מ"ג שמואל ב כא ה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל גבל ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל גְּבֻל יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּה־לָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵהִתְיַצֵּ֖ב בְּכׇל־גְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשר דמה לנו נשמדנו" - אשר אמר בלבו שנשמדנו על ידו מהתיצב וגו' שחשב להשמידנו

"דמה לנו" - חשב עלינו להשמידנו

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"האיש" - משפט האיש אשר כלה אותנו מהארץ ההיא וחשב להכות אותנו ועל ידי זה נשמדנו מלהתיצב בכל גבול ישראל כי בעל כרחנו יצאנו ממנה למלט את נפשותינו

מצודת ציון

"דמה" - חשב כמו (שופטים כ ה)אותי דמו להרוג

"נשמדנו" - מלשון השמדה וכליון

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו". ר"ל אחר שעשה לנו שני דברים, א] אשר כלנו, הוא מה שהמית מהם בפועל בנוב. ב] "ואשר דמה לנו נשמדנו", שלפי גזרתו ומחשבתו אשר חשב עלינו, "נשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל", נגרשנו מערי ישראל והיינו לטרף, שזה קיים עוד עתה, ואם נמחול על מה שהמית מאתנו, לא יתוקן הדבר בעתיד כי כבר נחשבנו כצאן טבחה, והעם לא יקחו מוסר ועשו בנו כרצונם, וכ"ש שלא ישובו לקרב אותנו ולהשיב את אשר לנו, ולתת לנו מחיה בארץ, וא"כ למגדר מלתא ולמען ישמעו העם וייראו: