מדבר שור לח
במדרש שמות רבה: '"זה אלי ואנוהו'א, בא וראה כמה גדולים יורדי הים, משה כמה נתחבט ונתחנן לפני הקב"ה עד שיראה הדמות שנאמר: 'הראני נא את כבודך'ב, אמר ליה הקב"ה: 'לא תוכל לראות את פני'ג ולבסוף הראה לו בסימן הזה 'והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור, וגו' והסירותי את כפי וגו"ד. החיות הנושאות את הכסא אינם מכירות את הדמות ובשעה שמגיע זמנם לומר שירה הם אומרות: איזה מקום הוא אין אנו יודעין אם כאן אם במקום אחר, אלא בכל מקום שהוא 'ברוך כבוד ד' ממקומו'ה. ויורדי הים כל אחד ואחד מראה אליו באצבע ואומר: 'זה אלי ואנוהו'. אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו פעמים, שנאמר: 'ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'ו"ז. ראוי לבאר היתכן לומר שהשיגו יורדי הים בכללם יותר מהשגת משרע"ה שלא קם כמוהו, והלא הוא ע"ה ג"כ הי' מיורדי הים, ובודאי השגתו נכפלה כהנה וכהנה, א"כ כבר ראה וידע, ומה זה בקש ולא נעשתה כל בקשתו כמאמר ?לא תוכל לראות את פני". וחז"ל במ"א לא אמרו כ"א "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים"ח, אבל לומר שישיגו יותר מהשגת משרע"ה ד"ז לא ניתן כלל להאמר ע"פ עקרי תורה. ובודאי אין הדברים אמורים בכללות מעלת נבואתם, רק בפרט אחד מנושא הענין. והנראה לומר שגדר הנבואה ענינו אינו כמו שדימוהו הפילוסופים שהוא ענין טבעי, ובאמת לא עלתה בידם לבא עד תכונתה ולהשיג קצת ממנה. אבל באמת הוא ענין נשגב מכל דרכי הטבע, והפוך מכל סדרי הטבע. וכיון שהוא הפוך מכל סדרי הטבע הדבר ברור שהטבע מנגד אליו וסותרו, אלא שכח הקדושה הנשפעת על נפש הנביא מנצח את כח הטבע. וכבר נודע שכל דבר שדבר אחר עומד כנגדו ומבטלו ומנגדו, הוא נתון עכ"פ בתוך איזו מלחמה שצריך תחבולה. והנה יש הפרש בין סידור הטבעי להסידור המיוחד בביטול הטבע, לא רק בעניני הנמצאים השפלים לבדם, אבל גם בדברים העליונים, ואפי' בדברים שהם למעלה מן הטבע, כמו שאמרנו בנבואה. שמ"מ גבולות נתן הקב"ה בעולמו וכרת ברית שתלכנה המסיבות מקושרות זאח"ז בסיבה ומסובב ועילה ועלול. ואין נודע כחו של יוצר בראשית ב"ה כ"א אחרי מצא חשבון הסיבות שיצאו ממנו ית', שבהשגחתו העליונה באו עד מקום זה המעשה. אך באמת מה שיסד השי"ת להנהיג את העולם ע"י עילות ועלולים וסיבות מסיבות שונות, אינו ח"ו לפי שאי אפשר להבראות באופן אחר, כ"א מצד רצונו ית' המופלא שבחר בבחירה בסדר זה, מפני שראהו בתכלית הטובה לברואים יותר מאלו נהג הסדר בלא הדרגה ולא קישור סיבה במסובב ועילה בעלול. והנה בכל הניסים שנעשו לישראל לא הי' ביטול טבע כללי, כ"א דרכי הטבע הלכו על דרכן והשי"ת שינה דבר פרטי לצרכן של ישראל. לא כן הי' נס קריעת ים סוף, כבר ביאר הגאון מוהר"ל מפראג ז"ל ע"פ דחז"ל שהי' דבר מופלא, בהתפשטות הנס בכל המציאות של המיםט, והי' ביטול לסדר טבע כולל, המורה שסילק ית' יד הטבע בכללו מחוק רשום כולו של המציאות. והנה סר בזה כח הסיבות והמסובבים, ונמשכה ההנהגה עפ"ז לשעה זו בכל המציאות שלא בדרך עילה ועלול וקישור סיבות, כ"א בתוקף יד השי"ת והשגחתו הגלויה הבלתי מתלבשת כלל בלבושי הסיבות וקישורי העלולים. כי כיון שכל חלקי המציאות ע"פ דרכי סיבותיהם ועילותיהם בהנהגה הטבעית אחוזים וקשורים זה בזה, וכל דבר מנהיג את אחיו ומונהג ממנו, ופועל עליו כמו שנפעל ממנו, וכענין ביאור הרמב"ם במו"נ שהמציאות כולה כאדם גדול בעל איבריםי, א"כ בביטול כח עיקרי ממנו לגמרי הרי עושה רושם בכל סדר המציאות כולו, וא"א בשו"א שינהג מנהגו בשעה זו ע"פ מנהג קשר הסיבות ואחיזתן ע"פ עילה ועלול בהדרגת ההנהגה הנהוגה. ונמצא שיצא הטבע בשעה זו מלבושי קישור הטבעיות, ונמשך כולו רק ע"פ גילוי החפץ העליון בלא שום הלבשה טבעית מסודרת. א"כ השפע הנבואי שהשי"ת משפיע על הנביאים, הלא הכל בא מכח חן וחסד שממשיך עליהם להסתכל במעשיו ולהכיר כבודו ממעשיו הגדולים ית'. א"כ כל זמן שההנהגה הכללית הולכת ע"פ סדר עילה ועלול, אע"פ שאפשר שתהי' ע"פ רצונו ית' השגה גדולה מאד אל אשר המלך העליון ית' חפץ ביקרו לגלות לו סודו, אבל מ"מ א"א לומר על תחילת השגתו שמשיג יד השי"ת. כי המורגש מתחילה בחושים ומושג בהשקפת השכל מראש, הוא הדברים הנפעלים ע"פ הסיבות, ואח"כ יבא מושכל שני להודיע ולדעת איך שהכל הוא רק יד השי"ת הנוהג בטובו וכל אלה רק ידו עשתה. ע"כ היתה התשובה לאדון הנביאים ע"ה שיראהו מראה האחורים, שפי' הרמב"ם ז"ל שהוא ע"פ הסדר שיודיעהו בקשור הנמצאים וסידורם כולם שזהו "אני אעביר כל טובי"יא. אלא שעפ"ז הדרך נשפע עליו שפע גדול להכיר אמתת השי"ת מה שלא עמד עליו שום אדם. אבל בקריעת ים סוף שהוסרו דרכי הסיבות לפי שעה ויד השי"ת בלא הדרגה אחזה בגלגל הבריאה כולה, ע"כ אפי' השיעור המועט לפי ערך השגת אדון הנביאים ע"ה שהי' מושג ליורדי הים, הי' מושג להם באין צורך לפנות מראש אל הסיבות ולהשיג מכח זה כחו של יוצר בראשית המנהיגם. כ"א השיגו כח השי"ת לבדו שרק הוא המנהיג המציאות, ומזה השכילו שגם בהנהגה הסדורה ג"כ כך ידו עשתה, אלא שזהו רצונו לסבב הדברים ע"פ דרך הנהגה בקישור סיבות וסיבובים רבים. ע"כ אפי' החיות הנושאות את כסא כבודו ית', הנה משיגות ג"כ כבודו ית' בסדרי עילות ועלולים רבים עד בא הדבר לגבול השגתן. וזהו "והחיות רצוא ושוב"יב, כי הנה משיגות תחילה הסיבות, ושבות להסתכל בסיבות כדי להכיר כבוד יוצרן ית' המחי' כל אלה ומחדש כל אלה בכל עת ורגע. א"כ כשהן מציירות עליית מחשבתן ע"י עילות המסובבות עד בואן אל חקר כבודו ית' ששם כלות הסיבות, אינן יכולות להחליט אם הסיבות באמת כלות במקום השלמות המצוירת להן, או שרק לפי השגתן אינן משיגות שיהי' במקום ההוא עוד קישור סיבות, אבל באמת עוד גבוה מעל גבוה, ורחוקות הנה מהשגת יד השי"ת מפני שעוד חסר להן ציור כמה מסיבות עלולות ממנו ית'. וכ"ז הוא רק מפני שכה טבע ית' הנהגתו ע"פ הקישור הנשגב של העילות ועלולים רבים ונפלאים. אבל בקריעת ים סוף שביטל ושדד סדרי ההנהגה של הדרגת הסיבות, וי"ל שבאמת זהו עצמו ענין דחז"ל: '"ולא קרב זה אל זה כל הלילה'יג, בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה"יד. וענין הדבר כבר העירו רבים דמצינו שהקב"ה שמח באבדן הרשעיםטו, ופי' בזוהר דהיינו דוקא כשנתמלאה סאתם אצל עו"רטז. ופי' ענין השמחה הוא, שבאמת כ"מ שברא הקב"ה בעולמו שילך הדבר ע"פ הקישור הטבוע של הסיבות, בין אם הסיבות הללו הן טבעיות פשוטות המוטבעות בטבע היסודות והבריאות הגופניות, או שכך יצר סדר ההנהגה ע"פ מערכה השכלית שפועלת ג"כ ע"פ דגלה וסדרה שחקק לה יוצר בראשית ב"ה, כשנעשה הדבר הרי נעשית כביכול מחשבתו וכונתו מראש מקדם. וזוהי ודאי שמחתו ית', שהרי הכין שינהג הדבר ע"פ תכלית השלמות, כיון שבחר בזה ענין ההנהגה הקבועה. וכן בענין ההוי' וההפסד, ההפסד הוא לצורך ההוי', והכל בתור שמחה לפניו, אבל כ"ז הוא אפשרי ג"כ כשהרשעים נאבדים מפני שכ"כ כבד עונם עד שנהיו לסיגים בהבריאה. וסדר ההנהגה הגדולה בכל המציאות סידר הוא ית"ש לצרף סיגים, כמו שמרומז בפסוק: "הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו"יז. הרי הרשעים הגמורים שהגיע זמנם להתבער מן העולם מתבערים ע"פ הדרך של קישור הסיבות מראש מקדם, וזוהי ודאי שמחה שלמה לפניו ית"ש שהדבר מגיע אל תכלית הכונה כמו שכבר מראש הוכן. אבל כשלא הגיע הזמן של הרשעים להאבד מן העולם ע"פ הכרחים של הסיבות כמו שסודר בכלל הבריאה ע"פ סדרי קישורי ההנהגה, אז אין הענין הולך ע"פ כללי ההויה וההפסד שכפי סדר תיקון הבריאה כולה בכללה. והנה שיר המלאכים היינו השגתם בסדרי הקישורים של הסיבות ומסובביהם, כי רק עפ"ז ישיגו וישבחו לקונם, ובזה יעלו אל מרום ההשגה בסולם המציאות. וכשיגיע איבוד הרשעים ע"פ סדר צירוף הסיגים, הרי כח הפועל ב"ה מסתלק מהם והם נאבדים, "תסתיר פניך יבהלון"יח. אבל כ"ז שהם ראויים מצד קישור הסיבות שהוכן מראש לקיום, ונתחדש בהם האיבוד לצרכן של ישראל, לקדש שמו הגדול ב"ה בעולם, הרי עדיין נקראים מעשי ידיו ית', שפעולתו עדיין חתומה בהם וכח הפועל עודנו מתחזק בהנפעלים. ע"כ לא הי' דבר זה נאות כ"א בקריעת ים סוף, שאז הנהיג השי"ת את המציאות לשעה בלא יחס של קישור הסיבות זב"ז, ע"כ הי' אפשרי לדברים שעדיין בשם מעשי ידיו יקראו מצד כח הקישור הכללי, ומ"מ יהיו אבודים מצד הרצון הפרטי שהנהיגו ית' בזו השעה. אבל אין בזה מקום כלל לשירת המלאכים, שהיא אינה נוסדת כ"א ע"פ סדרי קישורי הכוחות של ההנהגה בסיבותיהם הנהוגות תמיד. ע"כ אמר להם הקב"ה ?מעשה ידי טובעין בים" כ"ז שעדיין שם מעשה ידי ראוי להם ופעולתי לא כלה מאתם. וה"ז שלא כמנהג קישור הסיבות, והמה טובעים בים, הרי בטל הסידור המקושר בחלק אל חלק בכללות חלק אחד מהמציאות, ואיך אתם אומרים שירה לפני, כי במה תכון השירה אם דרך השגתה כעת אינה שולטת, ע"כ "לא קרב זה אל זה כל הלילה". ודרך זה אינו כלל קשור בהדרגה וקישור סיבות ההולך ע"פ הזמן, ע"כ דרשו חז"ל "שאפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים, שנאמר 'במקהלות ברכו אלהים ד' ממקור ישראל'יט"כ. שהעובר יש בו השלמות בכח, שכבר הוכנה בו משלמות האנושית להשיג ממעשי השי"ת בדרכיו העליונים, אלא שצריך ע"פ סדרי ההדרגה אל הזמן וקשור סיבות הבאות זא"ז שעי"ז תצא שלמותו מן הכח אל הפועל. וכיון שסדר ההדרגה לפי שעה נתבטל, ע"כ אפי' עוברים אמרו שירה, שיצאו בלא הדרגה אל הפועל של השלמות לפי שעה, מפני ששלט במציאות כולה זה הכח של העלי' שלא בהדרגה. וכמו כן היתה ההשגה של כלל ישראל עפ"ז הדרך עצמו, ע"כ אמרו "זה אלי"כא, פי' ההשגה היא אינה מעוטפת ע"פ קישורי הסיבות, כ"א אמתת שליטות רצונו הפשוט בלא לבוש הסיבות נגלה לעיני. ומזה הכירו ג"כ שכח מעשיו שולט בכל העולמות כולם ע"פ קישור הסיבות. ע"כ היתה חתימת שירתם: "ד' ימלוך לעולם ועד"כב לשון עתיד, כלומר כפי ההנהגה של אותה שעה אין מקום כ"כ לשירה שהרי הכל גלוי, כ"א הנראה היא על ההנהגה שתבא ותתנהג בתמידות, שרק לד' היא ואין עמו אל נכר. ע"כ היתה השגתם כפי מה שהיתה בענינה כל אחד לפי ערכו, בדרך פלא מופשט מעניני ההשגה הטבעית, וזו מעלה יתירה בנבואה, שהרי עצם הנבואה הוא ענין למעלה מהטבע, ע"כ כ"מ שאין כח הטבע שולט בעולם מתעלה כח הנבואה. אמנם כ"ז הוא רק בעוה"ז שיש עדיין איזה מסך בין ידיעת השי"ת להמשיגים, אבל לע"ל שיהי' האור בהיר מאד, תהי' ההשגה גדולה מאד עד שאפי' ההשגה שע"י קישור הסיבות ע"פ דרך ההנהגה תהי' בהירה כ"כ כמו ההשגה המופשטת המופלאת מכל סידור קישור סיבות. ע"כ יאמר "זה"ו המורה על ההשגה הברורה, בכפלים, כי שם ד' המיוחד מורה על ההנהגה העליונה בכלל שאינה צריכה לסידור הסיבות כולן בסדריהן, ושם אלהים מורה על ההנהגה הקשורה בסדרי הסיבות המקושרות וחבוקות זו בזו ע"פ רצונו ית"ש. ע"כ יאמר לע"ל בכפלים, "הנה אלהינו זה"ו, ע"פ סדר הטבעי המקושר ע"פ סדר סיבותיו יאמר זה, ע"פ הדרך הרומז לבירור ההשגה, והוא ממש אותה ההשגה שאפשר להשיג ע"ד הנפלאו' של שם ד' ית' "זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"ו. וזה שאמרו ז"ל: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכ"א ואחד מראה באצבעו, שנאמר: ?ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, וגו"ו"כג. ומנ"ל שיהי' מחול, אלא מחול הכונה בעיגול, וההבדל בין צורת העיגול להריבוע, שהעיגול שוה כולו למקום הנקודה בלא חילוק מקומות, והריבוע יש מקומות רחוקים וקרובים כמש"כ בע"ח שער עיגולים ויושרכד. ע"כ לע"ל שתהי' ההשגה שוה, בין בגילוי הרצון שלא ע"פ סדר הסיבות וכמו כן ע"פ סדרי הסיבות, א"כ בכל המקומות והמצבים של הבריאה יהי' אור כבודו ית' מתגלה בשוה. ע"כ הוא מחול של עיגול, מוכיח מדכתיב: "הנה אלהינו זה" בשם אלקים, ואומר אח"כ: "זה ד"' בשם המיוחד, "קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".
יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם בחסד אל עליון החונן דעה לשאינו הגון ואינו כדאי, ברחמיו המרובים ובחסדיו אשר מני ים רחבים, ומהררי אל רמים, נשלם זה הקובץ בידי הרפות, ובלבבי ההומה ברגש ומצפה לחסדו ית', ומיחל אל ישועתו ורחמיו, ביום ג' לסדר ויקרא, שלשה ימים לחודש ניסן הת"ר נו"ן וי"ו פה זימל, ועל העבר אברך את ד' אשר יעצני, ומעט מצוף דבש תורתו הקדושה הטעימני, ואליך צורי אקרא ואשטח כפי, אל נא תעזבני לימים יוצרו, יקדמוני נא רחמיך, וערוב לטוב עבדך, וחניני דעה והשכל, להבין ולהשכיל בתורתך, ובאמרי פיך למצא חן ושכל טוב, וחזק כוחותי הרפים, וברכי הכושלות אמץ על דלתות תורת פיך לשקוד באהבה, כי דבריך ששון לבבי המה, וכל בהן חיי רוחי, חניני נא ברב רחמיך והיה זרועי וישועתי, ללמד גם לעדתך קנית בני בחוניך וצאן מרעיתך לקח טוב, להדריכם בדרכיך הטובים, ולנחותם באור עצתך, אשר ברחמיך הורתנו, וזכני לגדל את זרעי לשם קדשך ועבודתך, ועל הכל יהי רצון מלפניך אבי שבשמים שיתגדל ויתקדש שמך הגדול על ידי, ותזכני לרומם קרן תורתך הקדושה, וקרן יראי שמך בידי הרפה, כי ענות עני לא תבזה, ואין מעצור לך להושיע ברב או במעט, כי לך ד' הישועה, ולישועתך קויתי ד', יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ד' צורי וגואלי.