מגיד מישרים הקדמה אזהרות וסייגים
אזהרות וסייגים:
שבח הרב.
אור ליום שבת כ"ב לאדר א'. ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי וביראתי וממשנתי לא תפריד מחשבתך ואפילו רגע א', והנה נתתיך נגיד על עמי וכו', והלא הזהרתיך שלא תפריד רגע א' מיראתי וממשנתי מחשבתך, ולא תאכל ולא תשתה בדרך הנאה כלל כי מה בצע בהנאתך בעוה"ז, רק תהיה מחשבתך שאם היה אפשר לקיים הנפש בגוף בלי שום הנאה היית חפץ מאד, ובכן תהיה תמיד מתדבק בהשי"ת ותזכה להעשות נסים על ידך כמו שהיו נעשים ע"י ראשונים וידעו העם הזה כי יש אלהים בישראל, כי עתה אין שם שמים מתקדש כי אין העולם רואים שנעשו נסים ע"י החכמים וכשיראו שעל ידך נעשים שם שמים מתקדש, ובכן הזהר מסמאל ונחש ויצה"ר הרודפים אחריך לקבל כוונותיך לבטלך מהתפילה, רק ייחד לבבך לעבודתי ותהיה הולך אלי. וכבר הודעתיך כמה אתה צריך לנהוג בשפלות שלא לכעוס על שום דבר בעולם, וצא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים שכל מקום שבא לכלל כעס בא לכלל טעות, לכן על שום דבר שבעולם לא תכעוס, ואפילו על מילי דשמיא שאתה צריך להראות ולהתנהג במדה זו על כל פנים.
והוי זהיר מלהפריד אפילו רגע א' ממני וממשנתי ויראתי ותורתי, כי אילו היית יודע כמה עולמות מתפסדות על ידך בעת שאתה מפסיק מלהרהר בדברי תורה, לא היית מפסיק אפילו רגע א', כי בעת שאתה יוצא לשוק ואתה מהרהר במשנתי, עולמייא דילי מכריזין ואזלין קמך ומכריזי הבו יקר לדיוקנא דמלכא וכמה חיילין דלית לון חושבנא מלוין יתך, עליהון כמה עלמין מזדעזעין לקבל ההוא כרוזא שאלין ואמרין מאן ההוא גברא דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו, הא הוא תנא סבא דארץ ישראל האי הוא ריש מתיבתא דארץ ישראל, הא הוא מחברא רבא דארץ ישראל.
וגם אם תתנהג על פי מנהגותי, אזכך לגמור כל חיבורך ופרושיך ופסקותיך מכל שגיאה וטעות ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך. ואזכך לקיים בך ובבניך מה שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ואתן לך עוד מאשה הכשרה וצנועה זו בן חסיד וחכם, כי על פי היסורים שעברו עליה תהיה ראויה לכך, ואתה ע"י שתפרוש מהנאות העוה"ז ככל אשר הוריתיך ותקדש עצמך בטהרה בשעת תשמיש כדוגמת מה שאמרו על ר' אליעזר דומה למי שכפאו שד, וע"י כך תזכה למשוך עליו נפש טהורה וקדושה מגן עדן ויהי' חכם גדול וחסיד. ואחר סילוקה תשא שתי נשים כפולות זו אחר זו, והיינו דאמרית לך בתולות אחריה רעותיה מובאות לך, ותוליד מהם בנים נבונים כולם יודעי שמו ולומדי תורתו לשמה. ואגדל שם ישיבתך בכמות ובאיכות וכו'.
ובתר כל דין אזכך לאיתוקד על קדושת שמי, וכל חובך ועונותיך ישתאבון בנורא ותסלק מתמן כעמר נקי, ויפקון כל צדיקייא דגן עדן לקדמותך ושכינתא בראשיהון ויקבלון יתך בכמה שירין ותושבחן, ידברוך קדמיהון כחתן דמהלך בראש וכלהון מלוין יתך לחופה דילך, והא זמינא לך ז' חופות זו לפנים מזו ושבעה חופות אחרנין זו למעלה מזו ובחופה פנימאה ועילאה ז' נהרין דאפרסמונא טבא תמן כלהו ומתקנן לך כורסייא די דהבא בז' דרגין וקביען בה כמה מרגלן ואבנים טובות, והא כל צדיקייא ילוון יתך וישוררו קמך עד די תמטי לחופה קדמאה ותמן ילבשון יתך לבושא דיקר תניינא, וכן בכל חופה וחופה עד די ייעלון יתך בחופה בתראה ישכחון עלך ארבע עשרה לבושי דיקר, ובתר כן יקומון תרי צדיקייא מאינון דמלווין יתך ויקומון א' לימינך וא' לשמאלך כשושבינא לחתן ויסקון יתך לכורסייא, ובעידן דתשרי למסלק ילבשוך לבוש דיקר על י"ד לבושין דעלך באופן דישתכחון עלך ט"ו לבושין דיקר, ובהא יותיבו יתך לכורסייא ויסבון כתרא דתלייא ויחתון יתה ברישך ותיתיב על כורסייא וחד מימינך וחד משמאלך וכל אינון צדיקייא יתבין סחור סחור שקלין וטרין עמך במילי דאורייתא. וכן עד משלם שמונים ומאת יום, דוגמת בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו וכו' שמונים ומאת יום. ובתר כן תעביד לכל צדיקייא דבגן עדן משתייא דאורייתא ז' יומין תדרוש את בלחודך במילין דאורייתא דאוליפתך בהאי עלמא ודאוליפתך בהנך שמונים ומאת יום. ובתר כן יקומון כל צדיקייא וידברון יתך קדמיהון כחתן וכלהו ילוו יתך ומדברון בתרך וקצתהון מדברין קדמך ומכריזין ואמרין תנו יקר לברא קדישא דמלכא עלאה והבו יקר לדיוקנא דמלכא, וכלהו מזמרין ומשוררין עד דמטו יתך לאתר דתלת עשרה נהרי דאפרסמונא ואת טביל בקדמיתא והכי מתעדי מינך חד לבושא מאינון דאת לביש וכן בב' וכן בתליתאה וכן בכולהו עד דכד את טביל בי"ג הא עברין מינך י"ג לבושין. ובתר כן הא נהר דינור נגיד ונפיק ותטבול ביה ויעדי מינך לבושא י"ד, וכד תסתלק מינך הא מזמנין לבושא דיקר חיוורין ומלבישין יתך, והא מיכא"ל כהנא רבא זמין לאסקא נשמתך קמי קב"ה, ומכאן ואילך לית רשו לגלאה דעין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
הא רזין אלין שדרני קב"ה וכל מתיבתא דיליה לאודעותך בגין דתחזה יתך בהאי דרגא ובכן לא תבא לידי חטא ואפילו בהרהור ולא יזוח יצרך עליך, ואם יזוח תגעור בו ותאמר האם איש כמוני העתיד לכל המעלות אלין יחטא בהרהור, והא תחות כל רזא דאלין אית כמה וכמה רזין עלאין טמירין, לכן פקח עיניך והא כל חכימי אורייתא מלפין עלך זכותא קמי קב"ה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בגין דאת עסיק ומבאר מיליהון ופסיק כוותיהון, ואינך פסקני בגין דאת מבאר מיליהון ופסיק לזמנין כוותיהון, והא מימות משה רבן של כל הנביאים לא איכתיבא אורייתא דבעל פה עד יומי רבי, מיומוי לא אתפרש כלא משנה עד דאתא רב אשי וליקט וחיבר ופירש ופסק, ומיומוי לא הות הלכתא אלא קצת מהלכות כגון הלכות פסוקות וכו', עד דאתא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ופסקו הלכות בכוליה גמרא, והרמב"ם הפליא לעשות למללא על כל אורייתא, ומאז ועד השתא לא אתעורר חד ללקט מילי כולהו כמה דאתעוררת אתה.
מוסר שהיה מייסר אותו כאב לבן.
אור ליום שבת כ"ז לאייר בפרשת מדבר סיני אכלתי מעט מזעיר וכן עשיתי בשתייתן, ושניתי משניות בתחילת הלילה וישנתי עד אור היום והקצתי והשמש זרח על הארץ, ונצטערתי מאד באמרי איך לא קמתי בעוד לילה כדי שיבא אלי הדבור כמנהג, ועם כל זה התחלתי לגרוס משניות וקריתי ה' פרקים, ובעודי קורא במשניות קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו והתחיל ואמר: ה' עמך בכל אשר תלך וכל אשר עשית ואשר תעשה ה' מצליח בידך, רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ובמשניותי תמיד, ולא כאשר עשית בזאת הלילה שאף ע"פ שקדשת עצמך במאכלך ובמשתייך מ"מ ישנת שנת עצל, כי הדלת תסוב על צירה והעצל על מטתו, ולא קמת לקראות המשניות כמנהגך הטוב, ועל זה היה ראוי לעזבך ולנטשך אחרי שנתת תוקף לסמאל ונחש ויצה"ר בשינתך שישנת עד שהאיר היום. אבל בזכות השיתא סדרי משנה שאתה יודע על פה, ובזכות אותם העינויים והסגופים שעשית בימים שקדמו וגם עתה אתה מחזיק בהם, הסכימו בישיבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה ושלא אעזבך ולא אנטשך, וכן עשיתי כאשר אתה רואה בעת הזאת שאני מדבר אתך כאשר ידבר איש אל רעהו, ועיניך הם הרואות שבכמה דורות לא השיג אדם לזאת המעלה הגדולה כי אם יחידי מגולה. לכן בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך להיותך תמיד עוסק בתורתי יומם ולילה בלי הפסק, ולא תהרהר בשום דבר מדברי העולם כי אם בדברי תורה וביראתי ובמשניותי.
ואחר זה ישנתי כמו חצי שעה והקצתי מצטער באמרי איך נפסק הדיבור בסבת שישנתי, וקריתי משניות וקול דודי דופק בפי ואומר: והלא לך למנדע דקב"ה וכל מתיבתא דרקיעא משדרין לך שלם. ושדרוני לגבך לאודעותך עובדוי דקב"ה דכולהו אינון בהשגחה, הלא לך למנדע דאת הוית מרביץ תורה בתרתי קהלותי וחזית דנפקת מגו קהל קדוש וגדול ואתישבת בגו אינון דמצלין בההיא חורבא, והלא כל דא אסכימו במתיבתא דרקיעא לטוב לך, ואל תפריד ממחשבתך אפילו רגע אחד מתורתי ויראתי ואזכך לעלות במעלות רמות.
ואחר זה נפלה עלי תרדמה וישנתי כמו חצי שעה, והקצתי מצטער על שלא דבר עמי דיבור ארוך כפעם בפעם, וחזרתי לגרוס משניות ולא הספקתי לגרוס שני פרקים עד שקול דודי דופק בתוך פי ואומר: הגם כי חשבת כי עזבתיך נטשתיך, אל תחשוב, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך ומני הטוב לא אמנע מפיך, רק שתדבק בי וביראתי כאשר דברתי לך, ובכן תתעלה ותתנשא ותתרומם לפני כל בני מתיבתא דרקיעא, כי כולם משדרין לך שלם על שאתה עוסק תמיד בתורה ובפוסקים ואתה מחבר אותם זה בזה. וגם תסגף נפשך כאשר אמרתי, כדי שתזכה לראות את אליהו בהקיץ פנים בפנים וידבר עמך פה אל פה ויתן לך שלום, כי יהיה מורך ורבך כדי ללומדך כל סודות התורה, לכן פקח עיניך וייחד כל מחשבותיך לעבודתי ויראתי, ומעט באכילתך ואל תשתה יין כי אם כוס אחד בכל לילה ובלבד שיהיה מזוג הרבה, ואל תאכל בשר כי אם פעם אחת או פעמים בשבוע ויהיה מעט מזער, ואף אם תעזוב המרק מרק פגולים ייחשב, ויהיו הרהוריך ומחשבותיך בתורתי, וגם בשעת אכילה תהרהר במשניותי ויחשב אכילתך כקרבנות וזבחים לפני הקב"ה, ואל תצטער מפני שיצאת מכנסת הגדולה כי לטוב לך יצאת משם, כי הקב"ה גזר על אותו הכנסת ליחרב וטוב לך שלא נמצאת בתוכם, ואע"פ שיעברו עליך צרות רבות, הלא הם לזכך נפשך כדי שתשאר נקי מעונותיך, ובני כנסת הגדולה גם הם יהיו בצרות רבות יותר מכם, וסוד הענין הוא. וסוד הענין הוא. וסוד הענין הוא.
וכך היה אומר יותר משעה אחת כאלו מסרב מלהודיעני, עד כי לבסוף אמר: וסוד הענין הוא, כי בני כנסת הגדולה חטאו לפני בהטיחם דברים כלפי מעלה ח"ו בהלעיגם על אותם המתפללים בחורבה, וקודשא בריך הוא חרה לו מאד כביכול ומדד להם מדה כנגד מדה, ונגזר עליך שלא תהיה עמהם עד שיעברו ימים, והנה אתה רואה כי נתתי לך קהל אחר תמורתם והם יעמידו ישיבתך בכבוד גדול, לכן לא תצטער, כי כל מחסורך על הקב"ה, ותראה ענייני הקב"ה, כי הוא מסבב סיבות והוא יסבב ויגלגל באופן כי בני כנסת הגדולה יבואו להתנפל ולהתחנן לך שתחזור להרביץ תורה ביניהם יום לשבוע בלבד, ותמתין שיעברו אותם הימים שאמרתי לך ותראה ענייני הקב"ה ותתמה. ולכן אל תצטער כלל כי הקב"ה הוא יתקן ענייניך, ואתה עסוק בתורה תמיד בלי הפסק, והוא יעשה מעשיך בלי שתטרח אתה כלל כי אם בתורתו בלי הפסק כלל.
ודע שמהרה יבא לך ממון רב מחוצה לארץ לתת לתלמידיך הספקה, ותלמידיך יפרו וירבו ויצאו חכמים גדולים מורים הוראות מהם, וכל תלמיד שלא ילמוד בישיבתך לא יוחזק ביודע כלל, ותתעלה ותתנשא כי אני אגדלך ארוממך אנשאך אתנך נגיד על עמי ישראל, ותקדל ישיבתך יותר מישיבת בחירי יצחק אבואב, ותלמוד ותלמד ובניך יהיו סנהדרין בלשכת הגזית ותראה אותם מלמדים הלכות קמיצה, ובנך זה יהיה רב וגדול וחכם גדול בגמרא ובקבלה ובזמנו לא ימצא מקובל גדול ממנו כי ישיג חכמת הקבלה מה שלא השיג אדם מת"ק שנה יותר משלמה ידידי עשר ידות, והוא יעשה פירוש לזוהר וגם יעשה השגות לחיבורך, כי נשמתו היא ממדת חכמה לכן ישיג תעלומות חכמה ויהיה מורה הוראות בישראל.
לכן בני עסוק תמיד בתורתי בלי הפסק וייחד כל מחשבותיך לעבודתי, ועלי כל מחסורך ואני אעשה ענייניך, רק כי תדבק בי ובמשניותי ולא תפריד מחשבתך אפילו רגע מהם ובזה תתעלה מאד, ואל תצטער כלל כי כל מה שעושה הקב"ה להנאתך ולטובתך, ופקח עיניך בתורתי וביראתי ותהיה לבך קן ומשכן לתורתי, ותקדש עצמך וכל איבריך לעבודתי יומם ולילה, ואיבריך יהיו מחנה שכינה לעבודתי ויראתי והתחזק בתשובתי. ובכן אתה שלום. שלום לך. שלום למשנתיך. שלום לחיבורך. שלום לגמרתך. שלום לנפשך. שלום לנשמתך. שלום לרוחך. וכל אשר לך שלום.
גם זה מוסר אשר יסרתו אמו.
יום שבת ז' לאדר שנת ש' פרשה תרומה. ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ובתורתי וכו', ואל תפריד מחשבתך כאשר אתה עושה, ואל תמשך אחר הנאת המאכל והמשתה כאשר אתה עושה, כי אחר שזכית להתנהג בקדושה להתענות בכל יום אין לך להמשך אחר תענוגי מאכל ומשתה, רק יהיה כוונתך במאכל ומשתה שהוא דוגמת קרבן כמו שנרמז באכילת המלאכים דאברהם שאמרו בהם ראשון ראשון מסתלק, כי הסוד הוא שכל הדברים שנבראו שיהיו מתגלגלים תמיד מענין לענין ובזה מתעלים, וז"ש אש אוכלת אש שבזה הוא עילוי הנאכל ונבלע באחר, וכן במאכל ומשתה הוא בסוד שאז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה. וכשהמלאכים נראו כמו שאכלו, אותם הכחות הממונים על אותו המאכל נבלעו במלאכים, וזהו ראשון ראשון מסתלק כלומר הראשון של אותו מאכל שהוא המלאך הממונה עליו היה מסתלק כלומר מתעלה, וזהו סוד של עונג שבת באכילה ושתיה, כי המלאך הממונה על המאכל ביום השבת הוא קדש, והממונה ביום חול הוא חול, וכשאדם מענג את השבת במאכל ובמשתה הוא מתעלה ע"י המלאך הקדוש הממונה על המאכל, וזהו סוד בקרבן קדוש, וכשהוא יום חול הוא מתעלה ע"י מלאך חול הממונה על המאכל, וסוד התענית ביום הוא לפי שמדת יום הוא יותר רוחני וכשאדם מתענה בו עושה אותו רוחני לגמרי, אבל הלילה רומז למלכות והיא ממונה על אכילה ושתיה וראוי לתת לה חלקה בסוד לא תחסום שור בדישו, ומי שמתענה גם בלילה הוא עילוי גדול לפי שעושה מהגופני רוחני, וכל הדברים מתגלגלים כמו שאמרתי, וכן הנפשות מתגלגלות תמיד, ולעולם כשמתגלגלים הדברים הוא לתכלית העילוי, כי כשהנפש חוזרת לזה העולם הוא כדי להתעלות, וכן כל הדברים אפילו בעת שמתגלגלים למדרגה שפלה הוא כדי להתעלות, כי כל הדברים מרוצתם ותשוקתם להדבק בסבה הראשונה ולכן מתגלגלים והולכים כל הדברים, והנפשות גם מתגלגלות תמיד עד שזוכות לעלות ולהדבק בסבה הא', כמו דניאל דאיתמר ביה ותנוח ותעמוד וגו'.
וכן אבעי לך לפנאה כל הרהורין מלבך בעידן צלותא ולכוונא במאי דאת מפיק מפומך, ואבעי למנדע דרגא דילך דלא לפנאה לבך מהרהורא דאורייתא ופולחן דקב"ה אפילו שעה חדא, דהא כד את נפיק לשוקא ז' עולמין דילי וכל חיילין דילהון מלוין יתך ומכריזי קדמך הבו יקר לדיוקנא קדישא דמלכא ופנו מקום לדיוקנא קדישא דמלכא, דהא האי תנאה דילן גמרא דילן סברא דילן, כמה משריין וחיילין ועלמין מזדעזעין מהאי כרוזא וכלא שאלין מאי האי קלא ומתיבין ואמרין האי הוא פלוני דקב"ה משתבח ביה כל יומא, וכן בכל עידן דאת מסיים למגמר עם חברייא, קלא בכרוזא נפיק דוגמת הא', להן אשתמודע דרגא דילך ואתקף בדחילתא דמארך ולא תפריד מחשבה דילך מהרהורא דאורייתא ופולחנא דקב"ה ומעט בהנאת המאכל והמשתה וכוין בתפלתך ובטל כל הרהורין מלבך ויחד לבבך לעבודתי, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. יי' עוז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום.