פתיחת התפריט הראשי

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. קשה דהרי הקב"ה הוציאם, דכתיב אל מוציאם ממצרים. ואיך אמר ויהי בשלח פרעה ? ועוד דהיל"ל "ויהי בשלח פרעה את ישראל" כמו שאמר אח"כ "וחמושים עלו בני ישראל", למה אמר כאן "את העם" ? ונראה כדברי רז"ל הביאו הילקוט, דפרעה שלח עם ישראל שומרים כדי להשיבם אחר שיעבדו את ה' ושלא יברחו, ונעשה מלחמה גדולה כשרצו להחזירם ע"ש. וזהו אומרו כאן "ויהי בשלח פרעה את העם" שהם העם שלו ששלח לשומרם שלא יברחו, זה היה סבה שלא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה של אלו שעלו לשומרם, ומתוך יראתם ושבו מצרימה, לכן הסיבם דרך המדבר ים סוף שהוא קשה לשוב למצרים.

ויסב אלהים את העם דרך המדבר עם סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. הכונה ערך להם שולחן והסיבן לאכול בכל מיני תענוגים, אעפ"י שהיו דרך המדבר לא מקום זרע, וכן עשה להם בים סוף שהוציא להם שם כל מיני פירות שיתנו לתינוקות, כארז"ל, וכל זה בזכות שוחמושים עלו, שעל מנת לקבל חמשה חומשי תורה עלו בני ישראל מארץ מצרים. עוד י"ל הסיבן בטח דרך המדבר אעפ"י ששם מעין תנין שלא הזיק להם נחש ועקרב, וכצד שנהג עמהם במדבר בים סוף, מה ים הוא מים כך במדבר היה ממציא להם מים, שאם ישוך הנחש לאיזה מהם שיקדים הוא למים ולא יהא ניזוק, וכדרז"ל ע"פ המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון המוציא לך מים מצור החלמיש, כדי שיקדים הנשוך למים, וכל זה בזכות וחמושים עלו, שעלו לקבל חמשה חומשי תורה כמדובר.

ובילקוט: וחמושים. אין חמושים אלא מזויינים, שנאמר ואתם תעברו חמושים. ומלמד שהיו מזויינים בחמשה מיני זיינין עכ"ל. דקשה למה דוקא בחמשה לא פחות ולא יותר ? ועוד מה צורך מכלי זיין כיון שהקב"ה נלחם להם, וכמו שעיניהם הרואות המכות שהביא על פרעה ולמצרים, אלא הוא אשר דברנו שעלו על מנת לקבל חמשה חומשי תורה, וזהו חמשה מיני זיינין שהיו מזויינין בהם. ובעל מנחה בלולה ז"ל פירש, וחמושים רמז לחמשים שערי בינה שכלם היו פתוחים להוצאת ישראל ממצרים, וזהו שנזכר יציאת מצרים חמשים פעמים בתורה עכ"ל. ועל פי דרכו כיון שעלו לקבל תורה שעמה זוכה האדם להשגת ן' שערי בינה, נמצא דחמושים עלו מארץ מצרים לעלות למעלת השגת החמשים שערי בינה, ואעפ"י דמשה אדון הנביאים לא ניתן לו כי אם מ"ט שערי בינה כאחז"ל, מיהו כל אחד מישראל עלה בסוברו שישיג או כלם או מ"ט או קצתם. עוד נראה אומרו וחמושים, כדרז"ל הביאו הילקוט על פסוק ושאלה אשה משכנתה. ר' אלעזר הקפר אומר, ד' מצות היו בידם של ישראל שאין כל העולם כולו כדאי להם, שלא נחשדו על עריות, ושלא נחשדו על לשון הרע. ושלא שינו את שמם. ולא חלפו לשונם וכו'. ובמקום אחר אמרו ושלא בטלו את המילה. נמצא חמשה מצות אלו בידם כדאין שיגאלו על ידם, וזהו וחמושים עלו בני ישראל, בזכות חמשה אלו עלו, וזהו רומז המאמר הנזכר שהיו מזויינין בחמשה מיני זיינין, רמז על חמשה מצות אלו שהיו מזויינין בהם.

(א"ה ס"ט לע"ד אפש"ל, עמ"ש בילקוט ראובני ס' בא, והובא לעיל דל"ו ע"ג, דבזכות יעקב והאמהות הכשרות וזכות שבט לוי ובזכות דראה הקב"ה שעתידין לעשות את המשכן. ואריב"ל דבזכות עצמן יצאו ממצרים ע"כ. ונמצא דבזכות ה' דברים אלו היתה היציאה ממצרים, ולרמז זה אמר וחמושים בה' מיני זיינין, רמז לה' דברים אלו דבזכותם יצאנו ממצרים. א"נ י"ל עמ"ש מרן ה"ה הקדוש זצ"ל בספרו הבהיר מדרש תלפיות ענף יציאת מצרים דקפ"ט ע"ד משם המפרשים ז"ל, דיש ה' טעמים על מה שלא הוליכם בדרך ארץ פלשתים והקיפן דרך המדבר, חוץ מטעם המפורש בפסוק, ואלו הם: א' להטביע למצרים בים. ב' להוסיף להם נחלת בני גד ובני ראובן. ג' ללמדם תחילה תורה ומצות. ד' ליתן אימתן של ישראל ע"כ האומות. ה' להורות חיבתן בפני האומות בראותם שוה' הולך לפניהם יומם וכו'. אח"ד ז"ל ע"ש מעתה זהו הרמז ולא נחם אלהים וכו' וחמושים וכו'. והוא דבא הכתוב לומר דלא יפלא בעיניך ע"מ שעשה ה' ככה להסיבן דרך המדבר ים סוף ולא נחם אותם בדרך פלשתים, וה"ט משום דוחמושים עלו בנ"י וכו'. דלחמשה טעמים שכתבנו משם המפרש' משום הכי הסיבן דרך המדבר ודוק).

ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם. קשה פסוק זה אין כאן מקומו כי אם למעלה בפרשת "ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה". כמו שהקשה מהרי"א זצ"ל. ונראה לפרש דכוונת הענין דויהי בשלח פרעה את העם, וראה משה דלא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים מסבת שבראותם מלחמה ושבו מצרימה, אלא הסיבם דרך המדבר ים סוף באופן שלא ישובו למצרים, זה מורה על היותם עדיין רפויים באמונה, ואעפ"י שראו הניסים שראו, ובפרט ששליחות משה לפרעה היה להניחם דרך ג' ימים לעבוד את ה', דמשמע ואחר כך לחזור אליו ובפרט שעדיין לא נשלמו הת' שנים, ואם כן חשש משה שמא יעבור כל זה על דעת ישראל ח"ו וירצו לחזור למצרים אחר עובדם את ה' ולישב במצרים עד תשלום ת' שנים ולא לצאת קודם, יען שלא יארע להם כבני אפרים שיצאו קודם הזמן, לכן מה עשה משה לקח את עצמות יוסף עמו לראייה, לומר לישראל דעו וראו איך באמת הגיע זמן גאולתכם ואעפ"י שהוא קודם הת' שנים, שהרי יוסף השבע השביע שבפקוד אלהים אתכם "והעליתם את עצמותי" והרי עצמותיו. אין זאת כי אם שזאת גאולה אמתית, שהרי עצמות יוסף עמנו היום מה שלא היה עם בני אפרים, ואם איתא שעדיין לא הגיע זמן גאולתכם, לא היה עושה הקב"ה שיתראה לנו ארונו של יוסף כדי לקיים שבועתו דבגאולה יעלו עצמותיו, ונמצא דבאומרו כאן "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", ר"ל לקח עצמות יוסף לראיה כמדובר, ולזה אמר מלת "עמו", דלכאורה מלה מיותרת היא אלא הכוונה עמו לראיה כדפרשית, ובחיבור אחר הארכתי על אומרו עמו.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.