דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

א־ב. דען בלדד השוחי דאמר. המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. הנה בדעתו של בלדד השוחי להשיב לכל טענותיו של איוב בתירוץ אחד בלבד, והוא, שאי אפשר שלא תהיה נכונה וישרה למטה, אותה ההנהגה העליונה שהיא כל כך נכונה וישרה למעלה, עד שיודעת לשים שלום בין ההפכים ולא יחסר המזג. שהרי ״המשל ופחד״ הם חסד וגבורה - מים ואש, ואעפ״כ המים אינם מכבים את האש ואדרבא נעשה תיקון יפה בין שניהם, ומכללותם נבנית מדת הת״ת המכרעת ביניהם, שמים דיקא - אש ומים. וזהו ענין אמרם ז״ל: המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, שהאחד ממונה על המים והאחר ממונה על האש, ואעפ״ב אינם מריבים זה עם זה, ואדרבא מתחברים זה עם זה ומסכימים זה לזה ששים ושמחים לעשות רצון קונם.


ג. ועדיין שמא תאמר: שהעליונים הם מועטים ולכן נקל הוא להנהיגם ולהשלימם, לפיכך זהו ענין אמרו בסמוך: היש מספר לגדודיו, כי אדרבא העליונים הם המרובים עד אין מספר, והתחתונים הם המועטים שנופלים תחת המספר, בסוד: קץ שם לחשך, והרי שהעליונים אע״פ שהם כל כך מרובים, אורו של הקב״ה מתפשט ושורה על כל א׳ מהם איש לא נעדר, ועל פיו יצאו ועל פיו יבאו ולא ישנו את תפקידם לעומת האור העליון ששורה על גביהם, וז״ש: ועל מי לא יקום אורהו. וענין אמרו ״אורהו״ בתוספת ה׳, הטעם הוא, לפי שהעצה מסורה לי״ה דאינון רזא דעצות מרחוק, אבל ההנהגה מסורה לו״ה שהם הקרובים אל התחתונים. ומבשרי אחזה אלוק, שהרי בגופושל אדם, הראש דאיהו רזא די״ה פקודתו לחשוב מחשבות, ושאר הגוף דאיהו תא דו״ה פקודתו וענינו לשמור ולעשות.


ד. והנה כבר ידוע, שהאור המתפשט בעליונים, הוא סוד החסד שמתפשט גם כן על התחתונים, אע״פ שאינם ראויים לקבל אותו בין מצד חומריותם בין מצד שרשם הגרוע והשפל. ואם כן איך יצדקו ואיך יזכו בטענותם ובתרעומת שלהם, אם אין קבלתם אלא מצד החסד הפשוט, וכלם הם כלים מכוערים ומטונפים ובלתי מוכנים לקבל את השפעתם, אלמלא חסד אל שגובר עליהם כל היום לקיימם ולהחיותם כענין שנאמר: נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. וזהו ענץ אמרו: ומה יצדק אנוש עם אל ומה מכה ילוד אשה.


ה. ואמנם בא וראה, אך יזכה ילוד אשה להרחיב פה ולהאריך לשון כנגד הנהגתו של המלך הקדוש, שהוא מושך את השפעתו עד המלכות דאיהי תא דסיהרא קדישא ואעפ״ב אינו קובע דירתו לשם מפני שהנחש כרוך בעקבה, ולכן פעמים שהיא מלאה ופעמים שהיא חסרה, וז״ש: הן עד ירח ולא יאהיל.


ו. ולא עוד, אלא שאפילו החסדים העליונים הסתומים לא זכו בעיניו, לפי שהס״א מתאחזת באחוריים שלהם, וכל שכן בני אדם שהם כלים מלאים בושה וכלימה, והס״א אוחזת בכלם בהיותם כאן בחומריות העשיה שהרע מתגבר על הטוב, והמלך הקדוש טהור עינים מראות ברע, ולכן הוא מן התימה שלא יכיר את פחיתות ערכו זה ילוד אשה ומיד להטיח דברים כלפי מעלה כנגד בוראו, וז״ש: אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה.