מדבר שור כ
"שובה ישראל עד ד' אלקיך", במדרש: '"וישב ראובן אל הבור', והיכן הי' ... ר"א אומר בשקו ובתעניתו (הי' עסוק), כשנפנה הלך והציץ לאותו בור הה"ד: 'וישב ראובן אל הבור', א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, ואיזה זה הושע, שנאמר: 'שובה ישראל עד ד' אלהיך"'. כבר העירו המפ' ז"ל דקשה בין על הסיבה בין על השכר. על הסיבה איך אמר "אתה פתחת בתשובה תחילה" והלא קדמוהו אדם וקין שהורו חז"ל ששבוד. ועל השכר איך אמר שהושע פותח תחילה בתשובה וכבר באת חובת התשובה מפורש בתורה ובנביאים הרבה, שמהם היו בימי הושע ומנ"ל שהוא הפותח, גם שמואל הזהיר ע"ד התשובהה וקדם הרבה להושע. וצ"ל שגדלות ענין התשובה ביאר הושע בזה יותר מהכל, וצריך להבין מה הוא. ובגמ' דשלהי יומא: "אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר: 'שובה ישראל עד ד' אלהיך'א, ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל. ומי א"ר יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה וכו', לא קשיא הא ביחיד הא בציבור"ו. וקשיא לי מאי קושיא "מי א"ר יוחנן הכי והאר"י גדולה תשובה שדוחה", וכי בשביל שריו"ח אומר "עד ולא עד בכלל" אינו מודה שמעלת התשובה גדולה היא, ושמא אע"ג דלא עד בכלל מ"מ דוחה היא ל"ת שבתורה. גם צריך להבין איכות מחלוקתם מהי מדרגת התשובה אם נאמר ולא עד בכלל ומה היא אם עד בכלל. גם צ"ע כיון דפליגי בעד ועד בכלל או לא בכלל, היו יכולים לפלוג במקרא שבתורה: "ושבת עד ד' אלהיך"ז ולמה פליגי במקרא שבנביא. גם יקשה מאד איך נחליש כח התשובה שכל הנביאים מגדילים מעלתה עד מאד, והיא קדמה לעולםח, ואיך אפשר שתשאר מדרגה שלא תהי' מתוקנת בתשובה כיון שהתשובה תנאי עקרי בבריאה ולמה נאמר עד ולא עד בכלל. אמנם יש לחקור בענין התשובה שהעיד לנו השי"ת שהיא רפואה לכל חלאי העונות איך יהי' דרך רפואתה. אם שמפני חסד השי"ת ורחמיו הוא מקבל ומוחל על העון בתשובה ואינו מענישו כיון שנכנע ושב, או שכבר הטביע השי"ת, כמו שהעון פוגם ומקלקל והוא עצמו מעניש כדכתיב: ?אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו"ט, כן שם השי"ת בחק כח התשובה שהוא מתקן הכל ועושה בעשיה ותיקון ממש כעשיית המצות ותיקונן, את כל הדברים הרעים שמסתעפים מהעבירה לדברים טובים ומתוקנים. ולכאורה אם נאמר שאין בטבע התשובה לתקן הכל כענין טבע המצות, רק השי"ת אינו מענישו מפני רחמיו והוא ית' מתקן ברחמיו כמו בתחילת בריאת העולם שברא השי"ת יש מאין וה"נ יתן טהור מטמא, א"כ לא יפלט הבעל תשובה מנהמא דכיסופא, והרי הוא כאילו לא בא לעוה"ז כי הנפש נהנית מאור חסד עליון. אבל אם בכח התשובה יש טבע כטבע המצות לתקן כל העיוות, א"כ הבעל תשובה בכח תשובתו פרי ידיו יאכל, מיגיע כפו שתיקן בתשובתו. ואולי בזה פליגי ג"כ ר' יוחנן ורבי אבהו בברכות ס"פ אין עומדים, דר' יוחנן ס"ל ד"כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה", ורבי אבהו ס"ל "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין"י. דהיוצא מדבריהם דלמר צדיק גמור עדיף, ולמר בע"ת עדיף. (והגמ' לא מחלקת כאן מאהבה כאן מיראה (דלא כמש"כ בעק"י לחלק בזה בענין זהיא), נראה משום דאם בע"ת מיראה קטן גם נגדו הצדיק ג"כ מיראה, וכשנדבר מבע"ת מאהבה נדבר ג"כ מצדיק העובד מאהבה, א"כ הענינים שוקלים בערך אחד.) י"ל דה"ט דבאמת יש בכל צד יתרון. אם הקב"ה מתקן את אשר עות הבע"ת הרי מעשי ד' גדולים ומתוקנים יותר ממעשי אדם, ע"כ י"ל שהם גדולים בערך, אבל יש חסרון שענין כיסופא נלוה עמם, ע"כ 'אין' טובתם שלמה. משא"כ הצדיק דשכרו כולו הוא ממעשי ידיו, א"כ מעשה אדם הם, א"כ יש בהם ע"כ חסרון זה של הפועל, אבל לעומת זה יפול בהם יתרון שאין בהם כיסופא. וכ"ז אם נאמר שבתשובה השי"ת מתקן הכל בחסדו, ולא בטבע מצות התשובה כטבע כל המצות שפועלות ממש במעשיהן. אמנם יש מקום לחלק שהרי עניני הפגם שנים הם, א' בנפשו וקדושתה העליונה, ב' במעשה השי"ת וכדחז"ל: "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה ... ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול מתישין כח גדול של מעלן"יב. י"ל שבנוגע לנשמה, כיון שהוא משלימה במחשבה של תשובה, חוזרת ומוסיפה אומץ ושבה לבריאותה וטהרתה, אבל הענינים שחוץ לנפשו י"ל שרק בחסד השי"ת הוא שמתקן אותם כענין שכ' "אוהבים נדבה"יג. ולפי זה תהי' התשובה חצי' ע"י האדם וחצי' ע"י השי"ת, הנוגע לנפשו ע"י פעולתו וסגולת התשובה, והנוגע למעשה הבריאה והמציאות שחוץ לנפשו מעשה השי"ת. שהדעת נותנת שהוא מטהר רק נפשו ע"י מחשבותיו הטובות, אבל הקלקולים שעשה ע"י פעולת העבירות בפועל איך יתוקנו במחשבה, אם לא בחסד עליון כמש"כ: "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני"יד. אמנם כל זה שייך רק בתשובת היחיד, אבל תשובת הרבים כיון ש"מחשבתן של ישראל קדמה לכל"טו ו'"בראשית' בשביל ישראל שנקראו ראשית"טז, א"כ כח הבריאה כלול בנשמתן של כלל ישראל, וכשהם מטהרים נפשותיהם ממילא מתקנים ומוסיפים אור וקדושה בכל המציאות. א"כ כל תשובה שלהם מעשיהם הוא ממש כמו מעשה המצות, ולא שייך ע"כ בציבור נהמא דכיסופא בתשובתם, ע"כ כתוב "ולא ייבושו עמי לעולם"יז. והנה כתבתי בדרוש לר"ה כי אפשר ליחיד שיהי' כמו רבים כשכל מעיניו לזכות את הרבים וכל דאגתו בתשובתו שלא תארע תקלה לרבים על ידו, ולטהר הפגם שלא יענשו אחרים בסיבתו ע"י "כל ישראל ערבים זה בזה"יחיט. והנה ?מעיקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשי' קא עביד"כ לטהר עצמו ונפשו. ונודע שדרשו על פסוק: "כי יכרה איש בור וגו"'כא על ענין העבירותכב שהוא בור שאון שהוא מוכן ח"ו לפורענות עי"ז לרבים, בור ברה"ר. ע"כ ראובן כשנפנה משקו ותעניתו ותיקן עצמו, שב ונסתכל באותו הבור פי' במכשול וקלקול שבעולמות שחוץ לנפשו, והגביר כח לתקן כדי שלא יהי' מכשול לרבים ע"י התשת כחם. "א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני", דייק "לפני ועשה תשובה", שיעשה תשובה לא לתקנת נפשו כ"א לתקן את אשר לפני, דהיינו מעשי השי"ת שלא יהיו פגומים. "ואתה פתחת בתשובה תחילה", דאם 'לא' פתחת אתה הייתי מתקן ע"י 'חסד', כי כן מדתו ית', אבל ראובן בקש לתקן ע"י עצמו דוקא. חייך שבן בנך מזהיר על תשובה תחילה, היינו באופן זה ג"כ שיהי' התיקון כולו ע"י האדם שלא יהי' צד בושת כלל בדבר. והנה בתורה כתוב: "ושבת עד ד' ... ושב ד' אלהיך את שבותך"כג, דהיינו שהוא ית' בחסדו יגמור התשובה לתקן כל הקלקולים, וזוהי מדרגה בינונית, אבל הושע תיקן מעלה יתרה "שובה ישראל" מעצמך "עד ד' אלהיך". ע"כ א"ר לוי שגדולה תשובה שיש בה כח "שמגעת עד כסא הכבוד" שכולו מעשה ד' שחוץ לנפשו ג"כ. וריו"ח אמר: "עד ולא עד בכלל", מודה הוא שעצם התיקון בתשובה נשלם בכל המדרגות, אבל לענין שאמר "שובה ישראל" היינו מה שע"י כח עצמם יתקנו, זה עד ולא עד בכלל. ומקשה "והאר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה", והיינו שכח התורה כולל כל הבריאה וכמש"א: "ואהי' אצלו אמון"כד "אומן"כה, והל"ת מקלקל הבריאה, והתשובה דוחה ל"ת ומתקנת בטבע את קלקול הל"ת, א"כ הוא עד ועד בכלל. ומשני "הא ביחיד" שאין כח בנפשו כ"א עד נפשו עצמה והוא פרטי, אבל בעברו על התורה, הקלקול מצד התורה הוא כללי, א"כ התיקון הוא מעשי ד'. אבל בציבור ג"כ שורש נפשם כללי וכולל כל הבריאה, א"כ הכל נעשה ע"י מעשי ידיהם של בנ"א השבים. וראובן הי' לו כח זה של ציבור ע"י מה שהלך להציל את יוסף שהי' כולל כל ישראל ע"י כח אחדותו, וכנזכר בדרוש ר"היט.