פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) י"א שא"צ ליזהר:    ומ"מ אסור למזוג הכוס בחמין בנתיים דצריך דקדוק שלא יחסר ושלא יותר והוי היסח הדעת טפי (בתוספ' פסחי' דף ק"ז ב"ח) וה"ה לכל כיוצא בזה ועוד כתבו בשם ר"ת דבחול אסו' דחיישי' שמא יסיח דעתו וילך לו אבל בשבת דהשלחן ערוך יכול ליטול ידיו ולקדש וה"ה להבדיל ולאכול עכ"ל עמ"ש סי' קע"ד:


(ב) וטוב ליזהר:    וכ' בשל"ה שבכל יום קודם נטילה יתפלל על מזונו מאת הש"י ואם שכח להתפלל עד אחר נטיל' מות' להפסיק בכך ע"כ והעולם נהגו לו' מזמור ה' רועי וגו' בין נטילה להמוציא ועיין סי' רל"ה ס"ב, וכ' רש"ל על בעל הסעוד' ליתן לגדול באחרונ' ליטול אך אם הביא לו ליטול בראשונה והוא מונע עצמו עבירה הוא בידו לומר אני לא אפסיק ואחרים יפסיקו אלא יטול עצמו וישב ולא ידבר ואם שאלו לו ד"ת מותר להפסיק ע"כ עיין סי' קס"ז ס"ה וב"ח כ' דאסו' אפי' בד"ת וגם אפי' הישיבה הוי הפסק כמ"ש רמ"א ע"כ וא"כ רשאי הגדול למנוע עצמו מליטול בראשונה דעכ"פ איכא קפידא טפי כשמפסיק הבוצע מהאחרים ועוד דהאחרים אם יראו שימשך הדבר יכולים ליקח פת ולבצוע בלחש לעצמן:


(ג) כ"ב אמה:    התוס' בסוטה הוכיחו כן מדאמרינן גבי מצורע לא היה תכף לסמיכה שחיטה שלא היה רשאי ליכנס לעזרה והיה סומך על הקרבן לפני שער נקנור ואח"כ היו מוליכין הקרבן למזבח ומן השער עד המזבח היה כ"ב אמה ש"מ דזה מקרי הפסק, וקשה לי דבזבחים ד' ל"ג פריך מהא ברייתא למ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה לעייל ידיה ולסמוך ולשחטי' שם אצל הפתח דס"ד דקי"ל כר' דס"ל דכל העזרה כשרה לשחיט' ומשני דקי"ל כר"י דאסור לשחוט כי אם בצד המזבח, והשתא קשה לפי מאי דס"ד כר' א"כ אפי' למ"ד שמה ביאה לסמוך לפני הפתח ולעייליה ולשחטיה אצל הפתח מבפני' אלא ע"כ כשהולך ממקום למקום חשיב הפסק אפי' הליכ' מועט' וכ"מ במשנה ס"פ ב' דמדות במקום שסומכין שוחטין דתכף לסמיכה שחיט' וצ"ע ועיין סי' ח' סי"ג ועיין סי' קפ"א ס"ו מ"ש דבכדי אין להפסיק כלל, וצ"ע ביורה דעה סי' י"ט שפסק שיברך ברחוק ד"א קודם שיכנס לבית המטבחיים דהא אפי' ברכה אחרונה דרשאי להפסיק בינה לאכילה צריכה דוקא במקומה כמ"ש סי' קפ"ד ק"ו ברכה ראשונה, ועיינתי במקור הדין באגודה בחולין סי' ט' משמע שהכל בבית א' וכ"כ בשבת סי' ו' וז"ל הרוצה לשתות בבית המרחץ יברך בבית החיצון ע"מ לשתות בפנימי דהוי כמו מפינה לפינה ע"ש אבל התו' כתבו בפסחים ד' ק"א ע"א ד"ה ור' יוחנן וכו' דהוי הפסק משמע אפי' מפינה לפינה וכן עיקר דלא גרע מדבור בעלמא ודברי רמ"א ביורה דעה צ"ע: