מגיד מראשית
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
הערות וחקירות שונות על הגדת פסח ומנהגיה
מאתי
אליעזר ליזר בלא"א הרר מאיר לאנדסהוטה
ונלווה עליה
הא לחמא עניא
עריכההא לחמא עניא הפתיחה הזאת לסדר ההגדה נחלקת לב' חלקים:
חלק הא' מושך והולך עד ויפסח והוא קריאה לעניים שיבואו ויסעדו לבם. ומשם עד סופה חלק הב': תפלה קטנה שישובו בני ישראל לארצותם ויהיו בני חורין.
והנה, יש גורסים הא לחמא ויש הא כלחמא ושניהם נכונים אבל הגורסים כהא לחמא טועים כי לא יתכן לאמר אחר זה די אכלו כמ"ש ראשי תיבות: כמו שכתב היעב"ץ בסידורו ח"ב דף כ"ד ב'. ונוסח הא לחמא מצאתי בהגדה שהעתיק הרמב"ם בסוף הלכות חמץ ומצה וכן הוא במחזור ספרד ובמחזור בני רומא ובתניא. ונוסדה פסקא זאת כלשון ארמי אחר חורבן הבית שזה היה לשונם אז ולמען יבינוהו ג"כ עניים עמי הארץ. ולשון ייתי ויפסח אינו מתנגד לזה כי אין הכונה על גופו של פסח שאכלו בימי המקדש כי אם על הדברים שאנו עושים זכר לפסח והם א': שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה שמשימים בקערה. ב': כריכת מצה ומרור יחד על שם הכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו (הפסח) ג': אכילת אפיקומן שנאכל במקום הפסח כמ"ש התניא בפירוש הגדה נגד ר' ישעיה שרצה למחוק כל דצריך ייתי ויפסח כמובא ג"כ במנהיג מאבן הירחי (דפוס ברלין צד 84). ונסח לשנה הבאה שבא ב' פעמים בפסקא זו אינו נכון כי כולה בארמית נתקנה ונוסח האמתי הוא כמחזור רומא: "הא שתא הכא לשתא דאתיא בארעא דישראל, הא שתא עבדי לשתא דאתיא בארעא דישראל בני חורין" - והרשב"ץ במאמר אפיקומן כתב, וזאת הפסקה לא זכרה בשום מקום מדברי רז"ל לא בתלמוד ולא במדרש עכ"ל אכן דוגמא ללשון כל דצריך מצא הח' רייפמאן (ציון תר"כ) בתענית כ' ע"ב: "ר' הונא כי הוה כריך ריפתא הוה פתח לבכיה ואמר כל מאן דצריך ליתי ולאכל".
מה נשתנה
עריכהמה נשתנה - נוסח זה כבר היה נהוג בימי הבית ונשנה כמשנה פסחים קי"ו א'. ויש שם ד' שאלות והן: א' על חמץ ומצה, ב' על אכילת מרור, ג':"שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי" ושאלה זו מחקו אחר החרבן מהגדה כמ"ש ר' אלפס למשנה זו "והשתא לא לימא בשר צלי דלית לן פיסחא" וכ"כ הרמב"ם שם פ"ח ב'. והכונה על גופו של פסח שהביאו לפניו כימי המקדש כעדות ר' אלעזר בן צדוק במשנה פסחים קי"ד א' ועל מקום שאלה הנשמטת הכניסו שאלת ההסבה בהגדה שנוסחתה לא נמצאה במשנה ובתלמוד; ר' שאלת הטבול. וכנוסח הגדה לרמב"ם וכן במחזורי רומא וספרד היא שאלה הראשונה, וכן היא לעדות צונץ יום טוב ליפמן צונץ, בספרו "גאטטעסדינסטליכע פארטרעגע דער יודען" ("הדרשות בישראל והשתלשלותן ההסטורית") (צייטיג דעס יודענטהומס III צד 469) במחזור אויניון.
עבדים היינו
עריכהעבדים היינו הוא תשובה לשאלת מה נשתנה ואמרו במשנה פסחים (קי"ו, א') שאחרי ששאל הבן מה נשתנה משיב לו אביו כפי השגת בנו אולם התוו לו תיו זה והוא: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" ובגמרא שם ששאלו מה בגנות? רב אמר מתחלה עובדי ע"ז אבותנו, ושמואל אמר עבדים היינו. והנה כבר הנחנו ליסוד מוסד בספרנו מקור ברכה (הנדפס בסידור הגיון לב קעניגס, בערג 1845) דף מ' ע"ב אצל הביננו שכל תפילה ותחנה המובאת בתלמוד בשם איש מתחלתה ועד סופה חדשה היא ומחוברת מאיש אחד אשר בשמו נאמרה; אכן אם רק התחלת התפלה מובאה בלי ההמשך וסופה ישינה היא. ולפ"ז גם נוסח עבדים היינו גם נוסח מתחלה וג' לא רב ולא שמואל תקנו אלא כבר מתוקנים היו וכל אחד בחר לו כאות נפשו היותר רצוי לו. וראה מה שכתבתי שם במקור ברכה על שמואל בתפלת מודים (דף ל"ח ע"ב) הביננו (דף מ') אתה יודע רזי עולם (רמ"ז והלאה) אתה נותן יד לפושעים (רס"א) ולמטה אצל מתחלה היו אבותנו. ונוסח הרמב"ם והתניא הוא עדיין אנו במקום הרי אנו שהוא ג"כ גרסת מחזור רומא. ובפרדס לרש"י דף י"ח מצאתי ומוזג כוס ב' ואומר עלי' הלל שהוא (?) הא לחמא עניא ומה נשתנה ויחזירם בלע"ז עכ"ל ראשי תיבות: עד כאן לשונו.
מעשה ברבי אליעזר
עריכהמעשה ברבי אליעזר הפסקא הזאת עד של שחרית לא נמצא עוד בשום מדרש, והתוספות בכתובות נ"ה ד"ה דחשיב, הביאו מעשה זה מבלי אשר ציינו מקורה; אולם בע"ז דף מ"ה ע"א ד"ה אמר אמרו שמקומה באגדת פסח ומזה הראה הח' צונץ (פארטרעגע צד 126 בהערה b) שבעל הגדה לא העתיקו ממדרש אחר אך ההגדה שלפנינו היא מקור מעשה זו. עוד הראה החכם הנזכר על מעשה דומה לזו המוזכרת בתוספתא ערבי פסחים, וזה צורתה: "חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה אפילו בינו לבין בנו. אפילו בינו לבין עצמו אפילו בינו לבין תלמידו, מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתום בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר; הגביהו מלפניו ונועדו והלכו להן לבית המדרש" עכ"ל. ואפשר, ששתי המעשיות - אחת הנה. הגם כי נזכר בתוספתא שהי' בלוד ובהגדה בבני ברק וכן שם נזכרו זקנים ור' גמליאל בראשם ופה נזכרים החכמים אחד אחד בלי ר' גמליאל כי חילופים כמו אלה נמצאים הרבה מאוד במעשיות התלמוד הבבלי והירושלמי ובמדרשים, אם באנשים ואם במקומות ואם בענינים. וכמו כן, ג"כ בפסקא "אמר ר' אלעזר בן עזריה", כאשר תראה למטה. וע' אמרי בינה הוא חלק ב' משו"ת ר' צבי הירש חיות (זאלקויא תר"ט) דף ד' וה' ותמצא דוגמאות רבות כאלה.
אמר ר' אליעזר
עריכהאמר ר' אליעזר פסקא הזאת עד לימות המשיח נשנית ג"כ ככתבה וכלשונה בספרי פ' ראה סוף פסקא ק"ל ובמשנה ברכות י"ב. ושם דף כ"ח א' בגמרא: שבאותו היום שמינהו את ר"א לנשיא אמרה ליה אשתו לית לך חוורתא (שערות לבנות) ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה איתרחיש ליה ניסא ואהדרי ליה תמני סרי דארי חוורתא (פירוש שהיה אז בן י"ח שנים ונעשה לו נס שהלבינו י"ח שורות שערותי') והיינו דקאמר ר"א ב"ע הרי אני כבן ע' שנים ולא כן ע' שנים עכ"ל הגמרא. והירושלמי תענית פ"ד מספר ג"כ התמנות ר"א לנשיא ואמר שם שביום ההוא "בן שש עשרה שנה היה ונמלא כל ראשו שיבות". וכן פליג הירושלמי על הבבלי בפירוש הרי אני כבן שבעים שנה, כי בברכות ירושלמי פ"א אמרו על משנה הזאת "אע"פ שנכנס לגדולה האריך ימים הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים עכ"ל ופירש שם בעל יפה מראה שאע"פ שמינוהו ריש מתיבתא כשהיה בן י"ח כדאיתא בבלי ואע"פ שהגדולה מקצרת ימים האריך ר"א ימים ואמר על זה על עצמו הרי אני כבן שבעים שנה וזה חולק על הבבלי שאמר דעל שהלבינו י"ח שורות שערותי' אמר הרי אני כבן שבעים שנה - ולענין הזכרת יציאת מצרים בשאר לילות השנה ראה במקומות שרשמתי לעיל ובמכלתא בא פרשה י"ו ומה שכתבתי בארוכה על זה במקור ברכה בסדר הגיון לב בתפלת ערבית צד ק"י ע"ב. ובעל ההגדה הביא משנה זו כאן הגם כי אין ענינה ענין פסח כדי לדרוש מענינו של יציאת מצרים.
ברוך המקום
עריכהברוך המקום ברוך הוא - בנוסח הרמב"ם ובתניא ובמחזור ספרד לא גרס ברוך הוא הראשון אכן במחזור רומא גרס ליה. ושם מקום הוא כינוי לאלהי' במשנה אבות "כלוה מן המקום ברוך הוא" *) ועוד שם: "רחמים ותחנונים לפני המקום" ושם בפ"ג: "שלחנו של מקום" "משמח את המקום" "אוהב את המקום" ובעדיות פ"ח: "שעה אחת לפני המקום" ובירושלמי שקלים פ"ג "לצאת ידי המקום" ובילקוט פקודי רמז תי"ח: "בזמן שישראל ברצון לפני המקום מה נאמר בהן" - וכן דרשו ויפגע במקום (בראשית כ"ח, י"א) שפגע בהקב"ה וז"ל בב"ר פרשה ס"ח: ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום? שהוא מקומן של עולם ואין עולמו מקומו. אמר ר' יצחק כתיב (דברים ל"ג) מעונה אלהי קדם, אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו, מן מה דכתיב ד' מעון אתה (תהלים צ') הוה הקב"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו א"ר אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכלי' משופעין אילך ואילך הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס שנאמר כי תרכב על סוסיך (חבקוק ג'). וע' ג"כ ילקוט תהלים צ' רמז תתמ"א ובילקוט חבקוק רמז תקס"ג ובתנחומא כי תשא פסוק הנה מקום אתי - ובפרקי דר"א ל"ה איתא: "בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אבי'... ופגע בו הקב"ה שנאמר ויפגע במקום ולמה נקרא שמו מקום? אלא בכל מקום שהצדיקים שם הוא נמצא עמהם שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי ע"כ והמקובלים אמרו שאם תחשוב מספר אותיות של יה וה כזה י' פעמים י' הם ק'; ה' פעמים ה' הם כ"ה; ו' פעמים ו' הם ל"ו; ועוד הפעם ה' פעמים ה' הם כ"ה, יעלה לך חשבון של מספק קפ"ו וזה ג"כ מספר של מקום, ולכן הוא כינוי לשם הויה. והנה קדמונינו אמרו על זה דרך דרש ויש מאחרונים שרצו לאמור שנמצא גם בתנ' שם מקום כינוי להויה והוא רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר (אסתר ד' י"ד) ויהיה זה פעם א' שימצא זכר השם במגלה. אך כבר אמר הראב"ע בפתיחתו לאסתר שזה אינו נכון שרק דרך קדמונינו הוא לקרוא את השם מקום; ועוד איך יאמר הקרא ממקום אחר שהוא כאלו אומר שיעמוד ליהודים רוח והצלה מאל אחר ח"ו ע"ש וכן הוא בפירוש הראב"ע מהדורא תנינא הנדפס לאסתר --- ויוסף אברהם מצעדנער לונדן 1850 בפנים הספר לפסוק זה. לשון ברוך המקום הרוך הוא שגור בס' תנא דבי אליהו (צונץ פארטרעגע צד 113 הערה) ובתנחומא (הנ"ל צד 235 הערה a) שנתחבר בימי הגאונים (שם צד 112 וצד 236-237) ומזה אמר הח' צונץ (שם 126 הערה b). שמאמר הזה הוספה מאוחרת היא. וכ"כ הח' רייפמאן שהיא הוספה אם מר' עמרם או מר' סעדיה גאון אכן אין זה מוכרח בעיני כי כבר נמצא במשנה העתק תפלת הודאה של סנהדרין שישבו בלשכת הגזית בבית שני ודנו את הכהונה ואם לא נמצא פסול בם היו עושים יו"ט ואמרו: ברוך המקום הרוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן וברוך הוא שבחר באהרן ובני' לעמוד לפני ה' בבית קדשי הקדשים (משנה מידות פ"ה). עוד כתב רייפמאן שתוכן המאמר הוא כי ראש המסובים אומר ברוך המקום וכל המסובים עונים ברוך הוא וכן הוא אומר ברוך שנתן תורה לעמו ישראל והם עונים ברוך הוא עכ"ל וכדומה לזה כתב רפאפארט על ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא שעל כל מאמר ומאמר שמתחיל בברוך יענו הקהל ברוך הוא והביא ראיה מספור ר' נתן הבבלי ביוחסין כמו שכתבתי בספרי מקור ברכה בסדור הגיון לב אצל ברוך שאמר ע"ש. ומליצת ברוך שנתן תורה לעמו ישראל כתובה בתנחומא נח: "יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא... שבחר בישראל ונתן לנו את התורה בכתב עכ"ל ונשנית שם ריש עקב: "יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שנתן תורה לישראל שיש בה תרי"ג מצות" ומשולשת בתפלת ותגלה ותראה שבמנהגנו. וכתב הרשב"ץ לפי שעקר ההגדה אינו אלא להודיע לבני' ספור יציאת מצרים וכבר עקרנו השלחן כדי שיתעורר הבן לשאול והשיב לו לפי דרכו ועכשיו אנו צריכין להשיב על דרך החכמה לכל אחד מהבנים כפי דעתו ומצינו בתורה שמנה כנגד ד' בנים חלוקים בשאלותם מה תהיה תשובת כל אחד מהם ואנו צריכין לדרוש הפסוקים הנאמרים בתשובתן, על כן אנו צריכים לברך ברכת התורה על זאת הדרשה וכמו שאמר בגמרא ומנין סגיאין הוה קאימנא קמיה לתנויי לנא פרקין בספרא דבי רב והוי קדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין, ע"כ קודם אלו הדרשות אנו מברכים המקום שנתן תורה לעמו ישראל, וברוך הוא מעצמו זולת ברכותנו" עכ"ל וכן פירש התניא.
כנגד ארבעה בנים
עריכהכנגד ארבעה בנים דברי תורה מקור מאמר זה הוא בירושלמי פסחים פ"י דף ל"ד ב' וז"ל: "תני ר' חייה כנגד ד' בנים דברה תורה: בן חכם בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לישאל. בן חכם מהו אומר מה העדות החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו (דברים ו' כ') אף אתה אמור לו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים (שמות י"ג, י"ד.) בן רשע מהו אומר? מה העבודה הזאת לכם (שם כ"ה כ"ו) מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה! מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו בעבור זה עשה ה' לי (שם י"ג, ח') לי עשה לאותו האיש לא עשה אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם. טיפש מהו אומר מה זאת (שם י"ג, י"ד) אף אתה למדו הלכות הפסח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. בן שאינו יודע לישאל את פתח לו תחילה א"ר יוסה מתניתא אמרה כן: אם אין דעת בבן אבי' מלמדו עכ"ל ובמכלתא סוף בא על פסוק והיה כי ישאלך בנך איתא וז"ל נמצאת אומר ארבעה בנים הם אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לישאול. חכם מה הוא אומר מה העדות החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוהינו אותנו אף אתה פתח לו בהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לך אלו היית שם לא היית נגאל. תם מה הוא אומר מה זאת ואמרת אלי' בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. ושאינו יודע לשאל את פתח לו שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וג' עכ"ל וקצת מזה ג"כ במכלתא שם בפסוק והגדת לבנך. והנה רבים ראו ותמהו מה בין החכם לרשע הלא שניהם הוציאו עצמם מן הכלל במלות אתכם ולכם? ובתניא תירץ שהחכם כלל עצמו בכלל במה שאמר אליהנו, והיעבץ בסידורו ח"ב דף כ"ח אמר שמלת אתכם תסבול אותי ואתכם כמאמרם על פסוק ביהושע (כ"ג, ט"ו) אולם לפי מה שהעתקנו למעלה מהירושלמי ומהמכלתא היתה נוסח רז"ל בפסוק הזה אותנו ולא אתכם ואין כאן קושיא כלל וכן גרסת הרמב"ם בהגדה שלו וכן הגרסא במחזור אויניון כמ"ש הח' צונץ (צייטונג דעס יודענטהוס II). ולר"ש בלאך בתולדות רש"י דף מ"ב דעת אחרת בזה כי ירא לנטות מנוסח הכתוב ופירש שם הירושלמי והמכלתא בדוחק ואין צורך לזה כי כבר נמצאו פסוקים אחרים שצורתם משונה בתלמוד ומדרשים מהכתוב והמסור לנו בתנך כמו שאמרו בברכות ס"א ע"א ובעירובין דף י"ח ע"ב "אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב: וילך אלקנה אחרי אשתו" ובקרא כתוב "וילך אלקנה הרמתה על ביתו" (שמואל א' ב' י"א) וע' שם בתוספות ברכות שכתבו ששבוש הוא ולא גרסינן ליה שאין זה פסוק בכל מקום אכן המרש"ל כתב על זה "דברי התוספות שמוחקין הגרסא כל עיקר קשה בעיני" עכ"ל. ומ"ש הוא וכן המרש"א שם דרך דרש הוא. וכן בשופטים ט"ו ושם י"ו כתוב שתי פעמים ששפט שמשון את ישראל עשרים שנה ובסוטה דף י' ע"א איתא "אמר רב אמר שמשון לפני הקב"ה רשב"ע זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטתי את ישראל" וכבר שאל תלמיד א' את רשב"א (שו"ת רשב"א ס' פ"ח) מה טיבן של שתי שנים הללו? והשיב לו שמלת ושתים חסר בגמרא שלו; אבל מספר זו של עשרים אינו בחוקתו גם ממקום אחר והוא מירושלמי פ"א דסוטה: "כתוב א' אומר וישפוט את ישראל ארבעים שנה (שופטים ט"ו) וכתוב א' אומר והוא שפט את ישראל עשרים שנה (שם י"ז) א"ר אחא מלמד שהיו הפלשתים יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו כדרך שהיו יראים ממנו כ' שנה בחייו". ועל על פנים נלמוד מזה שהי' הנוסחאות משונות לפניהם במקרא וכמ"ש התוספות בשבת נ"ה ב' והיפה מראה שם בירושלמי - וכן פסוק בחגי ב' לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות העתיקו הגמרא בסוף פ"ד מקדושין ככתבו נאם וכן באבות פרק ו' שבסידור השל"ה; אולם באבות שבמחזור רומא דפוס בולניא משנת ש"ו הנוסח אמר ה' צבאות וכן הוא בפירוש הרמב"ם שם בצדו. וע' ביד מלאכי דפוס ברלין צד 42 סימן רפ"ג שהביא שבקונקראראנץ דפוס וויניציאה משנת רפ"ד הובא פסוק הנ"ל בשורש אמר ולא בשורש נאום (ולא כן בדפוס בסילאה משנת שמ"א שהביאו בשורש נאום), וכן מצא מקרא בכתב יד אחר משנת רג"ל שנכתב באשכליא והיה כתוב בו לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות, וכן הוא בזהר ויחי דף רט"ז ע"א ובסוף פסקי הראש דמסכת קידושין - וכי תקרא בעין בקורת מה שכתוב עוד שם מחבר הנ"ל וכן מ"ש ר' משה קוניץ כבן יוחאי מענה ז', מ' מ"ה, מ"ו, מ"ז, נ"ה, פ"ה, וקכ"ד, תמצא עוד יותר נוסחאות שונות ונוטות מתלמוד ומדרש ממה שנקרא בתנ"ך שלנו. ועיין ג"כ ציון תר"א צד 100-103 133-135; החלוץ א' צד 97-110; שם ח"ב צד 56. ירושלים ח"ג צד 60-70 ריגיו באגרות ישר ח"א אגרת חמישית.
יכול מר"ח
עריכהיכול מר"ח ע' פסחים דף ו' ע"ב שאמרו שפרשת החדש הזה לכם (שמות י"ב ב') נאמרה בר"ח ומשה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח שבי"ד ניסן בין הערבים (שם ו') ולכן תשאל הפסקא (הנמצאת ג"כ במכלתא בא על פסוק והגדת ובילקוט שם רמ"ז רכ"א) יכול שחיוב והגדת לבנך (שם י"ג ח') חל מראש חודש ניסן? וג'.
מתחלה
עריכהמתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כבר אמרתי לעיל אצל עבדים היינו שהוא הנוסח שמתחיל בו ההגדה לדעת רב בפסחים בבלי קי"ו א'. ובירושלמי פסחים פ"י הלכה ה' בגמרא זה הלשון: "רב אמר מתחלה צריך להתחיל בעבר הנהר ישבו אבותנו וג'. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וג' עכ"ל ולפ"ז מתחיל הירושלמי באמצע הפסוק של ויאמר יהושע (יהושע כ"ד ב') ואין לו נוסח מתחלה ע"ז היו אבותינו הנזכר בש"ס בבלי; והיינו מתחלה עע"ז הנזכר בבבלי אלא שמקצר ומראה רק על התחלת הנוסח כמו שמקצר גם אחרי כן בפסוקים וזה מוכח גם מצד הלשון כי מתחלה צריך להתחיל הוא כפילת הדבר שלא לצורך אם יפורש כמשמעו - ולפי מה שכתבתי לעיל אצל עבדים היינו לא חבר רב בעצמו נוסח זה אלא כבר מתוקן היה וחזר ויסדה בהגדה. וע' בסדור מקור ברכה שלי בתפלת לעסוק בתורה, ויהי רצון שתרגילנו בתורתך, ויהי רצון שאנו אומרים בשבת שמברכין בו החודש, אצל המלך הקדוש והמלך המשפט, מודים דרבנן, ברכת הגומל, ובכן תן פחדך, ותודיענו, תפלת עלינו במוסף ר"ה, אתה זוכר, אתה נגלית. וע' שם ג"כ דף רמ"ו -רמ"ח ובדף רס"ח. והנה בעל ההגדה שהעמיד שתי ההתחלות זו אצל חברתה הלך כזה בשטת ר' פפא שאמר כמו כן בשאר תפלות; הלכך נמרינהו לתרויהו כמו שכתבתי שם במקור ברכה בברכת והערב במודים דרבנן ובברכת אשר יצר. וע' ג"כ שם בתפלת רבש"ע אדון כל העולמים למוצאי שבת. ולדעת צונץ (פארטרעגע צד 127 בהערה) סוף נוסחת רב היא מצילנו מידם; ועל כל פנים נוסח ברוך שומר הבטחתו מוזכר כבר מר' נטרונאי גאון כמובא במנהיג מאבן הירחי צד 82 מדפוס ברלין.
צא ולמד
עריכהצא ולמד מה בקש לבן הארמי, במשנה פסחים פ"י דף קי"ו אמרו שאחר שהתחיל ההגדה בגנות "דורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה" דהיינו הפסוקים בדברים כ"ו, ה-ח המדברים מירידת יעקב למצרים עד יציאת ישראל משם. ולדעת צונץ (פארטרעגע צד 127 בהערה) הדרשה שבהגדה שלפנינו היא עצמה הנזכרת במשנה שם. והנה כל הפסקא הזאת עם סימני ר' יהודה דצ"ך עד"ש באח"ב נמצאת ג"כ בפסקתא דר' טוביה. ובספרי כי תבוא פסקא ש"ע כך הנוסח: "ארמי אובד אבי מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאובד ומעלה על לבן הארמי כאילו איבדו, וירד מצרימה מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם. שמא תאמר שירד ליטול כתר מלכות ת"ל ויגר שם, יכול באוכלוסין הרבה ת"ל במתי מעט, כמה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינים שם, וירא את ענינו כמה שנאמר וראיתם על האבנים, ואת עמלינו כמה שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכ' אגדה רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב" עכ"ל ויש ט"ס במה שכתוב אלא לאובד כי בספרי דפוס ראדוויל עם פירוש זרע אברהם כתוב בצדו הגהה וז"ל "בכת"י גורס להדיא בפנים שלא ירד יעקב לארם אלא ליאבד מן העולם" ובפירוש הנזכר זה לשונו "ה"ג וכ' עד ר' יהודה היה נותן בהם סימנים ומפני שסדר האגדה מצויה ביד כל אדם לכך קצר כה וכתב בסתם וכולי אגדה עד ר' יהודה. וכה"ג כתבתי בחלק ראשון פרקא קנ"ז ע"ש אבל בילקוט יש כאן חסרון הניכר דוק ותשכח עכ"ל וזה בעצמו דעת צונץ שם בהערה שאמר שכל הפסקא היתה כתובה בספרי אלא שהוקצר וכתבו במקום הזה אגדה לאמור שהדברים כתובים בהגדת פסח. וראה מה שכתבתי למטה בפסקא ר' יוסי הגלילי אומר. והנה כונת הפסוק ארמי אובד אבי הנ"ל תרגם אנקלוס, "לבן ארמאה בעא לאובדא אבא" והוא כמשמעות המדרשות שהעתקנו למעלה על פסוק זה: ולדעתם מלת אבד פועל יוצא והפעול הוא אבי, והראב"ע ורשבם ורדק השיגו על הפירוש הזה לפי שלא מצאנו לשון אבדה בבנין הקל יוצא. אכן ראה מ"ש רוו"ה היידנהיים בהערה לפסוק זה בחומש הנדפס עם רש"י ברעדלהיים 1848 שאמר שהוא פועל יוצא מבנין מיוחד שנמצא ממנו דוגמאות בתנ"ך וביותר בלשון ערבי והצדיק בזה דרשותם שאינה אסמכתא כ"א ע"פ הדקדוק.
ויהי שם
עריכהויהי שם לגוי גדול מלמד וגו' גדול ועצום כמו שנאמר וג' כן הוא הגרסא במחזור ספרד וברמב"ם. ובתניא כופל ג"כ מלת לגוי "לגוי גדול ועצום כמו שנאמר" וג' בספרי כי תבוא הנוסח ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינים שם ואח"כ וירא את ענינו וג' ואין ספק שהוקצר כמ"ש לעיל וגרסת הרמב"ם היא ג"כ גרסת הרשב"ץ כמו שנראה מביאורו. ובפסיקתא דר' טוביה איתא על מלת מצויינים שם וז"ל: "פירוש שם שהיה מלבושם ומאכלם ולשונם משונים מן המצריים מסומנין היו וידועין שהן גוי לבדם חלוק מן המצריים" עכ"ל והוא כמו שאמרו בויקרא רבה פרשה ל"ב ובשה"ש רבה פ' ב' בזכות ד' דברים נגאלו שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם וג' ולשון מצויינים השתמש בו גם הספרי פ' עקב פסקא מ"ג והוציאו צן הציבו לך ציונים (ירמיה ל"א).
עצום כמו שנאמר
עריכהעצום כמו שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וג' (שמות א' ז') כתב הראב"ע וז"ל: "וישרצו רמז שילדו נשיהם תאומים ויותר ואני ראיתי ארבע בנים שילדה אשה אחת, והרופאים נותנים טעם עד שבעה יגיעו בבטן אחת" עכ"ל והמקור חיים כתב שם על הראב"ע: "וכבר העיד אלראקי שראה אשה שילדה עשרים בנים בארבעה פעמים וחיו" עכ"ל ולפי האמור אין עוד זרות בדברי רז"ל שאמרו שהיו יולדות ששה בכרס אחת (בש"ר א' וראה בוימגארטען (וועלט-היסטאריע כרך ב' צד 359) שכתב שגם ראש כנסת הנוצרים הוא אויגוסטינוס כתב כמו כן; עוד כתב בוימגארטען שם שאפשר שמקור הראב"ע הוא אריסטוטליס או טראָגוס שכתבו שבמצרים ילדו הנשים שבעה בנים בפעם אחת. והחכם מאהר (ירושלים ח"ג צד 60) אמר על זה "דרשתם שילדה אשה ששה בכרס אחד במצרים חשבנו לגוזמא והפלגה, אולם בימינו אלה יספרו לנו מודיעי קורות החדשות בקונטרוסיהם היוצאים יום יום נפלאות כאלה אשר נראו עתה ולא ירחיקו עדותם, שים עינך עליהם: בכ"א יוני 1838 ילדה אשה בת שלשים ושלש בנעאפעל בן זכר וארבע בנות בפעם אחד, אך כולם מתו בחצי שעה אחרי נולדתם (יודנאל ביידער ויציליען). בארץ רוסיא בגליל בערזאן הפילה אשה בת כ"ה שנה ארבע בנות ובן אחד בירח החמישי להריונה (רוססישיעס יורנאל דעס מיניסטער דעס איננערן מחדש פעברואר 1839). בעיר שאטטעלדארף בווירטענבורג ילדה אשה חלשה מאוד בת כ"ו שנה בשנת 1840 חמשה בנים חיים אך כולם מתו אחרי כ"ד שעות ללדתם מפני רפיונם (אסט אונה וועסט 1840)" עכ"ל וע' על מאמרם בשוחר טוב קל"ט על פסוק אחור וקדם צרתני בפרחי צפון ח"ב; ועל סלמנדרא בציון משנת תר"ב.
וירא את ענינו
עריכהוירא את ענינו זו פרישת ד"א ראשי תיבות: דרך ארץ. דרשה זו נזכרה ג"כ ביומא (דף ע"ד ב'): "ונילף מעינוי דמצרים דכתיב וירא את ענינו ואמרינן זו פרישות דרך ארץ".
ויוציאנו ה' ממצרים
עריכהויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך. במכלתא בא (דפוס אמ"ד) פרשה ז' איתא: והכתי שומע אני על ידי מלאך או ע"י שליח ת"ל וה' הכה כל בכור לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח. ועוד שם פרשה י"ג: "וה' הכה כל בכור שומעני ע"י מלאך או ע"י שליח ת"ל והכיתי כל בכור לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח ונראה כמו שכתב שם המפרש שאלמלא חד קרא הייתי אומר ע"י שליח עכשי' מיתורא דקרא קא דריש שהקב"ה בעצמו הכם.
ועברתי
עריכהועברתי בארץ מצרים. כל הפסקא הזאת עד "אחר" אינה כהגדת הרמב"ם. ובתניא כתוב "ועברתי והכתי כל הני מיעוטין אינן מסדר ההגדה ואינן כתובין במכילתא עם כל שאר ההגדה לפיכך אינו עיקר ואין ר' נוהג לאמרן" והכונה על רש"י כידוע לכל קורא בשה"ל ובתניא ובפרדס. ובאיזה נסחאות היה כתוב אחר ועברתי הנ"ל מאמר אחר והוא: "אמרו חכמים כשירד רבון העולמים למצרים ירדו עמו וג' מלאכי האש וגו' אמרו לפני רבש"ע הנח לנו ואעשה רצונך וגו' אמר להם לא נתקררה דעתי עד שארד אני בעצמי ויעשה נקמה במצרים עכ"ל וזה נמצא במחזור וויטרי ובסידור כתוב יד רש"י ובס' האסופות ובכולם כתוב על זה שאין לאומרו מפני שאינו מסדר האגדה ואינו ג"כ במכלתא ועל הנוסח הזה רמז ג"כ הכוזרי (מאמר ג' סי' ע"ג) (ש"ד לוצאטו בהליכות קדם צד 40).
זה המטה עליו ספרו לנו נאגדות נוראות ונפלאות אין מספר; מהם אמרו שנברא ביום ב' (פרקי דר"א פ"ג) ומהם בע"ש בין השמשות (אבות פ"ח פרדר"א פ' י"ג ומ' ילקוט שמות רמז קע"ג) והיה חקוק עליו שם המפורש (מדרש וישוע לפסוק עזי וזמרת יה פרדר"א פ"מ ומ"ב ובס' הישר לשמות) ועשר מכות בנוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב (תנחומא וארא שמות רבה פרשה ה' ופרשה ח' מדרש ויושע שם). אלו עשר מכות - לשון זה עד מצרים בספרי ואתחנן פסקא כ"ח. ר' יהודה היה נותן בהם סימנים. רבו בזה הפירושים ע' בתניא ובשאר מפרשים ור' אברהם ברודא בהקדמתו לפרדר"א הנדפס בווילנא תקצ"ח כתב שביאורו לפי מה שאמרו בכי תבוא רבה פ"ו: "מהו האותות? רבנן אמרו שהיו נרשמות על גופיהן דם צפרדע כנים" ובשו"ט מזמור ק"ו על אותותם אותות איתא להדיא ר' יהודה אומר המכות היו נרשמות וגו', ולדעתו חסרה מלת אומר והכונה ר' יהודה אומר היה נותן (הקב"ה נתן) בהם (במצרים עצמם) סימנים דצ"ך עד"ש וג' וחולק על מ"ש למעלה והאותות זו המטה. אכן לי יותר קרוב לאמר שכל המאמר ר' יהודה וג' הוא קצור ממאמר הנמצא בשמות רבה פ"ח: "ואמר ר' יהודה המטה י' מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב, אמר לו הקב"ה בטכסיס (בסדר) הזה הבא עליו את המכות" וע' ג"כ שם פ"ה ובתנחומא וארא, ילקוט שמות רמז קע"ג. וחוץ מזה ראינו שמדרך ר' יהודה להשתמש בנוטריקון לסימן כמו יד"ד יה"ו במשנה מנחות דף צ"ו כמ"ש שם הברטנורה. וכבר כתבתי לעיל שכל המאמר הזה נמצא ג"כ בספרי כי תבוא פסקא ש"א.
ר' יוסי הגלילי אומר, ר' אליעזר אומר, ר' עקיבא אומר - כל הפסקא הזאת במכלתא בשלח פ"ו אלא שנתקצרה שם בעבור שכבר נמצאת בהגדה לפסח כמ"ש לעיל אצל ארמי אובד אבי. וע' ג"כ תנחומא וארא ובילקוט בשלח רמז ר"מ ובשוחר טוב למזמור ע"ח וברכה בשלח פ' כ"ג. וכל הספקא הזאת אינה כהגדת הרמב"ם. ובתרגום לתלים ע"ח מ"ט מתורגם אליבא דר"ע: "וגרי כהון מאתן וחמשין מהן".
עיון בספר המקורי
עריכה
מגיד מראשית , ברלין, תרט"ז / 1856 
באתר היברובוקס
