מגן אברהם/הקדמה
הקדמה מבן הרב המחבר מגן אברהם
עריכהחן יוצק יומתק מפה מדבר. הפעוט והשפל בן המחבר. בעבור כבוד אביו חילו יתגבר.
ברוך אברם לאל עליון אשר מג"ן צערו בידו וכוחו לסבול לקבל עליו יסורים של אהבה. שלא היה בהם ביטול תורה. כי אף על משכבו היה נאנח. לא שקט ולא נח. כל ימיו חול"ין בטהרה היתה לו. ולא משו תלמידיו מבית אהלו. וכמעט שלא היה בו כח נרדו נתן ריח שמן אפרסמון וצלוחית של פלייטון נתן למשוח להתפשט כל קמטין לא הניח דבר גדול וקטן לכול' היה שוה לתלמידיו צימאון לרויה. גדולי הדור השכימו לפתח אהלו. כל דבר הלכה לשאלו. ולא מנע מהן במחלו. וכל זאת יעידון ויגידון ספוני וחשובי גבורי כח בני קהילתו יודעו ומכירו איכותו ומהותו קהלה מפוארה ק"ק קאליש יצ"ו איך הוא זורה ברוח חן ובחן בורר כמו רוכל לבד אוכל. בזכרי זאת תרדנה עיני דמעות שליש ולבי מאוד מחליש מדוע שגיתי מכיר לי לא ראיתי. ולשאוב מבארו פרי עץ החיים לא זכיתי. אמנ' זאת היא נחמתי. שהאב מזכה את בנו בחמשה דברים. ה"ה שאדוני אבי ז"ל חיבר כמה חיבורים. לא למענו להתפאר ולהתגדל כי אם מגודל בקשת החברים. שבקשו ממנו חידושים על הארבע טורים. והשיב להם בגודל ענותנתו. הלא תמצאו תמונתו. די לנו בראשונים. ומה לנו להצטער על אחרונים. הלא על שלש כבר מבואר ומפורש ועל ארבע לא אשיבנו ריקם אשר עדיין לא נמצא שום פירוש על טור אורח חיים ולגודל אהבתם לא מנעו מאתם וכשכ' הספר הזה לא היה בן חמשים שנה ובשגם ביסורים קשים היה מדוכא ומעונה ומספר הזה לא ידע אנוש ערכה איה היא. גנוזה וטמונה. כי כבודה פנימה שכונה. כי מרוב חריפותיו ובקיאותיו מעייל פילא בקופא דמחטא. קולע אל השערה ולא יחטא. המפורסמים אין צריכין ראיה. שהיה נאה ומתקבל בעיני כל ומרוצה כריח ניחוח ועולת ראיה. אף שדודי האלוף התורני מהר"ר יודא ז"ל חתן החסיד מהר"ר אייזיק ר' מאדליס מקראקא טרח ויגע וכתת את רגליו לק"ק אמשטרדם לבית הדפוס אמר עם הספר. רק עיקר היה חסר מן הסיפ"ור. כי לא היה לו משפט מעו"ת. ובין כך ארחות חיים ממנו תוצאות. אך הקדים כשחר ונתקבל לרצון ספר עולת התמיד. ובעיני כל היה חביב וחמיד. והדברים עתיקים. נאמרו לקרות לפני אדוני אבי ז"ל מפי ותיקי'. וחיפש בנרות בדוק שבעין בס' עולת התמי"ד לידע מאין תמצא כל מרגליות ואבן יקרה גדולה וקטנה. ואיזה היא מקום בינה. ומה לי להכניס ראשי בין ההרים המורים. הקורא יראה כאשר נתווכח עמו בדברים ישרים וברורים. ואחרי כל הבא. ספר התורה היה נחב"א. וארון הקודש נשבה. ויגוע אברהם ויקבר בישיב"ה טובה ובקוצר ימים יגע בתורה כתלמיד ותיק בן מאה שנה גובר כמו מעין הנובע ולשער החמשים לא הגיע והניח אחריו ברכה ברכת אברה"ם לו ולזרעו אחריו. ואני צעיר הייתי לימים. שפל בעיני העמים. לא העליתי על לבי ניחומים. אף מיום שעמדתי על דעתי. את שאהבה נפשי בקשתי ולא מצאתי. כמעט שעברתי. מצאוני השומרים לבוקר אור חדש שיתגלה ושאלוני אנה פנה דודך והודך ונבקשנו עמך עזרת ה' בגבורים. כי הספר היה טמון בסדקים ובחורים. תחת רשות אחרים. אשר לא שמעו בקול הורים ומורים. אף שנגזר עליהם בגזירות קלים וחמורים. מגאוני ארץ בחרמות ושמתות ונידויים עד שהעיר ה' את רוח המקנאים קנאת ה' צבאות עלי שמים ועמדו לימין צדקי והוציאו לאור משפטי ודיני לפני מאורות הגדולים הרבנים דד' ארצות יצ"ו[1] כאשר בידינו כתבים ופסקים ואז לא חסתי על ממוני. ובעניי הכינותי ושנסתי את מתני. להתחזק להיות לאיש לצאת ולבוא בדרך כל הארץ להציב מצבת קבורת אבותי. ועזבתי את בני ביתי. וממקום למקום נדתי. ולפני קציני אלופי רוזני מנהיגי פולין גדול כפי שטחתי. והעירוני ברעיוני בשבת פני. עד שנתנו מקום לדברי והזילו מכספם לפני. ותליתי את זיוני. מתוך דוחקי ועוני. ואמרתי לנושא מגינ"י. ה"ה האלוף מהר"ר שבתי משורר אליו נשאתי את עיני. שאהיה בצלו מתלונן ומה מאוד הייתי מתחבט ומתחנן לפניו והראיתי לו פסקי כתבים מד' ארצות וכתב מיוחד מהגאון אב"ד מדינה יצ"ו דפולין גדול עם רוזני קציני מנהיגי מדינה יצ"ו ויהי דברי אליו יום יום נתן מקום לדברי אלה והוציא מכח אל הפועל בתוספ' מרובה על העיקר על מעט מעותי שהיה בידי מקהלות קדושות ומה מאוד ששו בני מעי דאשכחנא הנהו תרי מגינים. מגן דוד ומגן אברהם יחדיו המה פונים. כעמר נקי המוכן לעלות לפני אלקפת' ור"ג בחיבורים אשר זיכני השם לחבר דברי חכמה חרשים. אשר הם לכל דבר ראשים. ולכל ענף שרשים. ובכתב ידי א"מ ז"ל לא מצאתי שום הקדמה כי מגודל ענותנותו היה חביב לו שידפס הספר ואף לא יקרא שמו עליו ואף אני לא למעני אעשה ולא לכבוד בית אבא כי אם לזכות את הרבים ויפוצו מעיינותיו חוצה שלא תהיה התורה הזאת מונחת בקרן זוית כי היא חיים ואורך ימים למחזיקים למגינים עליהם בעידנ' דעסיק ביה ובעידנא דלא עסיק ביה קראתיו בשם מגן אברהם וכששמעתי מתלמידיו המופלגים שי' שפעם אחת שאלו את רבם היאך ומה יקרא שם של הספר והשיב להם באקראי בעלמא "נר ישראל" - ר"ת נר י'פה ש'ל ר' א'ברהם הל'וי בכן אחזתי ידי בתרין בתי אבות שאברהם נכלל בישראל להיות לנו הנר למאירת עינים וגם נר ישראל בגי' מגנ"י אר"ץ דוד אברהם הסג"ל ז"ל וזכרה לי אלהי לטובה. שעוררתי לבי הנדיבה. ואודה לה' דגול מרבבה. שיזכני לראות גמר המלאכה החשובה. כה יזכני ה' לעבדו ביראה ובאהבה:
כ"ד המתפלש בעפר ומצפה לישועה. לחונן דעה:
נאום הק' חיים בן לא"א החסיד מוהר"ר אברהם אבלי סג"ל זצ"ל מק"ק קאליש
- ^ כנראה הכוונה אל ועד ארבע ארצות - ויקיעורך