מאמרי הראיה/תוקף גדולת היום

... ובכל שנה כשהיום הקדוש הזה , יום מתן תורה, חוזר ומופיע על ישראל, גדולת עולם מתחדשת בקרבנו, ונכונים הננו להקשיב עוד הפעם את קול ה' בכח, קול ה' בהדר, כאשר שמענו אז במדבר לפני בואנו לארז, טרם דרכה כף רגלנו על ככר אדמה אשר נאחזנו בה לנצח, כאשר גדלה נשמתנו בקרבנו, ומטל של תחיה שבנו לחיות חיים חדשים, אחרי אשר פרחה נשמתנו, מרוב חזון וגדולה אצילית. ועתה, כאשר ימי תחיתך הלאומית הולכים ובאים, והנך שב מחנות מחנות אל ארז ירושתך, כיום הזה הכון לקראת אלהיך, ישראל. דע, כי אחרית היצירה היא על שכמך ; דע כי מעולם לא תהיה אתה אומה אחרת בעלת צביון אחר, כי אם ממלכת כהנים וגוי קדוש, ועליך חובת עולם מוטלת להאיר כל מחשכיך וכל מחשכי עולם, באור תורה ונר מצוה. דע ישראל, כי כימות עולם הנך הולך להעשות עם אחד, כימי חסד נעוריך, ואהבת כלולותיך. חדל ישראל מהיות עוד שוגה במחלוקת ובפרודים, אשר קדושת אדון השלום מסתלקת על ידיהם ממך, ועדי השמים אשר מהר חורב הרי הוא מוסר מאתך, על ידי רוחות המשטמה, מלאכי החבלה, אשר ריב ומדון יחרחרו בקרבך. דע ישראל, ביום הקדוש הזה, ותספוג את הידיעה הקדושה הזאת לתוך נשמתך תמיד, כי הנך נשא על כנפי נשרים, כי מחשבותיך הנם מחשבות יוצר כל עולמי עד, והגיונות רוחך בקרבך חצובים הם מאש שחורה על גבי אש לבנה, יסוד חכמת הבריאה, בסוד: "מחשבתן של ישראל קודמת . דע, כי דרכך הכבושה, ישראל, היא מקור כל החדוש אשר בא ואשר יבוא לטובה על האנושיות הנהלאה ; שמור את איתן רוחך בקרבך, ובשמחת ילדותך, ענה כמאז בקול גדול גם עתה, את הקריאה הגדולה והנלהבה: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". וארחות חייך על אדמתך, וסדרי לאומך, וחיי עריך, מושבותיך, וקבוצותיך, המה יהיו צלצלי השמע אשר לקול הגדול הזה. וכימי עולם, ימלא כל חללו של עולם תמהון על הדרת כבוד אלהים חיים המופיעה בנשמת העם השב, זקן העמים, אשר נפזר לכל האפסים, והנה קם לרכז את חייו, ולחדש את נעוריו, בכל פאר עזוז תם ילדותו, וחוסן גבורת עלומיו על אדמת גאונו, ובת קול תשוב ותפוצץ בקול אדיר, אשר ישמע בכל המחנות, בכל העמים ובכל הלשונות: "מי גילה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו, לשמוע בקול דבר. אתה ישראל, השב לבנות שממות ארצך, המצפה לתחיתך הלאומית, שמע את הד הקול הגדול הזה, אשר ישמע בעולם כולו, בהיותך נאזר בגבורת רוחך הגדול, הספוג מטללי התחיה, אשר באוצר חי העולמים סלה. וברוחך הגדול והקדוש הזה, תחוג יהודה את חגיך, תחוג בעוז את היום האדיר והנאור הזה את יום חג השבועות חג הבכורים, זמן מתן תורתנו, דע עמי לשמוח בו חדות עולמים סלה, "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" .