פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) הכניסן למאכל בהמה:    וסתמא הוי כהכניסן למאכל בהמה (תו'):


(ב) ומולל:    מפרך השרביטין לאכול הזרע שבתוכן (רש"י):

סעיף בעריכה


(ג) מי מלח:    וה"ה בכל המשקין (הגהות סמ"ק):


(ד) מעט:    לצורך טיבול אותו סעודה [ר"ן] משמע דלצורך סעודה אחרת אפילו מעט אסור אפי' נותן שמן אסור כנ"ל וכ"מ ס"ה ועיין סי' שי"ט ס"א:

סעיף געריכה


(ה) בצים מותר למלחן:    מפני שאין דרך לעשות מהם כבשים [לבוש] ול"נ הטעם שאין המלח מועיל להם כ"כ וכ"כ בת"ה סי' פ' על דגים בי"ט וכ"מ בגמרא גבי צנון דהיכא דהמלח אין מועיל לו שרי:

סעיף דעריכה


(ו) יש מי שכתב:    וא' מהגדולים הורה דאין איסור אלא לתת הרבה חתיכות ולפזר עלייהו מלח ולזורקו ולנערו כדרך שעושים לדגים במליחתן דדמי לעיבוד אבל בע"א שרי אבל בסמ"ג וסמ"ק משמע דאין להקל אלא לטבל וכו' (ת"ה) והב"ח כתב דלפמ"ש בס"ג הטעם שנרא' ככובש כבשים אז בשכל חתיכה מונחת לבדה אין בזה משום כובש כבשים אבל כל הפוסקים סוברין כרש"י דהטעם משום שהמלח מעבדן והוי תיקון א"כ אסור למלוח יותר מב' ואף בב' יש להחמיר והכי נהוג עלמא שלא למלחן כלל אלא מטביל כל א' במלח ואוכל ע' בש"ג שמותר ליתן מלח על השלאטין ואחר כך שמן וחומץ:

סעיף העריכה


(ז) להניחה:    משמע להניחה מסעודה לסעודה אסור אבל צנון אפילו לצורך אותה סעודה אסור ונ"ל דה"ה דאסור למלוח אוגרק"ס חיין דהא רגילים לעשות מהם כבשים ועוד דהמליחה מועלת להן והוי כצנון וה"ה לכל כיוצא בזה ומיהו כשנותן שמן תיכף שרי כמו לרבי יוסי ומותר לתת מלח על נתחי העוף או דגים ואחר כך נותן עליו מים או יין (הג"מ פכ"ב בשם ס"ה), בשר או דג חי אסור למלחו בשבת כדי שלא יסריח עיין סוף סי' ת"ק דמשמע אפילו במקום הפסד אסור (ב"י בשם ש"ל ע"ש) והתוס' והרא"ש בחולין דף י"ד כתבו דאפילו רוצה לאוכלו כך חי אסור למלחו ואף על גב דאין עיבוד באוכלין כמ"ש סוף סי' ת"ק מ"מ אסור דמיחזי כעיבוד וכ"כ הר"ן בחולין לפי שהמלח מכשיר האוכל ומתקנו כדאמרי' גבי פוגלא וכ"ש דאיכא למיסר מליחת בשר חי דהא מתקן ליה וכ"ש אי אסרת ליה בלא מליחה דהוי תיקון טפי [ועמ"ש רסי' שי"ד ] עכ"ל וכ"כ הרשב"א בית ג' ש"ג וע"ש שכתבו דמולח בשר להצניעו לדרך חייב חטאת וצ"ע דבגמרא משמע דהלכה כרבא דפטור דבתרא הוא וכ"פ הרמב"ם פי"א:

ונ"ל דמותר לתת הבשר לתוך החומץ כדי לאוכלו כמ"ש ביורה דעה סוף סי' ס"ז ומבואר מדבריהם שמותר להדיח הבשר כדי לאכלו והקשה בספר פורת יוסף מ"ש מטבילת כלים שאסור משום שמתקן כלי כמ"ש סי' שכ"ג ס"ז וה"נ ליתסר ונדחק בישובו ולא ראה מ"ש שם ס"ח דמותר להדיח הכוס וה"נ כיון שאין האיסור בגוף הבשר אלא שמדיחו משום דם בעין שעליו שרי ונראה דאסור להדיח בשר שחל יום ג' להיות בשבת כדי שלא יאסר לבישול דכיון שאינו רוצה לאכלו בו ביום אסור להדיחו כמ"ש סי' שכ"ג ס"ו וסי' ש"ב ס"ג וכ"ה רפ"ז דפסחים דאפי' בפסח לא התירו להדיח הקרביים כיון שאינו צורך היום:

ומ"כ שגאון אחד התיר כמ"ש סי"א גבי ירקות דכיון דראוים לאכילה ביומן מותר להשקותן כדרך שמותר לטלטלן ול"נ דאסור דמתקן הבשר שיתרכך וכמש"ל בשם הר"ן אבל גבי ירקות אינו מתקן כלום ועוד לפמ"ש סי' ש"ח סל"א דבשר אסור לטלטלה א"כ ה"ה דאסור ליתן מים עליו ועוד דאפי' הכנה בעלמא אסור לצורך חול כגון להביא יין למ"ש וכ"ש כה"ג ול"ד לירקות דאפשר דאכיל מינייהו ביומיה משא"כ בבשר דמוכח מילתא דלצורך חול הוא לכן אין להקל ועיין סי' תצ"ז ס"ב ואפי' ע"י עכו"ם אין להקל דליכא פסידא כ"כ דיכול לאוכלו צלי עיין סי' ש"ז ס"ה ובמהרי"ל ה' פסח כתב וז"ל ואלולי דרבוותא גמגמו בדבר ה"א דשרי להדיחם דהוי צורך קצת שלא יחמץ ויפסד הכלי דאפילו למוקצה עושין תקנה כגון כופין עליו כלי כו' אך לא מלאני לבי להקל לכן טוב להדיחם ע"י עכו"ם עכ"ל ועיין סי' תנ"ט ומ"מ הכא לא הוי פסידא דאפשר לאכלו צלי:

סעיף ועריכה


(ח) אין למלוח:    כיון דהמליחה מועלת הוי כצנון דנראה ככובש כבשים:

סעיף זעריכה


(ט) ובקערה:    פי' או בקערה שידוכם בשולי הקערה דהוי שינוי גמור כנ"ל פי' הרמב"ם דא"ל דבעינן תרי שינוים קשה דהא בגמר' לא הזכיר אלא חד שינוי דהיינו בסכין וכ"ה בתוספ' עב"י בשם האגור ומשמע דלחותכ' בסכין אסור וה"ה לכל תבלין ועסי"ב:

סעיף טעריכה


(י) מותר לחתוך:    דהרי התו' והרא"ש כתבו דאין טחינה באוכלין ואף שקצת ס"ל דיש טחינה כמ"ש סי"ב דוק' בג"ק אבל בשר דאין גדולו מן הארץ ל"ש בו טחינה ודוקא צלי דאי בעי אכיל ליה שלם ולועסו בין שיניו לכן אפילו מי שאינו יכול ללעוס שרי לחותכו דאזלינן בתר רובא דעלמא אבל בשר חי הואיל ואין ראוי אלא לכוס אותו דלא כאורחי' אסור לחתכו דק דק לפני העופות ואף על גב דחזי לכלבים ולחיות לאו להכי קיימי רק לעופות משום חשיבותו ולכך אין להתיר ותו דיש ליגע בו משום איסור שווי אוכל לבהמה ומשו' מטרח אוכל' [ת"ה] ובש"ג כת' דאינו מוכרח דהא בשר חשיב ג"ק כמ"ש התוס' והר"ן לענין מפרק תולדה דדש:


(יא) ועיין סי' שכ"ד ס"ז:    מ"ש שם ומוכח שם דכל שהוא קשה ביותר מותר לחתכו וכ"מ בגמ' דלא כע"ש:

סעיף יעריכה


(יב) שקורין ראלי"ו:    בל"א רי"ב אייזן דכיון שהכלי מיוחד לכך הוי כשחיקת תבלין במכתשת דאסור [ריב"ש] וא"כ אפי' לאכול מיד אסור ונ"ל דה"ה בכלי קטן מאד העשוי כזה אסור דעכ"פ כלי הוא אבל מותר לחתכו בסכין דק דק כמ"ש ס"ט נ"ל דאפי' הוא קשה מאד שרי כיון דאי בעי לועסו בקושי וה"ה דמותר לחתכו בקורדם או במגירה אף ע"פ שקשה קצת כדאיתא פי"ז במשנה, דבר שאינו חפץ לאוכלו אסור ללועסו בשיניו משום טחינה כ"מ דף קל"ג ברש"י ועיין סי' של"א ס"ז:

סעיף יאעריכה


(יג) מותר להשקות:    כיון דירקות הללו ראוים לאכילה ביומן מותר להשקות' כדרך שמות' לטלטלן משא"כ בדבר שאינו ראוי לאכילה ועיין סי' תרנ"ד ותימא דבגמ' דף קנ"א ע"ב איתא סכין ומדיחין המת ופריך והא אסור להדיח קרקע [ופירש"י אלמא דבר האסור לטלטל אסו' לסוך] ומשני התם משום אשויי גומות אלמא דדבר האסור בטלטול מותר לסוך ולהדיח וצ"ל דהיינו דוקא כשהוא צורך היום דומיא דקרקע ומת משום כבודו אבל הירקות לית בהן צורך היום ואסור:

סעיף יבעריכה


(יד) דאסו' לחתוך:    מ"ש כאן בשם התוספת' זה אינו דהא קתני בתוספתא אין מרסקים גרוגרות וכו' אבל מרסק הוא ביד של סכין ואי אמרינן דמרסק היינו חותך קשה היאך אפשר לחתוך ביד של סכין לכן נ"ל דמרסק היינו כותש בקורה כמ"ש סי' ש"ך ס"ב דאסור אלא מרסקו ביד של סכין וכן קתני בתוספת' בריש' גבי מלח ע"ש וכמ"ש ס"ח ומ"מ נ"ל שהדין אמת דאסו' לחתוך גרוגרת כיון שהוא ג"ק, וכמ"ש ס"ט ומשמע דלפני מי שיכול ללועסו כך שרי:


(טו) לאכול מיד:    או שהתרנגולים יאכלו מיד שרי לחתוך [ר"ן] שלא אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנות א"כ הוי דרך אכילתו בכך [ב"י] ובש"ג מפקפק על היתר זה וגם הרב"י כת' ליזהר לחתוך לחתיכות גדולות קצת ע"ש אבל במדינתנו נהגו לחתוך הצנון דק דק מאד ויש להם על מי שיסמוכו ועכ"פ אסור לעשות עד יציאת בה"כ דבעינן סמוך לסעודה ממש כמ"ש ריש סי' שי"ט וכ"מ בר"ן ס"פ ט"ו:

סעיף יגעריכה


(טז) נתלשו מבע"י או שנתרסקו וכו':    משמע דבתלושין לא בעי ריסוק אבל בגמרא ר"פ כ"ב איתא דבעי ריסוק כמ"ש סי' ש"כ ס"ב בזתי' וענבים וכ"כ הרמב"ם פכ"א די"ו וע"ש ולכן נ"ל דה"פ כשנתלשו החלות מבע"י יכול לרדות החלות מהכורת כדי לאכול הדבש הדבוק ע"ג מסביב או לסחטו לתוך האוכל או שנתרסקו וכו' מותר לרדותו פי' מות' ליקח דבש הצף אבל אסור ליקח החלות ועיין בתו' דף מ"ג ריש ע"ב ואמרינן בגמרא דדבש מעיקרא אוכל' ולבסוף אוכל' וצ"ע דאם כן למה יגרע מפירות העומדים לאכילה דמותר לסחטן כיון שאין שם משקה עליו וצ"ל כיון דהשעוה אינו ראוי לאכילה ה"ל כבורר אוכל מפסולת כמ"ש סי' ש"כ ס"ה אבל לדברי המתיר שם צ"ע לישבו:

סעיף ידעריכה


(יז) קמח שאינו קלי:    ובזה אפילו מעט מעט אסור:


(יח) ומותר לגבל וכו':    דס"ל דנותן מים לקמח אינו חייב עד שיגבל ולפיכך הכא כי משנ' בגיבול שרי כיון דלאו בר גיבול הוא:


(יט) שהרי היא כחול:    הרמב"ם לשיטתי' אזיל שכתב ספ"ח המגבל באפר ה"ז תולדת לש ואין גיבול בעפר ולא בחול הגס ולא במורסן ולא בכיוצא בהן והראב"ד חולק וכ' ואינו כן שלא אמרו אפר אינו בר גיבול אלא שאינו מחוסר גיבול ובנתינת מים לבדו חייב ע"כ וכ"ד האחרונים [מ"מ] עיין סוף סי' תק"ז וסימן ש"מ סי"ב:

ונ"ל דאסור להשתין על טיט משום גיבול עיין סי' ש"ך סי"ד:

סעיף טזעריכה


(כ) שום כו' ולא יטרוף:    וברמב"ם כתב שום שריסקו וכו' ולא ישחוק וכת' המ"מ פ"ג דמיירי במחוסר דיכא או שאסור שחיקתו מפני תערובות הגריסין ועסי"ט וסי' רנ"ב:


(כא) וי"א דלא וכו:    ואם נתן המשקה מע"ש מערבו בכף כ"כ המרדכי וכ"מ בא"ז ואפשר שגם ת"ה מודה לזה וע"ש:


(כב) בחרדל:    וה"ה בקמח קלי עיין סי' שכ"ד ס"ג:


(כג) אסור לתת משקה:    ורש"ל כתב במדינתנו לא שייך לישה בשום וחרדל כ"א בארץ לועז שעושין אותו עב כעין עיסה וכן עושין התמכא שקורין קרי"ן שמדבקין אותו כעין כדור לפיכך כששורין אותו זהו גבולו עכ"ל ול"נ כלל להקל (ב"ח) וגם בת"ה כתב דה"ה שלטי"ן ושאר מיני טיבול אסור ואפי' נתן מעט משקה מע"ש ל"מ מידי דלא חשיב כמגבל ע"י כך וכ"כ רי"ו ועמ"ש סימן תע"ג ס"ה:


(כד) דהוי שינוי כמו בשתית':    ודוקא ברכה אבל בעבה ל"מ שינוי (ת"ה וב"ח) ולכן כ' רמ"א כמו בשתית' וגם כ' באצבעו כלומר ולא בכף והע"ש לא דק בל' רמ"א וכל זה אפי' לצורך אותה סעודה אסור:

אסור לטרוף בצים מגולגלים בקערה דמתחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדרה (רש"י דף ק"מ) ובהג"מ פכ"ב כתב וז"ל ויין זיגר"א אין להכותו בשבת כו' משמע דכל דבר אסור לטרוף כמ"ש סי"ז עסי"ט:

סעיף יזעריכה


(כה) יינומלין:    ומז"ה מתיר אפי' לסננו במסננת ול"נ שלא הותר אלא לערבן ולאכלן כמות שהן אבל לטרוף אותן יפה ולסננן אסור שזה טורח יותר ואומנות גדולה ותקון גדול הוא זה והרי נאסר לטרוף אפי' בחרדל הנילוש כבר עכ"ל (ש"ג) וכ"כ ב"י סוף סי' ש"ט בשם ש"ל, כתב מהרי"ל אסור לתת קידה לתוך חומץ לעשות טיבול וכן לעשות בצים קשים עם פיטרזיל"ן בחומץ אסור דדמי להילמי עכ"ל וצ"ע דהילמי אסור מפני שהוא ככובש כבשים אבל זה דמי ליינומלין דשרי ומעט שרי לד"ה כמ"ש ס"ב:

סעיף יחעריכה


(כו) מאתמול מותר:    דבלאו רפואה נמי משקה היא (ר"ן):


(כז) וליתנו בחמה:    ואי ליכא חמה אפי' באור שרי מפני הסכנה:

סעיף יטעריכה


(כח) מותר לגמור:    כ' ב"י בשם הרמב"ם המגיסין בה הרבה ומערבין אותה ומכין אותה בעץ הפרור עם צדדי הקדרה או בתוך הקערה עד שמתערב הבשר והריפות והמים ותסמך ותעשה כולם גוף א' ופעמים מוסיפין לה מים חמין עכ"ל ונ"ל דבכוונה השמיטם הרב"י דאסור לטרוף כמ"ש סי"ו ועיין סי' רנ"ג ס"ד ועיין סי' שי"ח ססי"ח:


(כט) הואיל ואפשר:    הא אם א"א לאכול בלא זה אסור דיש עיבוד באוכלין מדרבנן כמ"ש ס"ה והמחליק הוי כממחק ומותר למרח התפוחים שישיבו גם למקום הריקן (הגהת סמ"ק) וה"ה על הלחם:


(ל) אסור לקלוף:    משום בורר וא"כ אף תפוחים אסור לקלוף להניח כמ"ש סי' שי"ט ס"ג: