הוראה לגיל הרך בסמינר לוינסקי. מהחברות הראשונות במכבי הצעיר וממייסדות תנועת הצופים בארץ. שימשה מורה ומחנכת בבית ספר התיכון הפרטי הראשון בחיפה לטכניקה ומסחר שייסד וניהל בעלה, המהנדס יוסף מנדלסון. נמנתה עם המקימות של לשכת "יהודית מונטיפיורי" של בנות ברית בחיפה ואף כיהנה כנשיאה בלשכה זו. עם קום המדינה היתה בין מייסדות ארגון נשים ציוניות כלליות בחיפה. עשתה רבות למען רווחת התושבים בעיר. הוענקה לה אזרחות כבוד של העיר חיפה.
מנחם
עריכהמנחם אוסישקין (1941-1863), מנהיג ציוני, ממייסדי תנועת חיבת ציון. יליד בלרוס, קיבל חינוך תורני ואחר כך פנה להשכלה כללית. בהיותו כבן 18 הקים סניף של חובבי ציון במוסקבה. בשנת 1896 נפגש בוינה עם הרצל, ומיד דבק בתורתו. נבחר לחבר הנשיאות בקונגרס הציוני הראשון בבזל (1897). נמנה עם המתנגדים החריפים ביותר של תוכנית אוגנדה. בשנת 1903 ביקר בארץ והיה ממקימי הסתדרות המורים העבריים. שב לרוסיה והיה פעיל בתנועה הציונית. בשנת 1919 עלה ארצה. משנת 1921 היה ראש ההנהלה הציונית. היה ממייסדי האוניברסיטה העברית בירושלים. עמד בראש קרן קיימת לישראל משנת 1923 עד יום מותו.
מנילה
עריכהבירת הפיליפינים ועיר הנמל הראשית של המדינה. עיר תאומה של חיפה. שוכנת לחוף מפרץ מנילה בדרום מערב האי לוזון. מנילה נוסדה בשנת 1571 על ידי מתיישבים ספרדים ממקסיקו. מהמאה ה-17 נכבשה מספר פעמים בידי עמים שונים, ובמלחמת העולם השנייה כבשו אותה יפן ואחר כך ארה"ב. מנילה הופצצה ונהרסה בתקופת המלחמה ולאחריה שוקמה והפכה לעיר תעשייה. הבירה הרשמית הועתקה לקזון סיטי שבפרברי מנילה. נמלה הוא מן המעולים בעולם, והיא גם מרכז תעשייתי חשוב של טקסטיל, תרופות ועיבוד מזון.
מנצור
עריכהמשפחה נוצרית ותיקה בחיפה של ימי המנדט, מהעדה היוונית-קתולית. בני המשפחה היו מגדולי הסוחרים ובעלי הקרקעות בעיר ובסביבתה. עם הבולטים במשפחה זו נמנים דיב מנצור, חבר מועצת העיר בשלהי המאה ה-19 שעבד כמתרגם למען הקונסוליה הצרפתית בחיפה; אסכנדר ואִברהים מנצור, חברי מועצת העירייה בשלהי התקופה העותומנית וחברים בבית הדין של העדה; ואליאס מנצור, שמילא מספר משרות מינהליות והיה חבר מועצת העיר בשנים הראשונות של המנדט הבריטי.
מס
עריכהמסדה
עריכהשמה הלועזי של מצדה. באתר מצדה שבמדבר יהודה יש שרידי ארמון ומצודה גדולה מימי בית שני, שנבנתה בראש צוק שגובהו 450 מ' מעל ים המלח. לפי יוסף בן מתתיהו, מצדה נבנתה בידי יונתן החשמונאי כמקלט לעת צרה. הורדוס הוסיף לבנותה ולבצרה, עד שהפכה לאחד המבצרים החזקים ביותר ביהודה. בימי המרד הגדול נתפסה בידי המורדים ואחרי נפילת ירושלים התלכדו בה אחרוני הקנאים בראשותו של אלעזר בן-יאיר, והחזיקו מעמד שלוש שנים כנגד חילות הרומאים. משנוכחו 960 המגינים כי אפסה תקוותם, העלו את המצודה באש והתאבדו. בתקופה הביזנטית שימשו חורבות מצדה מקום משכן לנזירים מתבודדים, שגם הקימו במקום כנסייה קטנה. בשנת 1964 הוחל במקום בחפירות בקנה מידה גדול בניצוחו של פרופ' יגאל ידין. מאז הפך המקום לאתר תיירות "חובה". ברחוב תחנה של הכרמלית בשם מצדה.
מסילת הברזל
עריכהקו רכבת, דרך מתוקנת למהלך קרונות רכבות, עשויה פסי ברזל המונחים על גבי אדנים.
מסילת ישרים
עריכהחיבור נודע של רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל, 1747-1707). בחיבור זה מדריך רמח"ל את הקורא בתיקון המידות, תוך עלייה הדרגתית בהתנהגות המוסרית, עד שייעשה צדיק גמור. הספר נחשב עד היום לאחד הספרים החינוכיים החשובים ביותר בקרב כל חוגי שומרי התורה והמצוות וכ"ספר המוסר היהודי". בישיבות השונות ובחוגי לומדי התורה הלימוד והעיון בו הוא בגדר חובה. הספר השפיע רבות על המסורת הנהוגה בבית מדרשו של הגאון מווילנא (הגר"א) ועל חסידות הבעל שם טוב. "מסילת ישרים" נכתב בשנת 1740, בעת שהותו של רמח"ל באמסטרדם. בגיל ארבעים עלה לארץ ישראל, וזמן קצר אחר כך נספו הוא ובני משפחתו במגפה.
מע
עריכהמעברות
עריכהקיבוץ בשרון, בעמק חפר, צפונית-מזרחית לנתניה. נקרא על שם המעברות העתיקות שבנחל אלכסנדר. נוסד בשנת 1933 בידי גרעין של השומר הצעיר מרומניה, פולין בולגריה והונגריה, שהתארגן בשנת 1924. לפני קום המדינה שימש הקיבוץ בסיס אימונים של הפלמ"ח ותחנת מעבר למעפילים. כלכלת מעברות מבוססת על חקלאות ותעשייה. בשטח בריכת הדגים של הקיבוץ מצויים שרידי יישוב מהתקופה הכלכוליתית המאוחרת ומתקופת הברונזה הקדומה והתיכונה. כן נמצאו במקום מערות קברים קדומות.
מעין
עריכהסמל למים חיים, טהורים, הנובעים ממקור ראשון. לפני שהכרמל היה מיושב נבעו בו מעיינות אחדים. חלקם "גויסו" לאספקת מי שתייה לתושבים שהתרבו. בקצה הרחוב נמצא מגדל המים הישן של אחוזה.
מעלה הדקר
עריכהלהנצחת זכרם של 69 ימאי הצוללת דקר. המדרגות מתחילות במחלף אלנבי, יורדות למוזיאון ההעפלה וחיל הים ליד אנדרטת הצוללת דקר ומסתיימות בשדרות ההגנה.
מעלה השחרור
עריכהלכבודם של משחררי חיפה. במקום היה הקרב המרכזי בימי מלחמת העצמאות, במהלך כיבוש העיר התחתית; בעוד אנשי ההגנה ירדו מהדר הכרמל, עלה במעלה ההר כוח ההגנה מהעיר התחתית בכיוון רחובות שיבת ציון ומעלה השחרור של ימינו. בעבר נקרא הרחוב הבורג', על שם המבצר הצלבני (בורג) הניצב בו עד היום. קביעת השם החדש נעשתה לקראת יום העצמאות השלישי של המדינה.
מפ
עריכהמצ
עריכהמצובה
עריכהקיבוץ בגליל המערבי, לא הרחק מקיבוץ חניתה. מקור השם בעיירה פי-מצובה הנזכרת בתלמוד, שזוהתה כ"חירבת מעצוב" הסמוכה. נוסד בשנת 1940 בידי גרעין עליית נוער מגרמניה, שאליו הצטרפו עולים מצ'כוסלובקיה ומהונגריה, ואחרי הקמת המדינה עולים מארצות מערב אירופה וילידי הארץ. מחמת חוסר קרקע ומים השתכנו חבריו בשנים הראשונות בחניתה. במלחמת העצמאות היה הקיבוץ במצור עד שחרור הגליל המערבי במבצע בן עמי. בקיבוץ אוסף ארכאולוגי מקומי וכן מרכז זוחלים ובו עשרות מיני נחשים ולטאות.
מצפה
עריכהמקום גבוה יחסית ממנו יש קוי ראיה אל הנוף הסובב אותו. בשם זה נקראה למשל מושבה במזרח הגליל התחתון, ממערב לטבריה. היישוב צופה על הכנרת וזה מקור שמו. בדומה, מהרחוב הנושא שם זה, ניתן היה לצפות בחופשיות אל עבר מפרץ חיפה, עמק זבולון והגליל.
מק
עריכהמקור ברוך
עריכהשם ספרו של האדמו"ר ברוך הגר מסערט-ויז'ניץ (1964-1895), ממנהיגי היהדות החרדית ברומניה ומן התומכים הנלהבים ביישוב הארץ. בשנות השואה הוגלה עם יהודי בוקובינה לטרנסניסטריה, שם שהה שנתיים וחצי וקיים בסתר בית תפילה ולימוד תורה. נולד ברומניה, עלה ארצה בשנת 1947 והתיישב בחיפה, בה נפטר. ממקימי השכונה רמת ויז'ניץ. הקים את מוסדות התורה "יחל ישראל" ומוסדות ציבור אחרים. חבר מועצת גדולי התורה, מראשי אגודת ישראל והחינוך העצמאי. רוב כתביו אבדו בשואה. "מקור ברוך", העוסק בפרשנות התורה ומועדי ישראל, ראה אור בארץ.
מקלף מרדכי רא"ל
עריכהמרדכי מקלף (1978-1920) הרמטכ"ל השלישי של צה"ל, ממשחררי חיפה במלחמת העצמאות. יליד מוצא, ניצל עם אחותו מהטבח שערכו ערבים במושבה. בוגר בית הספר הריאלי בחיפה. התנדב לשורות ההגנה והצטרף ל"פלוגות הלילה המיוחדות" של וינגייט. במלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי והיה מפקד פלוגה בבריגדה היהודית. עם פרוץ מלחמת העצמאות היה מפקד גדוד חי"ש בחטיבת כרמלי ופיקד על כיבוש העיר התחתית של חיפה. השתתף בקרבות בגליל ובכיבוש עכו. עם הקמת צה"ל מילא שורה של תפקידים בכירים ובהם ראש המחלקה לתפקידי מטה, סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. בשנת 1952 מונה לרמטכ"ל השלישי של צה"ל, למשך שנה אחת בלבד על פי בקשתו, לאחר שיגאל ידין התפטר מתפקידו. עם פרישתו מצה"ל (1954) היה מנכ"ל מפעלי ים המלח ואחר כך מנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר.
מר
עריכהמרגולין פנחס
עריכהפנחס מרגולין (1951-1889), עורך דין, פעיל ציבור ויזם כלכלי. חבר מועצת העירייה במשך עשרות שנים. נולד ברוסיה ולמד משפטים באוניברסיטת חארקוב. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל וניהל חברה בשם "הבונה". היה ממייסדי הנמל והטחנות הגדולות בחיפה ומיוזמי הקמת המושבה בנימינה. היה ממייסדי שכונת בת גלים ומראשוני המתגוררים בה (1924) ויושב ראש ועד השכונה. מהוגי מפעל שיכון חיילים משוחררים שהוקם בשכונה. ראשון עורכי הדין היהודים בחיפה ומספר שנים יושב ראש אגודת עורכי הדין.
מרגלית
עריכהפנינה, אבן יקרה נוצצת לבנה, צהובה או שחורה, הנוצרת בתוך רכיכות ממחלקת הצדפות. בהיקלע גוף זר קטן כגון גרגר של חול לקונכיה הוא מתעטף שכבות שכבות של חומר צדף, אותו מפרישה הצדפה וכך נוצרת המרגלית.
מרווה
עריכהסוג עשבים ושיחים רב-שנתיים ממשפחת השפתניים. הסוג נפוץ באזורים ממוזגים וטרופיים. בארץ גדלים בר כ-20 מינים, ועוד כעשרה מינים תורבתו, חלקם לנוי וחלקם כצמחי תבלין. בין המינים הנפוצים בישראל: מרווה דגולה, מרווה משולשת, מרווה ריחנית ומרוות ירושלים. עלי המרווה משמשים לתיבול ולהכנת תה רפואי, כנגד מחלות ופגעים שונים כמו כאבי בטן, הצטננות, פחד, שגרון ולחץ דם גבוה. נזירי הכרמל נהגו לשווק "ליקר כרמל" שהכיל תמצית עלי מרווה.
מרחביה
עריכההיישוב העברי הראשון בעמק יזרעאל, חווה חקלאית שהוקמה בשנת 1911 והתפרקה בשנת 1922. באותה שנה הוקם בסמוך המושב מרחביה ובשנת 1929 הוקם הקיבוץ מרחביה. השם לקוח מן הפסוק "מן המֵצר קראתי יה ענני במרחב יה" (תהילים קיח 5), בהשפעת הנוף רחב הידיים המשתקף מהתל שבתחומו. הקיבוץ נוסד על ידי חברי השומר הצעיר ובהם היה מאיר יערי ממנהיגי התנועה.
מרים
עריכהמרים הנביאה, אחותם של משה ואהרון, בת עמרם ויוכבד. תקופתה: המאה ה-13 לפנה"ס. על פי הסיפור של הולדת משה, לאחר שהונח בתיבה ניצבה אחותו מרחוק לדעת מה ייעשה לו, וכשבאה בת פרעה, הציעה האחות כי תלך ותקרא למינקת מן העבריות. המסורת הפרשנית זיהתה אחות זו עם מרים. מתה ונקברה בקדש ברנע.
מרכוס דוד
עריכהדוד מרכוס (1948-1902), קצין בצבא ארצות הברית, אלוף בצה"ל. בוגר האקדמיה הצבאית ווסט פוינט. במלחמת העולם השנייה השתתף בפלישה לנורמנדי. אחרי המלחמה השתייך לממשל הצבאי האמריקאי בגרמניה והיה ראש האגף לחקר פשעי מלחמה של הנאצים, שם נחשף לשואת יהודי אירופה והתקרב לרעיון הציוני. כשפרצה מלחמת העצמאות נענה לבקשת הסוכנות היהודית וההגנה ובא לארץ לשמש יועץ צבאי תחת שם בדוי: מיקי סטון. הוענקה לו דרגת אלוף והוא מונה על ידי בן גוריון לפקד על חזית ירושלים. ביוני 1948, כחצי שנה לאחר שהגיע לארץ, נורה בחשיכה בטעות בידי שומר במטה הפיקוד באבו גוש.
מרכוס הרב
עריכהברוך מרכוס (1961-1870), רב ראשי של חיפה. נולד בליטא, שם הוסמך לרבנות. לאחר נישואיו עלה לארץ ישראל. שהה ביפו ועבר לירושלים, שם ייסד וניהל את ישיבת אור חדש. בשנת 1906 התמנה לרב הראשי האשכנזי של חיפה וכיהן בתפקידו 55 שנה. כיהן כיושב ראש הראשון של בית הדין הרבני בחיפה. התמסר לייסודו ולחיזוקו של ועד הישיבות בארץ ישראל, והיה חבר מועצת הרבנות הראשית לארץ ישראל. בשנותיו האחרונות נבחר לנשיאות הכבוד של תנועת המזרחי בחיפה. פירסם חידושי תורה בבימות תורניות שונות ואת החיבור "אמרי ברוך". היה לו חלק נכבד בניהול ענייני הדת והרבנות בארץ.
מרסיי
עריכהעיר נמל בצרפת השוכנת לחוף מפרץ ליון שבים התיכון. נוסדה סמוך ל- 600 לפנה"ס על ידי מתיישבים יוונים. נכבשה ונשלטה בידי עמים רבים. בשנת 1841 עברה עם פרובנס כולה לשלטון בית המלוכה הצרפתי. כיבוש אלג'יריה (1830) ופתיחת תעלת סואץ (1869) העלו את חשיבותה, והיא גדלה והיתה לאחד הנמלים החשובים בעולם. במלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים חלקים גדולים מהנמל ומהעיר העתיקה וכבשו את העיר. הרחוב, המסתעף מדרך צרפת, נקרא כך לכבוד ביקורו בעיר של ז'סטין דה פר, ראש עיריית מרסיי, באמצע שנות השישים של המאה ועשרים.
מרקוני גוליאלמו
עריכהג'וליאלמו מרקוני (1937-1874), מהנדס חשמל ופיזיקאי איטלקי, זוכה פרס נובל לפיזיקה (1909). המציא את התקשורת באמצעות רדיו. לאחר שקרא על גילוי גלי הרדיו בנה מכשיר ההופך גלים אלה לאותות חשמליים. בשנת 1895 השכיל לשדר אותות למרחק של שני ק"מ, ובשנת 1901 הצליח לשדר אות מורס אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי. הצלחת הניסוי הנועז סימנה את תחילת "כיווץ" המרחקים על פני כדור הארץ ושימשה נקודת זינוק לתעשיית האלקטרוניקה. את פרס נובל קיבל ביחד עם קארל בראון. בשנת 1929 הוענק לו התואר מרקיז והוא התמנה לחבר בסנאט האיטלקי.
מש
עריכהמשאש הרב
עריכההרב יוסף משאש (1974-1892), מגדולי הפוסקים בצפון אפריקה, רב ראשי לחיפה. נולד במרוקו וגדל שם. קיבל חינוך תורני מסורתי. שימש שנים ארוכות כרב הקהילה בתלמסן שבאלג'יר. שב למרוקו ובשנת 1964 עלה לארץ וכיהן כרב הראשי של מחוז חיפה. חיבר מספר ספרים. כתב פיוט ליום העצמאות שנוהגים לאומרו במספר בתי כנסת בירושלים ובחיפה בערב, אחר תפילת העמידה. נודע בפעילותו למען הזולת.
משה חיים שפירא
עריכהמשה חיים שפירא (1970-1902), מנהיג המפלגה הדתית הלאומית (מפד"ל) ושר בממשלות ישראל. יליד רוסיה, שם היה ממנהיגי תנועת המזרחי. עלה ארצה בשנת 1925. שימש כציר בקונגרסים הציונים משנת 1925, וכיושב ראש הסתדרות הפועל המזרחי. היה חבר ההנהלה הציונית וראש מחלקת העלייה. עם הקמת המדינה היה שר העלייה והבריאות בממשלה הזמנית, חבר בכנסת הראשונה עד השביעית, שר הפנים, הבריאות, הסעד והדתות. נודע בעמדותיו המדיניות המתונות. השם חיים נוסף לו כ"סגולה" כשנפצע קשה בשנת 1957 מרימון שהושלך בכנסת.
משמר הגבול
עריכהזרוע מבצעית קרבית של משטרת ישראל, שהוקמה במטרה לשמור על גבולות המדינה ולסייע בשמירת ביטחונה הפנימי. הוקמה בשנת 1950, במסגרת צה"ל וכעבור שנה הועברה למשטרה. ייחודה הוא ניידותה והיכולת המבצעית הגבוהה של אנשיה. שילובה במשטרה כולל פעילות נגד מחבלים ופעולות בתחום שמירת הסדר הציבורי, בעיקר בערים הגדולות. במסגרת משימות הביטחון השוטף בקווי העימות עוסקת היחידה בארגון היישובים מבחינה ביטחונית ובאבטחת מתקנים חיוניים למדינה.
משמר העמק
עריכההיישוב העברי הראשון במערב עמק יזרעאל, קיבוץ. נוסד בשנת 1926 על ידי חברי השומר הצעיר יוצאי פולין. באפריל 1948 התחולל במקום קרב קשה מאוד, כאשר יחידות מ"צבא ההצלה" של פאוזי אל-קאוקג'י ניסו לכבוש את הקיבוץ. "צבא ההצלה" היה כוח של כ-4,000 לוחמים שארגנה הליגה הערבית, שפעל בעיקר בגליל ובשומרון. לניצחון עליהם היתה חשיבות אסטרטגית רבה, שכן מטרתם היתה לחסום את הכביש בין ג'נין, מעוז הערבים, לחיפה. הקיבוץ הצליח להדוף את המתקפה וקאוקג'י אולץ לסגת. בקיבוץ אוסף ארכאולוגי ובו ממצאים שהתגלו בסביבתו. בגבול הקיבוץ הדרומי נמצאת מערת הפלמ"ח, ששימשה לאימוני הפלמ"ח לפני קום המדינה.
משעול יהודית ומאיר
עריכהיהודית ומאיר בר רב האי– אוהבי חיפה ובין משחרריה במלחמת העצמאות. מתנדבים לקידום ייחודה בחינוך, תרבות ובריאות. יהודית (1922–1996) נשיאת יע"ל (יד עזר לחולה) ואשת המופת של העיר חיפה. מאיר (1920–1989) עו"ד וחבר מועצת העיר והנהלתה.
משעול תורת חיים
עריכהע"ש ספרו של רבי חיים הגר ז"ל