מגן אברהם על אורח חיים תקלט
סעיף א
עריכה(א) סחורה אסור': מפני הטורח:
(ב) אלא א"כ אינם מצויים: נ"ל דגם בזה צריך שלא יכוין מלאכתו במועד דהא שולה פשתנו מן המשרה נמי לאו מלאכה הוא ואעפ"כ אסור לכוין מלאכתו במועד וכ"מ במהרי"ק דאם היה יכול למכור משכנות ביוקר כ"כ קודם המועד אסור למוכרן במועד ומביאו בב"י:
(ג) בצנע': וה"ה דמותר לקנות בצנעה:
סעיף ג
עריכה(ד) שאוסר לתבוע: וכ"פ הב"ח:
(ה) מותר לקבול: הקש' בסמ"ע סי' ה' הא אין קובעין זמן בניסן ותשרי וכו' ע"ש ולא עיין במרדכי דמוכח דאיירי במשפט העכו"ם מות' לקבול ולכן דקדק רמ"א וכ' לקבול במשפט וכו' וגם הא דכתב וכן מותר לעשו' זקיפ' וכו' מיירי בעכו"ם כמ"ש המ"מ בהדי' שמעתי ועיקר:
סעיף ה
עריכה(ו) מותר לקנות ולמכור: אף על גב דהרוחה אסור בדבר של טירחא כמ"ש ריש סי' תקל"ז בדבר שאינו של טירחא אפי' הרוחה שרי לפי שכל עסקי סחור' הוא שקונה בשעת הזול ומוכר בשעת היוקר (ב"י נ"י):
(ז) ימכר ביום השוק: ודוקא שיודע בודאי שלא יפסיד מהקרן (ריב"ל):
(ח) ותגר שקונה וכו': דאם ימכור היום יחזו' ויקנ' וימכו' ביום השוק השני וצ"ע דהא כל בעלי החניות לוקחין וחוזרין ומוכרין ואפ"ה אסורין אלא לצורך המועד כמ"ש ס"י וסי"א ודוחק לו' דשם מיירי במוכר פירות גינתו וי"ל דהכא דוקא בביתו מותר אבל בחנות אסור וכ"כ רש"ל בתשו' שהחנו' תהי' סגור' וכשיבוא הלוקח לקנות פותחה במקצת וביריד שרי למכור כדרכו עכ"ל:
סעיף ו
עריכה(ט) מציאה אסור: ול"ד למקח וממכר דביטול דידיה פסידא הוא משא"כ במציאה (הרא"ש):
סעיף י
עריכה(י) מוכרי תבלין וכו': מוכרי בשמים אף על פי שהוא דבר המתקיים לא בעי צנעה שניכר שהוא לצורך המועד (ב"ח) וא"כ כיון שפותחין לצורך ישראל אפי' בא עכו"ם לקנות מותר למכור לו עסס"ה:
סעיף יא
עריכה(יא) מוכרי פירות: מפני שאומנתם בכך כל השנה לפיכך בעי צנע' אבל בע"ה המוכ' לצורך המועד לא בעי צנעה (מ"מ ב"י ד"מ):
(יב) כיצד כו': אבל שאר דברים אסור אפי' יושב בפתח החנות והחנות סגור' והדלת פתוחה אסור (ריב"ל ס"ג סי' ס"א כ"ה):
(יג) של חג הסוכות: אבל של פסח לא דלא הוי רגל בפ"ע:
(יד) ומותר לקנות: דלא אמרי' כיון דבקיאין בקביע' דירחא ה"ל שני חול ומכין מח"ה לחול אפ"ה שרי כי היכי דלא לזלזולי ביה (טור):
סעיף יב
עריכה(טו) אין לוקחין: ומן העכו"ם מותר לקנות הכל דהוי כמציל מידם (ש"ג כ"ה):
(טז) נהגו לקנותן בצנע': אפי' בלא שיירא כיון שצריך להם אף על פי שאין צריך להם במועד או להשתכר שמוצא בזול (כ"כ המ"מ) אבל דעת התוס' והרא"ש דשאר דברים שוה לבתים ואין לוקחים אלא לצורך המועד וכ"כ הרמב"ן שאף כלי תשמישו לא שרי אלא שיירא שלא ימצא אח"כ לקנותו כ"כ בזול וצ"ע מאחר שסתם בס"ט שאפי' יין לצורך שתייתו אסור לקנות אם לא שלא ימצא אח"כ וכו' והוא דעת הרא"ש איך כ' רמ"א דברי המ"מ שהיא הפך מזה והרב"י השמיט בכוונה דבריו לכך נ"ל שאין להקל מאחר שיכול למצוא אחר המועד ואפשר שמשום זה כ' רמ"א נהגו לקנותן כלומר שמדינא אין נכון לקנותן:
סעיף יג
עריכה(יז) להלוות: דל"ד כ"כ לפרקמטיא דהתם יש טורח גדול בדקדוק שיווי המקח ומתוך טרדתו ימנע משמחת י"ט וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער משא"כ בהלואה (הרא"ש) ומה"ט שרי נמי להלות לישראל בריוח בדרך היתר ומותר ג"כ לעשות עיסקא ליתן לו מעות: