מגן אברהם על אורח חיים שעב
סעיף א עריכה
(א) לכלים וכו': וכלים ששבתו בבית אסור לטלטל מחצר לקרפף שלא הוקף לדירה אפי' הם של אדם א', (רש"י סוף דף כ"ג ותוס' סוף דף ע"ו) ועמ"ש סי' שנ"ח ס"י והרמב"ם פ"ג מעירובין כ' כל גגות וחצירות וקרפיפות רשות א' וכו' אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית אלא אם כן עירבו וכו' משמע דעירוב מהני לקרפף וכ"ש כשהם של אדם א' וצ"ע דהא בגמ' לא משמע כן וכמש"ל ואפש' דהרמב"ם לא קאי אקרפף ע"ש עמ"ש סוף סי' שפ"ט:
(ב) ולא עירבו: כיון דמקומו' אלו אין תשמישן תדיר א"צ עירוב: ודע דגג היינו על הגג:
סעיף ג עריכה
(ג) חצירות שרוצי': עיין ססי' שס"ה וסי' שפ"ז דמשמע שאם אין ביניה' חלון אף שנשתתפו במבוי אסורים לטלטל דרך חור וא"כ גם בחצירות ובתים שלנו הדין כן עיין סי' שע"ו:
סעיף ד עריכה
(ד) או חלון: ואז מות' לטלטל אפי' דרך פתחי' קטני' (ב"י ש"ל):
(ה) ד' על ד': ואפי' הוא ארוך הרב' צריך שיהי' ברחבו ד' ואם החלון עגול צריך שיהא בהקיפו שבסר נכי חומשא ויהי' ד' חומשין ומשהו תוך י' כדי שיהא המרובע תוך י' כזה /במקור מופיע שרטוט/:
סעיף ה עריכה
(ו) ב' בתים: ומיירי של עירבו בהחצר אשר הבתי' פתוחי' לו דאי עירבו יכולים לטלטל דרך החצר, (עיין ת"ש):
(ז) לעליה: ואין לו דרך על הבית שדר בו התחתון ואוכל שם עיין סי' ש"ע ס"ג:
סעיף ו עריכה
(ח) ועשה עליו מחיצה: וה"ה כשגבוה מחבירו עשרה בלא מחיצה (גמרא):
(ט) יכולין להורידה: דגג וחצר רשות א' הוא כמ"ש ס"א:
(י) ואם אינו כו' מותר: דבפחו' מד' מקו' פטור הוא (רש"י ומ"מ):
(יא) אף בכלים וכו': ומיירי כשעירבה לעצמה:
(יב) אסור להשתמש: דכיון שהוא לחבירו נמוך מי"ט לא ה"ל דין גג ואם ישתמש הוא בו ה"ל כחצירו ויאסו' חבירו להעלות עליו כלי הבית ולכן אסור הוא בו דנותנין אותו לזה שתשמישו בנחת (ב"י מ"מ דלא כע"ש):
(יג) מותר לשתיהן להשתמש: דהוי מקום פטור (מ"מ):
סעיף ז עריכה
(יד) במילואו: כגון שנשאר מכל צד משהו או פס ד' לצד א':
סעיף ח עריכה
(טו) הכותל רחב ד': שיכול להוליך מסולם לסולם:
(טז) משך ד': פי' ברוחב ד' כמ"ש ראש הסעיף אלא דלא בעי ד' על ד' כמו באיצטבא בסי"א דלא כע"ש:
סעיף י עריכה
(יז) כנגד המיעוט: וב"ח הגיה בטור דמותר להשתמש אפי' שלא כנגד המיעוט כמ"ש ס"ט גבי אצטבא ודוחק להגיה הספרים ואפשר דהטור וש"ע ס"ל דכיון דלא מבטל ליה לספל התם לא מהני לכל הכותל כמ"ש סי"ו:
(יח) שיחברנו בטיט: חבור שא"א לשמטו עד שיחפור בדקר (רמב"ם) אבל אם הטיט מונח עליו שרי לשמטו ולא אמרינן דהוי בסיס לדבר האיסור שאין כוונתו שיהא הספל משמש לטיט אדרבה הטיט משמש לספל כמ"ש בסימן רנ"ט כ"ה בגמרא:
סעיף יב עריכה
(יט) להתיר לו תשמיש: אבל לא לערב יחד אא"כ מגיע לראש הכותל עסח"ט:
(כ) ע"ג הזיז: פי' שסמך ראש הסולם בזיז דהוי הסולם והזיז חד מיעוטא:
(כא) אבל סומכו: פי' שסמך הסולם לכותל אצל הזיז א"כ לא הוי הך סולם דרגא לזיז:
סעיף יג עריכה
(כב) בין לערב יחד: היינו כשמגיע לראש הכותל כמ"ש ס"ח:
סעיף יד עריכה
(כג) בגבוה י': דהא יכול לעלות לראש הכותל בסולם אעפ"י שאין רחבה ד':
סעיף טו עריכה
(כד) היה אילן: דמה שאסור לעלות באילן אינו אלא שבות ולא גזרו עליו ב"ה עיין סי' שמ"ב ואף על גב דהכא הוי פתחא לכולא יומא שרי לערב עיין רסי' שע"ד:
(כה) דאילן אינו מועיל: דאיסור שבת גרם לו:
(כו) יבשה: צ"ע דבריש סי' של"ו פסק דאסור להשתמש אפילו ביבשה ע"ש:
סעיף טז עריכה
(כז) סתמא: דסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלים הן (רמב"ם) משמע דס"ל דלא מהני ביטול לשבת אחד דאל"כ ל"ל האי טעמא הא בלאו הכי עפר אין ניטל בשבת עיין בגמרא והא דכתב בסי' תרל"ג ס"ד עפר וביטלו בפי' דוקא היינו בבית שאין בטל שם בסתם, וכתבו התו' דף פ"ד דוקא למעט גבוה י' לשווי' כפתח למרפסת מהני פירות טבלים אף על גב שעתיד ליטלם כיון דאינו ניטל בשבת כמ"ש ס"י גבי ספל אבל לבטל מחיצה לא מבטל אלא א"כ אין עתיד לפנותו ע"כ ועססי שע"ה מ"ש:
(כח) אוצר: והואיל וכן אסור להתחיל להסתפק מהן בשבת כמ"ש סי' של"ג (שם) ומשמע דס"ל דבטול לשבת א' סגי ועיין סי' שנ"ח שס"ב, וקשה דבגמרא דף פ"ד מוקי לה בפירות טבלים משמע דבשאר פירות אסור ע"ש וע"ק על רמ"א דהא פסק בסי' של"ג דמותר להסתפק ממנו א"כ הוה ליה דבר הניטל בשבת ואינו ממעט וע"ק דאי מתרמי ליה אורחים מותר לפנותו ולמה ימעט וצ"ע:
סעיף יז עריכה
(כט) משפת החריץ: ואם מיעט רוחב החריץ בלוח שהשיבו באורך ביותר מי' אמות אין מערבין ב' (ב"ח רמב"ם):
סעיף יט עריכה
(ל) אפי' בחול: דכיון שנוט' מעט מעט חיישי' שמא בע"ש ב"ה יתמעט מי' ולאו אדעתיה ומטלטל בחצר ומשום מוקצה ליכא דדוקא בבית שנפל בשבת כיון שהיה אסור ב"ה משום סתיר' אוהל אסור גם בשבת אבל הכא לא הוה מוקצה (כ"כ הרא"ש) דאינו כסותר אהלים אלא כסומך אהלים (ירוש') ורש"י ס"ל דהוי מוקצה מה שלמטה מי':
(לא) ב' בתים: אפילו אין הגדיש מגיע לתקרה ממש דכיון דאיכא תקרה ומחיצה כי מפחית מי' מינכרא מילתא ומיירי שבית א' פתוח לחצר זה והשני פתוח לחצר אחר' ולא עירבו ב' החצירות יחד: