פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תקה

סעיף אעריכה


(א) עומדת לאכילה:    אבל בהמה שעומדת לגדל וולדות או לחלב' ה"ל מוקצה ואסור בכל ענין ולמאן דשרי מוקצה הכל שרי דאי בעי שחיט לה ואוכל הכל (כ"מ בר"ן והג"א):


(ב) שאין בה אוכלין אסור:    דה"ל נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה ואם יש בה אוכלים ה"ל משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי וצ"ע דבסימן ש"ך ס"ז כתב דלר"ח אסור ולמה סתם כאן וצ"ל דבי"ט דעתו להקל עמ"ש שם ס"ה:


(ג) יש להקל בו:    שהרי מוכן הוא שאפילו ישראל מותר לחלוב אותו לאכלן (רשב"א) ולטעמיה אזיל שסובר כהרמב"ן (ב"י) וצ"ע דמה ענין זה להרמב"ן דע"כ הרשב"א מיירי בעומדת לאכיל' דאי אינה עומדת לאכיל' אפי' לחלוב לאוכלין אסור להאוסרין מוקצה אלא מיירי בעומדת לאכילה א"כ בבהמת עכו"ם דלא שייך בה מוקצה וכמ"ש הלבוש (עיין סי' תצ"ח ס"ג) ולכן כ' הרשב"א אף על פי שהעכו"ם חלבו לקדירה שאין בה אוכלין שרי שלא מקרי נולד שהישראל עצמו היה מותר לחלוב אות' לקדירה שיש בה אוכלין והרמב"ן לא התיר אלא בעומדת לחליב' וכ"כ בהדיא הר"ן בשמו ר"פ חבית ורפ"ק דביצה וצ"ע על הד"מ שכתב ואפשר דבעומדת לאכילה אף הג"א מודה דשרי עכ"ל וזה אינו וצ"ל דחזר רמ"א בו ולכן כתב בש"ע נהגו בו איסור, ומ"ש הלבוש דאין מוקצה ונולד בשל עכו"ם ליתא דנולד אסור בשל עכו"ם כמו ביצה וחלב כמו שכתב סי' תקי"ג ותקי"ז מהרי"ל כתב שהורה היתר בנחלבה בי"ט ראשון או בשבת שלפניו לאכלה בשני בשבת שהוא יום טוב שני ואמר דאיתא בהג"א מא"ז דאין לדמותו לביצה והטעם משום דלא אסח דעתיה מיניה לגמרי כמו ביצה כיון דיש היתר לחלוב על ידי אמירה לעכו"ם משום צער בעלי חיים עכ"ל, משמע דבו ביום אסור לאכלו כ"כ בד"מ בשמו אבל ביש"ש הקשה עמ"ש דאין לדמותו לביצה דהא אף בביצה נולדה בזה מותרת בזה ולכן כתב דס"ל דאף בו ביום שנחלב שרי ועוד דהרי בה"ג מתיר סחיטה לצורך אוכל נפש ונהי דלא קיימ"ל כוותיה מ"מ אם נעשה ממילא או על ידי עכו"ם שרי לאוכלו בו ביום עכ"ל, וכך כתב בתשו' סי' ע"ט וכ"כ של"ה ומט"מ בשמו ומ"ש ביש"ש בסימנים דאסור בי"ט ט"ס הוא וצ"ל דאסור בשבת וצ"ע דעיקר יסודו על מהרי"ל ובמהרי"ל משמע אדרבא שאסור בו ביום ועוד לדבריו יהיו דברי הג"א מא"ז סתרי אהדדי שהרי בספרים שלנו כתבו בשם א"ז דאסור ול"נ דברי מהרי"ל כפשטן משום דקי"ל דעכו"ם שצד דגים או ליקט פירות בשבת יש אוסרין אפי' ביום שני בשבת משום גזירה שמא יאמר לעכו"ם כמ"ש סי' תקט"ו ולכן כתב דגבי חלב שרי ואמר הטעם דאיתא בהג"א מא"ז שאין לדמותו לביצה פי' שאין חלב חמור כ"כ כמו ביצה וכו' כיון שיש היתר כו' וא"כ מותר בשני בשבת דלא שייך לגזור שמא יאמר לעכו"ם לחלוב דהא מותר לומר לעכו"ם לחלוב אלא שהחלב אסור בו ביום משום משקין שזבו וכמ"ש סי' ש"ה ס"כ וגם ביום אסור דין שבת מכין לי"ט אבל ביום שני שרי כנ"ל ברור בפי' דברי מהרי"ל וא"כ אין היתר לאכלו בו ביום, ומור"ם לובלין בתשו' סי' י"ז מדינא חלב שנחלב בשבת מותר בשני בשבת (מטעם שכתבתי) אלא שאני נוהג להחמיר שלא נחלוק בין יום טוב ראשון לשני עכ"ל, ומחומרא יתירה היא דהא רמ"א פסק אפי' נחלב ביום ראשון מותר בשני לכן נ"ל דאין לזוז מפסק רמ"א ולכן בבהמה העומדת לאכילה וחולב לתוך אוכלין אפי' ישראל מותר לחלוב בהמתו ואם אינה עומדת לאכילה וחולב לתוך אוכלין תליא בפלוגתא שכתב סי' תצ"ה ובבהמת עכו"ם אפי' אינה עומדת לאכילה מותר לחלוב לאוכלין אבל לחלוב לקדירה ריקנית אסור בכל ענין, ואם עכו"ם היה חולב לקדירה ריקנית אסור בו ביום ואם נחלב בשבת אפי' לאוכלין ובהמה העומדת לאכילה כמ"ש סי' ש"ה אסור בי"ט א' שאחריו אבל ביום ב' שרי, ועכו"ם מסל"ת נאמן בענין זה כמ"ש סי' תקי"ג ס"ו:

מצטער מחמת רעבון מותר לינק מן הבהמה בפיו בי"ט דמפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו (טור רי"ף) עיין סי' שכ"ח סל"ג:

כתב הד"מ ודין סחיטת בוסר עיין סי' ש"כ וכ"כ הב"י בשם סמ"ג וסמ"ק דאסור לסוחטו בי"ט אפי' לאוכלין דה"ל בורר אוכל מתוך הפסולת כ"כ הג"מ ואף על גב דמותר לברור בי"ט כמ"ש סי' תק"י מ"מ לסחוט אוכל מפסולת אסור:

ומ"ש ביש"ש דבה"ג התיר סחיטה לצורך אוכל נפש צ"ע דהא בריש ביצה אסרינן משקין שזבו בי"ט גזירה שמא יסחוט ע"ש ודוחק לומר דגזירנן שמא יסחוט שלא לצורך: