מ"ג שמואל א יז נז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכשוב דוד מהכות את הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּכְשׁ֣וּב דָּוִ֗ד מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ אַבְנֵ֔ר וַיְבִאֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְרֹ֥אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י בְּיָדֽוֹ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְכַד תַּב דָוִד מִלְמִקְטַל יַת פְלִשְׁתָּאָה וּדְבַר יָתֵיהּ אַבְנֵר וְאַיְתֵיהּ קֳדָם שָׁאוּל וְרֵישָׁא דִפְלִשְׁתָּאָה בִּידֵיהּ:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובשוב דוד" וכו' "ויאמר אליו שאול". בשובו אז גמר בדעתו את החיתון, כפי ההבטחה, ושאל אותו בן מי הוא, שהיה ג"כ הכוונה לדעת מעלת אביו וכבודו ויחוסו. אולם דוד שלא עלה על לבו לבקש שכר בעד גבורתו כמ"ש (פסוק כו) מה יעשה לאיש כמ"ש שם, ולא לדרוש את בת המלך כמ"ש (לקמן יז, יח), השיב "בן עבדך ישי בית הלחמי", ר"ל זה מעלתי ומעלת אבי שהוא עבדך ישי, מה שהוא עבד המלך וסר למשמעתו: