מאירי על הש"ס/קידושין/פרק א

ו. האשה שאמרה תן מנה לפלוני ואקדש אני לך באותה הנאה, והוא הדין לדעת גדולי הדור אם אמרה הלוה מעות לפלוני ואקדש אני לך הרי זו מקודשת אע״פ שאין הנאה מגעת לידה שהרי ערב משתעבד בלא הנאה מגעת לידו ומכל מקום דוקא כשיאמר האיש לאישה הדברים כהלכתן והוא שבשעה שהוא נותן המנה לאותו פלוני יאמר לה: ״הרי את מקודשת לי בהנאת מנה שאני נותן לפלוני״. ומכל מקום, אם היה נותן הוא מנה לקדשה ואומר לה: ״הרי את מקודשת לי״ והיא אומרת: ״תנהו לפלוני, ואני מתקדשת בו״ – אין צריך אמירה אחרת. ומכל מקום, אם אמרה: ״הרויח זמן הלואה לפלוני ואקדש אני לך״ – אמרו גדולי הדור שאינה מקודשת, שהרי כיוצא בה ערב פטור הואיל ולא על אמונתו הלוהו כמו שיתבאר באחרון של בתרא ואין צורך לומר אם אמרה זרוק מנה לים ואקדש אני לך.