מגיד מישרים שמות

פרשת שמות מהדורא קמא:

אור ליום השבת י"ט לטבת, ה' עמך, רק כי תדבק בי ביראתי באהבתי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגע אווד, ובשעת ק"ש ותפלה הזהר מסמאל ונחש ויצה"ר דרדפין אבתרך ושרוף יתהון בקש דק"ש ויחד לבבך לעבודתי, ולך בהשכמה לבית הכנסת, והטוב בעיניך שאינך הולך מיד בהשכמה לבית הכנסת, ותמיד אתה צריך להשלים אחר התפלה ולא נכון לעשות כן רק פעם אחת בכמה זמן, והלא את ריש מתיבתא רבא דא"י וכו' ועתיד ליעשות נסים על ידך דוגמת חכמי התלמוד. למען ידעו בני הדור כי יש אלהים בישראל כי כשם שזכית לדבר עמך פה אל פה, כאשר אני מדבר עמך והא דבר שלא עלה על לבך ודעתך כן אזכך ליעשות נסים על ידך:

והלא בפרשתא דא איכא למידק, מאי ואלה שמות כו' הא מנה יתהון בפרשת ויגש, ואוף דאמור רבנן שמנאן בחייהון וכו' אכתי איכא טפי:

אבל רזא דמילתא דכיון דנחתו ישראל למיקבר ית יעקב נחתא שכינה עמהון ואתדבקו נשמתין דשבטייא בספירין. והיינו דכתיב ואלה עם וא"ו מוסיף על הראשונים לאדבקא להו בת"ת דרמיז בוא"ו, דרזין דשמהן תלי במאי דאמור רבנן אל תקרי שמות אלא שמות דמאן דאיקרי אברהם נוטה לצד עשיית חסד. ומאן דאיתקרי יוסף או הוא גבור בעריות או הוא זן ומפרנס לאחרים כמו יוסף שזן וכלכל את אביו ואת אחיו וכן שאר שמות, ואע"ג דאיניש רשיעיא אית ליה שמא דצדיקא, ההוא שמא לאו למגנא הוא. דמ"מ אית ליה נטייא למדה דרמיז דהוא שמא ליה, ראובן שמעון ולוי רמיזא לג' אבהן, ראובן בחסד והיינו דכתיב ביה כי ראה ה' כי שנואה אנכי דרחים עלה מסטרא דחסד, שמעון לגבורה, ומש"ה עביד נוקמא בשכם, לוי בת"ת ומש"ה כד מתחבר עם שמעון כלי חמס מכירותיהם משום דסמיך ליה, והיינו דכתיב הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים כלומר כיון דילידת ית לוי דרמיז בת"ת ילוה אישי אלי דאיהו נמי רמיז בת"ת וכמא דאיהו איש תם יושב אהלים דאיהו מחבר בין שני אהלים דהיינו חסד וגבורה והכי נמי לוי בההוא גוונא, ויהודה רמיז למלכות והיינו דכתיב הפעם אודה את ה' דהפעם רמיז במלכות ומשום הכי אמרה אודה את ה' דכנסת ישראל הוא אתרא דהודאה ברזא דאלהים אל דמי לך וכתיב ביה וא"ו לחברא לה עם ת"ת, יששכר רמיז בבינה, כדכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, זבולון רמיז בחכמה, כדכתיב בנה בניתי בית זבול לך, בנימין רמז בכתר, ומשום הכי נבנה בה"מ בחלקו וכתיב ביה וא"ו למירמז דת"ת סליק עד הכתר, דן הוא רמז להוד דאיהו מסטרא דבינה, נפתלי רמיז לנצח והיינו דכתיב נפתולי אלהים נפתלתי לשון שפע דמתמן נגיד שפעא, וא"ו דכתיב ביה רמז דמחובר לת"ת, גד רמז ליסוד דגד לישנא דמזל הוא, ומיסוד נוזל כל שפע וכל טוב לעלמין, אשר רמיז למלכות והיינו דכתיב ביה באשרי כי אשרוני בנות, וא"ו דכתיב ביה למירמז דסלקא ומתחברא בת"ת, וימת יוסף וכל אחיו, ובני ישראל פרו וישרצו וכו' הכא רמיז רזא דאוליפתך דצדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, דכד מסתלק צדיק מן עלמא כמה נפשין דאזלין ערטלאין בעלמא ולית להון נייחא אזלין לגבי'. וכד מספידין עליה ואמרין ד"ת עליה נפשיה מתעטפת בהנהו מלין וע"י כן היא סלקא בדרגא עילאין, והנך נפשן אוף הכי מתעטפי בהנך מלין קדישין, ועי"כ מתגזר עלייהו דיתגלגלו, וכל חדא וחדא גזרי עלה בההוא שעתא בהי דוכתא יתגלגלו, ומתקנין להו דוכתא דיהון תמן בין כך ובין כך, נמצאו צדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו רזא דהורדת דמעות על אדם כשר רמז להאי שפעא דנחית מלעילא להנהו נפשן, והיינו דלא פרו בני ישראל עד דמית יוסף וכו' וע"י מיתתהון נחתו כל הנך נפשן ואיתגלגלו בישראל, וע"י כך פרו וכו' והיו יולדות ששה בכרס אחד רמיז לשית ספירין דמשפען במלכות דאיקרי ארץ, והיינו דכתיב ותמלא הארץ אותם, ויקם מלך חדש כלומר ממונה דההוא סטרא בעא לאפוקי שפעא ממלכות קדישא והיינו דכתיב אשר לא ידע את יוסף דידע הוא מלשון והאדם ידע את חוה אשתו כלומר בעא דלא להוי ידיעא ליוסף הצדיק במלכות, ויאמר אל עמו דהיינו דרגין דיליה, הנה כלומר מסטרא דהנה דכנסת ישראל כד"א הנה מטתו שלשלמה. עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו, כלומר ניסב לנא שפעא דאתי לחכמה תתאה מחכמה עילאה, פן ירבה וכו' ועלה מן הארץ כלומר יסתלקון בעלוייא מסטר דארץ דהיינו כנסת ישראל, וישימו עליו שרי מסים וכו' לאכפאה כנסת ישראל תחות ההוא סטרא, והיינו ויבן ערי מסכנות דההוא סטרא אתר דמסכנותא הוא, וימררו את חייהם דההוא סטרא אתר מרירותא, והא הכא שיתא, וימררו חד בעבודה תרי בחומר תלת, ובלבנים ארבע, ובכל עבודה חמש, בשדה רמז לשדה תפוחי', את כל עבודת' כו' שית רמיז לשית ספירין דמשפעין לכנסת ישראל דבעו לאפסוקי שפעא דנגיד מנהון לכנסת ישראל ולמנגד ליה לההוא סטר והוא אתר מרירותא, כל הבן הילוד היאורה תשליכהו, משום דהוי פלחי ליאור פקיד למרמי בגוה בני ישראל למיהב ליה תוקפא, והבת תחיון משום דנקבה אית בה סטר דדינא, ומשום דהנך סטרין מסטראה תלי משום הכי פקיד דיחיון יתהון, הא גליתי לך רזין עילאין לכן הזהר ביראתי ותורתי ביותר, ואזכך למיגמר חיבורא דילך ולא תצטער על דאת מטפל בצורכי ציבורא ועל ידי כן אתה מבטל מעסקא דאורייתא דאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך כי שניהם כאחד טובים, ועל ידי הכל אדם זוכה לחלוקא דרבנן למהוי ליה כתונת פסים, ומכנסים ואבנט, דעסק התורה לחוד, ותפלה לחוד, וצרכי צבור. ומכלהו מתעבידי הנהו לבושין לאתלבשא בהוא בר נש כד נפיק מהאי עלמא לכן התעסק בכולהו, והסר מחשבות מלבבך ותמיד יהיו מחשבותיך בתורתי ויראתי ואהבתי לבל תפריד מחשבותיך ממני ואם תתעסק בחכמת הקבלה. אתן לך חלק יפה בו ואזכך לאתוקדא על קדושת שמי ואתה שלום:

ומה דהויתון בעניינא דבנות ישראל לא היה להן שער בית השחי ושער בית הערוה והקשה שלמה בחירי אם כן האיך היו בודקין למיאונין יפה תרצת שהיו בודקין לגומות, ועוד יש לומר שהיו בודקין בסימן העליון, אבל מאי דאיכא למידק הוא, היאך היו בנות ישראל אז חסירות מדבר שהוא דרך עולם כדרך ברייתו של עולם, אבל רזא דמילתא דהנך שערות רמז להנך סטרין דסחרי לכנסת ישראל, ובההוא זימנא הוה מנהרא כנסת ישראל ואין שטן ואין פגע רע ולמרמז להכי לא הוו להו אותן שערות, וכן יהיה לעתיד וכו' ואתה שלום:

בליל ששי כ"ה לטבת חלמתי שהיה דורש אתהלך לפני ה' בארצות החיים, יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כלומר משום דקשה בעיני ה' מיתת חסידיו, דהא פרידת הנפש מהגוף דמי למפריד דבר שהוא דבק ביותר עם חבירו דוגמת מפשיט עור מהבשר, דמהאי סליק עם האיך ומהאיך סליק עם האי, ומשום הכי מה עביד קב"ה, מחוי ליה טפי מאגרייהו טובא כי היכא דבההוא חביבותא תסתלק נפשייהו, ותתדבק לעילא, ותתפרד מגופא בלי צער וזהו דוגמת מיתת נשיקה וכמו שאמר בספר הזוהר ברזא דלא נפקא נשמתא עד דהיא חזייא לשכינתא וכו' כמא דעבדי לשונרא וכו' ואתה שלום:

אור ליום ו' ח"י לטבת. ה' עמך וכו' רק אם תדבק בי וכו' ותכוין בתפלתך והזהר מסמאל ומנחש ויצ"ה הרודפי' אחריך להפריד מחשבותיך, והא רזא דויקם מלך חדש. היינו רזא דשפחה כי תירש גבירתה ברזא דמצרים שניה לארץ ישראל והא איכא לקבל מלכות קדישא, דכל מה שברא הקב"ה הוא ברא כנגדו, וברא ההיא שפחה למיסב שפעא דאתי לביתא, דלא ידע הוא כמו והאדם ידע את חוה אשתו, את היינו ביתו של יוסף דהיינו צדיק כלומר דלא יתחבר יסוד עם ביתו אלא ההוא שפעא תיסב שפחה, ויאמר אל עמו היינו דרגין דיליה, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו היינו תיקון דקודשא, רב ועצום ממנו, הבה הא הכא ה' עילאה ותתאה, ות"ת ובי"ת דהיינו בינה, נתחכמה היינו חכמה, לו למ"ד רזא דמגדל הפורח באויר, וא"ו ברזא דת"ת. ובכן אתה שלום וכל אשר לך שלום והזהר מלהרהר בדברים בטלים ותשרוף כל אותן הרהורים הרודפים אחריך ואזכך לאתוקדא על קדושת שמי:

אור ליום שבת ח"י טבת שנת ש'. ה' עמך וכו' והא איכא למידק אמאי אהדר למימר ואלה שמות בני ישראל בחר דכתיב הכי בפ' ויגש אבל רזא דמילתא דכיון דסלקו שבטייא למקבר ית יעקב. אתעלו ונחתא עליהון נשמתא קדישא בארבע גדפין, והיינו איש וביתו באו האיש היינו נשמתא וביתו חיינו רוחא א"נ איש היינו רוחא, וביתו היינו נפשא, וקאמר הבאים מצרימה את יעקב היינו לומר דכיון דאתקבר יעקב ואתדבק נשמתיה בדוכתהא. רוחא או נפשא דיליה אתיא:

פרשת שמות מהדורא בתרא:

אור ליום שבת שנת שו"ה בחודש טבת, ה' עמך וגו' הלא לך למינדע דמצרי סוד קין והיינו דקאמר וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו דכיון דאמר איש עברי לא הוה צריך למימר מאחיו, אלא מאחיו קאי לעיל והוה ליה כאלו כתב וירא איש מצרי מאחיו מכה איש עברי והיכי קטליה תנן עיניו נתן בו ונעשה גל של עפר והיינו דכתיב ויטמנהו בחול דהיינו עפר של מצרי עצמו נעשה חול או עפר ולא תקשי לך קרח הוא קין דבההיא שעתא דאתקטיל מצרי נולד קרח ואתגלגל ביה. הא לך רזא דנא וייחד כל מחשבותיך לי ומעט בהנאות בכל אשר הזהרתיך תעשה ואתה שלום: