מגלה צפונות/הפטרת ראש השנה

הפטרת ר"ה

כה אמר ה׳ מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל. ראוי להבין מה החן הזה, ועוד איך קראם שרידי חרב, שהרי במצרים לא דנו את ישראל בחרב, כאומרם חז״ל שאמרו אם נדונם בחרב כתיב ובחרבו את כל בשר (ישעיה סו, טז). אלא נדונם במים, כדי לומר שאלו נשארו שרידי חרב מאותם שדנו בחרב. עוד להבין כונת אומרו הלוך להרגיעו ישראל.

ונראה לפרש בהקדמה ידועה למפרשים ז"ל שטעם שמלאו לבו של עמלק להלחם עם ישראל במדבר, ובלעם לקללם וכן כל הקמים עליהם אחר רואם רוב האותות והמופתים שנעשה להם, משום דטעו בשקול דעתם שהיציאה ממצרים היה נגד רצונו יתברך כי עדיין לא נתקיים גזרתו של ארבע מאות שנים שאמר לאברהם, וא״כ כל מה שעשו מהאותות והמופתים היה דרך כישוף ותחבולה, וכשם שנפלו בני אפרים בחרב פלשתים ביוצאם קודם זמן הת' גם אלו הנשארים יפלו בחרבנו שגם הם יצאו קודם הזמן, וזהו דשלח בלק לבלעם הנה עם יצא ממצרים. כלומר דע כי יכול תוכל עם ישראל לקללם משום שיצא מעצמו בלתי רצון אלהיהם כיון שעדיין לא נשלמו הת׳ שנים, ולכן גמר בלעם לכוין הרגע שהקב״ה כועס בו כדי לקללם ולכלותם, אלא שהקב״ה עשה חסד עם ישראל שלא כעס באותם הימים כאחז״ל, וזהו כונת הפסוק מצא חן במדבר. והחן הוא שלא כעס הקב״ה בימי בלעם, שהנס היה בסברת כל האומות שיוצאי מצרים בהיותם יוצאים ברד״ו ולא נשלמו הת׳ שנים היו שרידי חרב, כלומר בני אפרים ביוצאם קודם הזמן נפלו בחרב פלשתים, ואלו נשארו ליפול בחרב שלנו כי גם הם יצאו קודם הזמן, ולכך בלעם הולך להרגיעו ישראל, כלומר היה הולך לכוין הרגע שבו כועס הקב״ה לקללם, וזהו הולך להרגיעו מלשון רגע, באומרו יצאו קודם הזמן ויוכל עמהם. (א"ה ס"ט ויומתק תי׳ חר״ב גימטריא רד״ו כמ"ש ה"ה ז"ל):