פתיחת התפריט הראשי

כתיב לעיל אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, וסמיך וידבר ה' אל משה וכו' לצאתם מארץ מצרים לאמר:   

לרמוז למה שכתב הרב בעל עשרה מאמרות בענין למה לא הנחיל משה את ישראל את הארץ ליכנס בתוכה, אלא לפי שלא בא משה לעולם כי אם להוציא את ישראל ממצרים ולהנחיל להם תורה ומצות וכו', וזהו דסמיך אלה המצות לוידבר ה' אל משה וכו' לצאתם מארץ מצרים, כלומר על ענין המצות שיצוה לישראל דיבר ה' אל משה ועל יציאתם מארץ מצרים בלבד, על זה שלחו הקב"ה ולא לעשות עוד, נשאר הכנסתם בארץ על ידי יהושע וכל המלחמות שלחם.

(א"ה ס"ט ובזה יומתק דראשי תיבות מ'ארץ מ'צרים ל'אמר ש'או א'ת ר'אש גימטריא תור"ה, לרמוז דבשביל התורה ויציאת מצרים בא משה לעולם כמו שכתב מרן ה"ה ז"ל).


שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם בית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם:   

רומז כאן שישראל מתנשאים על ידי המשפחות שכל מי שהוא בן צדיקים צריך לנשאו, וזהו שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם, אך בתנאי במספר שמות כל זכר לגלגלתם, כלומר בתנאי שגם הוא יהיה ראוי שיתמנה במספר שמות אבותיו הקדושים לגלגלתם, שיאמרו עליו פלוני חכם בן חכם פלוני בן בנו חכם פלוני, דאז מתנשאים האבות כיון שאחז מעשה אבותיו, אבל כשאינו כך אש אוכלתו כאחז"ל.


ש'או א'ת ר'אש:   

ראשי תיבות שאר, רמז שכל א' מישראל יהיה מתנשא ומרומם לכל שאר בשרו, על דרך אמרם חז"ל והמקרב את קרוביו.

(א"ה ס"ט אפשר לומר עם מה שכתוב בפרק קמא דמגילה, דעתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק שנאמר ביום ההוא יהיה וכו', יכול לכל, ת"ל ולשאר עמו, למי שמשים עצמו כשירים ע"כ. וזלה אמר שאו את ראש והכוונה למי שייך לו נשיאותראש דהקב"ה, ב"י יהיה עטרה בראשו דווקא שא"ר, והיינו דמשים עצמו כשירים כמו שכתוב).


במספר שמות כל זכר לגלגלתם:   

רמז כאן שכל גלגוליו וקורותיו העתידים לעבור על האדם, כולם רמוזים בשמו ובמספר שמו, כמו שכתבו מז"ל על מאמר חז"ל למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות, כאשר הארכתי בחיבור אחר בהקדמה זאת. וזהו במספר שמות, כלומר במספר השמות של כל אחד ואחד רמוז בו כל זְכֵר הגלגולים העתידין לעבור עליו.


שאו את ראש כל עדת בני ישראל וכו':   

יש לדקדק לאיזה צורך הזכיר כל אלו הפרטים שהם עדה ושהם בני ישראל, וכן הזכרת המשפחות ובית אבות ומספר השמות.

אמנם נראה בדברי רז"ל במדרש סדר זה, פ"א כשברא הקב"ה לדור המבול לא כתב אימתי בראן, העבירם מן העולם ולא כתב אימתי העבירן, אלא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. וכן לדור הפלגה וכן למצרים, לא היה כותב אימתי נבראו ואימתי מתו, אלא כיון שעמדו ישראל אמר הקב"ה למשה איני נוהג באלו כאותם הראשונים, אלו בני אבותיהם בני אברהם יצחק ויעקב, לך כתב להם באיזה חודש בכמה בחודש ובאיזה שנה ובאיזה איפרכיאה ובאיזה עיר רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש, לכך נאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני, הרי איפרכיאה. באהל מועד הרי מדינה. בשנה השנית זו שנה. בחדש השני זה החודש. באחד לחדש בכמה לחדש הרי נכתבה איפטיאה, למה שאו את ראש כל עדת בני ישראל, לקיים מה שנאמר לא עשה כן לכל גוי, ומה עשה וירם קרן לעמו ע"כ.

והנה אחר שהזכיר שדבר עמו בהר סיני באהל מועד באחד לחודש, שרומז המקום ואפרכיאה והעיר והשנה והחדש, אמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל וכו' והזכיר המשפחות ובית אבות ושמות כל זכר לגלגלתם, לומר כשם שנזכר כל פרטי המקומות והזמנים, כך צריך להזכיר לישראל כל פרט שבהם משפחותם ואבותם ושמם, וכל זה מחמת חיבה.

ובמאמר עצמו ראוי לעמוד בו, דמה יוצא מהזכרת המקום והעיר והחדש והשנה ובכמה בחודש כתוב בהם גבי ישראל, והעלמה בדור הרשעים בדור המבול והפלגה והמצריים.

עוד להבין דאיך עם זה מתרוממים ישראל כמו שסיים המאמר וירם קרן לעמו.

ונראה, דידוע שכל הברואים מתעלים ומתרוממים ומתקדשים על ידי ישראל, ולכן כל יום ויום אומר לאדם, מבקש אני ממך שלא תחטא בי כאמרם חז"ל במדרש, באופן שמגיע פגם ליום עצמו ביום אשר יחטא בו האדם, וכן השעה והשנה והמקום והעיר והם כנזופים לפני המקום, וכן תמצא במיתת משה רבינו ע"ה, שהיום הזה מתקשה כנגדו כאמרם חז"ל שהיה אומר משה מת ואני שוקע, שכוונתו היה שימות בו הצדיק לכפר על דורו, כי הצדיקים אינם מתים כי אם לכפרת הדור כנודע, והיה רוצה היום להתעלות במיתתו בהיות מת בו, לפי שהיה מתקדש עצמו בהקריב הדורון הקדוש הזה לפני הקב"ה. והדבר בהפכו כי ביום שבו חוטא האדם נעצב היום והשנה והחדש והמקום ואפרכייא, הם והמזלות השולטים עליהם, כי לכולם מגיע להם פגם בעומדם כנזופים ובבושת פנים לפני בוראם, איך בהם הכעיסוהו.

והנה כיון שכן, בדור המבול והפלגה ומצרים העלים הזמן, באיזה זמן נבראו ובאיזה יום נאבדו ובאיזה יום או חדש או שנה חטאו, כדי שלא לבייש את היום ואת החדש ואת השנה ואת המקום שבהם חטאו והכעיסו להקב"ה, כי הם בצער ובדאגה ובאבלות על זאת, ודי לאבל בצרתו ומה להזכיר צרתו תמיד, אמנם גבי ישראל שעל ידם נתקדשו כולם, מזכיר בהם כל הפרטים מהיום והחדש והשנה והמקומות, לפי שכל עת שנזכרים מתעלים ומתרוממים, וכל הקורא בעניין עושה חסד עמהם תמיד.


שאו את ראש וכו' בני ישראל וכו':   

הכוונה בא לרמוז שמתמנין ראש על כל עדת בני ישראל שלא ימצא בו מום כדי שלא יוכלו לומר לו טול קורה מבין עיניך, שיהיה ממשפחה ומבית אב, וזהו שאו את ראש כל עדת בני ישראל, שיהיה הראש למשפחותם לבית אבותם, זהו דווקא הראש על כל העדה כנשיא אבל המתמנין במספר שמות לתיקון העיר וכדומה, שהם העומדים לעמוד בפרץ בכל דבר, אז יהיה כל זכר לגלגלותם, כלומר כל אשר יתגלגל עליו הגלגל שהוא בר הכי לעניין, ואף על פי שלא יהיה כל כך מיוחס.


מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאותם אתה ואהרן:   

יש להבין אומרו ומעלה, דהיל"ל ואילך, ועוד דכמה וכמה בעלי כח נמצאים בפחות מבן עשרים ולמה מנעם מללחום מלחמות השם. ועוד יש להבין על איזה טעם צוה הוא יתברך שימנו אותם הוא ואהרן, שהיה די באיש איש למטה.

אמנם בהיות שמבן עשרים ומעלה מענישין בבית דין של מעלה, וזהו מבן עשרים שנה ומעלה, כלומר למעלה מענישין מבן עשרים, ובהיו תכן מתיירא לעשות שום חטא ועון פן ימות בחטאו, כי אין מיתה בלא חטא, ואדרבא חוזר בתשובה מהעבירות שבידו מחטאות נעוריו, וכיון שכן אלו יהיו היוצאי צבא בישראל ובזה יהיו נוצחין במלחמה, מה שאין כן אם יצאו בפחות מעשרים, דכיון שאין מענישים אותם למעלה, אינן חוששים על חטאתם ואם יצאו למלחמה, כיון שבידם עונות יהיו סיבה להפיל חללים בישראל ח"ו, ואף על פי שישמע קול הכרוז מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, וכדברי רז"ל מי האיש הירא מעבירות שבידו, לא יחשוש לשום דבר, דכיון שאינו בכלל עונשים, לכן לא יהיה היוצא לצבא פחות מבן עשרים.

ומצאתי קצת בספר כלי יקר. ובהיות שהמניין גורם שליטת העין הרע כנודע, לכן צוה שיפקדם משה ואהרן עם ראשי האבות, כדי שלא ישלטו בהם עין הרע, כי במשה כתיב טוב עין הוא יבורך כדברי רז"ל ואהרן היה מקור הברכות כי הוא היה מברך לכל ישראל בכל מיני ברכות והוא מצד החסד, והעין הרע בא מצד הגבורות כמו שכתבו המקובלים זצ"ל, עיין בעמודיה שבעה על מאמר נתן עיניו בו וכו', באופן שבהיותם הם בכלל המונים לישראל לא היה יכול לשלוט בהם עין הרע זהו לדעת המפרשים ז"ל שבכאן לא נמנו על ידי בקע לגלגלת, כי אם כל אחד לעצמו וכדכתיב כל זכר לגלגלותם, עיין בכלי יקר ז"ל.


ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא:   

מדקאמר איש איש למטה, מה חזר לומר איש ראש לבית אבותיו הוא, ובעל כלי יקר ז"ל פירש וז"ל, וקרוב לומר שהוא דומה למה שכתבו המפרשים ז"ל בפסוק דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, שלא היה מחניף לשבטו שנקראו עמו, אלא היה דן אותם כאחד שבטי ישראל, כאחד מן שאר שבטים, כך נשיאים אלו כשרים היו והי כל אחד איש למטה לכל השבט היה כאיש גבורתו לנהוג עליהם נשיאותו ברמה, ולא בלבד לכל השבת הרחוקים קצת ממנו אלא אפילו היה ראש לבית אבותיו הקרובים אליו ביותר, גם להם היה לראש לנהוג נשיאות עליהם. ולע"ד נראה דחזר לומר איש ראש לבית אבותיו, לומר דאיש איש למטה דקאמר, צריך שיהיו אנשים גדולים רבי המעלה, שכבר היו איש ראש לבית אבותיו, כדי למנותם איש איש למטה.


במדרש פ"ב ושניים יסעו:   

שהתשובה שניה היא לתורה ע"כ. נראה לפרש איך התשובה שנייה לתורה, מפני שהתורה היא הגורמת התשובה, שבהיות האדם תלמיד חכם כשחוטא מיד מתעורר בעשיית התשובה וכאמרם חז"ל אם ראית תלמיד חכם שעשה עבירה בלילה אל תהרהר אחריו וכו' שודאי עשה תשובה, והוא שכיון שיודע בעונש החטא מיד נרתע ומתפחד ושב, מה שאין כן עם הארץ החוטא, דכיון שאינו יודע בעונש משפטי גהינם על מה שחטא, אנו מתעורר לשוב, ונמצא שהתשובה שניה לתורה, דמי שיש בידו תורה התשובה שניה לו, שמיד אוחז בה כמדובר.

עוד אפשר דכוונת אומרו התשובה שנייה לתורה, רוצה לומר שאף על פי שעל התורה ועל התשובה נתייסד העולם כדברי רז"ל שלא היה העולם עמוד עד שברא את התשובה וכו' ועל התורה דכתיב בראשית ברא אלקים, בשביל התורה שנקראת ראשית וכו', עם כל זה אינן שוין במעלה, אלא התשובה שנייה לתורה, והטעם לפי שהתורה היא המפרסמת ומפרשת אופן עשייתה, ומי נתלה במי, קטון נתלה בגדול, והוא על דרך שמפורש אצלי במאמר רז"ל, דחכם עדיף מנביא, דטעמו של דבר משום שהנביא נתלה בחכם, שאם יאמר אחר שהוא נביא, צריך בחכם לבודקו בנתינת האות והמופת, ואם החכם סומכו לנביא, כל מי שאינו שומע לו חייב מיתה, ואם החכם אומר שאינו נביא כפי הבדיקה, הורגים אותו באופן דחכם עדיף ממנו, כיון שהוא המפרסם אותו לנביא. כך התשובה עם התורה כמדובר.

עוד נראה, התשובה שנייה לתורה, רוצה לומר מי שיש לו חטאים, יותר טוב שיקח במקום תעניות וסגופים לעסוק בתורה ולהרבות בה ויועיל לו יותר מלעשות תשובה על ידי עינויים וסיגופים, הבט ימין וראה דלשון הרע שהיא עבירה גדולה מע"ז וג"G וש"ד, שאין מועיל לה תשובה, משום שכבר כרתו דוד המלך ברוח הקדש, דכתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות, עם כל זה מצאו לה תרופה, באופן שהתשובה שנייה לתורה וטפל לה, שיותר מועיל לחוטאים עסק התורה מהתשובה.

עוד אפשר לומר, דהכוונה לומר התורה והתשובה הם כמלך ושני לו, דזה בלא זה אי אפשר להנהגת המלכות, גם אם אין תורה אין שתובה, דכיון שאין תורה מהיכן ילמוד התשובה, ואם אין תשובה אין תורה, דנמצא לומד בטומאה מהעונות שבידו והם כמסך המבדיל מלהבין בה, ונמצא דזה בלא זה אי אפשר, הרי שהתורה מלך והתשובה שנייה לה, כשני למלך, שעל ידי שניהם מתקיים הקיבוץ.


מדרש פ"ב, לאחרונה יסעו לדגליהם:   

שכל מי שעובד ע"ז הולך לאחור ולא פנים. ונראה לפרש איך וכיצד הוא שהעובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים. ותחילה נראה לומר עם מה שכתב מוהר"ם אלשיך ז"ל דכיצאו ישראל ממצרים היתה השכינה הולכת אחריהם לשומרם, דכתיב ויסע מלאך האלהים ההולך לפניהם וילך מאחריהם, ונמצא הם לפנים והשכינה אחריהם. וכשעשו את העגל כתיב קום עשה לנו אלהים שילכו לפנינו, שנמצא הע"ז לפנים והם אחריה עיין שם באורך. ובזה פרשתי בחיבור ההפטרות דזהו ביאור הכתוב בישעיה ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחור, כלומר כיון שנאצו את קדוש ישראל והלכו אחר הע"ז, נזורו אחור, שהע"ז הוא לפניהם והם אחריהם, ובמקומו פרשתי קרוב לב' דרכים על פי זה תראהו משם. (ובשריפה אשר שר'ף ה לתפ"ץ בשנת התר"א נשרפו בעונותינו הרבים כמה חיבורים ממרן ה"ה זצ"ל ובכללן חיבור ההפטרות הזה והע"ד ול"מ) וזהו דקאמר כאן כל מי שעובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים, והטעם הוא דכיון שהיא מעשה ידי אדם עץ ואבן וצריכים להוליכה על כתף, צריכים להוליכה לפניהם והם אחריהם, שאם ילכו עוברים לפניה ותישאר הע"ז אחריהם, מי יקימנה ומי ישאנה, אמנם אלהים חיים ומלך עולם מלא כל הארץ כבודו, בזמן שרוצה הולך לפניהם, בזמן שרוצה הולך אחריהם.

עוד יש לומר כל מי שעובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים, דידוע שתרח היה עובד ע"ז עד שבא אברהם אבינו ע"ה וזרח כל העולם באמונתו יתברך שמו, ואנו בניו הנמשכים משם ואילך ונמצא העובד לאלוה שפרקם אברהם אבינו ע"ה הולך לפנים, מה שאין כן העובד ע"ז שתופס דרכו של תרח שחוזר לאחור, ולזה אמר שכל העובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים, ובזה פרשתי גם על פסוק נזורו אחור.

עוד יש לפרש שבט דן על שעבר בים צרה, לא היה הענן קולטתם והיו הולכים אחר העננים כאמרם רז"ל, ונמצא שכל העובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים.

עוד יש לפרש על ידי הע"ז היו מתמעטים, כי עבודתם לזכות לה בניהם ובנותיהם, ובזה לא היה להם התפשטות הזרע לפנים, וגם בדברי רז"ל שע"ז שעשה מנשה היה ממית משאה אלף בכל יום, הרי שהעובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים, שמתמעטים לאחור ואינן מתרבים לפנים, מ שאין כן ההולך אחר הקב"ה שמתרבה לפנים מעלה מעלה, וכדברי רז"ל למה נקרא המקדש אפיריון, על שם שהיו ישראל פרים ורבים על ידו על ידי השראת השכינה בתוכו. ובחיבור אחר פרשתי על מאמר זה, כוונה אחרת, דידוע שההולך אחר החומר אומרים לו יתוש קדמך, משום שגוף האדם נברא אחר כל בריה, ואם הולך אחר הנשמה, אומרים לו אתה קדמתה למעשה בראשית, שמום שהנשמה קדמה לכל וכו'. ונמצא שההולך אחר ע"ז שהולך אחר החומר, הולך לאחור ולא לפנים, משום שאומרים לו יתוש קדמך. ועם זה פירש החכם השלם אחי ז"ל על פסוק ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחור, דכיון שנאצו את קדוש ישראל, נזורו אחור משום שאומרים לו יתוש קדמך.

עוד נראה עם מה שפרשתי בחיבור ההפטרות על פסוק וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואותי לא ידעו מאם ה'. שהכוונה מתרעם הקב"ה, דבשלמא אם היו מצליחין כשהיו עובדים ע"ז החרשתי שהיו עוזבים אותי, אבל כיון שמרעה אל רעה יצאו, כלומר היו יוצאים מרעה אחד ונכנסים ברעה אחרת, ועם כל זה אותי לא ידעו נאם ה', יש כעס גדול מזה. וזהו כוונת המאמר מי שעובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים, בא לומר סמייות עיניהם של עובדי ע"ז שאעפ"י שאינן מצליחים עמה, שהולכים לאחור ולא לפנים עכ"ז הולכים אחריה יש כעס גדו למזה על דרך מרעה אל רעה יצאו ואותי לא ידעו, כדפרשית.

ת"ם.