פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) והדגים נשמטים:    לפי שהם מכוסים מן העין (מ"מ) אם כן אם המים צלולים שרואין הדגים מותר אם אין מחוסרים צידה ועס"ה:

סעיף בעריכה


(ב) דגים ועופות כו':    ז"ל הרמב"ם כ' הב"י סי' תצ"ח דס"ל דוקא דגים וחיה ועופות אסור להשקותן דחיישי' שמא יצוד אות' אבל בבהמה דלא שייך ציד' אפי' הוא מוקצה מותר להשקות, אבל במ"מ משמע דמה שראוי לאכיל' אסור להאכילן דגזרי' שמא יבא לאוכלן ולא שרי אלא בבהמה טמאה ועופות טמאין ע"ש וכ"כ הב"ח לדעת הרמב"ם והר"ן כת' דדבר שהוא מוכן לצורך האדם מאתמול היה דעתו עליו כיון שהוא ברשותו מותר להאכילו כמ"ש סימן שכ"ד סי"א וקי"ל מטלטלין הלוף מפני שהוא מאכל לעורבי' משא"כ בדגים וחיה ועופות כיון שאין מזומני' לאדם אין נותנים לפניהם מזונו' עכ"ל אך קשה דהר"ן בעצמו כתב סוף ביצה דלענין השקא' אלו ואלו שוין שמזונתן עליך א"כ משמע דס"ל שמותר להשקות המדבריות אף על פי שהן מוקצין כמ"ש סימן תצ"ח וצ"ל דס"ל בבהמה כיון שמזונתה עליך אף על פי שהיא מוקצה ואין דעתו עליו שרי להאכילה ועיין בתוס' ס"פ האורג שחילקו בע"א ומ"מ נ"ל דלכ"ע דוקא לפניהם ממש אסור ליתן אבל ברחוק מהם קצת מותר ליתן ועיין סי' שכ"ד סי"ג:

סעיף געריכה


(ג) אפי' ספק:    אף על גב דקי"ל ספיקא דרבנן לקולא הכא אסור משום דשיל"מ עיין ביורה דעה (סי' ק"י) או משום שרצו חכמים להחמיר בדבר זה ועיין במרדכי ביבמות שמצינו כמה ספיקות דרבנן לחומרא לכן אין לדמות זה לזה: אבל לערב מותרין אפי' ודאי ניצודו היום ממילא עיין סי' שכ"ב ס"ג ושס"ה ס"ה:

סעיף דעריכה


(ד) דהוי ספק ספיקא:    דוקא כששני הספיקו' בגופו אבל בספק ספיקא ע"י תערובו' אסור (ש"כ בי"ד סק"י דלא כט"ז) אבל עיקר הדין צל"ע דהרי עכו"ם שהבי' דורון אם יש במינו במחובר אף על פי שלא ידעינן דנתלש היום אסור אפילו ביום טוב שני כמ"ש סי' תקט"ו וכ"מ סי' תקי"ג סס"ו דעכו"ם מסיל"ת נאמן בי"ט שני שהבצים נולדו מאתמול משמע שאם אינו אומר כלום אסור מספק וכ"כ בת"ה בהדיא וז"ל אף על פי שלענין עכו"ם שהביא דורון שיש בו חשש צידה ומחובר אסרינן ליה אפי' בי"ט שני שהוא דרבנן ובחוץ לתחום שרי לאחר כיון שהן דרבנן י"ל שאני התם דאותה גזירה לא שייכא אלא לאיסור י"ט ומש"ה לא מפלגינן בין ראשון לשני כמו שלא חלקו חכמים בשום איסור בין ראשון לשני וכמו שכתב בסי' תצ"ו אבל איסור דעכו"ם מסיל"ת לאו לגבי י"ט אתמר אלא כללא הוא בכל התורה דבמילי דרבנן נאמן עכו"ם מסיל"ת עכ"ל ועיין מ"ש סימן תקט"ו ס"ג וביש"ש סי' ד' פסק להחמיר בי"ט שני אפי' בספק וכן עיקר ובכ"ה כתב עיין לשון הרא"ש מלוניל בתה"ד סי' ק"כ וכתב שם דבי"ט שני של ר"ה אסור ספק מוכן וה"ה בי"ט שני הסמוך לשבת עכ"ל:

סעיף העריכה


(ה) מותר ליקח:    דוקא ליקח כולן מותר אבל אסור לברור כמ"ש ס"י גבי יונים (יש"ש) ואפשר דדמי לאווזים ותרנגולים שבבית שא"צ זימון כמ"ש ס"ו:


(ו) היא צרה:    ואפי' היא ארוכה הרבה שרי (מ"מ) וכל ארגז שהוא רחב יותר מששה טפחים אסור ליקח ממנו בי"ט כמ"ש ס"א (ב"ח) ומהרי"ל כתב אם יכול לתפסן בידים אין בהם צידה ואם אינו יכול לצודן רק ע"י כלי אסור ליטול מהן בי"ט לכן אם נתונים בבאר מחוסרין צידה עכ"ל, ולדידיה אם יכול לתופס' בידו רק שאינו רוצה לירד לתוך המים ונוטלן בכלי שפיר דמי, וזהו לדעת הרמב"ם ורש"י אבל לפי מ"ש רמ"א כדעת הראב"ד ורשב"א אפי' אינו מחוסר צידה כל שהארגז רחב אסור והעולם נוהגין להקל ויש להחמיר עכ"פ לעשותו ע"י עכו"ם כשהארגז רחב, ורש"ל תפס לו שטה אחרת שכת' בדגים אינו חייב משום צידה דלא הויא דומיא דמשכן אלא חייב משום קוצר דהוי עוקר דבר מגידולו כדאי' בירושלמי פ"ז דשבת, ומ"ה חייב אפי' בי"ט ודוקא בביבר שהדגים שטין במים ואוכלין מעפר הארץ ועשבים אבל ארגז מנוקב בתוך המים לא שייך בהו צידה כלל אפי' צריך מצודה קטנה להושיט מן הארגז אין שם מצודה עליו ושרי בי"ט ואמת המים כל גדולו דרך הלוכו לארגז ולכן כשסכרו הוי כניצוד מפני שאינו יכול לשוט עוד במקום גידולו כבראשונה עכ"ל ולא ידעתי דהא דאיתא בירושלמי כל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר מיירי בדג שהוא ניצוד ועומד בספל של מים והעלהו מן הספל בשבת חייב שגורם לדג שימות וכ"ה בגמרא דילן סוף דף ק"ז ברש"י ותוספת ואף על גב דבגמ' פירש"י משום נטילת נשמה י"ל דהירוש' ס"ל משום עוקר דבר (מגידולו) אבל פשיטא דשייך בדגים צידה כמ"ש כל הפוסקים ומ"ש ומ"ה חייב אפי' בי"ט כלומר דקצירה אסורה בי"ט אינה ראיה דאף צידה אסורה בי"ט:

סעיף ועריכה


(ז) אווזים וכו':    וה"ה שאר עופות שהן בני תרבות ובאין לכלובן לערב ומזונתן עליך ה"ל כניצודין ושרי לתופסן אפי' חוץ לכלובן (רש"י) ואפי' צ"ל הבא מצודה ונצודנו מותר (רי"ו) וא"כ אפי' חוץ לחצר שרי לתפסן וכ"כ המ"ב אלא שסיים כיון דהרא"ש כתב בחצר אין להתיר חוץ לחצר וקשה אי איתא בחצר דוקא א"כ למה כתב הטור בבית וכ"כ ברמזים לכן נ"ל דמ"ש בחצר או בבית כלומר שנתגדלו בחצר או בבית וא"כ באין לכלובן לערב ולכן מותר לתפסן אפי' חוץ לחצר וכן נראה דעת הש"ע כנ"ל ברור, אבל אותן שקנה מחדש ועדיין לא הורגלו בביתו ואין באין לכלובן לערב דינן כשאר חיה ועוף שכל מה שאסור דאורייתא אין חילוק בין שבת ליו"ט וכן כת' המ"ב:


(ח) לצודן:    משום שמחת י"ט אבל כשאין צריך לאכלן אסור לצודן כמו שכת' ססי' שי"ו בהג"ה (מ"ב) ועמ"ש שם דהעיקר כמ"ש רמ"א שם, ורש"ל כת' ירא שמים יברור מעי"ט ויאמר זה וזה אני נוטל ועס"ח:

סעיף זעריכה


(ט) שמחוסרין צידה:    היינו בביבר שאינו מקורה אבל במקורה לא שייך צידה כלל בעופות אפי' בגדול הרבה רק בצפור דרור שייך צידה אפי' במקורה, ובחיות היכא דמטי ליה בחד שחיה אין צידה ואפי' מורדין שרי אבל במקום דשייך צידה דאורייתא אפי' לדחותן לבית אסור (מ"ב) ולי צ"ע דהא כל היכא שאין יכול לתופסו בשחיה א' אפי' במקורה אסור בחיה וכ"ש בעוף, ועוד דהתו' כתבו בהדיא דמ"ש כל שאומרים הבא מצודה ונצודנו קאי על עופות וביבר מקורה ע"ש וכ"מ ביש"ש ובכל הפוסקים שלא חלקו בין מקורה לשאינו מקורה אלא כל שצריך מצודה אסור וכ"מ ברמב"ם פ"י שכתב המבריח עוף לביבר גדול פטור וע"כ איירי במקורה דכשאינו מקורה אפי' לביבר קטן פטור דהא יכול לפרוח לחוץ אלא ע"כ איירי במקורה ואפ"ה לביבר גדול דלא הוי כניצוד וא"כ אם הוא בביבר גדול שייך צידה וזהו כוונת הפוסקים שהשמיטו הא דצפור דרור אלא נתנו כלל למקום שהוא נצוד וכו', כלומר שא"צ מצודה וכ"ד הש"ע ריש סי' שי"ו שכ' לבית שהם ניצודים בו כו' ע"ש וכ"מ ברמב"ם שכ' אם הכניס עוף למגדל חייב ואם הכניס צפור לבית פטור ואח"כ כתב המבריח עוף לביבר גדול פטור עכ"ל נקט ברישא עוף לכלול כל עוף חשוב כניצוד במגדל ובמציעת' נקט צפור כלו' דוקא צפור דרור אינו חשוב כניצוד בבית אבל שאר עופו' חשובין כניצודים מפני שבית הוא קטן ובסיפא נקט עוף להורות דביבר גדול כל עוף אינו חשוב כניצוד אפי' מקור' כמש"ל וכ"מ בגמ':

סעיף חעריכה


(י) דדעתיה עלויה:    וכיון דחזי ליה כל יומא כמי שזימנן דמי אבל כשאינה סמוכה אסח דעתיה מיניה (ר"ן) ורש"י פי' כשסמוכה ידע שילדה משמע דכשידע אפי' רחוקה שרי וטוב להחמיר:

סעיף טעריכה


(יא) אסור לצודן:    וחייב חטאת וטעמ' אף על פי שבאין לכלובן לערב מ"מ אין מזונתן עליך ולא חשיבי כמזומן א"נ משום שעבידין להשמט ולברוח מפני בני אדם ואין נוח לתפסן (גמ') וברא"ש גבי אווזין משמע כטעם הראשון ובר"ן משמע כטעם השני ויש לחוש לשני הטעמים עיין סוף סי' שי"ו:


(יב) שאינם מפריחין:    חוץ לתחום (יש"ש פ"ק סכ"ח וב"י סי' תקי"ז בשם תשו' הרא"ש) אבל המ"מ והר"ן כתבו דוקא במדדין שרי דאינו מדדה יותר מנ' אמה או מפריחין מעט וגם בטור סי' תקי"ז והרא"ש בפסקיו לא כת' תיבת חוץ לתחום לכן נ"ל דהרא"ש בתשו' אזיל לטעמיה דס"ל כיון דיונים באין לכלובן לערב אינן מחוסרין צידה אלא משום דאין מזונתן עליך לא חשיבי כמזומן ולכן אם אין פורחין חוץ לתחום חשיבי כמזומן אבל בפסקיו חזר בו וס"ל דמ"מ הטעם משום צידה דאל"כ ליהני זימון ולכן אם מפריחי' שצריך מצודה לצודן אסור ועיין מ"מ:

סעיף יעריכה


(יג) לא סגי:    ואף על גב דבדרבנן יש ברירה הכא חיישינן דלמא שבק כחושים ונטל שמנים ומטלטל מידי דלא חזי א"נ זימנין דמשתכחי כולהו כחושים ואתי לאמנועי משמחת יום טוב אבל כשאמר מעי"ט זה וזה אני נוטל שוב לא יטול אחרים:

סעיף יבעריכה


(יד) ומצא ג':    וא"כ איכא חד שאינו מוכן דמיערב בהו וליכא למימר חד בתרי בטיל דדשיל"מ הוא (ר"ן), ולפ"ז אם נאכל אחד מהן או נפל לים כולן מותרים כמ"ש ביורה דעה סי' ק"י ס"ז ח' ע"ש, אבל בגמ' איכא עוד חששא דשמא אזלי כלן לעלמא ואלו אחרים הם וצ"ל דס"ל לר"ן דלמסקנא דאמרינן שאני גוזלות הואיל ועשוים לדדות ע"כ לא חיישינן שהלכו כלם אלא אמרינן אחד בא לכאן ודוקא במעות חיישינן להכי שאם הניח מנה ומצא מאתים אמרינן אחרים הם דאין דרך להניח מעות אצל מעות חבירו אבל ביונים אמרינן מעלמא בא א' לכאן ועסי"ג בהג"ה ומ"ש סי' תל"ט:


(טו) במחיצה:    כדרך קינין שבשובכין אבל בקן א' אמרי' ודאי אינהו נינהו ואתהפוכי אתהפיך (הג"א רש"י):

סעיף ידעריכה


(טז) ואם אין סביבותיהם:    פי' בתוך נ' אמה:

סעיף טועריכה


(יז) כיון שא"צ צידה מותרים:    דשל עכו"ם א"צ הכן וא"כ אפי' מי שהובאו בשבילו מותר ועיין ביש"ש ועיין סי' ש"י סס"ב ותצ"ח ס"ג ותקי"ז ס"ב:

סעיף טזעריכה


(יח) להפשיטה:    דלא שרי סופן משום תחלתן אלא במלאכה דרבנן אבל הפשט הוא דאורייתא (ב"ח) וכ"מ בגמ' גבי מליחת חלבים ע"ש ועיין בשבת דף קי"ז דשקיל ליה בברזי:

סעיף יזעריכה


(יט) אסור לטלטלה:    היינו לדברי האוסרין מוקצה בי"ט בסוף סי' תצ"ה והא דלא שרי' מחמה לצל סופן משום תחלתן דלא ממנע משום הכי מלשחוט דיכול לשחטו לכתחלה בצל ורש"ל כ' דלא מימנע משום זה דלא שכיחי טריפות ולכן אפי' למכרו לעכו"ם אסור אבל האידנא דשכיח טריפות שרי להצניע דאל"כ מימנע ולא שחיט אלא באווזים ותרנוגלים אסור להצניען דלא שכיח בהו טריפות עכ"ל עיין סי' תצ"ח ס"ה וס"ו וא"כ למכרו לעכו"ם נמי אסור, וכתב הלבוש סי' ת"ק דבמקו' שאין מנקר מותר למכור האחוריים לעכו"ם כדרך זה דאם לא כן לא ישחטו בהמות לי"ט עכ"ל, ונ"ל דאם יש לשמרו עד אחר י"ט שלא יסריח אסור למכור לעכו"ם טריפה או אחוריים ואם נשחטה מעי"ט בכל ענין אסור כמ"ש סי' תצ"ט אלא אם כן נשחטה סמוך לי"ט שלא היה אפשר למכור קודם י"ט: