פתיחת התפריט הראשי

אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א. זאת המסכתא, רצוני לומר מסכת כתובות, היא מסדר נשים והורגלנו בלמודה אחר מסכת קידושין לסיבה אשר הזכרנו בפתיחת החיבור.

והיא כוללת שלשה עשר פרקים וסידרם לפי שיטתנו:

  1. בתולה נשאת.
  2. האשה שנתאלמנה.
  3. אלו נערות.
  4. נערה שנתפתתה.
  5. אף על פי.
  6. מציאת האשה.
  7. המדיר.
  8. האישה שנפלו לה נכסים.
  9. הכותב.
  10. מי שהיה נשאוי.
  11. אלמנה ניזונת.
  12. הנושא.
  13. שני דייני גזירות.

ועניין המסכתא אמנם הוא סובב לבאר העניינים שבין אשה לבעלה, הן בעניני האישות הבא אחר קדושין בנישואין, וחופה, וכתובה, ותוספת וטענת בתולים; הן בדינין וטענות הבאין לאחר נשואין כדין נכסי מלוג שלה, ומציאתה, ומעשי ידיה, ובכלל כל דין וזכות שיש לו עליה הן בחייה הן לאחר מיתתה. וכל דין וזכות שיש לה עליו הן בחייו הן לאחר מותו, אם בגובינת כתובתה, אם במזונותיה ושאר דברים.
וכן עניינים שבין אשה לבעלה בעניני איסורין, כמדיר את אשתו או שמדירתו. וכן כשנשבית או נחבשה ביד גויים על אי זה צד אסורה ועל אי זה צד מותרת. וכן דין קנס של אונס ומפתה ומוציא שם רע. וכן תנאים שבשעת שידוכין או בשעת קידושין על אי זה צד מתקיימים, ואי זה מתנאים שבינו לבינה צריך להזכיר ולהתנות ואי זה מותנה מאליו אפילו מן הסתם, ואי זה אין תנאי מועיל בו. וכן מי שכנס את אשתו ונמצא טעות ביניהם כגון שנמצאו עליה מומין או נדרים או שהיא מוכת עץ וכיוצא באלו כיצד הוא הדין. וכן על אלו דברים יוצאת שלא בכתבה ועל אלו כופין אותו להוציא וכיוצא בדינים אלו עם שאר דינין המתגלגלים עמהם.

ועל זה הצד ייחלקו עניני המסכתא לשנים עשר חלקים:

הראשון - בדין נישואין, אי זהו זמן הקבוע בהם לבחורה או לאלמנה וכמה הוא שיעור כתובה לבחורה ולאלמנה. ואי זו יש לה טענת בתולים, ואי זו אין לה טענת בתולים. ואת שיש לה טענת בתולים שנחלקה עם בעלה לומר משארסתני נאנסתי או מוכת עץ אני כיצד הוא הדין. ושאר דינין המתגלגלין עם אלו שהוזכרו.
החלק השני - במחלוקת שבין איש לאשתו בעיקר כתובה שהיא אומרת "בתולה נשאתי, וכתובתי מאתיים", והוא אומר "לא כי! אלא מנה". ומתוך שדבר זה מתברר בעדים נתגלגל מזה בדיני עדות וקיום שטרות. וכן יתבאר בחלק זה דין אשת איש שאמרה "גרושה אני", על אי זה צד נאמנת. שבויה שאמרה "טהורה אני", על אי זה צד נאמנת לינשא לכהונה ועל אי זה צד אינה נאמנת ותפסל לכהונה. ויתגלגל בעניין זה מעלין ליוחסין.
השלישי - בדין קנס של אונס ומפתה ומוציא שם רע.
הרביעי - בדברים שיש בהם זכות לאב על הבת ולבעל על אשתו או להן עליו, ובדברים שמן הסתם הם כמותנים לאשה מצד בעלה מכח תנאי בית דין אף על פי שלא נכתבו.
החמישי - בדין תוספת, ובזמן הראוי ליתן לאשה לפרנס את עצמה קודם שתינשא, אם לבתולה אם לאלמנה. ובמלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה. ובדין מצוות עוֹנה היאך היא בכל אדם. והיאך הדין במורדת על בעלה או במורד על אשתו. וכן המשרה אותה על ידי שליש במה הוא חייב.
השישי - בדין קצת דברים שאדם זוכה באשתו, במציאה, ומעשי ידיה וירושתה. ובקצת דברים שזוכה היא לעצמה, כגון בושתה ופגמה. ובדין פוסק מעות לחתנו. ודין הראוי לבת בנכסי אביה ועל אי זה צד הוא כותב כנגדן. ודין משליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי כיצד דנין בו.
השביעי - בדין מדיר את אשתו על אי זה צד יקיים ועל אי זה צד יוציא.
השמיני - בדין היוצאת שלא בכתובה. וכן דין הנישאת בטעות, כגון שנמצאו עליה נדרים או מומין, ואותם שכופין להוציא.
התשיעי - בעניין נכסי מלוג.
העשירי - בעניין המתנה לאשתו להפקיע זכות שיש לו עליה על אי זה צד דבריו קיימין. וכן על אי זה צד יש כוח לבעל או ליורשים להשביעה. ודין מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשים והיתה לו מלוה או פקדון ביד אחרים למי הוא נותנם. ודין הוציאה גט ואין עמה כתובה, או כתובה בלא גט, או שני גיטין ושתי כתובות, או גט אחד ושתי כתובות, או כתובה אחת ושני גטין, על אי זה צד היא גובה.
האחד עשר - במי שהיה נשאוי שתי נשים על אי זה צד קודמת אחת לחבירתה. ועל אי זה צד דנין בדין כתובת בנין דכרין, ועל אי זה צד מפקיעין אותה.
השנים עשר - בעניין מזונות האלמנה, ועל אי זה צד שמין לה אם רוצה למכור, ואם מכרה על אי זה צד מכרה, קיים או בטל. ודין פוסק עם אשתו לזון את בתה כיצד הוא הדין. ומה שנכלל בכלל מזונות מענין מדור וכלי תשמיש. ועד אי זה זמן יכולה לגבות כתבתה עד שמשם ואילך תפסיד. וכן מי שהלך למדינת הים על אי זה צד בית דין פוסקין לה מזונות, ואם עמד אחד ופרנסה על אי זה צד גובה מה שהוציא.

ושאר דינין המתגלגלים על ידי אלו, הן ממין דברים אלו הן ממין שאר דברים. החלק הראשון יתבאר בפרק ראשון, השני יתבאר בפרק שני, השלישי יתבאר בפרק שלישי, הרביעי בפרק רביעי, החמישי יתבאר בפרק חמישי, השישי יתבאר בפרק שישי, השביעי והשמיני יתבארו בפרק שביעי, התשיעי יתבאר בפרק שמיני, העשירי יתבאר בפרק תשיעי, האחד עשר יתבאר בפרק עשירי, השנים עשר יתבאר בפרק אחד עשר ובפרק שנים עשר ובפרק שלושה עשר.

זהו שורש המסכתא דרך כלל, אלא שיבואו בה הרבה דברים שלא מעין הכוונה על ידי גלגול כמו שיתבאר בע"ה. וכן יתערב לפעמים חלק אחד בגבול חברו כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם.