מבחר הפנינים/שער הליצנות

א. אמר החכם, הליצנות מעבירה המורא.

ב. ואמר, מי שמתלוצץ יהיה נקל, ומי שמרבה בדבר יהיה נודע בו.

ג. המשחק בדברי לעג ורצון, פגול הוא לא יהיה לרצון, לא יאותו דברי שחוק, כי אם בין המתאהבים, ובין רעים קרובים לחזק מיתרי האהבה, ולנתק לולאות שנאה ואיבה, או עם הגר אשר תכניס באוהליך, להראות כי לא יכבד עליך.

ד. ואמר החכם, דברי שחוק בלי זמניהם, כמשא כבד על שונאיהם, וקללה חשופה טובה מהם, הזהר משחוק כאשר עם נדיבים תשב, כי חכם משחק אויל מחשב, והלעג בזדון, ראשית המדון, לכן יזהר האדם על שחוק ביתו, כי הכל עשה אלוקים יפה בעתו, ועל זה אמר המשורר, זמירו מתעורר, כעומד על משמר, וישא משלו ויאמר, משחק אל תהי, ומלצון שבה רחוק, בכל חפץ דרוש בעתו, עת לבכות ועת לשחוק, שמור פיך ואל תהיה לשונך בלצון עם חבריך חלילה, ויש ברכת מברך לבקרים בקול גדול ותחשב קללה.

ה. צוה אנוש חכם את בנו, השמר מעדת המתלוצצים, ומלהקת נבלים ופריצים, ומאיש בליעל, קורץ בעיניו למעול מעל, וימשוך לען חרונו בצוף רצונו, כי הם בעלי מזימה, וחושבי מרמה, וישתכרו בבית יין משתיהם, איש איש להשמיע צפוני שנאתו, ולירות חצי שנאתו, ויתכפר אחרי כן, ויאמר היין עכרני, הלוא משחק אני.

ו. וישא משלו ויאמר, שמור ואל תמהר בדברי אמת, עם רעך לעג ולצון, ודברי לשון מתעתע בשמעך נבלה תחשבם, כי לא לרצון, חדל מרוב שחוק עם החברים, וסורה מדבר לצון והרחק, ותן כבוד בעת תשב ותאכל, ועת תשתה ועת קומך לשחק, ואל תאמר כמתלהלה ומורה לדור חיצים אני אוהב משחק, באנשי שלומי דוד דברים אם רבו, מסוכים במי שלום, והם שורפים באש, בעיניו אני מכיר היותו כמתנקם, ולכן לבבי מאהבתך מתייאש, יש דוד חשבתיהו כאח נאמן עדי, לבו עלי כסו בפיו קראני, חרף כמשתכר ויאמר לי, הלוא היין עכרני והשיאני, היה יורה חץ בלב אחיו, אשר דימה לי משחק אני.