מגן אברהם על אורח חיים תקיז
סעיף א עריכה
(א) מחוץ לתחום: דוקא בעיר שרובה עכו"ם עיין סי' תקט"ו ס"ז:
(ב) קמח שנטחן היום: ומשום מוקצה ליכא דחטים חזי לכוס או לעשות ממנו קליות (הרא"ש ור"ן ותו') וא"ת א"כ יהא מותר לשלוח תבואה בי"ט (ועיין סי' תקי"ו) וי"ל דאין רגילין לעשות ממנה מאכל אדם ונ"ל שאפילו שיפון ושעורים אינן מוקצין אף על גב דלענין ברכה לא חשיבי נאכלין חיין כמ"ש סי' ר"ח ס"ד מ"מ לענין מוקצה חשיבי דהא אפי' בשר חי אינו מוקצה משום דחזי לכוס כ"ש הני ועוד דהא גמרו בידי אדם הוא ועיין סי' שכ"ה ס"ד די"א דקמח מוקצ' הוא וצ"ל דרב"י לא ס"ל ה"ט אלא גזירה שמא יאמר לעכו"ם לעשות בשבילו ובחנוני לא גזרי':
(ג) שרובה עכו"ם: ובעיר שרובה ישראל אסור ליקח קמח מהעכו"ם ומהרי"ל חתם הקמח בעי"ט אצל העכו"ם ופ"א מצא החות' מקולקל ואסר ליקח הפת עכ"ל, ונ"ל דאם ישראל קנה קמח או דגים בעי"ט והניח אצל העכו"ם בלא חותם ובי"ט רואה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שרי דלא חיישי' שהעכו"ם החליף אם אינו נהנה בחליפין כמ"ש ביורה דעה סימן קי"ח:
(ד) ליקח ממנו פת: מיהו אסור לקרות העכו"ם לביתו וליתן בעדו המעות דהוי עובדא דחול (לבוש רי"ו וב"י) ואפי' על ידי עכו"ם אסור לקנות כמ"ש ס"ב (יש"ש) ונ"ל דבמקום ששומת הלחם ידוע וא"צ פיסוק דמים מותר ללקחו בלא נתינת מעות כמ"ש סי' שכ"ג:
סעיף ב עריכה
(ה) מותר לאכול: ואם יש לחוש שהובא מח"ל והיא עיר שרובה ישראל אסור: