מ"ג שמואל א ב יח

מקראות גדולות שמואל א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושמואל משרת את פני יהוה נער חגור אפוד בד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יְהוָה נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּשְׁמוּאֵ֕ל מְשָׁרֵ֖ת אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה נַ֕עַר חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּשְׁמוּאֵל מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ עוּלֵימָא אֲסִיר כַּרְדוּט דְבוּץ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נער חגור אפוד בד" - (תרגום) כרדוט דבוץ והוא לשון מעיל שהרי תרגם יונתן מעילין דכי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים (שמואל-ב יג יח) כרדוטין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(יח) השאלות (יח) למה הפסיק פה לספר ענין שמואל שלא במקומו, שזה היה ראוי לכתוב אחר תפלת חנה:

"ושמואל". נגד מ"ש שבני עלי היו בני בליעל ובזו קדשי ה', הגם שהיו בני עלי והיו כהנים, והיו גדולים בשנים, לעומת זה אמר ששמואל הגם שלא היה בן הכהן הגדול ולא כהן, בכ"ז "היה משרת את פני ה'" (ופה לא אמר את פני עלי כמ"ש למעלה (פי"א), כי כבר התחיל להכיר באלהות בעצמו), והגם שהיה "נער" רך בשנים, בכ"ז היה "חגור אפוד בד" אשר לבשוהו משרתי ה' בעת עבודת הקדש, כי לפני ה' היה מתהלך בקדש:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נער" - רצה לומר עם שהיה עדיין נער היה חגור אפוד בד כדרך החשובים עובדי ה'

"את פני ה'" - ולמעלה אמר את פני עלי להגיד שלאחר שגדל לא הוצרך עוד לעלי להורותו

"ושמואל משרת וגו'" - ולא למד ממעשיהם

מצודת ציון

"אפוד" - מלבוש דומה קצת לאפוד של כהן גדול ויחגרו בו עובדי ה' להשתנות משאר בני אדם וכן נאמר בדוד כשהלך לפני הארון (שמואל-ב ו יד) ודוד חגור אפוד בד

"בד" - פשתן