פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) לדבר מצוה:    אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ועס"ג ועיין סי' תרי"ג ס"ח ועיין סוף סימן של"ט:


(ב) מג' ימים:    דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עס"ד, וה"ה בי"ט שני אין מפליגין (מ"צ ח"א ל' וח"ב מ"ז ור"י הלוי ל"ב ור"ש יונה כ"א וריב"ל ס"ג סי' ע"ב רדב"ז ח"א ק"ה):


(ג) קודם ג' ימים:    היינו ביום ג' וכמ"ש ס"ד כנ"ל דלא כע"ש:


(ד) הישראל לעשות:    עס"ד שגם הרב"י ס"ל כן דלא כע"ש:


(ה) מפני שאפשר:    כלומ' כשיש רוח טוב הולכין ביום א' אף על פי שעכשיו אין רוח טוב שרי להלוך בע"ש (ב"י ד"מ):

סעיף בעריכה


(ו) יש להם צער:    ולדבר מצוה שרי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה עיין סי' ל"ח:


(ז) שמקרקע הספינה:    פי' אף על פי שהמים עמוקים י' אם הספינ' משוקעת במים והוא יושב למטה מי' נמצא מהלך למט' מי' ואפי' יושב למעל' אסור כיון שהספינ' רחב' ד' כמ"ש סי' ת"ד ע"ש וכ"כ הב"ח בשם ספר היראים (ומ"מ בספר היראים משמע דשרי ביושב למעלה) אלא שכתב שמדברי הרי"ף /התוספות/ והרמב"ם לא משמע כן ולא ידעתי היכא רמיז' דהם כתבו אח"כ וז"ל ומיהו צ"ל דאף הכלי שדולה בו ונשקע במים הוי למעל' מי' דאל"כ האיך ממלא עכ"ל וקשה האיך נמשך זה פה אחר התי' אלא דקשי' להו בעצמן למה לא תי' כמ"ש ספר היראים דהמים עמוקים אך הספינ' שוקעת במים והולכת למטה מי' לזה כתבו ומיהו צ"ל כו' כלומר וא"כ הכא צ"ל מאי דקאמר גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מי' היינו בלא השקוע כי היכי שיבוא הכלי למעל' מי' ואם כן צ"ל דבעירובין מיירי בספינה קטנה וגם בתשו' הרמב"ם קאי אמי שהולך על סואר של קורות שהן שטין ואין נשקעין במים ולכן אין לזוז מפסק הש"ע:


(ח) אסור לצאת:    צ"ע מאי חידש רמ"א וי"ל דקמ"ל דתוך התחום שרי ולא גזרי' שמא יצא חוץ לתחום:


(ט) להליכ' בקרון:    שאסו' משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמו' הולכים ברחוק ממנו ובע"ש העלים עיניו מהג"ה זו וכ' בשם התו' והרא"ש דאסור בספינ' ולא דק דהם לא כתבו רק בהליכ' בקרון עפ"ד דעירובין דכיון שהולכת הבהמ' רחוק מהספינ' ה"ל צידי צדדין כמ"ש סימן ש"ה סי"ח:

סעיף געריכה


(י) והוא שלא יצא:    דאסור ליכנס בשבת בספינ' משום שט כמ"ש סוף סימן של"ט:


(יא) דאפי' יצא:    דמאחר שקנה שבית' ה"ל כביתו ומותר ליכנס בה בשבת ועכ"פ כשמגיע ליבשה אסור לזוז מד"א כמ"ש סוף סימן ת"ד אבל אם לא יצא מותר, ובספינ' מהלך כולה כמ"ש סי' ת"ה ס"ז ואם לא שבת בה לא כיון דנכנס בה לדע' ע"ש ואפי' חל י"ט ע"ש שרי לקנות שביתה עיין סי' תי"ו:


(יב) שעושין קידוש וכו':    לפרסומי מילת' (ב"י) ונ"ל דבעי דוקא שישב שם בין השמשות וכ"מ בכל הפוסקי' דלא כלבוש:

סעיף דעריכה


(יג) לחלל שבת:    אפי' באיסור דרבנן (ריב"ש סי' י"ח):


(יד) וביום אב"ג:    וריב"ל ח"ב ס' נ"ג כ' דכיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור וכ"כ רדב"ז ח"א ס"י ועפ"ז סומכין עכשיו שמסתכנין בעצמן שלא לחלל שבת (כ"ה):


(טו) והעולה לא"י:    ודוק' ע"ד להתיישב וי"א אפי' ע"מ להחזיר כיון דאפי' מהלך ד"א בא"י מצוה היא (כ"ה):


(טז) יכול ללכת וכו':    ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו הבהמ' ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור במעט ימות בקרירות כל א' מאלו מקרי פ"נ ומותר לילך עמה' (רמ"ג סימן ק"ט):


(יז) ואם נכנס כו':    ונ"ל דדוק' כשהלך לשם מצוה ולא לסחור':


(יח) דלדבר מצוה נפק:    ואם יצא קודם ג' ימים אפי' יצא לדבר הרשות נמי כיון דהשת' היה צריך לצאת מפני פ"נ יש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש סימן ת"ז ונ"ל דאם הלך תוך ג' ימים מפני שסבר שמותר לילך תוך ג"י ה"ל שוגג ויש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש הט"ז ביורה דעה סי' צ"ט דאומר מותר שוגג היא:


(יט) לסחור':    אפי' יש לו מזונות והולך לסחור' להרוח' עיין סי' תקל"א ס"ד, ולגבות מעות מעכו"ם שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מקרי פסידא ודאית (מ"צ ור"י הלוי) וכבר נתפשט המנהג להפליג אפי' בשבת (רלב"ח כ"ח) אבל במ"צ כת' דאין להקל נגד רוב הפוסקים וכ"ש כשהספינ' הולכת בשבילו דלכ"ע אסור וכ"כ ר"א ששון סל"א וסל"ב:


(כ) והליכת שיירא:    ונ"ל דבשיירא אין להקל כמש"ל וכ"כ ע"ש בשם כ"ה: