מ"ג תהלים ג א


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד
  בְּ֝בׇרְח֗וֹ מִפְּנֵ֤י ׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מזמור לדוד בברחו" - הרבה דרשות דרשו בני אגדה בדבר ורבותינו אמרו משאמר לו הנביא (שמואל ב יב יא) הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה לבו סוער שמא עבד או ממזר יקום עלי שאינו מרחם עלי כיון שידע שבנו הוא שמח ומדרש אגדה על שראה טכסיסו קיימת שהיו עבדיו והכרתי והפלתי שהם סנהדרין מחזיקים אדנותו עליהם כשאמר להם (שם טו) קומו ונברחה מפני אבשלום מה כתיב שם כל אשר יבחר אדוני המלך הנה עבדיך וכשבא מחנים (שם יז) ושובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי יצאו לקראתו וכלכלוהו שם

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מזמור לדוד בברחו" — רצה הגאון רב סעדיה לקשור כל המזמורים זה עם זה, ואמר אחר "רגשו גוים" (תהלים ב א), כי יקרה להם כמקרה אבשלום. ואין יכולת במפרש לקשור ככה. וזה המזמור הוא כתוב בספר הראשון, כי חמשה ספרים הם, על כן אין לתמוה אם מצאנו בחמישי (תהלים קמב א): "בהיותו במערה תפלה" שהיה קודם דבר אבשלום. ומזמור בדרך נבואה, שהתנבא שהוא ינצח על ויענני מהר קדשו, כתפילת יונה (יונה ב ח): "ותבא אליך תפילתי".

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו: דרשו בו רבותינו, זכרם לברכה (מדרש שוחר טוב במקומו; בבלי ברכות ז ב): כי כשהיה עולה במעלה הזיתים אמר דוד זה המזמור, שנאמר (שמואל ב טו ל): ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה.

אם בוכה למה מזמר ואם מזמר למה בוכה? אלא כיון שאמר לו הנביא (שם יב יא): הנני מקים עליך רעה מביתך, אמר: שמא עבד [או נתין] או ממזר הוא מבני הבית שאינו מרחם עלי? כיון שראה שבנו הוא חשב שירחם עליו ואמר: מזמור.

ועוד אמרו (מדרש שוחר טוב במקומו): [כך] אמר דוד: יעקב אבינו ברח (בראשית כז מג), שנאמר (הושע יב יג): ויברח יעקב שדה ארם; משה ברח שנאמר (שמות ב טו): ויברח משה; ואני בורח כמותם.

סבור הייתי שנתחייבתי מיתה; ועכשיו שאני גולה גלות מכפרת עון (בבלי ברכות נו א; סנהדרין לז ב).

אמר: זכרתי משפטיך מעולם יי' ואתנחם (תהלים קיט נב): זכרתי הראשונים והתנהגת עמי כמו שהתנהגת עמם והנחמתי וידעתי כי בברחי נמחל לי העון; התחיל ואמר מזמור לדוד.

ולפי דרך הפשט: כי המזמורים לא היו נקראים בשעת מעשה אלא על שם שהיו מזמרים בהם בבית המקדש.

וכן בבוא דואג האדומי ויגד לשאול (תהלים נב ב) ; וכן בבוא הזיפים (תהלים נד ב) ; וכן וישמרו את הבית להמיתו (תהלים נט א).

וכן הנאמרים על לשון הגלות ועל חרבן ירושלם כמו, מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים עט א).

וכן כלם הנאמרים על דוד בשעת מעשה שהיה דוד בהם בסכנה: אלא לאחר שנצל מכלם היו מזמורים ושבח והודיה לאל יתברך.

והנאמרים על הגלות היו מזמורים בשוב הגלות.

ואפשר כי נסמך זה המזמור לאשר לפניו לפי שפלשתים באו על דוד לעורר על המלוכה ולהלחם עמו, וכן אבשלום בנו חשב לקחת המלוכה מיד אביו ולהמיתו והוא נצח הכל ונשאר במלכותו.

ורבותינו זכרם לברכה, שפרשו המזמור השני על גוג ומגוג, אמרו (בבלי ברכות ז ב): למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? שאם יאמר לך אדם: כלום יש עבד שמורד ברבו! אמור לו: כלום יש בן שמורד באביו! אלא הוה, הכא נמי הוה.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"מזמור" - מלשון זמר 

מצודת דוד

"בברחו" - וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפלה ההיא בזמרה

"לדוד" - של דוד כי הוא יסדה

"מזמור" - התפלה ההיא אמרה בזמרה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מזמור לדוד", במזמור הזה נמצא ספור המעשה ממלחמת אבשלום מראש ועד סוף, נחלק לג' חלקים, כל חלק מסיים במלת סלה: (חלק א')  

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אמרו רז"ל (ברכות ז ב): "קינה מיבעי ליה? אלא משל למי ששילם חובו שהוא שמח. אמר דוד הקב"ה אמר לי (שמואל ב יב יא): "הנני מקים רעה מביתך כו'". והיה אפשר עבד אחד, שאינו מרחם עלי, עכשיו שהוא בני, מרחם עלי, לפיכך היה מזמר ע"כ עד כאן." וקשה, הכנסו בפריעת חוב, ויצא בטעם שירחם עליו?. ועוד שעדיין לא פרע חובו, כי אז הי' מתחלת הצרה, בורח מהלכד במצודת מות ?. אך כאן מתחיל התירוץ תחלה נתן טעם לשמחתו, כי מה שהיה מזמר מיד בברחו, היה על פריעת חובו בצער בריחתו. והרגיש, מי אמר לו שכבר פרע חובו בבריחתו, ואולי יסתכן אחרי כן, לז"א לזה אמר: עכשיו שהוא בני מרחם עלי מלהמיתני, ויהיה בצער לבדו פריעת החוב.

ופשט הכתובים, יאמר "מזמור לדוד" כלומר מזמר הייתי מצד ברחי מפני אבשלום בני. כלומר, אילו היה לבדו אז במתי מעט שהייתי פורע חובי שנגזר עלי "הנני מקים רעה מביתך" ראוי היה לדוד לזמר דמאן כו':