מאמרי הראיה/הדרשה לכבוד הדגל

הדרשה לכבוד הדגל

  הוד מעלתו הנציב העליון לורד פלומר, הקהל הנכבד ובני הגדוד.

בתפילתנו לסדר היום קבענו את הפסוק של המשורר הקדוש המתייחס לזיכרון הדגל: 'נרננה בישועתך ובשם אלדינו נדגול, ימלא ד' כל משאלותיך' (תהלים כ', ו').

  אחים יקרים, אנחנו יכולים בצדק לאמר בגאון, שההכרה החגיגית, המפותחת בצורה נאצלה לדגל צבאי, הובעה אצלנו בתורה בראשית הצעדים אשר החילונו לדרוך על במת תולדותינו בצאתנו ממצרים והליכתנו במדבר לבוא לרשת את הארץ הזאת, שניתנה לנו לירושת עולם על-פי ה', בעת אשר הסתדרנו בסדר צבאי "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל (במדבר א', ג'), אז לפני אלפי שנים, בעוד לא נתפתחה הטכניקה המעשית באותה המדרגה העוזרת כל-כך להגשמתו של כל תכסיס סדרני, אז כבר נאמרה לנו ההצהרה הגדולה על דבר הערך הנכבד של הדגל בצבא, איש על דגלו באותות לבית אבותם (שם, ב', ב').
  אמנם בדבר התוכן של הרגש האצילי הממלא את הלב הערצה אל הדגל הצבאי, יש לנו באוצר האגדה שלנו מדרש פיוטי מאוד יפה נעים וקדוש, שממנו נוכל גם עתה לדלות פנינים הראויים להיות קשורים אל נשמתנו, בקשר עם הכבוד והחיבה, שיש בה גם כן קווי קדושה, שאנו מרגישים ביחש להדגל הצבאי הזה בייחוד של גדודנו החביב, שהננו מכניסים אותו היום למשמרת בבית הקדוש הזה. וככה הם דברי המדרש בקשר של דגלנו הצבאי העתיק, עם הביטוי של המשורר אשר הבענו בתפילתנו בשעה הקדושה והנכבדה הזאת:
  "בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו רבבות של מלאכים, שנאמר רכב אלדים רבותים אלפי שנאן (תהלים ס"ח, י"ח), והיו כולם עשויים דגלים. כיוון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים התחילו מתאווים לדגלים, אמרו הלוואי כך אנו נעשים דגלים כמותן. אמר להם הקב"ה, מה נתאוויתם לעשות, דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם, נרננה בישועתך ובשם אלדינו נדגל ימלא ד' כל משאלותיך. מיד הודיע הקב"ה ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו" (במדבר רבה ב', ג'. בשינויים קלים).
  הדגל האידיאלי שלנו לקוח הוא, ביסודו העתיק אצלנו, מהאצילות הנשמתית אשר זרחה עלינו בשעה הגדולה אשר לא הייתה כמוה בהתולדה האנושית כולה, בעת אשר באה לנו, לכל עמנו, בצאתנו מעבדות לחירות, אותה ההתגלות הקדושה אשר ממנה קרני אורה הולכים  וזורחים לכל התבל כולה, בעת אשר קיבלנו את האוצר הקדוש, תורת ה' התמימה, שניתנה לנו לאור עולם, בעדנו ובעד כל העמים אשר תחת שמי ה'. אז זרחו עלינו האידיאלים הנצחיים בכל מילואם. מצד אחד ידענו נאמנה את העושר הגדול אשר להנשמה של האדם הנברא בצלם אלהים, את רוב פארה של נשמת כל יחיד ויחיד, ואת גודל תפארתה של נשמת האומה כולה, ושל נשמת כל עם ועם אשר יצר צור עולמים בעולמו הגדול. הכרנו שהמחשבה הקוסמופוליטית בהיותה שטחית ועומדת רק על ההערכה הכללית של האדם בכללות האנושות, בלא הבחנה של הרכוש הגדול המיוחד לכל עם ולכל גזע, מחשבה זו לא תביא לעולם את הברכה האלוהית ואת האושר הנצחי של אור החיים. הכרנו שיש לנו נשמה לאומית גדולה קדושה ומיוחדת שאנו נאמנים נצח לדגלה, ושכל חיינו מסורים לטיפוחה, לשמירתה בעוצם טהרתה, לנצור מכל משמר את כל סגולותיה. ולעומת זה ידענו גם כן שסוף כל סוף רוח ה' אחד הולך ומרחף על האחווה האנושית וכל העמים הרבים וכל הגזעים השונים, שמכולם יחד תתפאר ההרמוניה הנפלאה של עושר החיים הגדולים, אשר ברא יוצר האדם בצלמו הגדול והנערץ.
  אז התעלינו לחשוב אותה המחשבה הנצחית המתארת לנו את האידיאליות הקדושה של הדגל הצבאי, ועדי עד הננו עומדים תחת ההשפעה הקדושה של השעה הנצחית ההיא אשר שמענו בה כולנו את קול אלוהים חיים מדבר אלינו מתוך האש, מתוך רבבות קודש וצבאות מלאכי עליון העשויים דגלים דגלים. הכרנו שעושר חיים מגוון מאד ישנו בעולם הרוחני הנאצל ששם הוא מקור החיים, והעושר המגוון, השונה מאוד בכל מערכה ומערכה ממערכות הקודש, אידיאלים נישאים שונים ומשונים מרחפים בחללו האצילי, של עולמות הקדושה, האמונה, המדע, המוסר, הדת, האהבה, הגבורה, והיופי, ורבבות אידיאלי קודש אין ספורות כאלה, היש מספר לגדודיו, וכל גדוד וגדוד מגדודי קודש אלה הוא דוגל בדגל קודשו.
  המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה, ב'). השלום הוא מקור הקודש של כל חלוקתם והוקרתם של הדגלים המיוחדים, אשר כל גדוד יודע בצדק להעריצו. זהו היסוד המבסס באחרית את אותו השלום הנצחי שהננו כל-כך קשורים לשאיפתו, ושאיפה קדושה ונצחית זאת היא היא אשר היא נותנת לנו כח רוחני כל-כך נשגב לשמור את דגל סגולותינו העצמיות, אשר על-ידם רואה בנו כל העולם הגדול את הפליאה היחידה, שאף-על-פי שנתפזרנו בין עמים רבים, ונתרחקנו מעל אדמתנו זה הרבה מאות בשנים, הננו עומדים חיים וקיימים ברוחנו העצמי, קשורים בקשרים רעננים אל ה' אלהי ישראל ולתורתנו הקדושה אשר הנחילנו, אל עמנו, ואל ארצנו הקדושה, אשר בנו ובה יחד נגנז הוא הסוד הגדול של שלום העולמים אשר להאנושיות, חזון נביאנו הקדושים מאירי החיים לכל האדם אשר תחת כל השמים. ועל-ידי אותה ההכרה החודרת והעדינה של ההערכה אשר לדגלנו המיוחד, בתכונה של התאמה לדגלי מעלה אשר שלום הנצח הוא זורח עליהם סלה, המושרשת כל-כך יפה בנשמתנו הלאומית, באה גם כן ההכרה להעם הבריטי להיות הראשון בעמים להכריז גלוי לכל את ההצהרה הקדושה של ביתנו הלאומי בארצנו הנצחית בעדנו, ושהעמים היותר נאורים וחבר הלאומים בכלל אישרו בחותם אמת את האמת העליונה הזאת.
  וההכרה הדגלית המקודשת הזאת היא הייתה לרוח החיה ביצירת הגדוד העברי, אשר בגינו הואיל הוד מלכותו ג'יאורג' החמישי מלך בריטניא ירום הודו לכבדנו בהדגל המכובד הזה, אשר זכרונו קודש הוא לנו. לעולם לא נוכל לשכוח את אותה השלהבתיה ואור הקודש אשר מילא את הנשמות העילאות של בנינו הצעירים, אשר ברוח אידיאלי נישא ומרומם התנדבו ללכת אל ארץ הקודש בתור בני הגדוד העוזר לכבוש את ארץ האבות, בשביל המטרות הקדושות האצור לעד בנשמת הבנים עד דור אחרון. כצבאות קדושים, כמלאכי השרת נידמו לי, בעת אשר זכיתי לבקר את הגדוד בפלימוטה בהיותי באנגליה בימי המלחמה.
  ובשביל הזיכרונות הקדושים הללו, אשר לעזור להגשמתם נשלח הנה הוד מעלתנו שר הצבא לורד פלומר הנציב העליון לארץ-ישראל, יכולים אנחנו בצדק לאמר על הדגל הצבאי הזה העומד כעת במקום הקדוש הזה שיהיה גנוז בו למשמרת עולמים, הדגל הקשור ברשמי זכר קדושים של שאיפתנו הלאומית לתשועת אלוהים בעדנו ובעד כל חי, את הפסוק הקדוש אשר הבענו בתפילתנו: 'נרננה בישועתך ובשם אלדיהו נדגל ימלא ד' כל משאלותיך' ובא לציון גואל במהרה בימינו, אמן.