מגן אברהם על אורח חיים תקיא
סעיף א
עריכה(א) לעשות מדורה: דמתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך:
(ב) יש אומרים דאסור: משמע מלשון מהרי"ל דדוקא יהודים אסור לחממו אבל ע"י עכו"ם שרי:
(ג) דלפעמים אין הקור: כלומר כשאין הקור גדול יש איסור בדבר ונ"ל דאם הקור גדול כ"כ שהמאכלי' השמני' נקרשים שרי להסיק דהוי צורך אוכל נפש עיין סי' תר"מ ס"ד:
סעיף ב
עריכה(ד) לא כל גופו: שאינו שוה לכל נפש אלא למעונגים:
(ה) לרחוץ תינוק: כיון דהיינו רביתיה לא גזרו (מרדכי) ונ"ל דהאידנא דאף בחול לפעמים אין רוחצין אותו ב' או ג' ימים אף בי"ט אסור לרחצו:
(ו) מותר להרבות: היינו דוקא בפעם א' אבל אסור להוסיף עליו כמ"ש ססי' תק"ג:
(ז) ויש אוסרין: נ"ל דלדידהו אסור לרחוץ תינוק כיון דס"ל די"ט ושבת שוין הן ובשבת פשוט דאסור לרחוץ תינוק אלא לצורך מילה כמ"ש סי' של"א ועיין במרדכי ולכן סידר ההג"ה ראשונה לעיל דקאי לדיעה ראשונה:
סעיף ג
עריכהסעיף ד
עריכה(ט) מוגמר: דאינו שוה לכל נפש:
(י) למתקן לאכילה: משמע מלשונו דאפי' טובים לאכילה אלא שרוצה למתקן יותר שרי דמשום כיבוי ליכא שסופו מבעיר ומשום אולודי ריחא ליכא שאין כוונתו להוליד ריח רק להכשיר אוכלין כמו בשרא שצולין אגומרי עיין סי' תק"ז ס"ד:
(יא) ואסור לסחוף: ואף על גב דמותר למלול עשבים כמ"ש סי' שכ"ב ס"ה דהתם ריחא מיהא איתא ואסופי היא דקמוסיף (גמ') ואין להביא ראיה מכאן דבגד שמריח כבר מותר ליתן עליו בשמים שיריח יותר דשאני הכא שהריח הוא שם רק שמוסיפו במלילתו שיצא הריח משא"כ בבגד דמ"מ מוסיף ריח חדש, ומ"מ אתרוג שהי' מונח מעי"ט על הבגד ונטלו מותר להחזירו בי"ט דאינו מריח יותר בשביל כך (עיין סי' תרל"ח), ופשוט דאסור ליתן דבר המריח לתוך המים כדי שיריחו דלא כמו שנוהגין קצת לעשות ליטול ידי הכהנים: