מ"ג שמות כד יב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהוֹרֹתָֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה סַק לִקְדָמַי לְטוּרָא וִהְוִי תַמָּן וְאֶתֵּין לָךְ יָת לוּחֵי אַבְנָא וְאוֹרָיְתָא וְתַפְקֵידְתָּא דִּכְתַבִית לְאַלּוֹפֵיהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה סוֹק קֳדָמַי לְטַוְורָא וַהֲוֵי תַמָּן וְאֵיתַּן לָךְ יַת לוּחֵי אַבְנָא דִּבְּהוֹן רָמוּז שְׁאָר פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא וְשִׁית מְאָה וּתְלֵיסְרֵי פִקּוּדַיָיא דִכְתָבִית לְאַלּוּפֵיהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' אל משה" - לאחר מ"ת

"עלה אלי ההרה והיה שם" - מ' יום

"את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" - כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה – לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה.
עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם – אַרְבָּעִים יוֹם.
אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם – כָּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת בִּכְלַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן. וְרַבֵּינוּ סְעַדְיָה פֵּרֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת שֶׁיָּסַד לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר, מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשר כתבתי: הלוחות מכתב אלקים שנתן לו בסוף ארבעים:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה" - היא המצוה שאמר לו מאמש עלה אל ה' ונגש משה לבדו אל ה' (לעיל פסוקים א-ב) ועתה ביום השביעי הוסיף לו לאמר והיה שם ואתנה לך כי יתעכב בהר עד כי יתן אליו לוחות האבן והתורה והמצוה ו"אשר כתבתי" יחזור על הלוחות ו"להורותם" על התורה והמצוה ושיעור הכתוב ואתנה לך את לוחות האבן אשר כתבתי והתורה והמצוה להורותם והוא כאשר אמר במשנה תורה (דברים ה כח) ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ורש"י כתב אשר כתבתי בתוך לוחות האבנים להורותם שכל שש מאות ושלש עשרה מצות בתוך עשרת הדברות הם ור"א אמר התורה הדבור הראשון והשני והמצוה השמונה הנזכרים ואינו כלום כי הכתוב במשנה תורה (שם) ואדברה אליך יעיד כי על כל המצות כולן ידבר ועל דעת רבותינו (דב"ר ג יב) יתכן כי יהיה רמז שהיתה כל התורה כתובה לפניו קודם שנברא העולם כאשר הזכרתי בתחלת ספר בראשית (בהקדמה)

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


עלה אלי ההרה. גם פרשה זו קודם מתן תורה נאמרה והלשון מוכיח כן ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה. והיה שם. פי' רש"י ז"ל מ' יום.

אשר כתבתי. פי' קודם שנברא העולם שהרי התורה היתה כתובה לפני באש שחורה על גבי לבנה. או יחזור אשר כתבתי אל לוחות האבן שהזכיר שהיו כתובים באצבע אלהים.

להורותם על דרך הפשט למדך שהתורה והמצות מסלול ודרך לשוב הנפש לשרשה, וזהו להורותם כלומר להורותם הדרך לעוה"ב, כן אמר שלמה ע"ה (משלי ד) ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה.

וע"ד המדרש להורותם, זה תלמוד. וכן דרשו בברכות את לוחות האבן אלו הלוחות, והתורה זו תורה שבכתב, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי זו נביאים וכתובים, להורותם זה תלמוד מלמד שכלן נתנו למשה מסיני. ועוד תמצא להורתם הלמ"ד והמ"ם שבעים ובאמצע תורה וזהו שבעים פנים לתורה.

וע"ד הקבלה להורתם כתיב והוא ראיה למה שפירש כי התורה והמצוה ידריכו האדם אל המדה הזו היא כנסת ישראל ומשם תתעלה הנפש אל העוה"ב כטעם הכתוב (תהלים עג) ואחר כבוד תקחני, אתה, והבן זה, ויהיה להורתם כענין (שיר ג) ואל חדר הורתי.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עלה אלי ההרה" לראש ההר, שאחר שנגש יותר מן העולים עמו, כאמרו ונגש משה לבדו ועם כל זה לא עלה אל ראש ההר, ובאותו המעמד השיגו הזקנים את המראה הגדול. אמר למשה שיעלה אל ראש ההר, ששם היה מראה כבוד ה', כאמרו ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר וכך במתן תורה אמר אל ראש ההר ויקרא ה' למשה אל ראש ההר: " והיה שם" עמוד שם איזה זמן ארוך, כמו ויהיו שם כאשר צוני ה': " והתורה" החלק העיוני ממנה: " והמצוה" הוא חלק המעשי ממנה: " אשר כתבתי" כי לולא חטאו בעגל היתה כל התורה נתונה חתומה מיד הבורא יתברך כמו הלוחות, כמו שהעיד באמרו ואתה מרבבות קדש וכו'. ומאז שחטאו בעגל לא זכו לכך, אבל כתבה משה במצותו, כאמרו אחר כך כתוב לך את הדברים האלה ולא הביא משה רבינו את הלוחות אלא כדי לשברם לעיניהם, לשבר את לבם הזונה, כדי שיחזרו בתשובה:

" להורותם" אתנם לך כדי שתורה אותם. כי אף על פי שהכל בכתב, כאמרם זל (תענית פרק קמא) מי איכא מידי בנביאי וכתובי דלא רמזה משה באורייתא וכמאמר קצתם זל (גטין) רב בכתב, ומעוט בעל פה הנה הרמזים אשר בה בעיון ובמעשה לא יובנו אצל רוב ישראל זולתי על ידי מורה צדק, ובזה צדק גם כן מאמר קצת רבותינו זל באמרם רוב בעל פה ומעוט בכתב:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' אל משה". אחר שירד מן ההר עם הזקנים צוהו ה' שיעלה שנית. והיה שם ר"ל תתעכב שם ימים, ולדעת חז"ל הודיע לו שישב שם ארבעים יום והוא הודיע זה לישראל כמ"ש על וירא העם כי בושש משה. והרי"א פי' והיה שם ששם יתהוה בריה חדשה, כי שם הזדכך חמרו עד שלא הוצרך לאכילה ושתיה ולכל צרכיו הגשמיים ונפשו לא היתה קשורה עוד בגופו דבוק מזגי רק דבוק שכני כמו שהיה קודם החטא, ומאז נעשה מוכן תמיד לדברות אלהים, והיה ראוי שישיג קירון עור פנים במ' יום הראשונים רק החטא גרם, וע"כ הוצרך להיות שם מ' יום כשעור יצירת הולד כי נעשה בריה חדשה. ואתנה לך את לוחות האבן והתורה זו מקרא והמצוה זו משנה כפי' חז"ל, כי כל המצות נכללו בעשרת הדברות, ופי' ואתנה לך את לוחות האבן אשר כתבתי, והתורה והמצוה להורותם, ולדעת הרע"ס, אלמלי לא חטאו היתה כל התורה כתובה מהשי"ת כמו שהיתה כתובה לפניו באש שחורה ע"ג אש לבנה, ועז"א אשר כתבתי:

<< · מ"ג שמות · כד · יב · >>