מגיד מישרים ראה
<< · מגיד מישרים · ראה · >>
אור ליום שבת כ"ז למנח' שנת ש' זמן המגפה ה' עמך וכו' והא איכא למידק מאי ראה אנכי וכו' דמאי לישנ' דראיה דנקט ותו מאי נותן דקאמר דהא במילין לא שייך לישנא דלפניהם. ותו מאי היום דקאמר אבל רזא דמילתא דכי היכי דאיכא אברין לגופא איכא אברין לנשמתא ואע"ג דאיהי רוחנית ע"י מלבוש' דאתלבש ביה מתחזיין בה אברין כמא בגופא. וברכאן ולווטין דנחתין מלעילא למפעל בהאי עלמא אית בהו ממשותא ואחזיין להנהו זכיכי נפשא ומרע"ה אחזי להון ברכאן ולווטין ממש נחתין מלעילא בממשותא ומשום הכי אמר להון חזי בעיני נשמתא ותסתכל ותחזי מלתא דתמיה' דהיום בעוד דאתון דבקין בגופא אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה נתינה דאית בה ממש ושייך למימר בה לישנא דנתינה ולישנא דלפניכם ומשום דלא הוה אפשר למחזי האי מלתא אלא יחידי סגולה דנשמתהון זכא' ביותר משום הכי אמר להו ראה בלשון יחיד כלומר יחידים הם אותם שיראו זה וכל עמא זולת הנהו יחידים לא נחתו לעומקא דמלתא וסברו דראה דקאמר היינו לומר שישגיחו בדבריו. וקאמר אנכי דרמיז לכנסת ישראל דהאי ממשותא דאית בברכאן ולווטין אתי מסטרא דכנסת ישראל דאיהי מנהגת העולם ואתה שלום:
אור ליום שבת כ"ח לאלול שנת ש"ט ה' עמך וכו'. רק כי תדבק ביראתי במשניותי ולא תפסיק מחשבתך אפי' רגע א' ואזדהר ממחשבין דמעיילי בלבך יצה"ר ונחש וסמאל אוקיד יתהון בקש דק"ש וייחד לבך בתפלה ובטל כל הנך הרהורים דרדפין אבתרך כי אליך תשוקת' ואתה תמשול בהם וייחד תמיד כל מחשבתך לי וטוב לך ודקדק הנהגת מזוניך ומחשבתך דבקה בי כדעבדת האי תרי שבועייא אלא דאת בעי לייחדא מחשבתך לי טפי ותבטל כל הנך הרהורין לגמרי ולא יהיה לך שום הרהורים כי אם במשניותי וביראתי. והלא לך למחזי סגיאות טיבו ורחמוי דקב"ה דהא הוה גזיר עלך מיתה קודם המ' ואקדים קב"ה לאצערא לך למיתב בתיובתא קמיה והא שדר קמך כמה אורחין דתקון לאשלמא נפשך ובההו' תיובתא דתבת קמיה אוריך יומך טפי ממ' ובתר הכי שבקת אורחך ויהבת דוכתא טוב' להנך סטרי במיכלא ומשתייא והרהורין והשתא דאת ביומי סיבו אהדר קודשא בריך הוא לאערא יתך ושרית למיתב להן אזדהר דלא לאפסקא כלל ולאזער' בכיסופין והנאין כמה דאוליפתך וייחד לבבך תמיד לעבודתי דלא להרהרא בשום מלה כלל כ"א ביראתי ומשניותי ובשעת תפלה כל מחשבתך יחד לי בלי שום הרהור אחר ולא אעזבך עד אשר אם עשיתי אק אשר דברתי לך לצורכך הכל אשלים להן אתקף טובא בדחלתי:
והלא ברזא דפ' איכא למידק אמאי אזהר כמה זמנין על דמא ואוף דמפרשייא מלילו ביה ואת דרשת בחד גוונא אגלה לך רזא עילאה והוא דארבע ליחות רמיזי לחפת"מ דלבנה לחסד ומכה אדומה לפחד ושחורה למלכו' ואדומא לתפארת דכי היכי דדמא הוא עקר גופא ה"נ ת"ת ואע"ג דת"ת רחמי' שפע' דביה דמי לסימנ' אדומ' בגין דשמטה היא שמיטת גבורה ותו דבדמא איכא נמי ערובה דשאר ליחות דהיינו מימות דאית בה וזו היא כלילא כולהו ליחות ואיהי קיומ' דכל גופא והכי איהו שפעא דת"ת ודמא דבעירא רמיז לדמא דההוא סטרא דלקבל ת"ת שכל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו ומשום דאי הוה אכיל דמא הוה מתקף ביה רוחא דמסאבותא להכי הזהיר כל כך זימנין עליה:
ותו איכא למידק אמאי קאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דמחזי דמשה הוה יהיב האי ברכתא והלא לא יהיב לה אלא יהושע בהר גריזים ובהר עיבל:
אבל רזא דמלתא דכיון דמשה פקיד עלה הוה ליה כאילו הוא עצמו עביד לה וזה הוא שאמר אנכי נותן לפניכם היום כלומר הוה ליה כאילו אנכי ממש היום מברככא האי ברכתא והאי לווטיא ואית להו שלימו טובא כד יתיהבון ע"י משה ואתה שלום:
נראה לי שזש"ה ביהושע גבי ברכות וקללות שבהר גריזים והר עיבל כאשר צוה משה עבד ה' לברך את העם בראשונה:
אור ליום שבת כ"ז למנחם כי בשמחה תצאו וגו' הא איכא למידק אמאי נקט תרי לישני חד בשמחה וחד בשלום ותו בחד נקט תצאו ובאידך נקט תובלון ותו כי הולך לפניכ' ה' וגו' אמאי אצטריך תרי טעמי חד כי הולך לפניכם ה' אידך ומאסיפכם אלהי ישראל. אבל פירושא דקרא דאורחא דעלמא כד מתפרד בר נש מקריבוי בכאן כולהו משום דדאגי דילמא לא יהדרון למחזי חד לקרוביה אבל בביאת משיח כד יסקון ישראל מארעהון לא יבכון אלא יסקון בשמחה משום דלא יתפרדון מקריביהו אלא כל בני קרתא יסקון כחדא ואוף אינון מחכין לאתאחדא עם קרובין דאית להון בדוכתי אחריתי ומשום הכי יסקון בשמחה ואוף כד אזלין בני נשא באורח דחלין דילמא לא יהכון בשלם והשתא קאמר דבההיא שעתא בשלום תובלון ויהיב טעמ' למאי דסליק מיניה וה"ק תדע אמאי בשלום תובלון משום כי הולך לפניכם ה' והדר יהיב טעמא אמאי בשמחה תצאו משום דמאסיפכם אלהי ישראל כלומר דקב"ה בעי לכנסא ית כולהון ואשתכח דלא תתפרדון מקריביכון אדרבה תשתכחון עם קריבין דהוו לכו במדינה אחרא:
והא בפרשת' דא איכא למידק אמאי קאמר ראה אנכי נותן וגו' את הברכה אשר תשמעון וגומ' דהא כמה זימני אזהר לעיל אהאי ואמאי אצטריך ליה למיהדר השתא לאזהורי. ותו מאי לישנא דראה ותו מאי ונתת את הברכה ולא כתב בהדיא את המברכים. ותו אמאי יהב להו כ"כ סימנים הלא המה בעבר הירדן וגו'. אבל רזא דמילתא דכי היכא דישראל קבילו ית אורייתא בטורא דסיני וכל העם רואים את הקולות מה שאין העין יכולה לראות ה"נ בעא קב"ה דבעברא דירדנא יקבלון נמי אורייתא בההוא גוונא גופיה והיינו דקאמר הלא המה בעבר הירדן כלומר משום דאתון עברין ית ירדנא איבעי דתקבלון ית אורייתא כגוונא דקבלתון יתה בטורא דסיני דחזיתון ממש את הקולות והכי בעברא דירדנא תחזון ברכאן וליווטין ממש לעין והיינו דקאמר ראה אנכי נותן וגומ' ברכה וקללה כלומר תחזון ממש בעיניכון ברכאן וליווטין נחתין והיינו דקאמר ונתת את הברכה כלומר ברבה ממש תחזון נחתא על הר גריזים בעידן דמברכיא יברכון וכן קללה ממש תחזון בעיניכון נחתא על הר עיבל בעידן דמלטטיא ילטון. ואתה שלום: