מבחר הפנינים/שער הענוה
א. אמר החכם, קרן המשכיל ענוה, קרן הכסיל עזות, ועקב כל ענוה שלום.
ב. ואמר החכם, אני שומע הרע ולא אשגיח עליו, אמרו לו ולמה? אמר להם, מפני שאני ירא שאשמע קשה ממנו.
ג. ואמר, השתיקה לכסיל זהו תשובתו.
ד.ואמר, שלושה דברים מי שאינם בו לא ימצא בו טעם האמונה, הענווה שישיב בה אולת הכסיל, ויראה שתמנע מן העבירות, ודעת נוחה שיפיס בה בני אדם.
ה. ואמר, שאדם אחד בא לפני חכם אחד, ואמר לו , אני רואה בני אדם על הדרך שהם מזיקים ונפשי יעצני שלא אתערב עמהם, אמר לו, אל תעשה כי לא תוכל בלעדיהם, וגם הם אינם יכולים לעמוד בלעדיך, כי הם צריכים לך ואתה צריך להם, אך היה ביניהם חרש ושומע, עיור ורואה, אילם ומדבר.
ו. ואמר, אין זה מידה טובה שימנע מהזיק, אבל מידה טובה שיסבול הנזק.
ז. ושאלו לחכם, מה המידות הטובות? אמר, הסבל. המידות הרעות? אמר, נקמה.
ח. ואמר, אדם אחד גידף חכם אחד, אמר לו אחד מתלמידיו, רבי תן לי רשות בו, אמר לו החכם, אינו חכם מי שמרשה לרעה.
ט. ואמר, מי שרב סבלו, נראה ענוותנותו ימעטו חומסיו וירבו עוזריו.
י. ואמר, אחרית כל קטטה חרטה, ואחרית כל ענווה שלום.
יא. ואמר, מי שהוא עניו יהיה אדון לעצמו, ומי שיתבונן יוסיף חכמה.
יב. ואמר, אני מנשא את עצמי שיהא שום עוון שוקל יותר מפשעי.
יג. ואמר, מי שאינו מושל בכעסו אין שכלו שלם.
יד. ואמר, השתיקה מענות השוטה טוב מענותו.
טו. ואמר, איזהו גיבור? מי שמשים את האולת בענותו, וכובש את כעסו.
טז. ואמר, מי שאינו מושל בכעסו כל שכן שלא ימשול בזולתו.
יז. ואמר, העניו מרכבת הכסיל.
יח. ואמר, מי שלא סבל דבר אחד ישמע דברים הרבה.
יט. ואמר, העוז והניצחון לעניו.
כ. ואמר, תחילת רווח העניו שיעזרו אותו בני אדם על הסבל.
כא. ואמר, שאדם אחד גידף חכם, אמר לו, אל תפליג בגידופינו והניח לשלום מקום.
כב. ואמר, מי ששמע דבר שאינו כרצונו ושתק עליו, יפסוק ממנו מה שמואס בו.
כג. אמר החכם, מצאתי הענווה שהיא עוזרת לי מכל קרובי.
כד. ואמר, שאדם אחד גידף חכם ורדף אחריו עד ביתו הלוך ומגדף , אמר לו החכם, אמור פה כל מה שבליבך ושוב לך, קודם שישמעו קצת מנבלינו ותשמע מה שתמאס ותקח מכות בשכר רוע מעלליך.
כה. ואמר החכם, שאדם גידף חכם, אמר לו החכם, אתה לא הנחת מאומה ממה שידעת בי, ומה שידע בך (י"ג בי) הבורא יותר.
כו. ואמר, במשוך הכף לא תחטיאך.
כז. ואמר, דוחין הסבל בצער מה שגדול ממנו.
כח. ואמר, מי שבחר בטוב יברח מן הרע.