מגן אברהם על אורח חיים תקעד
סעיף א עריכה
(א) צריך להתענות: מדינא כמ"ש סי' תס"ח ס"ד:
סעיף ב עריכה
(ב) אפילו דעתו לחזור: אף על גב דבשאר מידי דאכילה שרי לאכול בצנעא אם דעתו לחזור אפילו בעיר הכא שאני שצריך להשתתף עם הצבור בצרתם (מרדכי ב"י) ואם כן אפשר כשמתעני' על צרה שעברה כבר כגון יום הגזירה מותר לאכול בצנעה אם דעתו לחזור וצ"ע:
סעיף ג עריכה
(ג) אוכל הרבה: אלא צריך להפסיק מלאכול מיד כשנזכ' (תו' ב"י) ואפילו לא קבל התענית עיין סימן תקס"ח:
(ד) ואפילו שלא בפניהם: זה כ' המרדכי בשם ראבי"ה דס"ל שמותר לאכול בצנעה רק שלא ינהוג עידונין בעצמו אבל לפי מ"ש הרב"י דקי"ל כהתו' דאסור לאכול כלל אם כן מה צריך רמ"א לכתוב דלא ינהוג עידונין בעצמו וצ"ל דרמ"א קמ"ל דאפי' חוץ לתחום לא ינהוג עידונין בעצמו דאם יבא לעיר יהיו פניו צהובין:
סעיף ד עריכה
(ה) חוץ מליל טבילה: ז"ל הב"י גרסינן בירושלמי תאיבי בנים משמשין מטותיהן א"ר יוסי ובלבד יום שטבל' ויש לתמוה דהא צריכים לשמש תמיד עד שידעו שיתעברו ונ"ל דקאי אדלעיל דקא' שאסור לשמש וקאמר ר"י חוץ מליל טבילה דשרי עכ"ל ועל פי זה פסק כאן בש"ע וזה דוחק גדול לפרש ובלבד כמו חוץ דהל"ל מלבד יום שטבלה ועוד דהתוספות הקשו היאך נולדה יוכבד בין החומות וגם שאר מפרשים נדחקו בזה הל"ל בפשיטות דליל טבילה הוי וכמ"ש בשל"ה לפי פסק הש"ע לכן נ"ל דברים ככתבן דס"ל לר"י דאף חשוכי בנים אין מותרים לשמש אלא בליל טבילה דס"ל דאין האשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה כדאיתא בגמרא בנדה וכ"כ המ"כ ברבה פ' נח פל"א וכ"כ האגודה בפירוש הירושלמי ופסק כוותיה ומיהו מפשט גמ' דידן והפוסקים משמע דחשוכי בנים משמשין לעולם דלא קי"ל כר"י אבל להתיר בליל טבילה אין לו שורש וענף וכ"מ בכל הפוסקים שלא כתבו היתר זה:
סעיף ה עריכה
(ו) הפורש מן הציבור: היינו אם יש בידו להציל הצבור בין בגופו בין בממונו אבל אי ליכא נפקותא בו אל יעמוד במקום סכנה (יש"ש פ"ו דב"ק סכ"ו):